בשבע 488: קריאת ביניים

נייר עבודה של בנק ישראל בודק מיהו בעצם מעמד הביניים שהוביל את המחאה בקיץ והאם מצבו אכן הורע

שלמה פיוטרקובסקי , י"ג בניסן תשע"ב

הריביות הנמוכות טובות לאוברדרפט ולמשכנתה, אך פוגעות לאורך זמן בפנסיה שלנו

המחאה החברתית של הקיץ האחרון העלתה לדיון ציבורי את מצבו של מעמד הביניים. ואולם, עד לאחרונה לא היה בישראל זיהוי ואפיון ברור של מעמד זה, וממילא גם לא נבחנה השאלה כיצד השתנה מצבו על פני זמן.

במסגרת העבודה על דו"ח בנק ישראל פורסם נייר עבודה של הבנק ובו אפיון מפורט של מעמד הביניים, שמתאר גם כיצד השתנה מצבו ב-15 השנים האחרונות. ביום עיון שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה הציגה ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד בנק ישראל, את נייר העמדה ובו קווים לדמותה של הקבוצה החברתית המדוברת ביותר מאז הקיץ האחרון.

מעמד הביניים מוגדר כאוכלוסיית משקי הבית שהכנסתם (כשהיא מתוקננת על פי גודל המשפחה) היא בין 75 אחוזים ל-125 אחוזים מההכנסה החציונית. על פי הגדרה זו, מעמד הביניים מהווה כ-27 אחוזים ממשקי בית, בדומה לחלקו באוכלוסייה ב-1997. משקלו של המעמד הנמוך התרחב מעט, ל-41 אחוזים, ושל המעמד הגבוה ירד מעט, ל-11 אחוזים.

88 אחוזים ממשקי הבית ממעמד הביניים הם יהודים שאינם חרדים, כ-9 אחוזים ערבים, ופחות משלושה אחוזים הם חרדים. בתוך האוכלוסייה הערבית 80 אחוזים הם מהמעמד הנמוך, ורק כ-15 אחוזים הם מהמעמד הבינוני. בתוך האוכלוסייה החרדית, 81 אחוזים הם מהמעמד הנמוך, ורק כ-13 אחוזים הם מהמעמד הבינוני. הרכב משק הבית של מעמד הביניים מגוון: כמחצית הם זוגות עם אחד עד ארבעה ילדים (רובם ילד אחד או שניים), כמעט 30 אחוזים הם יחידים או זוגות ללא ילדים, ועוד כ-15 אחוזים קשישים. מרבית ראשי משקי הבית שבמעמד הביניים הם בעלי השכלה על תיכונית (53 אחוזים), אך יש גם למעלה משליש שהם בעלי 12-11 שנות לימוד.

החלק הארי של הכנסת משקי הבית ממעמד הביניים, כ-85 אחוזים, הוא הכנסה מעבודה, וכ-9 אחוזים מקצבאות ותמיכות. בהסתכלות על פני זמן עלתה בעשור האחרון הכנסתם הריאלית (נטו) של משקי הבית ממעמד הביניים בדיוק כמו העלייה של התוצר לנפש, כלומר, פירות הצמיחה חלחלו גם למעמד הביניים. לעומת זאת, ההכנסה של המעמד הנמוך פיגרה משמעותית אחרי צמיחת התוצר לנפש, ואילו הכנסתם של המעמדות הגבוהים יותר עלתה מהר מצמיחת התוצר לנפש. התפתחויות אלה השתקפו בעלייה ניכרת באי השוויון בעשור האחרון.

מהשוואה בין ההכנסה של משקי הבית במעמד הביניים לבין המחירים של סל התצרוכת, עולה כי משנת 1997 עד 2010 עלתה ההכנסה הריאלית של מעמד הביניים (כלומר ההכנסה בניכוי העלייה במחירים) בכ-20 אחוזים, ומ-2007 ועד 2010 ב-4 אחוזים. אמנם סעיפי הוצאה מסוימים כמו חשמל, גז ומים וכן דלק ותחבורה התייקרו מהר יותר, אך באותה העת הוזלו באופן יחסי סעיפים אחרים (כמו הלבשה והנעלה).


המחאה היתה מוצדקת? אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, בקיץ שעבר

 

הריבית והפנסיה שלנו

מדי חודש, לקראת סופו, מפרסם בנק ישראל את גובה הריבית לחודש הבא. ההכרזה זוכה אמנם לאזכור בחדשות, אולם בניגוד למדד, לשער הדולר, או לביצועי הבורסה היומיים, לא רבים מבינים מה עניינה של הריבית ומה זה באמת משנה אם בנק ישראל מעלה או מוריד אותה. בשני תחומים עיקריים בכל זאת כולנו מכירים את השפעתה של ההכרזה: בריבית על האוברדרפט ובמשכנתאות צמודות הפריים. בכל עת שבנק ישראל מעלה או מוריד את הריבית, משתנה איתה ריבית הפריים. ריבית זו, המורכבת מריבית בנק ישראל שאליה נוספת פרמיית הסיכון, היא העוגן שאליו מצמידים הבנקים את שיעור הריבית על חסכונות, פיקדונות, הלוואות ומשיכת היתר שחלקנו עושים בה שימוש.

למרות זאת, עיקר השפעתה של הריבית על המשק נמצא בשני תחומים שאינם מוכרים לרבים מאיתנו: המגזר העסקי והחיסכון הפנסיוני. העולם העסקי הוא צרכן האשראי הכבד באמת במשק. משקי הבית נוטים אמנם להיכנס לחובות ולשלם ריביות גבוהות, אולם לעסקים אשראי איננו מותרות אלא חמצן של ממש. ריבית נמוכה משמעותה מחיר זול לכסף, שהוא אחת התשומות המרכזיות בעולם העסקים, אם לא המרכזית שבהן. בדיוק כפי שמפעל רהיטים נהנה מירידת מחירי העץ בעולם ועיתון סובל מעליית מחירי הנייר, כך העסקים כולם נהנים מירידת מחיר הכסף וסובלים כשמחירו עולה.

תחום שני, קריטי לא פחות וסמוי לא פחות, הוא תחום החיסכון הפנסיוני. לא מדובר רק בקרן הפנסיה או ביטוח המנהלים, אלא בכל הסכומים שאנו חוסכים ו'שמים בצד' לקראת היום שבו לא נוכל יותר לעבוד ולפרנס את עצמנו. הסכומים הללו, גם אם יוצמדו למדד וישמרו לאורך השנים על ערכם, לא יהיה בהם די על מנת לפרנס אותנו לעת זקנה. כדי שבאמת נוכל להתפרנס מהכסף הזה יש צורך למצוא דרך שבה ניתן להשיג עליו תשואה בטוחה, כך שערך החסכונות יעלה בהתמדה. במשך שנים רבות ישראל בפרט, והמדינות המערביות בכלל, חיו בסביבת ריבית ריאלית גבוהה. עד לפני עשור הריבית בישראל, גם בניכוי האינפלציה, עמדה סביב שיעורים של 6-5 אחוזים ולעיתים אף יותר. כך מי שחסך את כספו לעת זקנה קיבל על כספו תשואה ריאלית שאפשרה לו לישון בשקט בלילה, בידיעה שערך חסכונותיו עולה ללא סיכון.

אולם במהלך העשור האחרון חל תהליך, שבראשיתו היה איטי, של ירידת הריביות הריאליות בכל מדינות המערב. המהלך הזה הואץ מאוד עם פרוץ המשבר בשנת 2008, אז הפכו הריביות במרבית המדינות המערביות לאפסיות, ודאי במונחים ריאליים. בסיטואציה כזו העסקים אמנם נהנים, אולם הפנסיה של כולנו סובלת. איגרות החוב חסרות הסיכון, אג"ח מדינה לסוגיו, מונפקות בריביות ריאליות נמוכות מאוד, דבר שגורם למנהלי החסכונות להתפתות לסיכונים, ובסופו של דבר יגרום לכל אחד מאיתנו להגיע לפרישה עם קצבה מצומקת ובלתי מספיקה.

 

 

 כלכלת בית

 קנייה חכמה גם אחרי החג

קרדיט: דידי רוזנברג

רגע אחרי שקדחת הקניות לפסח תסתיים, נצא שוב כולנו אל הסופרים השונים ונחזור לדפוסי הקנייה שהתרגלנו אליהם. לאחר שטף המבצעים לקראת החג ומבול המסרים השיווקיים שנלחמו על ליבנו וכיסנו, זה זמן טוב להיזכר בכמה עקרונות בסיסיים של קנייה נכונה בסופר.

מעבר למסרים המוכרים והחשובים, כמו לקנות רק מרשימה שהוכנה מראש בבית, לא להגיע לסופר רעבים, לחשב טוב את המבצעים, לא להתפתות לקנייה משעמום ליד הקופות ועוד – ברצוני להתמקד בשני טיפים שינסו לחדש משהו.

הורגלנו לחשוב שעדיף לא לקחת את הילדים לקנייה בסופר. ככלל – זה נכון. אולם אם ילדכם הגיע לגיל שאפשר לדבר אליו כאל בוגר, הייתי ממליץ להציע לו להצטרף לקנייה (כל פעם ילד אחד ולא יותר). כל זאת למה? משום שקנייה כזו יכולה להיות חוויה חינוכית מהמדרגה הראשונה, ולא רק מסע נדנודים של "אבא תקנה לי". שוטטו בין שורות המדפים עם ילדכם ושתפו אותו ברזי הקנייה הנכונה: השוו מחירים, דאגו לחשב איתו גדלים (אמנם זה עולה פחות מזה, אבל שים לב כמה מ"ל או מ"ג יש במוצר), נסו לשאול אותו האם הוא מבחין בפער המחירים בין המוצרים שבמדפים הנגישים בגובה העין לבין המדפים הגבוהים ביותר או הנמוכים ביותר.

מסע הקניות המשותף יכול להיות הזדמנות מצוינת לחינוך פיננסי נכון ואני בטוח שאם תדעו גם לעשות זאת בצורה חווייתית ולא משעממת, אפשר שהקנייה הזו תיחקק בליבו כחוויה מכוננת.

הטיפ השני לא מתאים לכל המשפחות, אבל שווה בדיקה. האם חישבתם פעם את הכמות שנזרקת בכל חודש מהמקרר ומהמדפים אל הפח? לא כולם, אבל חלק לא מבוטל יוצא לסופר בפרקי זמן כאלה שגורמים לו לחשוב שעד שכבר הגיע לכאן (והרי זול פה יותר מהמכולת) כדאי למלא את העגלה ולהצטייד כאילו הוא נערך למצור. לעיתים כדאי לקנות במשורה ולעשות את ההשלמות הקטנות ההכרחיות בין הקניות הגדולות. זה אמנם לא מתאים לכולם, אבל אם אתם מרגישים שאתם זורקים יותר מדי לפח האשפה – הטיפ בהחלט שווה בדיקה.

הכותב הוא דובר 'פעמונים'