גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

אורנה הוזמן-בכור. 43. נשואה לעודי ואם לשתיים. תושבת תל אביב. מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל והמשרד לפיתוח אזורי
19/04/12, 13:17
עפרה לקס

* התחלה: 69' תל אביב, מעוז אביב, שכונה של פעם עם "דלתות פתוחות, משחקי שכונה". משפחה שבה ההורים תמיד עבדו. "הייתי ילדת מפתח שהשיגה דברים בזכות עצמה". הבת השנייה, מעליה אח אחד.

* לימודים: ביסודי בית ספר 'מגן' ואחר כך 'ליידי דייויס'. תיכון עם אינטגרציה, והיא תמיד בתפקידי האירגון ובעמדת השפעה.

* אקדמיה: תואר ראשון במינהל עסקים עם התמחות בשיווק מטעם שלוחה של אוניברסיטה בחו"ל.

* צבא: החלום היה להגיע להפקת אירועים בחיל האוויר. אבל המציאות הביאה לתפקיד קפ"טית (קצינת פרויקט) בחיל המודיעין. הפער בין השניים הושלם על ידי עבודה באותן שנים ממש אצל 'חיים סלוצקי', חברת הפקות בעלת מוניטין ורזומה של הפקות ענק.

* הפקות ענק: החיילת הצעירה הפכה מעורבת באירגון מופעי פארק של מייקל ג'קסון, טינה טרנר וגם מפורסמים פחות. "הפקה היא חבירה להרבה גורמים שיכולים להניע את המערכת והתעסקות בהמון פרטים קטנים. אני מתייחסת גם לחיים כהפקה אחת גדולה".

* חיים סלוצקי: "המנטור שלי לחיים, לימד אותי איך להתמודד ואיך לחבר בין אנשים ופרטים", ובסופו של דבר גם היה השדכן.

* השידוך: "אחרי שבע שנים בהפקות באתי לחיים ואמרתי שאני רוצה לעשות שינוי. לעסוק באירגון, אבל של דברים אחרים". סלוצקי הציע את סילבן שלום, שחיפש מעין מנהל לפריימריז שלו. תפקיד לעשרה חודשים שהחל בשנת 95' ונמשך עד היום.

הפגישה: "לא באתי מאותו בית פוליטי אבל התחברתי לאדם שבסילבן, לזיכרון הפנומנלי, לידענות, לערכים ולעשייה. כנראה שסקרנה אותי העשייה עם ציבור, פעילים ומקום שלא ממנו באתי".

* התוצאה: "עבדנו לבד, נסענו מהבוקר עד הערב לכנסים, לפגישות ולאירועים. סילבן הגיע למקום 11. שזה הישג גדול". אחרי הטלפונים והתודות לפעילים, היתה כוונה לקחת את התיק וללכת, "אבל הוא ביקש שאשאר כי ביבי הבטיח למנות אותו לשר".

* מסע דילוגים: הדרך של שלום בין משרדי הממשלה החלה בתפקיד סגן שר הביטחון, המשיכה כשר המדע, הגיעה למשרד האוצר ושנתיים אחר כך לתפקיד שר החוץ. הוזמן-בכור היתה כל העת ראש הלשכה שלו. "מבחינתו האדם הכי בכיר, אשת הסוד. בכל משרד היתה עשייה אחרת, כאשר תמיד יש חיבור לשטח ודאגה לשכבות החלשות".

* המשרד המועדף: "הנוכחי". אבל באמת. "למרות שחוץ ואוצר נחשבים פיסגה, אתה עושה בהם תפקיד מאקרו ארוך טווח שלא תראה את סופו. פה יש לך יכולת לגעת באנשים ולעשות למענם, והפרויקטים שאתה מתקצב מבשילים בזמן קצר". אבל בין המשרדים הקודמים לזה הנוכחי, היו הפסקה וגם שינוי משמעותי בתפקיד.

* ההפסקה: מיד עם היציאה לאופוזיציה. "היו לי שתי ילדות קטנות בבית, רציתי להיות איתן". באותן שנים הקימה משרד לייעוץ וקשרי ממשל, שבו נוצל הידע והניסיון במסדרונות הכנסת ובהובלת תהליכי חקיקה.

* לחצות את הקווים: "לא היה מוזר".

* האיש שאיתה: עודי, וזו לא שגיאת כתיב, בן הגליל שמתרחק מהעין הציבורית כמו מאש. ההיכרות התרחשה אחרי שהוא טרח ובא לארץ לפגישה עיוורת איתה, אחרי 15 שנות מגורים בחו"ל. כנראה שהוא יודע מתי כדאי להשקיע.

* עורך הקידושין: הרב דוד ("דודי") לאו. "הגענו אליו דרך חברה". לזוג שתי בנות: נעה בת עשר וחצי ומאיה בת שבע וחצי, "שנולדו לתוך העשייה הציבורית".

* העשייה: היציאה לעבודה מתבצעת רק אחרי שהבנות נשלחו לבית הספר, כשבמקרר צלחת מוכנה לחימום במיקרו לארוחת הצהריים. החזרה מתרחשת בשעות שכבר אפשר לקרוא להן לילה. יש ניסיון להגיע פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים, אך המידע לא נמסר מראש כדי למנוע אכזבות. "הבנות גאות בעשייה שלי. מאוד".

* מאוד: ביום האישה הבינלאומי נתבקשו ילדי כיתתה של הבכורה לבחור דמות של אישה לחיקוי. שלוש בנות בחרו דווקא בה, "זה ריגש אותי בטירוף. העובדה שהם מבינים את חשיבות העשייה שלי שווה הכל".

* שינוי בתפקיד: עם התמנותו לשר לפיתוח הנגב והגליל הגיעה ההצעה מסילבן למנכ"לות המשרד. לאחר התייעצות עם המשפחה וקבלת ברכת הדרך ניתנה התשובה החיובית.

* שני משרדים: סילבן שלום הוא גם השר לפיתוח אזורי והיא המנכ"לית גם של המשרד הזה, "כדי להגביר התייעלות ולחסוך במשאבים".

* האזור: המרחב לא מבטיח היום כל כך הרבה אפשרויות לשיתופי פעולה. המשרד, לכן, מתמקד בפרויקטים קטנים באיו"ש ויש גם שיתופי פעולה עם ערביי יו"ש בנושא טיהור שפכים ועם הירדנים בנושא חקלאות, אבל כל פרסום בנושא מסיג אותם צעד אחורה.

* הרוב קובע: מתוך שבעה מנהלי אגפים במשרד לפיתוח הנגב והגליל, ארבע הן נשים. "אני מאמינה בניהול נשי. הוא מרוכך, ללא אגו וללא מניפולציות. לפעמים בין מנכ"לי משרדי ממשלה פגישה יכולה להידחות שוב ושוב רק בגלל השאלה מי יבוא למי".

* ראייה נשית: חד משמעית שונה מזו של הגבר. חיבור בין מנהלים משני המינים ייתן אפקט משלים, טבעי ונטול אגו. "תמיד אשתדל לקדם עובדים תחתיי". ולא, אין הדרה דווקאית של גברים.

* גם וגם: נשים יכולות לעשות הכל ובמקביל, "אני אומרת למזכירות שלי: תלדו, תחזרו לעבודה, תגדלו משפחה, תעשו תואר שני, תפתחו קריירה ועכשיו. אל תחכו. קשה להתחיל עם זה בגיל שהוא אמצע החיים. זה אפשרי אם יש תמיכה מהבית, ולי יש".

* 40-40: לפני שלוש שנים היא נכללה ברשימת 40 הנשים המשפיעות עד גיל 40 של עיתון גלובס. "חשתי גאווה גדולה מהמקום של השליחות. המטרה שלי היא לעזור כמה שאני יכולה".

* חזון: עד שנת 2020 עוד 300 אלף איש לנגב ועוד 300 אלף לגליל. "אני מניעה ומובילה פרויקטים כדי להוביל את השינוי". כשהדגל הונף, הראשונים שנענו היו הגרעינים התורניים ויש היום שיתוף פעולה הדוק עם כמה מהם. וכן, יש בקיאות מרשימה בשמותיהם.

* ירידי התיישבות: שניים. נערכו בנמל תל אביב וביקרו בהם למעלה מעשרת אלפים איש. לפי נתוני המועצות האזוריות בלבד, ללא ערים, עברו לאחרונה 3,000 משפחות חדשות לאזורי נגב-גליל.

* קריית שמונה אלופה: "גאווה גדולה לעיר". המשרד הקים מרכזי מצוינות לספורט ובית ספר לכדורגל, "ואנחנו תומכים שם בכל נושא אפשרי, החל מכיתות חכמות ועד לשיקום פני העיר והקמת שכונה חדשה".

* פרי גליל: "אנחנו נותנים מעטפת רחבה, אבל בסוף זו חברה פרטית. הממשלה עזרה כי מדובר ב-200 משפחות ואסור לשלוח את העובדים הביתה אחרי 20 שנה. אני מקווה שנדע להמשיך ולסייע למפעלים".

* בית ספר לרפואה בצפת: הרעיון של פרס, ההוצאה ממעמקי הנפטלין וההגשמה - של השר שלה. התקווה להפיק סביב המקום 5,000 מקומות עבודה ולפתח מרכזי מחקר גדולים ומגמות לימוד נוספות.

* תקציבים נודדים: המשרד העביר החלטת ממשלה ובה תיקצוב של 20 מיליון שקלים שיסייעו דווקא לבדווים ברחבי הנגב. "הם משתלבים בתוכנית כיתות חכמות ומרכזי מצויינות ויזכו ליהנות מפירות המעבר של צה"ל לדרום".

* פגיעה בתיירות: גם כאן, הגישה חיובית: "העברנו החלטה שתאפשר לנשים בדוויות במספר כפרים להציג את תוצרתן בשני צידי הדרך וכך הן תוכלנה לשווק את תוצרתן ולעבוד מהבית.

* תל אביב: עודנה עיר המגורים של המשפחה. "אני נוסעת לנגב ולגליל פעמיים בשבוע ובסופי שבוע. מחר אני יכולה להיות בתפקיד אחר. לכן אנחנו נשארים כאן".

* דעות פוליטיות: יש שינוי, "אי אפשר לעבוד כל כך הרבה שנים עם מישהו שאתה לא מתחבר לדעותיו. אנחנו מובילים הרבה דברים יחד, לא יכולתי להיות בצד השני".

 

ובמגרש הביתי:

* על הבוקר: שתיית קפה עם הבעל וקריאה של כל העיתונים. אחר כך מעירה את הבנות ויושבת איתן על ארוחת בוקר של הקשבה ועדכון על המתרחש בכיתה ובלימודים, "נטו, בלי טלפונים". ואז - לעבודה.

* דיסק ברכב: בעיקר מוזיקה ישראלית והכל, החל מארצי ופוליקר וכלה במזרחית, "זה לא מסילבן, אלא משהו בגנים הפולניים שלי".

* שבת: "כל כולה למשפחה". הדלקת נרות עם הבנות, פרחים רעננים. "הבית לובש חג". בליל שבת ארוחה חגיגית עם משפחה או חברים.

* יום כיפור: כולל צום ובית כנסת.

* אוכל: לחם עם קוטג'. כמו בפרסומת זה "הכי ישראלי בעיניי. בחו"ל אין להשיג כזה".

* אחזקת הבית: יש עוזרת וגם בעל, אבל גם היא. "הבוקר שמתי מכונה ומדיח, ואתמול קיפלתי שלוש מכונות". העניין הוא חלוקה נכונה של הזמן.

* מפחיד: סילבן אמר פעם "אל תפחד מהפחד", שמשמעו "כל מה שאת רוצה תעשי ואין דבר שירתיע אותך".

* דמות מופת: הבוס, שכבר הוזכר ברובריקות רבות: "אדם ישר, מנהיג שיש לו מוטיבציה עשייה ומנהיגות. התמגנטתי ליושרה שלו".

* פנאי: קבוצת הליכה בשעות הערב, בחוץ ובלי מוזיקה. הרווח: ספורט פלוס הפגת מתחים, "משתדלת להגיע פעמיים בשבוע".

* כשתהיי גדולה: "אמשיך להיות בעשייה הציבורית". פוליטיקה? לא כרגע, אבל בהחלט אין שלילה של ניהול משרדים אחרים.

 

ofralax@gmail.com