בשבע 488: מליאה ריקה

חמש שנים אחרי ההכרזה על התחדשותה של מועצת יש"ע, חברי המליאה התייאשו מלהגיע לכינוסים הבודדים, בתחושה שאין השפעה של ממש

חגית רוזנבאום , י"ג בניסן תשע"ב

גם חברי ההנהלה, שאמורה להיות שותפה בהליך קבלת ההחלטות, מדברים על "קבוצה קטנה שעובדת לבד" | מסקנות ועדת הרב איזנטל, שאמורות היו לתקן את המצב, זכו להתעלמות של ראשי המועצה | הביטוי הקיצוני ביותר של מדיניות אי-השיתוף, אומרים חברי המליאה, היתה בפרשת מגרון, כאשר החברים דרשו קו הפוך לחלוטין מזה שהובילו דני דיין וזמביש

"במילה אחת – פספוס, בשתי מילים – הפספוס הגדול", כך מגדיר אורן ברט, נציג היישוב יקיר במליאת מועצת יש"ע המתחדשת, את הניסיון לחדש את פני המועצה. הפתיחה הזו מביאה בעקבותיה מונולוג ארוך מהול בכאב ותסכול כנים, ממי שהשקיע זמן ומאמצים לא מעטים על מנת לחולל את השינוי הדרוש לדעתו בעבודת המועצה, וכיום חש שהוא עומד מול שוקת שבורה. "האמנתי בזה מאוד בהתחלה, בתהליך של ירידה חזרה אל הציבור. ניסינו להוביל פה מהלך, אבל לא באמת קרה משהו. לצערי, מה שגדע את התהליך הוא ההיאחזות של הגוורדיה הוותיקה, שהבהירו כי הם אינם סופרים את חברי המליאה, בקרנות המזבח. כך גם היו"ר, המנכ"ל וכל המנגנון שמלווה אותם – יש להם אג'נדה משלהם, והם לא רואים במליאה גוף שצריך ויכול להתוות להם מדיניות. המליאה מתכנסת רק כשיש להם מצב רוח לזה".

 המועצה החדשה התיישנה

תזכורת: לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, האמון של ציבור המתיישבים בממסד שאמור היה להנהיג ולייצג אותו – קרי מועצת יש"ע, עמד בפני קריסה מוחלטת. באופק איימה כבר תוכנית ההתכנסות של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, והצורך בהקמת מנהיגות מגובשת להתיישבות נוכח המאבקים הצפויים הפך לחיוני יותר ויותר. קבוצת פעילי ציבור מקרב המתיישבים החליטה ליזום מהלך שיחדש את פניה של מועצת יש"ע על מנת להופכה לרלוונטית למחנה הלאומי ולהשיב אותה אל מעמד ההנהגה.

עדי מינץ, כיום יו"ר מזכירות המליאה ומיוזמי המהלך, מספר: "פנינו להנהגת מועצת יש"ע דאז, בנצי ליברמן, זמביש, פנחס ולרשטיין ואחרים. אמרנו להם: באופן שבו מתנהלת מועצת יש"ע עכשיו – אין תכלית, חייבים שינוי דרמטי. היתה להם התלבטות קשה, אבל בסוף הם חזרו אליי ואמרו: אנחנו איתכם". המתווה שהוצע לראשי המועצה היה הקמת מליאה שתהיה מורכבת מנציגי כל היישובים ומנאמני ארץ ישראל משני עברי הקו הירוק, בהם רבנים ואישי ציבור. היישובים בחרו נציגים, המליאה כונסה ואף נקבע תקנון. המליאה בחרה הנהלה, בה חברים גם ראשי המועצות, שהיתה אמורה לתפקד כגוף הייצוגי ומקבל ההחלטות של תושבי יהודה ושומרון. המבנה ההיררכי החדש, שיצא לדרך לפני כחמש שנים, כונה בשם 'יש"ע המתחדשת'.

החריקות החלו בשלבים מוקדמים מאוד. חברי מליאה אחדים זעמו על תגובות והתבטאויות ששוחררו בשם מועצת יש"ע, ושלא עלו בקנה אחד עם דעת החברים ואף לא תואמו עימם מראש. חלקם לא הסתפקו בביקורת על ההנהגה, אלא גם פרשו מחברותם במליאה כאות מחאה. אולם התהליך הבולט יותר שהלך והתחדד עם הזמן, היה ייתורן של המליאה וגם ההנהלה בתהליך קבלת ההחלטות. "מה שבפועל קרה הוא שמועצת יש"ע המתחדשת התיישנה", מצר עדי מינץ, "היא חזרה די מהר לצורת ההתנהלות הקודמת. צורת קבלת ההחלטות לא היתה כמו שרצינו, המליאה לא התכנסה כמו שרצינו, השינוי הרצוי הלך והתכרסם".
אורן ברט, נציג היישוב יקיר: "מה שגדע את התהליך הוא ההיאחזות בקרנות המזבח של הגוורדיה הוותיקה, שהבהירו כי הם אינם סופרים את חברי המליאה. כך גם היו"ר, המנכ"ל וכל המנגנון שמלווה אותם – יש להם אג'נדה משלהם, והם לא רואים במליאה גוף שצריך ויכול להתוות להם מדיניות. המליאה מתכנסת רק כשיש להם מצב רוח לזה

הביטוי הקיצוני ביותר לכרסום הזה, מעיד מינץ כמו גם מרואיינים אחרים לכתבה זו, היה הסכם העתקת מגרון שעמד בחודשים האחרונים על סדר היום הציבורי. בעוד אנשי מגרון, ראש מועצת בנימין, חברי ההנהלה והמזכירות של מועצת יש"ע צידדו בקידום הכשרתו החוקית של היישוב, הרי שהמנהיגות המצומצמת – דני דיין וזמביש – קידמו מול השר בגין קו מנוגד לחלוטין, שצידד בפינוי מגרון והעתקתו אל מיקום אחר. "המנהיגות הכאילו נבחרת אומרת דברים אחרים מאשר אלו שהיא אמורה לייצג", אומר מינץ, "נוצר מצב של כאוס. הח"כים אמרו לנו: אתם מדברים בכמה קולות. העסק מתפרק".

אורן ברט היה מחברי המליאה הבודדים שהגיעו לכינוס האחרון שלה בסוגיית מגרון. "מאז ייסודה של המליאה היא כונסה אולי ארבע חמש פעמים, וגם את זה אני אומר בהגזמה. אבל עד לפני כשנה, כשעוד היה לאנשים אוויר, היה מספיק שרשור מיילים חזק בין החברים שיביא לדרישה לכנס מליאה. אבל בכינוס האחרון, לבד מזקני השבט כמו יגאל כהן אורגד ונושאי תפקידים רשמיים – ראשי המועצות - היו רק אני, נציג חרשה ונציג מגרון. שאר נציגי היישובים לא הגיעו בכלל. זה אומר הכל. מדובר בנושא שיא – דיון על מגרון, אבל אנשים מרגישים שאין תוחלת בלהגיע. סתם לדבר ולשפוך קיטור, אין בזה כלום. אין בעצם מליאה".

כמי שנכח במקום, מעיד ברט על האבסורד המקומם מבחינתו שהתרחש בכינוס: "דני (דיין – ח"ר) אמר דבר אחד, וכל המליאה אמרה דבר אחר. זה לא היה דיון כדי לדון על מדיניות, אלא דיווח למליאה. הרוח בדיון חד משמעית: מועצת יש"ע קוראת למתיישבים לעמוד בעוז ולא להישבר, זה היה בדיוק בזמן המשבר מול בגין. היתה גם החלטה כתובה, אבל אף אחד לא שמע עליה. מועצת יש"ע דאגה לגבות את בגין, בדיוק הפוך ממה שאמרו חברי המליאה".

 פרישה בטריקת דלת

שרה אליאש, חברת הנהלת המליאה שהיתה שותפה מרכזית בקידום המהלך כולו, מנתחת את פרשת מגרון בצורה שונה. לדבריה, התדמית השלילית שדבקה במועצת יש"ע מנעה ממנה להגיע להסכם היותר טוב למגרון – הסכם ההעתקה לאדם, אותו הובילה המועצה לפני מספר שנים. עם זאת, גם היא שותפה לתמונת המצב ששרטטו קודמיה. "מועצת יש"ע כיום היא אמנם פחות שלטון יחיד, אבל עדיין מדובר בקבוצה שעובדת לבד. אם כי", היא מסייגת, "אנשים אוהבים לעבוד לבד בכל מקום, וקבלת החלטות בחוגים מצומצמים מתרחשת לא רק במועצת יש"ע".

לדבריה, ההנהלה אינה מתכנסת בצורה קבועה, אולם המזכירות מתעדכנת על בסיס יותר קבוע. אליאש חשה שתפקוד ההנהלה לא מגשים את החזון ההתחלתי. "קשה לי להאמין כמה זמן השקעתי בעניין הזה בהתנדבות. היום אני פחות באה, כי לאנשי ציבור הכינוסים האלה באים על חשבון דברים אחרים. כיוון שממילא אין הרגשה של השפעה מי יודע מה, אנשים כמוני פחות מופיעים ומשקיעים. התחושה היא שהישיבות הן יותר כדי ליידע אותנו בדרך שהם פעלו. אם זה משפיע? אני לא יודעת". אליאש מדגישה כי מדובר במציאות, ואין לחפש לה אשמים. "אולי אם הייתי נוכחת יותר, הייתי משפיעה יותר". עם זאת, היא מסכימה לביקורת על חוסר הנכונות לשיתוף פעולה עם הציבור ונציגיו במועצה. "אני חושבת שזה נכון מאוד, וניסיתי לטפל בזה. לא נעשה מאמץ רציני לשתף את הציבור". חבר הנהלה נוסף, ראש מועצת שומרון גרשון מסיקה, סירב להתראיין לכתבה. לדבריו, הוא גזר על עצמו שתיקה בנושא, ובאופן מודע החליט להעמיד את עצמו בצד, בלי להתערב במתרחש במועצת יש"ע.

בעקבות גלי הביקורת של חברי המליאה על חוסר השיתוף מצד ההנהגה מצומצמת והתנוונותו בפועל של המנגנון החדש, הוקמה לפני כשנתיים ועדה בראשות הרב אהרון איזנטל, רב היישוב חיספין, שהגישה שורת המלצות על מנת לחדש את פני המועצה בשנית וליצור מבנה ארגוני שיאפשר פעילות משתפת ותקינה מול חברי המליאה.

עדי מינץ נבחר ליו"ר מזכירות המליאה בעקבות המלצות הוועדה, אולם בפועל, מספר מינץ, ההמלצות לא יושמו. "לא כינסתי את המליאה תקופה ארוכה כי לא הצלחתי לגבש הסכמות על אופן היישום של המלצות ועדת הרב איזנטל מול דני דיין והקבוצה שמנהלת את מועצת יש"ע. אין יכולת לקבלת החלטות משתפת ומשותפת, ההנהלה לא מקבלת את ההחלטות, אין התכנסויות סדירות, זה לא מה שהיה החזון בהקמת מועצת יש"ע המתחדשת. הרב עזריאל אריאל פרש בטריקת דלת, אני עוד לא פרשתי כי הדבר חשוב לי ואני חושב שאין ברירה. חייבים לעשות שינוי, אחרת אנחנו מתפרקים". מינץ חרד לגורלה של ההתיישבות במידה ותיאלץ לעמוד מול מבחנים נוספים ללא הנהגה מאוחדת – "הדבר הזה יקבע את נפשה של ההתיישבות".

כפי שהזכיר מינץ, לפני למעלה משנה הודיע הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת וחבר מזכירות המליאה, על התפטרותו מהמזכירות. זאת, לדבריו, בשל אכזבתו מהתנהלותה של מועצת יש"ע הן בתחום כיווני הפעולה והן בתחום האצלת הסמכויות ודרכי קבלת ההחלטות. "נואשתי ממועצת יש"ע הלא מתחדשת", כתב הרב אריאל במייל שהפיץ עם נוסח המכתב.

"לצערי, גיליתי שוב ושוב כי מועצת יש"ע המתחדשת חזרה לדפוסי הפעולה של מועצת יש"ע הישנה. העשייה מתמקדת בעיקר בתחום הפוליטי ובתחום ההתיישבותי במגמה לתת מענה לאיומים המיידיים, וההחלטות המשמעותיות מתקבלות בפורום מצומצם ביותר, מבלי לשתף באופן ממשי אפילו את ההנהלה", כותב הרב אריאל. לדבריו, גם המלצות ועדת הרב איזנטל לא שינו את המצב. "הוועדה הגישה המלצות שהתקבלו על ידי המליאה לפני כחצי שנה, אולם מאז לא קרה כמעט כלום. ניסיונותינו, כמזכירות המליאה, להביא ליישום ההמלצות נדחו בלך ושוב. גם מסמך מפורט שהגשנו (תוך שיתוף של הרב איזנטל) על דרכי היישום לא הניב תוצאות כלשהן, עד שבשבוע שעבר התברר לנו שאף אין כוונה לממש את החלטת המליאה ולשנות את דרך ההתנהלות".

המצב הסטטי של דרך התנהלות המועצה הביא בסופו של דבר להחלטת ההתפטרות: "כאשר אני רואה שמכל זה לא קורה דבר (כמעט), וכאשר נוכחתי לדעת שאין לי – כחבר מזכירות המליאה – שום יכולת להשפיע על מהלך העניינים, ומאחר שאין לי עניין להיגרר לאינסוף מאבקי סרק עם ההנהגה, שכפי הנראה איננה מעוניינת או שאיננה מסוגלת לפעול על פי הקווים שקבעה המליאה – החלטתי להסיק מסקנות אישיות ולהחזיר בזאת את המנדט למליאה שבחרה בי לתפקיד זה".

בשיחה עם 'בשבע' השבוע, אמר הרב כי לצערו הוא עדיין עומד מאחורי המכתב, אולם הוא מבקש שלא להרחיב בדיבור בנושא. "מאז המליאה כונסה רק פעם אחת, ולא ראיתי עניין להגיע", רומז הרב באשר לתחושתו לגבי יכולת ההשפעה של המליאה.

 "אנשים פשוט הרימו ידיים"

אחד מחברי המליאה הבולטים והמוכרים, שגם היה חבר בוועדת הרב איזנטל, הוא אמנון שפירא. אנחה עמוקה פותחת את דבריו כשנושא הראיון מוצג לפניו. שפירא, כדרכו, מבקש שדבריו יובאו ברוח החיובית והנכונה שאליה הוא מתכוון וללא ביטויים מתלהמים, אולם אין בכך כדי להקהות את חריפות ביקורתו על התנהלותם של אישים מסוימים בראשות המועצה. "יש לי באופן אישי הערכה רבה מאוד למי שמנהל את המועצה, החל מזמביש וכלה בדני דיין", הוא מבקש לפתוח בחיוב, "הם אנשים טובים שעושים את מלאכתם נאמנה. הם עושים מה שצריך ומבינים נכון. אבל יש פה דבר שאני קורא לו 'הסתר פנים' – זה דבר שאני פשוט לא מסוגל להבין אותו. קרה פה דבר לא בסדר הן בתוכן והן בטכניקה".

שפירא מסביר כי בצד הטכני, הרעיון היה ליצור מצבת אנשים בעלי כישורים וניסיון שירעננו את הכוחות הפועלים המעשיים במועצה, וייעצו להם מתוך ניסיונם. "זה נעלם ונגוז. לא היתה אפשרות. המנהלים בפועל התעלמו, המליאה לא קיימת. שמו אותם בצד, אנשים שרוצים לתרום, לייעץ, לשקול, להיות שותפים". שפירא גם מאוכזב מהיחס שזכו לו המלצות הוועדה בה היה חבר: "שמו פס על הוועדה ועל מה שעשתה. לא היה רצון טוב לקבל את הוועדה ואת מסקנותיה".

מה שבעיקר מכאיב לשפירא הוא הצד התוכני. ההחמצה הגדולה של מועצת יש"ע, לדבריו, היא הקו ההסברתי השגוי. שינוי התפישה בעניין זה, הוא סבור, חיוני להמשך קיומה של ההתיישבות. "אנחנו לא משתמשים בנשק ההסברה. התחננו לפניהם (לראשי המועצה, ח"ר) הצענו תוכנית אסטרטגית, פעילות פוליטית מוגדרת וברורה. במקום להתגונן מול השמאל – אני רוצה לתקוף ושהם יתגוננו. יש לנו את כל הכלים המשפטיים והמוסריים לצידנו. יש רק גוף אחד שיכול לעשות את זה, הנהלת יש"ע, והוא לא עשה את זה. יש להם היכולת והאמצעים הכלכליים והאחרים לנהל מאבק כזה, התחננו לפניהם והם לא הסכימו. זה התסכול הכי גדול שלי – אני מחזיק את הצדק ביד שלי, והצודקים כביכול תוקפים אותי".

שפירא מדבר בייאוש אמיתי על הגוף שהוא חבר בו: "הרמתי ידיים. הרב עזריאל ועוד אנשים הרימו ידיים. אנשים אמרו לי שהם לא יבואו יותר, הם באים לישיבות ואין החלטות, אחר כך הם ממילא עושים מה שהם רוצים. לא מועצה ולא חדשה, גורנישט. אנחנו הולכים ממגרון למדרון, גוועלד – זה מה שיש לי לומר", מקונן שפירא.

יש לך הסבר מדוע מקבלי ההחלטות במועצה לא מקבלים את הדברים שאתם מסבירים להם?

"זה הסתר פנים", חוזר שפירא, "אני לא יודע להסביר את זה, זה לא רציונלי. אנשים אינטליגנטיים וטובים, ואת הדבר הזה הם לא מבינים. כמה ניסינו לדבר, עשינו הכל – הם שמים פס".

תסכול נוסף מחוסר פעילותה של המליאה, שייך דווקא לנציגי היישובים. הללו, לפחות בחלקם, השקיעו זמן ומשאבים בניהול מיני-מערכת בחירות פנים יישובית על מנת להיבחר לנציגי היישוב במליאה, מתוך מחשבה שיהיה בכוחם להשפיע על דרכה של מועצת יש"ע. אורן ברט מספר על יישובים שהיו בהם מאבקים של ממש על זהותו של הנציג הנבחר למליאה, "כי היתה תחושה שממש יהיה כוח להשפיע. אבל אם תוך שלוש שנים אי אפשר לכנס מליאה – זה אומר הכל".

ברט מתייחס גם לתחום התקשורתי, והתבטאויות המנהיגים שם בנושאים שעל סדר היום: "הם מתבטאים כראשי מועצת יש"ע בתקשורת, אבל צריכה להיות מדיניות מוגדרת ומסודרת. כך הוגדר בחזון המליאה. בפועל, מועצת יש"ע הפכה לגוף שבין קבלן גינויים לקבלן הריסות. הם רצים לגנות ראשונים כל דבר, גם אם מסתבר אחר כך שערבי מהכפר שרף את המסגד. הם הראשונים שקראו לאיפוק בבית המכפלה". ברט גם כואב על כך שאנשי המועצה מתרכזים במאבקי כוח פנימיים בקרב ההתיישבות: "התוצאה של כל זה היא שאין הנהגה. אם ועדי המתיישבים עושים משהו, אז המועצה מתנכלת להם, מוקיעה את בני קצובר, את דניאלה ויס. אנחנו יותר טובים בלהילחם בעצמנו. למועצת שומרון למשל יש תוכנית גדולה ומצליחה של סיורים. במקום לחבור לזה הם הקימו את משקפת וגנבו להם את הפרויקט, כדי להראות שהם המנגנון החזק. אבל אני לא רואה היום את מועצת יש"ע מביאה אפילו אלף איש להפגנה".

אולם חברים מסוימים עדיין לא מתייאשים. ברט וקבוצת חברים מנסים לקדם כעת בזהירות מהלך מחושב שמבחינתם הוא צעד אחרון לתיקון המצב. "לצערי, הקו שהיה בכפר מימון של 'אתם לא תלמדו אותנו מה לעשות' ממשיך גם בישיבות של עכשיו. אנחנו מתקרבים לרגע ההכרעה ואני מפחד מכך שאנו מגיעים לשם נטולי הנהגה ואלטרנטיבה אמיתית".

ממועצת יש"ע נמסר בתגובה כי "כחלק מתהליך הרענון עליו החליטה המועצה, בחרה מליאת מועצת יש"ע המתחדשת בבחירות חשאיות בהן השתתפו נציגי כל יישובי יש״ע הרכב חדש של חברי הנהלה ומזכירות. הרכבים אלה מנהלים מפגשים באופן תדיר ובמסגרתם באות לידי ביטוי דעות ועמדות שונות ולעתים אף מנוגדות בין החברים, וכשיש צורך בהכרעה - הדבר נעשה באופן דמוקרטי ומוסכם. תיאור המצב כאילו ההנהלה או המזכירות אינן פועלות על פי הנוהל שנקבע להן בתחילת דרכן, חוטא לאמת. באשר לכינוס המליאה - לכתחילה נקבע שהיא תתכנס פעמיים בשנה. מועצת יש״ע עומדת בראש המאבק הפוליטי, התודעתי, ההסברתי וההתיישבותי של נאמני ארץ ישראל. זהו מאבק חיוני לעתידה של מדינת ישראל אל מול כוחות אדירים המבקשים להתנכל לנו. לכך נתונים כל מעיינינו".