בשבע 488: סדקים בחומה

עשר שנים אחרי, נראה כי הישגיו המרשימים של מבצע 'חומת מגן' מתחילים להתמוסס לאור התגברות אירועי הטרור העממי ביו"ש

חגי הוברמן , י"ג בניסן תשע"ב

המבצע החזיר את ישראל לעמדה הביטחונית של לחימה בשטח האויב, ביסס והעמיק את יכולות המודיעין בשטח והוריד את רמת פיגועי ההתאבדות לאפס | התערבות אמריקנית החזירה לפלשתינים את השליטה הביטחונית בשטח, ובצה"ל אומרים כי למרות שיתוף הפעולה, למרבית הסיכולים אחראית ישראל בלבד

בשבוע שעבר, בנוכחות מושל שכם ובכירים פלשתינים נוספים, פתחו המינהל האזרחי ואוגדת איו"ש חסימה על ציר הגישה של הכפר בית פוריק. הציר חוצה את הכביש הראשי המוביל ליישוב אלון-מורה. דובר מתאם הפעולות ביש"ע התפאר כי "פתיחת הציר תאפשר דרך נוחה וקצרה יותר ל-4,000 תושבי הכפר בית פוריק לכביש רוחב ראשי המוביל לשכם". פתיחת הציר בבית פוריק הצטרפה להסרת מחסום נוסף שנעשתה יומיים קודם לכן בהר גריזים, לשיפור רצף התנועה בין שכונת השומרונים על הר גריזים לשכם.

כעבור יומיים אישרו אוגדת איו"ש והמינהל האזרחי פתיחה של חסימה נוספת בין עזבת שופא לכפר שופא ליד אבני-חפץ. הסיבה הרשמית: הסרת החסימה תקצר את דרכם של כ-1,000 תושבי עזבת שופא לכפרם בציר ישיר. במהלך השבוע האחרון הוסרו שתי חסימות נוספות באזור שכם. מהמינהל האזרחי נמסר כי "נבחנות הקלות נוספות לאוכלוסייה הפלשתינית ביהודה ושומרון בתחום התנועה והגישה".

כל זאת, כאשר בשטח מורגשת התעוררות בתחום 'הטרור העממי' – יותר יידויי אבנים, יותר בקבוקי תבערה, יותר ניסיונות חטיפה של כלי רכב, בעיקר של נשים. עשר שנים אחרי מבצע 'חומת מגן', נראה שמדינת ישראל שוב לא מפיקה לקחים, והישגי המבצע הולכים ונמוגים.

עם זאת, על עובדה אחת אין ויכוח: פיגועי ההתאבדות בלב מדינת ישראל הפכו לנחלת העבר בזכות תוצאות המבצע. למזלה הטוב של מדינת ישראל, שירות הביטחון הכללי וצה"ל עדיין שומרים על חופש פעולה בכל השטח בשעת הצורך.

חשיבותו של המבצע היא בהיותו אנטיתזה להסכם אוסלו. מבצע חומת מגן

איפוק זה לא כוח

את ליל הסדר של שנת תשס"ב, מחר בלילה לפני 10 שנים, לא ישכח איש בישראל. בשבע ועשרים, שעה שהמוני בית ישראל הסבו לאמירת ההגדה, נכנס לחדר האוכל של מלון פארק בנתניה מחבל מתאבד, עבד אלבאסט עודה, תושב טול כרם בן 25. הוא הגיע למקום הפיגוע כשהוא מחופש לאישה, לאחר שגילח את זקנו ושפמו, התאפר וחבש פאה נוכרית עם שיער חלק. עודה לבש מכנסי ג'ינס כחולים בגזרה נשית, חולצה חומה ומעיל עור בצבע חום עם צווארון מנומר, ונעל נעלי נשים. להשלמת ההסוואה הוא צויד בתעודת זהות מזויפת של אישה. המחבל נכנס לאולם חדר האוכל של המלון והתפוצץ.

29 בני אדם נהרגו ו-64 נפצעו באותו פיגוע. היה זה שיאו של גל הפיגועים בחודש מרס 2002, שזכה לכינוי 'מרס השחור', החודש הקשה ביותר מבחינת פיגועים מאז פרוץ מלחמת אוסלו. כ-130 ישראלים נרצחו באותו חודש בפיגועים.

ממשלת שרון הבינה שמדיניות ההבלגה נכשלה, שתפישת 'איפוק זה כוח' של שרון פשטה את הרגל. צה"ל יצא למבצע 'חומת מגן' אשר במהלכו השתלט מחדש על כל יהודה ושומרון, למרות כל האזהרות והפחדים. לצורך המבצע נערך לראשונה מזה שנים רבות גיוס מילואים נרחב. אלה שהרגישו שהפעם הם הולכים להציל את המדינה הגיעו בהתלהבות. התחושה שהפלשתינים ראויים הפעם למכה כואבת היתה נחלת הציבור כולו, ללא הבדלי השקפה או אמונות.

בציבור נוצר הרושם שממשלת שרון אכן ביצעה את התפנית הדרושה. ה"חסימה" הפסיכולוגית מפני השתלטות על שטחי הרשות הפלשתינית נעלמה. מכל מתווי הפיגועים שספגה ישראל, פיגועי ההתאבדות היו הקשים ביותר וגבו את מספר הקורבנות הגדול ביותר. בשלב מסוים דומה היה שאין נגדם כל תשובה ותרופה, עד שהגיע 'חומת מגן'.

בתודעה הציבורית נתפש מבצע 'חומת מגן' ככזה ששינה את המציאות ביו"ש. זה לא היה מדויק. מבצע 'חומת מגן' הוא יותר מותג מאשר תוצאות מעשיות. חשיבותו של מבצע 'חומת מגן' היתה בהיותו האנטי-תזה של תהליך אוסלו. אם תהליך אוסלו הוציא את צה"ל מיו"ש, מבצע "חומת מגן" החזיר אותו לשם. במבצע נהרגו כ-250 פלשתינים, למעלה ממחציתם חמושים ופעילי טרור מובהקים. אלפים נעצרו, ואמצעי לחימה רבים מאוד נתפסו, ביניהם טילי נ"ט, מטענים ואף רקטות קסאם.

 הקרדיט ל'דרך נחושה'

חשיבותו של מבצע 'חומת מגן' היתה בחידוש אחת מאבני היסוד של תפישת הביטחון של ישראל מאז קום המדינה: העברת המלחמה לשטח האויב. בשנה וחצי הראשונות של מלחמת אוסלו, מראש השנה תשס"א ועד מבצע 'חומת מגן' בניסן תשס"ב, זנח צה"ל תפישה זו ונמנע מלהיכנס לשטחי הרשות הפלשתינית. הפלשתינים, לעומת זאת, העבירו את המלחמה לשטח ישראל, כשהם חודרים לשטחים שבשליטת ישראל, ויורים כמעט בלא הפרעה על יישובים ישראליים משני עברי הקו הירוק. הפלשתינים למדו מאיתנו את העיקרון: הם העבירו את המלחמה אל שטח האויב, שטחנו.
כחודש לאחר המבצע יצאו כוחות צה"ל מיו"ש, והטרור התחדש בכל עוזו. שבוע אחר כך אירע הפיגוע הקשה באוטובוס בכביש גילה-פת בירושלים. רה"מ שרון התבונן בשורת הגופות המוטלת על הכביש, ומהמיית ליבו פרצה קריאה "על איזו מדינה פלשתינית הם מדברים?"

מאז 'חומת מגן' חזר צה"ל לתפישת הביטחון היסודית, הן בנטילת יוזמה והן בהעברת המלחמה לשטח האויב. במבצע יזום החזיר צה"ל לעצמו את השליטה הביטחונית בכל רחבי יו"ש, והתוצאה לא איחרה לבוא: ניצחון מדהים מול הטרור הפלשתיני, עד שתופעת המחבלים המתאבדים חלפה מהעולם, כולל שיפור המצב הביטחוני ביו"ש.

וכך כותב על מה שהתחולל ביו"ש הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון בספרו "דרך ארוכה קצרה": "הטרור הפך מרודף לנרדף. חיילים מאומנים היטב, מצויידים במודיעין מדויק, חדרו לכל תא שטח ביהודה ושומרון והוציאו את המחבלים משיווי משקל. בזו אחר זו, תשתיות הטרור זוהו והוכו. במקום שהמערכה נגד התנזים והחמאס תתרחש בפתח האוטובוס בחדרה, היא התרחשה בפתחי בתיהם של המחבלים... צה"ל השיג שליטה ביטחונית כמעט מלאה ביהודה ושומרון בחתימה נמוכה יחסית, קרי, בלא נוכחות צבאית רצופה ובולטת. פעולת מעצר שחייבה בתחילת 2002 כוח בסדר גודל חטיבתי, מבוצעת כיום על ידי מחלקה".

אבל המבצע לא הניב תוצאות מסיבה אחת: הוא היה חלקי מאוד, לא מושלם. בכ"ח באייר תשס"ב, כחודש לאחר התחלתו, יצאו כוחות צה"ל מיו"ש. כצפוי, הטרור התחדש בכל עוזו. שבוע אחר כך אירע הפיגוע הקשה באוטובוס בכביש גילה-פת בירושלים. היה זה הפיגוע היחיד שבו ראש הממשלה אריאל שרון הגיע למקום הטבח. הוא התבונן בשורת הגופות המוטלת על הכביש, ומהמיית ליבו פרצה קריאה שהוא מעולם לא חזר עליה, ומעולם לא הסביר אותה. "על איזו מדינה פלשתינית הם מדברים?" הרעים בקולו מעל שורת הגופות, נכנס לרכב וחזר ללשכתו.

באותו שבוע יצאו כוחות צה"ל למבצע חדש, 'דרך נחושה', ובו והשתלטו על כל יהודה ושומרון. ההשתלטות הישראלית המחודשת על יו"ש, בניגוד ל'חומת מגן', נמשכה כמעט חמש שנים, ובמובנים מסוימים עד ימינו. בניגוד לחששות שרווחו בציבור הישראלי, המהלך עבר בדממה מדינית במערכת הפוליטית. העולם הגיב באדישות מופגנת והזירה הבינלאומית הביעה תמיכה שבשתיקה. אם שנה לפני כן כל כניסה לשטח A הצריכה ישיבה מיוחדת של הקבינט, הרי מאז קיץ תשס"ב כל מח"ט פועל בשטח לפי הבנתו, נכנס ויוצא באופן חופשי, גם כאשר צה"ל לא יושב ישיבה של קבע בערים הערביות.

גם הפלשתינים הבינו את המציאות החדשה. אחרי מבצע חומת מגן, הוטחה בערפאת האשמה מצד גורמים ברשות הפלשתינית: יצאת למלחמה בישראל כדי לגרום למתנחלים לברוח ולאפשר לנו להשתלט על אדמתם, ובפועל הפלשתינים לא רק שלא קיבלו דונם נוסף מיש"ע; הם איבדו גם את השטח שהיה להם. שוב לא היתה משמעות לשטחיA ,B  או C. כולם היו בשליטה ישראלית.

ועוד דיוק היסטורי חשוב לתקן: הרמטכ"ל שפיקד על חיסול הטרור לא היה שאול מופז אלא משה יעלון. מופז היה הרמטכ"ל בתקופת 'חומת מגן', זה שכזכור לא הניב את התוצאות המקוות. הוא פרש מתפקידו שלושה שבועות אחרי שהחל מבצע 'דרך נחושה'. מכאן ואילך היה זה יעלון שפיקד על צה"ל במלחמתו המוצלחת נגד הטרור.

 ירידה דרמטית בעקומת הפיגועים

ואלו הנתונים היבשים, מבוססים על דו"חות השב"כ:

בעשר השנים שלפני מלחמת אוסלו, משנת 1990 ועד ספטמבר 2000, נרצחו 344 ישראלים בפיגועי טרור שביצעו פלשתינים – שליש מכלל ההרוגים במהלך מלחמת אוסלו. בשנת 2002 בלבד נהרגו יותר אנשים מאשר בכל העשור שקדם למלחמת אוסלו – 451 הרוגים.

מאז מבצעי 'חומת מגן' ו'דרך נחושה' – נחזור שוב על השם הזה, החשוב יותר - החלה עקומת הפיגועים לרדת בצורה תלולה. גרף הנתונים אינו משקר:

בשנת 2002 נרצחו 451 ישראלים מפיגועים, 189 מתוכם ב-53 פיגועי התאבדות.

בשנת 2003 נרצחו 208 איש, 143 מתוכם ב-26 פיגועי התאבדות.

בשנת 2004 נרצחו 117 ישראלים, 55 מתוכם ב-12 פיגועי התאבדות.

בשנת 2005 היו 56 הרוגים מפיגועים, 25 מתוכם ב-8 פיגועי התאבדות.

בשנת 2006 היו 30 נרצחים, 15 מתוכם ב-6 פיגועי התאבדות.

בשנים 2007 ו-2008 בוצע פיגוע התאבדות אחד בכל שנה: ב-2007 הפיגוע באילת, בו נהרגו שלושה אנשים. יצוין כי מקורו של הפיגוע לא היה ביו"ש. המחבל יצא מהרצועה לסיני ומשם לאילת. בכ"ח בשבט תשס"ח בוצע הפיגוע בדימונה, בו נהרגה תושבת העיר ליובוב רזדולסקיה. המחבלים הגיעו מאזור חברון. זו ההרוגה היחידה מפיגוע התאבדות שיצא מיו"ש בשש השנים האחרונות.

בשנת 2008 היה גידול משמעותי במספר נפגעי הטרור, 36 נרצחים, אף לא אחד מהם בפיגוע התאבדות. רוב ההרוגים היו מפיגועים בירושלים, בהם פיגועי הדריסה בטרקטור והפיגוע בישיבת 'מרכז הרב', האחרים הם חיילים שנפגעו בלחימה באזור הרצועה.

בשנת 2009 נרשמה ירידה משמעותית בנפח הפיגועים. 15 הרוגים - מתוכם 9 ב"עופרת יצוקה".

בשנת 2010 נרצחו 6 ישראלים בפיגועים. בשנת 2011 נהרגו 8 ישראלים מפיגועים, בהם חמשת בני משפחת פוגל הי"ד באיתמר, תיירת בפיגוע מיטען ליד בנייני האומה בירושלים, ואשר פלמר ובנו יהונתן ה' יקום דמם, מיידוי אבנים.

הפיגוע בירושלים יצא בחלקו מחברון. עם זאת, באותה תקופה היתה גם הצלחה משמעותית, כאשר השב"כ וצה"ל הצליחו לחשוף ולעצור מספר התארגנויות טרור ביו"ש, שאנשיהן היו בשלבים שונים של מוכנות לביצוע פיגועי תופת. כל תוכניות הפיגועים סוכלו, למעט פיגוע המיטען סמוך לבנייני האומה. בביצוע הפיגועים היו מעורבים גם תשתיות חמאס בסוריה, בסעודיה ובטורקיה, מחבלים מבתי הכלא בישראל ותשתיות החמאס ברצועה. חשיפת החוליות סיכלה פיגוע התאבדות, שתוכנן להתבצע בירושלים בקיץ של אותה שנה. בקיץ אשתקד עצר השב"כ ביו"ש עשרות פעילי חמאס, שהשתייכו ל-13 התארגנויות טרור.

עיסקת שליט – שינוי לרעה

העיקרון שמנחה את אנשי השב"כ ביו"ש מאז ההשתלטות המחודשת הוא לעצור מחבלים ולא לחסל אותם. הסיבה ברורה: מחבל חי יכול למסור מידע, מה שלא מסוגל המחבל המת. אחת הסיבות להצלחת הפעילות לשבירת ארגוני הטרור ביו"ש, שהביאה לאפס פיגועי התאבדות בשנים האחרונות, היא המידע המודיעיני הרב שהצטבר מפי כל אחד מהמחבלים שנעצרו, והביא להמשך המעצרים שחיסלו את תשתיות הטרור ביו"ש כמעט לחלוטין.

וכך כותב הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון בספרו "דרך ארוכה קצרה": "ההישג השלישי של מבצע חומת מגן היה מודיעיני. מאז כניסת ערפאת לעזה במאי 1994 ומסירתם של ערי יהודה ושומרון לאחריותו בשלהי 1995, ישראל איבדה חלק ניכר מהיכולות המודיעיניות שלה בשטחים הפלשתיניים. כפי שהנחת היסוד הביטחונית היתה שהרשות הפלשתינית תישא באחריות לביטחוננו, כך הנחת היסוד המודיעינית היתה ששיתוף הפעולה עם הפלשתינים יחליף את הדרכים הקודמות שבהן הושג מודיעין ביהודה, שומרון ועזה. גם הנחה זו קרסה: מול מתקפת המפגעים המתאבדים של 2002-2001, ישראל מצאה את עצמה במצב של נחיתות מודיעינית. מנגנוני הביטחון הפלשתיניים עסקו בנסיונות לאתר את מקורות המודיעין שלנו, ובעיקר מקורות אנושיים (משתפי פעולה) יותר מאשר בסיכול טרור... מבצע חומת מגן שינה את המציאות הזו תוך זמן קצר. הכניסה לשטח הפלשתיני והמעצרים שבעקבותיה יצרו מעין כדור שלג מודיעיני, שהלך והתעצם במהלך 2002 ו-2003, וגרם לכך שכשנה אחרי היציאה למבצע, ישראל השיגה עליונות מודיעינית מוחלטת ביהודה ושומרון".

אבל אז התערב המימשל האמריקני, ובפעילות מדינית מול ממשלת אולמרט החל התהליך שהחזיר את שטחי A לשליטת הכוחות הפלשתיניים. בשנת 2005 מונה הגנרל קית' דייטון למתאם הביטחוני של ארצות הברית ברשות הפלשתינית. בחודש ינואר 2006 החליט הממשל האמריקני להעביר 86.4 מיליון דולר לצורך מימון וחימוש מנגנוני הביטחון הכפופים ליו"ר הרשות אבו-מאזן. במסמך מטעם הממשל האמריקני שחשפה סוכנות 'רויטרס' נכתב כי מטרת הכספים "לסייע ליו"ר הרשות הפלשתינית למלא את התחייבויות הרשות במסגרת מפת הדרכים, לפרק את תשתיות הטרור ולבסס את שלטון החוק והסדר". ביוזמתו ובעידודו של דייטון החלו להיערך אימונים לחיילי מנגנוני הביטחון הפלשתינים, כחלק מתוכנית הרפורמה של המנגנונים. מאז ובמשך כמה שנים ניהל דייטון ביד רמה את אימון גדודי השיטור הפלשתיניים בירדן, גיבש תוכניות למאבק בטרור ולהשלטת הסדר והביטחון בשטחי הגדה, ויצר כוח שיטור ביטחוני מקצועי.

באוקטובר 2008 הקים המימשל האמריקני בירדן בסיסי אימונים גדולים המיועדים לאימון הצבא העיראקי וכוחות הביטחון הפלשתיניים של אבו מאזן – הבטח"ל (הביטחון הכללי). דייטון תיאם את הפרויקט עם הצד הפלשתיני, כאשר קציני צבא ומודיעין ירדניים מפקחים על האימונים לצד קצינים אמריקניים. עוד דווח כי ירדן מאמנת אנשי ביטחון פלשתיניים במחנה צבאי מערבית לרבת עמון.

ישראל איפשרה לפלשתינים להשתלט מחדש באופן הדרגתי על ערי יו"ש ולפעול שם. כיום פועלים ביהודה ושומרון כעשרה גדודי לוחמים פלשתינים סדירים, הקרויים 'גדודי דייטון'. 15 אלף חיילים פלשתינים הוכשרו הכשרה צבאית בירדן בהדרכת כוחות אמריקניים. בנוסף לירדן, נשלחים חיילים צעירים פלשתינים גם ללימודים, להכשרות ולאימונים בטורקיה, דובאי ומצרים, משם הם חוזרים למסלול קצונה פיקודי.

בצה"ל מביעים שביעות רצון משיתוף הפעולה עם הכוחות הפלשתיניים. עם זאת בקצונה הבכירה בפיקוד מרכז שבים ומדגישים, ששיתוף הפעולה מצד הרשות אינו מאהבת מרדכי אלא משנאה יוקדת של המן: החמאס. השתלטותו האלימה של חמאס על רצועת עזה פקחה את עיני ההנהגה הפלשתינית בכל הנוגע לסכנה מצד חמאס. הרשות הבינה שאם לא תמנע את התחזקותו של חמאס ביו"ש, הוא עלול למחזר את הצלחתו ברצועה גם בשטחי הרש"פ. כך נוצרה זהות אינטרסים של ישראל והרשות הפלשתינית.

ועוד דבר טורחים להדגיש בצה"ל: למרות שהרשות נלחמת בטרור ביו"ש, בסופו של דבר עיקר הסיכול הוא 'כחול לבן' – עבודה עצמית של צה"ל והשב"כ. יעידו על כך מעצרי המבוקשים הנמשכים מדי לילה בכל מקום ביו"ש.

בצה"ל מצביעים על שינוי לרעה בשטח מאז עיסקת שליט. במסגרת העיסקה שוחררו עשרות כלואים לשעבר שחלקם כבר נעצרו מחדש, עם שיבתם לפעילות טרור. בחודשים האחרונים, מאז העיסקה, היתה עלייה במספר המעצרים שצה"ל והשב"כ ביצעו ביו"ש.