בשבע 488: ראש הממשלה מכבה שריפות

במחירי הדלק כמו בחברון, ראש הממשלה מאלתר במקום לקבוע מדיניות מסודרת

דברים שרואים מכאן , י"ג בניסן תשע"ב

 * עליית כוחם של האסלאמיסטים באירופה מדאיגה לא פחות מהפיגוע בטולוז * לנוכח המצב המתסכל במדינות ערב, למערב נותר בעיקר לנחם את עצמו בתחזיות אופטימיות

 בשבוע שחל בו חג הפסח, ראש הממשלה נתניהו חזר לתפקיד מכבה השריפות. כאשר חשש שמחירי הדלק יפרצו את הקו הפסיכולוגי של שמונה שקלים לליטר - הוא התערב וצמצם את המיסוי על הדלק. כאשר הכריז שר הביטחון אהוד ברק על פינוי המבנה שרכשו והתיישבו בו יהודי חברון, ביקש נתניהו מאהוד ברק לעצור את הפינוי עד שיתבררו הדברים בבית המשפט. בנושא הראשון חשש נתניהו מכותרות על זינוק במחירי הדלק ומתגובות ציבוריות נזעמות. במקרה השני הוא הבין שפינוי בחברון יהווה זריית מלח על הפצעים, לאחר שבית המשפט העליון דחה את פשרת מגרון.

ראש הממשלה גילה חושים פוליטיים מחודדים, אבל בסופו של דבר מדובר באלתור. בנושא מחירי הדלק הממשלה צריכה לקבוע לעצמה מדיניות: האם היא מסתפקת בתקבולים ממיסים על הדלק עד לתקרה מסוימת, או שאחוז המס על ליטר דלק נשאר קבוע ולא משנה אם מחירי הדלק מזנקים או צונחים. גם בנושא רכישת בית או קרקע מערבים חייב להיות נוהל מגובש, במקום הפגנת כוח של שר הביטחון שגוררת התערבות בהולה מטעם ראש הממשלה. בלשון המעטה, התנהלות כזאת אינה לתפארת ממשלת ישראל והעומד בראשה.

פיגוע אלקטורלי

הטבח בבית הספר היהודי בטולוז האיר בצורה מחרידה את הסכנות הנשקפות ליהודי התפוצות מהאסלאם הקיצוני ותשתיותיו. אולם יהדות אירופה אמורה להיות מודאגת עוד יותר מהפיגוע האלקטורלי שהתרחש לפני שבוע בברדפורד, בה ניצח שונא ישראל מובהק, ג'ורג' גאלווי, בבחירות המיוחדות למושב שהתפנה בפרלמנט הבריטי. ניצחונו של גאלווי משקף את כוחו האלקטורלי של האסלאם באירופה.
בעצרת בחירות מסכמת בברדפורד הזהיר גאלווי את המאמינים שביום הדין הם יירשו גיהינום אם לא יגיעו בהמוניהם לתמוך במי שהקריב את עצמו למען האומה האסלאמית. לאחר ניצחונו הודה גאלווי לבוחריו על שמילאו את חובתם הדתית לדאוג למסגד אל אקצה

גאלווי סימן את דרכו כבר ב-1976, כאשר כפוליטיקאי צעיר במפלגת הלייבור (ממנה גורש לאחר שכינה את ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר פושע מלחמה על רקע הפלישה לעיראק) הצליח להביא לכריתת ברית ערים תאומות בין דונדי שבסקוטלנד לשכם. מאז הוא פועל למען הפלשתינים ונגד "מדינת האפרטהייד", כולל מסע מתוקשר שערך לעזה. לאחר מבצע חומת מגן תיאר גאלווי את הפעולות הישראליות כזוועתיות שראה העולם מאז מלחמת העולם השנייה. כאשר הוטלו סנקציות על עיראק, מיהר גאלווי להתייצב לצידו של סדאם ולהקים קרן צדקה למען נפגעי הסנקציות. הקרן הזאת נתמכה בחשאי על ידי ממשלת עיראק, ובמסמכים שנתפסו לאחר כיבוש עיראק התגלה שגבאי הצדקה גאלווי השתכר לא רע מהשלמונים של סדאם. עם נפול סדאם גילה גאלווי את אחמדינג'אד והפך למנחה בערוץ התעמולה האיראנית PRESS TV.

בינתיים הפך גאלווי למגן האומה האסלאמית בכללותה, וזכה לתמיכת אותם חוגים המבקשים להפוך את בריטניה למדינת הלכה אסלאמית, ביניהם 'הפורום האסלאמי של אירופה' (IFE). גאלווי זכה בתמיכתם למרות שידעו על נהנתנותו וניאופיו הרבים. הוא שילם להם בסיוע לתעמולה האנטי ישראלית וראה בעצמו צדיק שנמחלו לו כל עוונותיו. בעצרת בחירות מסכמת בברדפורד הזהיר גאלווי את המאמינים שביום הדין הם יירשו גיהינום אם לא יגיעו בהמוניהם לתמוך במי שהקריב את עצמו למען האומה האסלאמית.

לאחר ניצחונו הודה גאלווי לבוחריו על שמילאו את חובתם הדתית לדאוג למסגד אל אקצה. הוא הסביר שאמנם גם בברדפורד קיימות בעיות, אבל הן כאין ואפס לעומת הבעיות הפוקדות את תושבי עזה.

התקשורת הבריטית, במקום לשאול את עצמה איך אדם כמו גאלווי יכול לרוץ ולהיבחר במדינה כמו בריטניה, העדיפה להתמקד בסטירת הלחי שהעניקו הבוחרים למפלגות הגדולות. במפלגת הלייבור, ששלטה במחוז למעלה מיובל, הבטיחו ללמוד את לקחי התבוסה.

בעוד חודש אנו עומדים בפני סיפור דומה בלונדון הבירה, כאשר ראש העירייה לשעבר קן (האדום) ליווינגסטון ינסה להחזיר לעצמו את התפקיד שהפסיד לבוריס ג'ונסון ב-2008. בעת שכיהן כראש העיר ערך ליווינגסטון קבלת פנים חמה לפוסק האסלאמי יוסוף קראדאווי, שבפסיקותיו התיר פיגועי התאבדות נגד ישראל ואף שיבח את היטלר על שהעמיד את היהודים במקומם. ליווינגסטון גם התרועע עם מטיפים אסלאמיים קיצוניים המתגוררים בבריטניה. במרוץ הנוכחי הוא מבטיח להפוך את לונדון לזרקור שיאיר באור יקרות את משנתו של הנביא מוחמד, שחייבת להיות נחלת הכלל ולא של המוסלמים בלבד.

כלפי היהודים התבטא שבגלל עושרם הם ממילא לא יצביעו בעד השמאל ובעדו. לשווא ניסו אנשי לייבור יהודים להסביר לליווינגסטון שבארצות הברית היהודים גם מבוססים וגם תומכים בשמאל. ראש מפלגת הלייבור היהודי אד מיליבנד, התומך בליווינגסטון, ארגן סולחה מאולצת בינו לבין היהודים, אבל היא לא שכנעה אף אחד. האנטישמיות באירופה כבר איננה חייבת להסוות את עצמה באנטי ציונות, אלא מטיילת להנאתה ברשות הרבים.

 

המערב חסר אונים

השלב התמים של הזדהות מערבית עם 'האביב הערבי' הסתיים זה מכבר, ופינה את מקומו להשלמה מערבית. לאחר שהתברר שהאחים המוסלמים הם הנהנים העיקריים מהדחת משטר מובארק במצרים, ניחמו הפרשנים את עצמם בכך שמדובר בתנועה פרגמטית שתהיה מוכנה להתחלק בשלטון.

הסיפור קצת מזכיר את תגובת האמריקנים בסוף מלחמת העולם השנייה לעלייתם של המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, בחסות הצבא האדום הסובייטי. אז התנחמו בוושינגטון בכך שמדובר אמנם בממשלות קומוניסטיות, אבל שותפים בהן גם שרים לא קומוניסטיים. כעבור שנה שנתיים לא נותר זכר מהשרים הלא קומוניסטיים.

השבוע חזרו בהם האחים המוסלמים מהבטחתם להסתפק בשליטה בפרלמנט המצרי ולפעול רק מאחורי הקלעים בכל הקשור בבחירות לנשיאות, והודיעו שהאיש מספר שתיים בתנועה, חיירת אל שאטר, יתמודד על תפקיד הנשיא. אל דאגה, הסבירו המומחים, מדובר באדם פרגמטי.

שבוע קודם לכן פרשו הליברלים מהוועדה המנסחת את חוקת מצרים החדשה, והשבוע פרשו נציגי הנוצרים, כך שהאחים המוסלמים יגבשו את החוקה לבדם. נותר רק המכשול של הצבא, והאסלאמים יפעלו לנטרל אותו כמו שעשו ארדואן וחבריו בטורקיה. אנו מתקרבים בצעדי ענק למשטר דמוקרטי נוסח one man one vote one time (אדם אחד, קול אחד, פעם אחת). אבל אין גבול ליכולת ההונאה העצמית. נו טוב, שישלטו האחים המוסלמים, מתנחמים שוב הפרשנים. הבעיות של מצרים כה כבדות, שאם ייכשלו האחים - העם המצרי יבעט אותם החוצה...

אפשר לאבחן נאיביות דומה ביחס למשבר בסוריה. ארה"ב ומדינות המערב הסכימו למתווה שהציע המתווך קופי ענאן (שכבר אינו מעמיד כתנאי את פרישת בשאר אסאד), הכולל הפסקת אש הדדית וגישה חופשית לסיוע הומניטרי ולתקשורת. בשאר אסאד אמר רוצה אני - והמשיך לטבוח.

אז מה עושים? מכנסים 'ועידת ידידי סוריה' (הסורים בוודאי הופתעו לגלות כמה ידידים יש להם) אצל ארדואן באיסטנבול. באותה ועידה ארה"ב סירבה להסכים לחימוש המורדים, פן יוליד המהלך מלחמת אזרחים של ממש שתגלוש ללבנון ועיראק, והסתפקה בהבטחה לספק לאופוזיציה בסוריה ציוד תקשורת בלתי קטלני, וכן ייעוץ לגבי תיעוד פשעיו של בשאר אסאד. בו זמנית הבטיחו הסעודים להעניק סיוע כספי למי שמשרת בצבא סוריה החופשית של המורדים. האם באמת סבורים האמריקנים שהכסף המאסיבי שיזרום מסעודיה ינוצל רק לתרגילי סדר, קורסי החייאה או אפילו תרגול על הציוד הבלתי קטלני האמריקני? אין ספק שהכסף יוזרם לרכישת אמל"ח, ואין כל סיכוי שאסאד והמורדים יגיעו לעמק שווה.

כאשר התגלעו בעבר ויכוחים בינינו לאמריקנים, הם לפחות התנהלו על בסיס ההנחה שארה"ב יודעת מה היא רוצה. היום האמריקנים הגיעו למצב הגובל בחוסר אונים. הם כבר ניסו את הכל וכשלו, ומה שנותר להם הוא להפגין שהם עדיין על המפה.