בשבע 488: שמואל אדלמן

לקראת הפסח נוהגים בקהילות רבות למנות את רב הקהילה כשליח לצורך מכירת החמץ לגוי.

חמץ בקצה העולם , י"ג בניסן תשע"ב

 בעבר היה נהוג ללכת אל הרב לפני החג ולחתום על טופס הרשאה. רבנים רבים נשארים בבית הכנסת אחרי התפילה כדי לאפשר למתפללים למכור את החמץ ולבצע קניין על המכירה. ואולם, התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת למכור את החמץ דרך רשת האינטרנט בצורה פשוטה ונוחה הרבה יותר.

עבור מי שחי בארץ מדובר בנוחות בלבד, אך לקהילות המרוחקות בחו"ל מדובר בהקלה משמעותית, ולעיתים אף בהכרח. מסביר דני וינדרבאום, שליח חב"ד בקאסול ובמנאלי, אתרי טיול בצפון הודו, לשם מגיעים מטיילים ישראלים רבים: "אנחנו לא מוכרים בעצמנו את החמץ, מפני שיש צורך ברב שמכיר את פרטי ההלכות. חיפשנו רב מחוץ להודו שיוכל לעזור לנו, אך היינו צריכים למצוא רב שמתגורר במקום שבו חג הפסח נכנס לפני הזמן שהוא נכנס אצלנו. בסופו של דבר הגענו אל הרב אולמן שבאוסטרליה ובאמצעות האינטרנט אנו מעבירים לו את טופסי ההרשאה. מתברר שמטיילים ישראלים רבים שמגיעים לקאסול ובאים לבקר בבית חב"ד לא אוכלים חמץ בפסח אך אינם מודעים כלל לאיסור של 'בל יימצא' ומשאירים חבילות חמץ בארון. אחרי שאנו מסבירים להם את האפשרות למכירת חמץ, הם ממלאים את הטפסים ומוכרים את החמץ. רבים מהם נשארים גם לחגוג את ליל הסדר שמונה כ-300 איש".

ההסתייעות ברשת האינטרנט תרמה למכירת חמץ את הסיפור הפיקנטי הבא המופיע באתר החרדי 'כיכר השבת'. הרב יונתן גרוס, רבה של קהילת בית ישראל במערב אומהה שבמדינת נברסקה בארה"ב, שלח דואר אלקטרוני אל וורן באפט בן ה-81, שהוא ככל הידוע הגוי העשיר ביותר בארה"ב. הרב גרוס הסביר לו את משמעות חג הפסח ואת עניין מכירת חמץ. להפתעתו, קיבל לאחר מספר ימים תשובה ממזכירו של באפט המודיע כי הבוס דווקא אוהב את הרעיון ויסכים לעסקה. באפט הסביר שהסכים משום שחש שמדובר בטקס בעל חשיבות עצומה לעם היהודי.

ואכן, מספר ימים לאחר מכן, התייצב הרב גרוס במשרדו של הטייקון לצורך ביצוע מכירת החמץ. הרב הפקיד אצל באפט שני סטים של מפתחות בית הכנסת, והעסקה נסגרה בלחיצת יד בין הצדדים. באפט אמר לסובבים כי כעת הוא יודע את המחיר ובשנה הבאה כבר יתמקח עליו. נותר רק לקוות כי עד אז קהילות ישראל בעולם כולו יוכלו לחגוג את הפסח כהלכתו בירושלים הבנויה.