בשבע 488: החלטות לטובת היהודים הן רק המלצות

כפי שהוכח בפרשת בית עזרא, בכל הנוגע להתיישבות יהודים בחברון 'שלטון החוק' הוא שם קוד לרצונו של אהוד ברק

יאיר שפירא , י"ג בניסן תשע"ב

 * מקימיהם של אוהלים בלתי חוקיים שעיריית ירושלים מבקשת להרוס טוענים לאפליה בהשוואה למאהל הבלתי חוקי למען גלעד שליט * השופט המחוזי ציון קאפח: אין סיבה לא לשחרר עצירה שמסרבת להזדהות

כאשר בתקשורת מתנהל עוד קמפיין חדש-ישן למען פינוי יהודים מביתם בשם שלטון החוק, טוב יהיה לזכור ולשנן כי השימוש בחוק כאן אינו אלא מניפולציה פוליטית. האורות במשרדי היועצים המשפטיים של משרד הביטחון כמעט לא כבו בראשית השבוע, ורבים שקדו שם בניסיון למצוא כשלים משפטיים כלשהם במסמכי הרכישה הסבוכים של בית המכפלה. נכון לכתיבת שורות אלו נראה כי המאמצים כשלו, וחיילינו האמיצים עברו לתוכנית ב' - הוצאת צו פינוי במסגרת סמכויותיו הדרקוניות של המינהל האזרחי של משרד הביטחון. אם יגישו תושביו היהודים של הבית ערעור על הצו לוועדת הערער הצבאית - גוף שיפוטי בלתי תלוי בצרכיו הפוליטיים של שר הביטחון אהוד ברק - המדינה תוכל לטעון שהחלטות ועדת הערער הן המלצה בלבד. אז יישבו על המדוכה השופטים בירושלים. האם הם יניחו למינהל האזרחי להפעיל צו שרירותי שהוצא לדרישתה של אישיות פוליטית? אין איש שיוכל לנבא, לפחות עד שייוודע ההרכב שיישב בדין.

כן, כך נראה שלטון החוק ככל שהדבר נוגע לגורלם של המתיישבים היהודים ביו"ש. וכדי להדגים זאת לא ניאלץ להרחיק הרבה את עדותנו. נרחיק רק עשרות מטרים מבית המכפלה עד לבית אחר בחברון, בית עזרא.

ערב מלחמת העצמאות נאלץ יוסף עזרא לנטוש את הבית יחד עם הוריו ומשפחתו המורחבת. חודשים מאוחר יותר נהרג אחיו לא הרחק משם, בקרב על גוש עציון. הבית עבר לניהולו של הממונה הירדני על נכסי אויב והושכר למספר סוחרים ערבים מבני המקום. לפני ארבעים וחמש שנים שוחררה חברון, אך בית עזרא נותר בידי נוכרים. הממונה על הרכוש הנטוש במשרד הביטחון הכיר בסוחרים הערבים כדיירים מוגנים על פי החוק הירדני, והמשיך להשכיר להם את ביתו של יוסף עזרא. הוא הותיר לבעל הבית את גג המבנה, ומשפחת עזרא בשיתוף היישוב היהודי בחברון בנו מעליו מספר קומות שהושכרו ליהודי העיר. בראשית העשור הקודם, עם פרוץ מתקפת הטרור, פונו הסוחרים מחנויותיהם מטעמי ביטחון והחנויות נותרו נטושות במשך שנים. למרות פניות חוזרות ונשנות של משפחת עזרא, ולמרות שזכויותיהם המוגנות של הסוחרים בחנויות פקעו, סירב הממונה על הרכוש הנטוש להחזיר את החזקה בנכס לבעליו החוקיים.
השופט קפאח נראה לא פעם כשהוא מנהל שיחת עידוד עם נאשמים מיד לאחר שדינם נגזר והם נשלחו לבית הכלא. לפני שנים התפרסמה גם תקרית בה הניח קפאח לשוטרת תנועה לעכבו במשך דקות ארוכות ולבדוק באופן מדוקדק את רישיונותיו מבלי שטרח לציין בפניה, כמקובל, שהוא שופט

בשנת 2007, בברכת משפחת עזרא, תפסו מספר משפחות יהודיות את החנויות והסבו אותן לדירות מגורים. מספר חודשים אחר כך הוציא משרד הביטחון, באמצעות הממונה על הרכוש, צו פינוי לאותן משפחות. היישוב היהודי בחברון ומשפחת עזרא מיהרו לוועדת הערער, וטענו כי הממונה מעל בתפקידו כשלא השיב את החנויות לחזקתה של משפחת עזרא.

בפסק דינם קיבלו שלושת השופטים הצבאיים היושבים בוועדת הערער את טענת המערערים וקבעו כי הממונה על הרכוש אכן מעל בתפקידו. טובת הנכס, טובת הבעלים והאינטרס הציבורי מורים כי עליו להשכיר את הנכס ברצון הבעלים לאנשי היישוב היהודי. הם אמנם הורו לאנשי היישוב היהודי לפנות את הנכס בתוך שישים יום, אך גם הורו כי בקשתה של משפחת עזרא להחזקה בנכס תקבל מענה על ידי הממונה בתוך שלושים יום. הם רמזו כי כללי המשפט המנהלתי, כמו סבירות בשיקול הדעת ותום לב, לא יאפשרו לממונה להחליט אלא על מסירת החזקה בנכס למשפחת עזרא. אם הוא יחליט אחרת, קבעו השופטים, הרי שלמשפחת עזרא ולדיירים היהודים ייוותר די זמן לשוב אליהם ולערער בפניהם על החלטת הממונה בטרם ייכנס צו הפינוי לתוקפו. אם נתרגם את החלטת ועדת הערער ללשון בני האדם, נסכם ונאמר כי שלושת השופטים הורו לממונה להכשיר את ישיבת היהודים במקום.

משפחת עזרא מיהרה והגישה בקשה בהולה לממונה. שלושים הימים חלפו, וברוח קדושת ערכי שלטון החוק ומילוי אחר פסקי דין - כל תשובה לא הגיעה ממשרד הביטחון. תשובה לא הגיעה גם בחודש שאחריו, ולא בשנים שעברו מאז. גם שישים הימים חלפו כמובן, ויהודי חברון מצידם לא ששו למלא את הצו באופן חד צדדי ולפנות את המבנה. האידיליה הבלתי חוקית הזו היתה בוודאי ממשיכה עוד שנים, לולי נכנסו לתמונה מחריבי בתי היהודים משלום עכשיו. בעתירה שכולה חצי אמת התעלמו אנשי הארגון מהפרת הצו של ועדת הערער על ידי משרד הביטחון, והתמקדו בשאלה מדוע התושבים היהודים אינם ממלאים את חלקם ומסתלקים מהמבנה.

שלושת השופטים היושבים על המדוכה הם אליקים רובינשטיין, צבי זילברטל שמונה לאחרונה לבית המשפט העליון בלחצה הכבד של דורית ביניש, ועוזי פוגלמן - שהנשיאה היוצאת הקפידה להושיבו כמעט בכל תיק הנוגע להתיישבות היהודית ביו"ש. הם הוציאו צו על תנאי, הורו לצרף את משפחת עזרא לעתירה, ולמדינה להשיב מדוע לא יפונו היהודים. תשובת המדינה לעתירה מרתקת, ומגלה טפח ויותר על הברית הלא קדושה שבין משרד הביטחון ומשרד המשפטים, ועל חמקמקותו של מושג שלטון החוק בכל הנוגע להתיישבות היהודית ביו"ש.

בתשובתה סוקרת סגנית בכירה בפרקליטות המדינה, עו"ד הילה גורני, את השתלשלות הפרשה. היא לא מוסיפה הרבה ולא גורעת מהסקירה שהבאנו לפניכם. היא רק מדגישה באוזני שופטי בג"ץ כי שלושת השופטים הצבאיים הם ערכאה מעין שיפוטית, וכי פסק דינם הוא בבחינת המלצה בלבד. בימים אלה, כך כותבת גורני, גיבש המינהל האזרחי המלצה בעניין לשר הביטחון - המלצה שלאו דווקא מחויבת להחלטת ועדת הערער. ההמלצה תועבר בשבועות הקרובים לשר הביטחון, והוא - שלטון חוק יחיד ושרירותי - יחליט מה יעלה בגורל יהודי בית עזרא.

בחסות האוהל למען שליט

על גג בית לא חוקי בסילוואן, היא עיר דוד, הקימו ערבים ופעילי שמאל מהארץ ומחו"ל אוהל, גם הוא בלתי חוקי. מהאוהל הזה מתנהלת הסתה בלתי פוסקת נגד המתיישבים היהודים בשכונה. פירות ההסתה מורגשים היטב בשטח, ובשנים האחרונות התגברה באזור ההתנכלות הערבית לתושבים ולמבקרים יהודים, ואף נרשמו כמה התפרעויות רחבות היקף.

רשויות התכנון והבנייה בירושלים, המנהלות שנים מאבק להריסת הבית הלא חוקי, ניסו לנצל הזדמנות ולהביא לפחות להריסת האוהל הבלתי חוקי שמעליו. זו נקרתה בדרכם כאשר לפני מספר שבועות שיפצו אנשי הבניין את האוהל, ועל פי פרשנות הרשויות גילו בכך כי בנייתו לא נסתיימה עד ימים אלו, דבר המאפשר להביא להריסתו בהליך מזורז.

שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, פאול שטארק, דחה את הפרשנות המשפטית של העירייה, קבע כי שינוי במבנה אינו מעיד כי הוא טרם הושלם, ודחה את הבקשה להרוס את האוהל. הוא כתב כי מסקנתו מייתרת את הדיון בטענה של בעלי המבנה הערביים לאכיפה בררנית מפלה, אך כדרכם של שופטים רבים - הוא לא נמנע מלהביע דעה בדיון שהתייתר. טענתם של הערבים היתה מדוע מבקשת עיריית ירושלים להרוס את אוהל המחאה שלהם, בעוד שהיא לא נקפה אצבע כדי להרוס את המאהל הבלתי חוקי שקיים המטה להחזרת החייל החטוף גלעד שליט מול בית ראש הממשלה.

נזכיר כי לא רק האוהל העוין בסילוואן זכה לאחרונה לטיפול עיריית ירושלים. גם אוהלי המחאה של מחוסרי הדיור בגן סאקר נאלצו להתמודד בחודשים האחרונים עם ניסיונות חוזרים ונשנים של העירייה לפינויָם. במהלך הדיונים ביקש השופט שטארק מהעירייה להגיב לטענה ולנמק מדוע לא פעלה להריסת המאהל של מטה שליט, אך נענה בתשובה מתחמקת כי המאהל פורק זה מכבר כששליט שב משביו, ולכן אין העניין רלוונטי עוד. שטארק מתח ביקורת על התשובה וכתב כי לו היתה העירייה מצביעה על הבחנה בין שני האוהלים הרי שהוא היה יכול להכריע בשאלה האם היא הפעילה אכיפה בררנית. עוד תהה השופט על הקשר הכרונולוגי שבין הפירוק של מאהל שליט מרצון ובין הוצאת הצו למאהל בסילוואן. הצו הוצא זמן קצר לאחר שהמאהל של שליט פורק. גם הצווים נגד המאהל בגן סאקר הוצאו בתקופה הזו. פסק הדין של שטארק הותיר באוויר את השאלה האם נמנעה עיריית ירושלים לאכוף את החוק נגד אוהלי מחאה במשך תקופה ארוכה, כדי להימנע מהתמודדות עם מטה שליט.

יושב בתוך עמו

מסלול חיים לא שגרתי מנפיק לא פעם שופטים לא שגרתיים. כזה הוא ציון קפאח, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב. קפאח, בוגר הישיבה התיכונית 'אור עציון', הגיע אל כס המשפט בגיל 46 אחרי שירות ארוך במשטרת ישראל, בין השאר כקצין חקירות, ואחרי קריירה ארוכה כעורך דין פרטי. ככזה, הוא מוצא לא פעם נקודת מבט שונה מאוד מזו של שופטים שצמחו בפרקליטות.

התנהלותו היומיומית של השופט קפאח נעדרת גינונים של בעלי ששרה. בימי משובי השופטים שערכה לשכת עורכי הדין, הוא צוין כאחד השופטים המוערכים בבתי המשפט בתל אביב - גם בגלל רמתו המקצועית, אך בעיקר בשל האווירה שהוא משרה באולם בית המשפט. קפאח נראה לא פעם כשהוא מנהל שיחת עידוד עם נאשמים מייד לאחר שדינם נגזר והם נשלחו לבית הכלא. לפני שנים התפרסמה גם תקרית בה הניח קפאח לשוטרת תנועה לעכבו במשך דקות ארוכות ולבדוק באופן מדוקדק את רישיונותיו מבלי שטרח לציין בפניה, כמקובל, שהוא שופט.

אך הגינונים העממיים יוצאי הדופן של קפאח מגובים גם בהיגיון שיפוטי שאינו שכיח. לא פעם הוא הסתבך עם התקשורת בהחלטות נכונות, אך רחוקות מתקינות פוליטית. כך היה למשל כאשר שיחרר ממעצר חשוד בהטרדה מינית של עיתונאית בזכיינית טלוויזיה מובילה. משטרת ישראל, המתמלאת עיזוז כשמדובר בחקירות הקשורות לתקשורת, ביקשה להאריך את מעצרו של האיש בחמישה ימים. קפאח לא מצא סיבה מדוע לא תוכל המשטרה למצות את החקירה ביום אחד: "על המשטרה לפעול בשקידה מרבית לסיים את החקירה עוד היום על מנת להסיר ממנה את החשד כי היא פועלת תחת שיקולים זרים", כתב אז השופט. במקרה אחר הוא סירב לבקשת המשטרה לעצור שני פעילי ימין שתלו בתל אביב מודעות ועליהן תמונותיהם של אהוד ברק ואהוד אולמרט, ומתחת המילה wanted"". למרות הלחץ התקשורתי, ובעקבותיו הלחץ מצמרת המשטרה, לא הצליח השופט קפאח להבין מהי עילת המעצר, ובשל מה מבקשים כי יאריך את המעצר במספר ימים. לפני שנתיים וחצי הוא הותיר את המשטרה פעורת פה כאשר זיכה פליט סודני שנתפס כשעמד לשלוח למולדתו מכולה מלאה זוגות אופניים החשודים כגנובים. הסודני טען כי הוא רכש את האופניים בעשרים ושניים אלף שקלים מבית עסק בתחנה המרכזית, אך המשטרה כלל לא טרחה לבדוק את גרסתו.

אשר על כן, כאשר עלה על הפרק לפני כשנתיים בוועדה למינוי שופטים קידומו של קפאח לבית המשפט המחוזי, נרשמה התנגדות לא מעטה למינוי מצד גורמים במשטרה ובפרקליטות. אך המינוי עבר, וגם על כס המחוזי קפאח לא מקל על המשטרה. השבוע היתה זו פעילה חברתית מתל אביב שנעצרה בחשד לכתיבת גרפיטי ולהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. המשטרה ביקשה לשחרר את הצעירה בערבות, אך זו סירבה להזדהות. תחת זאת הבטיח פרקליטה שהיא תגיע לחקירה כשתידרש, ושהוא ימסור את פרטיה אם יוחלט להגיש נגדה כתב אישום. נמצא גם מי שחתם ערבות כספית למילוי ההתחייבויות.

המשטרה, כפי שנהגה במפגינות מהימין שסירבו להזדהות, ביקשה מהשופט קאפח שיותיר את הצעירה במעצר עד שזו תזדהה. השופט סירב, הורה לשחרר את הצעירה, וקבע כי התעקשות המשטרה להזדהות במקרים שכאלה אינה חוקית: "הגיעה העת לשים קץ לסאגה הזאת", כתב השופט.