בשבע 488: עניין אישי

ישי לפידות. בן 44. נשוי לסלין ואב לשלושה. תושב נתניה. זמר, מלחין ושדרן

עפרה לקס , י"ג בניסן תשע"ב

* התחלה: אבן שמואל, תשכ"ח. ההורים, בוגרי בני עקיבא שעוד יהפכו לפ"איניקים, לימדו והדריכו עולים חדשים במושב איתן. האב גם למד בכולל, ואחר כך יצא לקורס הרבנים הצבאיים הראשון והיה לסגן רב פיקודי בפיקוד דרום. הבכור בבית, אחריו שלוש אחיות. אחת מתגוררת בפסגות, אחרת בשקף ואחת בקריית ספר.

* בני ברק: בגיל ארבע "עברנו ישר למרכז הצ'ולנט, רח' דסלר, מתחת לפוניבז'". כשהכדור הועף במשחק כדורגל, הוא הוחזר לא פעם על ידי אחד מגדולי הדור: הרב פוברסקי או הרב שך.

* ייחוס: הסב מצד האם הגיע לארץ יחד עם החזון אי"ש, והיה חברותא של הרב ניסים קרליץ. "הסטייפלר היה הסנדק שלי", ולפני כל תחילת זמן היה מקבל ממנו ברכה, "בלי תור".

* לימודים: תלמוד תורה 'רזי לי' פלוס שנתיים ב'חורב'. ואחר כך התלבטות בין שעלבים לישל"ץ ולבסוף הלב משך ל'אור ישראל' הפתח תקוואית. הישיבה החרדית "הכי קשוחה". האסוציאציה היא של טירונות צה"לית, "השנים בישיבה נגעו בי ועיצבו לי מאוד את העולם מבחינת השקפה".

* קפיץ קפוץ: "ברור שאם הייתי מאובחן בצעירותי הייתי מקבל שקי ריטלין". אחרי 'אור ישראל' היו 'קול יעקב' בירושלים וישיבת ירוחם החרדית של הרב טיקוצ'ינסקי. "הישיבות הכי קשוחות, כי ידעתי שאצטרך משטר, גם אם זה לא תמיד היה לטובתי". האחרונה בסידרה היתה מיר, בה למד שנתיים. משם לצבא.

* צבא: "היה ברור שבבית של איש קבע עושים צבא שלוש שנים". והתגובות בסביבה? "תמיד הייתי עוף משונה".

* הלם בקו"ם: השירות כמורה חייל היה ביחידה חרדית לגמרי, אבל הטירונות היתה עם כולם. "אתה בן 22 ומ"כית בגיל של שיעור ב' בישיבה קטנה מפקדת עליך". השפה היתה קשה ואיתה ההכרה שחרדים לא מתגייסים גם מפני שהרוח הנושבת והשפה לא ממש בשבילם.

* משפחת השכול: מוכרת מאוד בשל תפקידו של האב בצבא. שירות המילואים האישי כאיש קשר למשפחות העמיק אותה. "ויש כאלה שאני בקשר איתן עד היום".

* התובנה: "עוד לפני הצבא הבנתי שתורתי לא תהיה אומנותי ואני חוזר למוזיקה. האהבה הישנה שלי".

* ישנה: בכיתה א' וב' עסק לפידות בעיקר בהלחנת הפוסטרים בכיתה. בילדות ובנערות האזין רוב קשב למוזיקה חסידית וגם הלחין שירים. בישיבה תמיד היה בתפקיד הזמיר.

* בית ספר למוזיקה 1: "במקביל לצבא הייתי שלעפּר שעוזר בהקלטות. למדתי בחי את מה שלומדים בבית ספר".

* ההזדמנות: הרב ירמיה דמן מבעלז שלח אותו לנהל את התזמורת של אריה ברונר. "צירפתי לו את אחיו שמואל והתוצאה היתה חסידיש". ומי שמזמזם את 'הוא יגאל אותנו' ו'שומר, שומר ישראל' שידע מאיפה זה. היבול: שלושה דיסקים ועשרות אלפי עותקים.

* האישה שאיתו: סלין. מציירת, מורה לאמנות במקצועה שמקדישה עצמה לילדים ולבית. בימים אלה היא לומדת עיצוב פנים.

* ההבטחה: חבר שנישא למישהי מנתניה הכיר לו את מבחר חברותיה של רעייתו. בדרך לפגישה עם החברה השלישית גרמה ההיטלטלות באוטובוס לשבועה שזה הבליינד דייט האחרון. וכך היה.

* עורך הקידושין: הרב לאו. לפידות כבר היה אז מעט מוכר.

* חי בסרט: "במגלומניותי" ביקש מקרובת משפחה שלמדה ב'מעלה' להכין סרט על יום חתונתו. 'מדרש חופה' הוקרן בערוץ 2 "וסיפר, אולי בלי כוונה, עלי ועל איך שהייתי באותה תקופה". לזוג שלושה ילדים: אמיר (16), עידו (14) והילה (6). ישיבות בני עקיבא ו'נועם' בנתניה, בהתאמה. המשפחה מתגוררת בעיר היהלומים.

* אנחנו החלוצים: "'אוף שימחעס' היתה הפעם הראשונה שמישהו עשה חיבור בין מילים חסידיות למוזיקת דאנס. השיר הראשון היה ניסיון להדליק את דידי הררי ('די די די די') השדרן הכי הכי ברדיו אז. "הניסיון הצליח ומאז הכל היסטוריה".

* ועוד היסטוריה: "ב-96' הגשתי בתמימותי שתי סקיצות לקדם אירוויזיון והתקבלנו. זה היה מאוד תקדימי. אולי החרדי הראשון שהשתתף בריאליטי".

* ריאליטי: מיד אחרי ה'קדם' הוזמנה הלהקה להשתתף בספיישל פורים של 'דן שילון מארח'. התשובה שהיתה חיובית ("מי שמופיע שם כבר לא יהיה אנונימי") הומרה בשלילה כשנודע ששניים מהמשתתפים מוכרים דברים בלתי צנועים. הביטול גרר הבטחה של המארגנים למחיקת הלהקה מעולם התרבות הישראלי. "לבסוף היינו אחת משתי הלהקות שהתארחו הכי הרבה אצל שילון". הכל בעצת האמרגנים.

* האמרגנים: תמיד שניים. אחד בתל אביב ואחד בשמיים.

* מילים ומוזיקה: ההגדרה האישית למוזיקה יהודית היא "כל מוזיקה שתגרום לך להיות יהודי יותר טוב". ומכיוון שלכל אחד מדבר סגנון אחר, אז גם דאנס והיפ הופ נכנסים לתמונה.

* ריקוד: "אני חסיד של דברים שלא קיימים. הפריעה לי המינימליות בהופעה של זמרים וכאן הושפעתי מהאמנים מחו"ל. אצלנו הקהל לא רק שומע מוזיקה אלא גם רואה אותה".

* קינדרלעך: לפני שבע-שמונה שנים גייס לפידות את דוד פדידה, מפיק חרדי, כדי להקים את "להקת הילדים החדשה של ישראל". חוץ מגיל הילדים, הכל בגדול: התלבושות עוצבו בידי מישל שאטו, הריקודים פרי יצירה של קלוד דדיה, חבר 'אוף שימחעס' וכוריאוגרף לודאי ידוע, והמוזיקה של גדולי המלחינים. החבורה מופיעה בארץ ובחו"ל ומספקת שואו.

* שואו-אוף: "יש לי אחריות עצומה כלפי הילדים. ילדים בכלל, ובוודאי במגזר הזה, הם נפשות רכות ולא מעוצבות. רוב העבודה שלי היא על מוטיבציה ומידות, ומתן פרופורציות נכונות למה שהם פוגשים. זו עבודה קשה עם אחריות גדולה".

* אישי בשישי: תוכנית רדיו פובליציסטית ותיקה, שמגיש לפידות ברדיו 'קול חי' בשישי בצהריים. משבצת שידור שהיא בשבילו "תרפיה ונקמה".

* תרפיה: "הדבר הכי נצפה אצלי זה חדשות. אני מאוד דעתני וכותב טורים להרבה מקומות. אם יש משהו שאני אוהב, שונא או כועס, זה יוצא החוצה ביום שישי".

* נקמה: "הרבה אנשים שחושבים שאני הדוס ההוא, הליצן והלא רציני. השידור הזה נותן להם מכה לפרצוף". לא אחת שאלו אותו מי כתב את האייטמים, "וזו השאלה הכי מרגיזה והכי מחמיאה. אבל מי שמכיר אותי באמת, לא מתפלא על מה שיוצא בתוכנית".

* 'אז בכיתי וצעקתי': לפני כמה חודשים נולדה 'יא בה ye': לפידות וחבר טוב, עמירן דביר, החליטו לקבץ כמה נגנים, "להיכנס לאולפן ולעשות משהו שאנחנו אוהבים, מוזיקה וטקסטים יותר מורכבים שבאים מתוך הנשמה". 'בכיתי וצעקתי' הוא הסינגל הראשון, ש"מדבר על מורכבות של אנשים בדור הזה".

* התחלות קשות: "היינו רגילים להוציא מוצר שמתקבל מיד. כאן הדברים לא קלים לעיכול ואנחנו עובדים על קהל מההתחלה. אבל מי שיהיה חסיד שלנו - יהיה חסיד".

* הריכוך: בקרוב ייצא חידוש ל'לא תנצחו אותי'. מצד אחד הוא יהיה "עיבוד רוקרי, לפרצוף, מאוד כבד", מצד שני, "חייבים לתת כמה סוכריות לקהל". התקווה היא שהאלבום ייצא בקיץ הקרוב.

* בית ספר למוזיקה 2: בתוכנית ששברה שיאי רייטינג הוא נמנה על צוות השופטים, ואת 'חמישה בעקבות פרשה' הטלוויזיוני הגיש במשך תקופה, "זו מדיה שאני שט בה בטבעיות".

* מדיה: "טלוויזיה וגם אינטרנט יכולים להיות אבי אבות הטומאה או ארון הספרים היהודי. התוכניות האלה הרבה יותר טובות וחיוביות בעיניי מדברים שקיימים בה היום".

* ומילה על אברהם: לא אבינו, פריד. "יש אדם אחד, שככל שאני מכיר אותו, אני יותר מחזיק ממנו ולא בגלל הכישרון אלא בגלל האישיות. אי אפשר לתאר איך אדם כל כך גדול מצליח לשמור על צניעות ומידות שכאלה. זה מפליא אותי".

* אם לא היית מוזיקאי ואיש תקשורת: "הייתי יחצ"ן". בעבר אכן מילא את התפקיד, כשותף במשרד יח"צ, עבודה שהוא מחבב מאוד. "הבדיחה היא שאני איש יחסי ציבור והלהקה היא רק תירוץ. יש בזה משהו".

 

ובמגרש הביתי:

* על הבוקר: קימה בפאתי תשע בבוקר. 'מודה אני' בכוונה, כי "לא טבעי בעיניי שהעולם עוד מסתובב", חשבון נפש ולעבודה. "זה מקצוע מאוד תובעני".

* דיסק ברכב: "הכל". ובכל זאת: "כרגע משתדל לשמוע את השירים שיצר עמיר בניון לישי לוי".

* שבת: היו תקופות שנשמרה בחירוף נפש אך ורק בגלל הציווי. היום "לא הייתי שורד בלעדיה". בליל שבת יושבת המשפחה יחד ומזמרת את הזמירות הקלאסיות. אין חידושים ולא היפ הופ, "הסנדלר הולך יחף ברמה היסטרית".

* אוכל: מזרחי. "וטוב שהתחתנתי עם אישה מרוקאית".

* עזרה בבית: הכלים בליל שבת, ויש הודאה בכך ש"לא אקבל את פרס הבעל העוזר".

* עיתים לתורה: לימוד עם הילדים למבחנים בגמרא במשך השבוע ובעיקר בשבת, "זו קביעת עיתים לתורה הכי טובה שיש".

* מפחיד: "לכל חבר שנולד לו בן ראשון אני אומר מזל טוב כפול. אחד על הבן, השני על חתימת חוזה דרקוני עם האושר והפחד. חצי לב שלך יהיה מאושר והחצי השני בפחד".

* דמות מופת: "איזהו גיבור, הכובש את יצרו. כל אדם שמצליח לא להיות עבד ליצרו ולהפריד בין הלב לראש בשעות הנכונות".

* פנאי: אין הרבה. אבל אם יש זמן שבו אפשר להתבטל לגמרי, אין צורך ביציאה החוצה, "אני מסוגל להיות עם עצמי".

* כשתהיה גדול: ראש ישיבה ואולי משגיח. "אבל ברצינות? אהיה איש".

ofralax@gmail.com