בשבע 488: לקראת כלה

על פגישות ושידוכים, בדיקות 'דור ישרים' והכנה לחתונה כבר מגן הילדים



חנה קטן , י"ג בניסן תשע"ב

 ה'באבאתורה' שלנו יצאה לדרך, למסלול הפגישות, בעלייה התלולה לקראת פסגת החיים, המתנשאת מעל כל תקווה עלי אדמות... והנה אני רואה אותה בעיני רוחי ככלה עטופה בשמלת תחרה צחורה משלג, צעיף לבן לראשה, ועטרת של חן אופפת אותה. ברקע צלילו של כינור, במנגינה מרגשת אותה היא בחרה עם החתן: 'אהבת עולם תביא להם'. בחיר ליבה מתקרב, מרוגש, מעט חיוור, פניו טהורות, מובל על ידי שני האבות; עיניי פוגשות את עיני בעלי, ושנינו נושאים תפילה חרישית לבניין עדי עד. הכלה רכונה על הסידור שמונח על ברכיה, כריכתו עור לבן ועליה רשום שמה באותיות זהב, מתנת אירוסין מהחתן. היא שופכת את ליבה, והתפילה עולה עד גנזי מרומים... אני לוחשת לה: 'התפללי, בתי היקרה, רגעים אלו סגוליים הם! התפללי לרפואה, לזיווג לכל חברותייך, לגאולה פרטית ולאומית'. ועיניי זולגות דמעות, כמו בכל חתונות ילדיי. שמחה גדולה ממלאת את ליבי, ולצידה צביטה קטנה של צער – הרי אני חוגגת כאן גם מעמד של פרידה, של סיום תקופה. והבכורה שלי עומדת לצידי, ובמילים מלטפות לוחשת לי: "אמא יקרה, הרי לרגע הזה ייחלת! בואי לקראתו בשמחה". כמובן שהיא צודקת, זו שמחה גדולה הממלאת את הלב עד בלי הכיל, אבל גם לצביטה הנ"ל נשאר מקום...

אנו 'מפמפמים' לבת שלנו את המסר שהחתונה מתקרבת בצעדי ענק כבר מגיל שתים עשרה, עת נותרה היא בבית כגדולה בבנות, ומאז היא נושאת בגאון את הכינוי 'באבאתורה' (הבאה בתור), לבל תשכח את חשיבות העניין. והנה הגיעה הנערה לפרקה, ואני נדרכת לקראת המשימה החשובה; יוצאים לדרך... במה נתחיל? כמובן שבבדיקות 'דור ישרים'.

היא נרשמת, הדם ניטל, והיא מקבלת מספר אישי סודי (למניעת זיהוי), אותו נשמור כדי להצליב בבוא הזמן עם מספרו של הבחור המיועד, עוד לפני המפגש הראשון. אם התשובה תהיה כצפוי 'חיובית לנישואין', דהיינו שאין בעיות גנטיות רצסיביות משותפות שעלולות לגרום לאחוז גבוה של ילדים בעלי מום, אז ניתן האות ויוצאים לדרך. הלוואי שהזיווג יהיה מן השמיים כבר בניסיון הראשון, ואם לא – נמשיך בניסיונות מזורזים עד ההצלחה בעז"ה. ב'דור ישרים' תוצאות הבדיקות נשמרות בחשאיות אף מהנבדקים עצמם, ומספיקה הצלבת נתונים עם תשובה חיובית על מנת להתחיל את הקשר. בוויתור הזה על מידע ועל אוטונומיה אנו מורידים מעל כתפיו של הנשא הפוטנציאלי של הגן הפגום את תחושת האשם ואת הסטיגמטיזציה החברתית, שהרי הנשאות איננה משפיעה כלל על מצבו הרפואי והגופני, והוא רק מנוע מלהינשא לבן או לבת זוג עם אותו גן פגום. נסו נא לדמות בעיני רוחכם את אותה 'כלה מיידל' שיודעת שהיא נשאית של מחלה מסוימת אחרי שנבדקה במסלול 'פתוח', וכעת היא נושאת על מצחה אות קין, וכל בחור שהיא נפגשת איתו מתבקש בשקט להיבדק כדי לשלול את נשאותו למחלה מסוימת! כמה עוגמת נפש, כמה סרבול, כמה מפגשים יימנעו ממנה רק מהחשש הלא מוצדק ש"יש פה בעיה", ו"שומר נפשו ירחק", ו"למה להכניס ראש בריא למיטה חולה", חלילה.

אך החשוב מכל, בעיניי, הוא נושא ההכנה, ההכנה הנפשית וההכנה הרגשית לה זקוקות כל נערה ונערה שעוד זמן קצר תהיה בדרך לבנות בית. עריכת הבדיקות של 'דור ישרים' בעוד מועד, בתקופת התיכון, באולפנות וגם בישיבות, מעבירה לילדינו, בלי הרבה דיבורים, מסר מאוד משמעותי: הנה אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לפסגת חלומותינו, ומכינים את כל האלמנטים הכרוכים בהקמת בית המקדש הפרטי שלנו. לא ירחק היום ונהפוך, בעזהי"ת, להורים! זה כבר ממש מעבר לפינה. והרי לפניכם אמירה חינוכית וערכית ממדרגה ראשונה.

ההתנגדויות נידחות

אני שומעת גם את הקולות המתנגדים לבדיקות האלו או להקדמתן.

הקול הראשון טוען שהנישואין המעורבים בין עדות בציבור הדתי-לאומי פותרים את בעיית המחלות הגנטיות. ולא כך, נישואין בין עדות אמנם מורידים את האחוזים של המחלות הגנטיות, אך לא באופן שהחשש כבר לא קיים.

הקול השני בטוח שבאהבה לא מתערבים, נועדנו זה לזו ואין צורך בשום בדיקה שתוכיח לנו אם אנחנו מתאימים. אמנם זה מאוד לא רומנטי ללכת לבצע בדיקות דם עוד לפני שחשים את הסומק הטבעי של האהבה, אבל זה לא עומד מול חשש, קטן אמנם – אבל קיים, ללידת ילדים בעלי מום. תשאלו את המשפחות שהאסון הזה קרה אצלן; והיום הוא יכול להימנע!

הקול השלישי נשמע מפי בעלי סמכות: הרי מה' אישה לאיש, ויש גבול להשתדלות שלנו בעולם הזה. מה שיקרה לנו זה מאת ה', זה הניסיון שלי. גישה זו תמוהה בעיניי: על חשש קטן מזה אנו עושים ביטוח חיים וחוגרים חגורת בטיחות... לדעתי, גם אם אנו מצרפים למעשי שמיים מאמצים אנושיים (לא רק עם בדיקות 'דור ישרים' – גם בהגברת המאמצים לשידוך צעירים ומבוגרים, גם בעזרת חינוך מגיל צעיר וכנ"ל, ועוד), עדיין נוכל לומר: מה' אישה לאיש. מה', שנתן לנו את כל הכלים להתאים ולהביא לעולם ברכה ולא עוד כאב, שמחה ולא ח"ו עוד צער. "השמיים שמיים לה' – והארץ נתן לבני אדם".

אמנם חלק מטענות אלו מבטאות באופן אמיתי את המציאות הקיימת בציבור הדתי-לאומי, בו נוצרים קשרים רבים שעשויים להביא לנישואין באופן בלתי אמצעי, לאו דווקא על ידי שידוך. כך גם לפעמים נרקם קשר של שנים עוד מימי הנערות, אם בעקבות שכנוּת, פעילות בתנועות נוער, לימודים, הפגנות ועוד. בנוסף לכך, המסלול של דור ישרים איננו בשל עדיין לבירור של המחלות הגנטיות המצויות יותר בעדות המזרח, והנושא נמצא בשלבי מחקר אחרונים. כאן אכן מקומן של בדיקות הסקר הגנטיות הפתוחות, להשלמת התמונה.

וכבר אמרנו שהעיקר הוא ההכנה, מגיל צעיר. לכן כה שמחתי כשנודע לנו שנכדתי בת השלוש נתבקשה על ידי הגננת לבחור לאיזו מארבע האימהות להתחפש במסיבת הפורים בגן, והיא ענתה: "אני רוצה להתחפש ללאה, כי היו לה הרבה בנים!" זה כוחה של 'גירסא דינקותא'...