בשבע 488: שאלת השבע

האם על הנשיא פרס להתנות את קבלת מדליית החירות מנשיא ארה"ב בשחרורו של פולארד?

ירעם נתניהו , י"ג בניסן תשע"ב

הרב שמואל אליהו

הזדמנות לגעת בהיסטוריה

רבה של צפת

פולארד היה שליח של מדינת ישראל, והוא פעל כמו הרבה חיילים מאחורי הקווים ושירת את מדינת ישראל. יש חיילים שפרצו אל התודעה הלאומית והעולמית לשעה קלה, ונשכחו ברצף המאורעות. יש בודדים שלא נשכחים. רועי קליין, אלי כהן ועוד כמה אחרים הפכו להיות חלק מהתודעה הלאומית. חלק ממורשת הקרב. מחנכים לאורם והם לא נשכחים. יהונתן פולארד פלש להיסטוריה. איך שזה נראה היום, יהונתן פולארד ייזכר לדורי דורות. זה לא רק בגלל האנשים שמקדישים זמן ומרץ לשם כך, אלא בגלל הפעילות המיוחדת שלו והתרומה שלו לעם ישראל. אולי גם בגלל מה שנתפש בעיני הציבור כהזנחה לא צודקת.

המנהיגים שצריכים לקבל החלטות בעניינו צריכים להבין כי כל מה שקשור ליהונתן נוגע בהיסטוריה. הוא בוודאי לא הולך להיעלם ולהישכח, הוא רק הולך ונצרב עוד ועוד בתודעה הלאומית. מנהיג שרוצה לפעול בהיסטוריה ולהירשם בה, צריך להביא את הנתון הזה בחשבון.

מכריו של הנשיא שמעון פרס אומרים כי הוא איש בעל תודעה חזקה של חזון. איש שחושב הרחק מעבר לאופק שאליו מסתכלים הפוליטיקאים הממוצעים. אומרים שהוא חושב בגדול. שהוא חושב כמדינאי. אם כן - זו השעה של שמעון פרס.

כולנו יודעים שמדינת ישראל היא לא מדינה של מדליות. אנשים לא מסתובבים עם מדליות על החזה כמו במדינות אחרות. גם מדליה על מצע של קטיפה בסלון לא עושה רושם גדול. אני מניח שלנשיא המדינה יש הרבה מדליות שהוא כבר לא זוכר את שמן.

שמעון פרס גם שׂבע תמונות בכל עיתוני העולם. עוד סבב של תמונות לא יעלה הרבה ולא יוריד. אם שמעון פרס רוצה לעשות משהו אמיתי, משהו אנושי, משהו שירטיט את הלבבות של כל היהודים בעולם לזמן רב – זה הזמן שלו. זו השעה שבה הוא יכול לנגוע בהיסטוריה ולהצליח.

בשולי הדברים צריך גם לומר כי מעשה כזה עשוי להיות מעשה של פיוס לאומי. גם בינינו ובין פולארד וגם בינינו ובין עצמנו. זו השעה של שמעון פרס שיעשה ויצליח.

 

בלי תנאים

משה ארנס

לשעבר שגריר ישראל בארה"ב ושר הביטחון
יש רק שתי אפשרויות מצד ישראל: להגיד שאנחנו לא רוצים לקבל את המדליה, או להגיד שכן מבלי להתנות אף תנאי

אני מתפלא על עצם השאלה הזאת, כי המהלך הזה מנוגד לכל כללי הפרוטוקול. אם ארה"ב מעניקה לישראל מדליה – אי אפשר להתנות זאת בתנאים מתנאים שונים. יש כאן רק שתי אפשרויות מצד ישראל: להגיד שאנחנו לא רוצים לקבל את המדליה, או להגיד שכן מבלי להתנות אף תנאי. כל תנאי בהקשר הזה הוא תנאי בלתי סביר, ולא רק שהוא לא יביא לשחרורו של פולארד, אלא הוא יגרום מבוכה לישראל. לכן אין מקום לעצומות בעניין הזה.

היה מקום לשקול תנאי כזה לו המצב היה שחשוב מאוד לנשיא ארה"ב להעניק מדליה לנשיא ישראל, ולכן הוא יסכים לתנאים שלנו. אבל לא זה המצב. נשיא ארה"ב יגיד לנו בתגובה לתנאי – לא רוצים? לא צריך!

שלא יובן לא נכון, אני בעד שחרורו של פולארד. אבל לא בדרך של תנאי בהקשר של השאלה לעיל. הדרך היא לעמוד בכל פגישה על הנושא הזה וגם ללחוץ על אנשי ציבור בארה"ב.

 

 

האוליטימטום רק יזיק

פרופ' אמנון רובינשטיין

חתן פרס ישראל למשפטים ושר לשעבר

ראשית, אני מאוד מאוד בעד שחרור פולארד. אני סבור שנעשה לו עוול משווע, ושהחזקתו זמן רב כל כך היא נגד החוקה האמריקנית. אני מקווה שבכוח של פרס ובאישיות שלו הוא יעשה הכל כדי להשיב את פולארד לישראל.

מנגד, אני סבור כי בעניין זה לא נכון להציב אולטימטום לנשיא ארה"ב, ושתי סיבות לדבר: ראשית, מדליית החירות חשובה לישראל ואף מחזקת את ישראל בדעת הקהל האמריקנית שלה שנזדקק עוד הרבה שנים. שנית, לא מקובל להציב אולטימטומים לנשיא ארה"ב. יש דרכים אחרות להשיג את השחרור של פולארד ולגרום לנשיא אובמה להפסיק את המאסר האכזרי הזה והאנטי-חוקתי הזה.

אם הנשיא פרס יתנה את קבלת המדליה בשחרור פולארד, יהיה זה ויתור על המדליה והדבר יפגע במעמדה של ישראל בארה"ב. זה יהיה צעד דרמטי אמנם, אבל כזה שיזיק למדינת ישראל כי האמריקנים הם אנשים פטריוטים ביותר, והם לא אוהבים שנותנים לנשיא שלהם אולטימטום. אני שמח שהאמריקנים אוהבים את ישראל ושהרבה מהם רוצים לראות את פולארד חופשי, וכמו כן בכירים בארה"ב קראו לשחרורו, אבל הדרך לשחרר את פולארד אינה עוברת באיומים ובאולטימטומים.

 

תשובות הגולשים

הפה שאסר

אני חושב ששחרור יהונתן הוא תנאי בסיסי לכך שפרס יקבל את המדליה.

למה? אחד האשמים המרכזיים בכניסתו של יונתן לכלא האמריקני הוא מר פרס, שהחזיר את המסמכים שיהונתן העביר למדינת ישראל לידי האמריקנים. לפני כניסתו של פרס לתפקיד הנשיא כתב יהונתן מכתב שהכותרת שלו היא: רק לא פרס. הוא מתאר במכתבו בפרטים מה עשה פרס רק כדי שהוא ייכנס לכלא.

אני חושב שלא יכול להיות שנשיא מדינה שאחד מאזרחיו נמצא אצל הנשיא שכל כך מכבד ומוקיר אותו ורצה לתת לו את המדליה היוקרתית ביותר, לא יעשה את המקסימום בשביל לשחררו.

שלמה גפן, ירושלים

 

מייצג את עצמו

את השאלה מפנים אל הקוראים שהיו שמחים מאוד אם הנשיא אכן היה מייצג נאמנה את דעתם. אלא שלצערנו שנים רבות המנהיגים הלאומיים לא מייצגים נאמנה את מדינתם אלא את עצמם. מה אפשר לצפות ממנהיג שמכר את אומתו תמורת פרס נובל לשלום? האם לא יוותר על אזרח אמריקני תמורת מדליה?

לכן לדעתי ולדעת רבים: על פרס לסרב לקבל את המדליה עד אשר ישוחרר פולארד, ובכך הוא יקדש שם שמיים ויכפר על פשעי אוסלו. אולם אם נהיה ריאליים: פרס יקבל את המדליה, כי זה העיקר, ואולי יזכיר את עניין פולארד כדבר טפל.

משה גרוס, מעלה אדומים

 

גם במחיר הביזיון

יש לעשות הכל למען פולארד. זה אומר גם להתנות את קבלת המדליה בשחרורו המיידי, דבר שהוא לא ממש מסובך. למדינת ישראל שנטשה את מי שמסר לידיה מידע חשוב עוד נותרה אפשרות להצילו. לדעתי אין כאן שאלה בכלל, אלא חובה גדולה רובצת על כתפיו של נשיא מדינת ישראל להתנות את קבלת המדליה בשחרורו של פולארד גם במחיר של ביזיון!

בני יעקבי, אלעד