חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מותו של סופר - תרבות ופנאי (מופע)

'ברונו' ממחישה בפיוטיות את חייו וחלומותיו הלא ממומשים של ברונו שולץ, מגדולי הסופרים היהודיים, שנספה בשואה
19/04/12, 13:17
אלחנן אבן חן

'ברונו שולץ – העידן הגאוני', מאת: ברוך ברנר ואיילת נאה, בימוי: ברוך ברנר וסאמי סמיר, המרכז הרב תרבותי בשיתוף הסטודיו למשחק של ניסן נתיב

אני נכנס לאולם שנראה כמו חלל עבודה: קירות חשופים, לבני בטון צבועות בלבן, וכמה שחקנים עומדים בגבם לקהל וצובעים את הקירות בלבן. למרכז הבמה עולה שחקן. הוא מישיר מבט ואומר: "1942 קצין אס אס רצח אותי. הוא מצמיד אקדח לראשו ובום... כאן הסיפור שלי מתחיל". המקריות של מותו במרחק של כמעט 100 מטרים ממקום מגוריו ממחישה את אכזריות החיים במלחמת העולם השנייה. חוסר החשיבות שבחיים, סופר חשוב שאבד כהרף עין.

סיפורו של ברונו שולץ איננו שזור במאורעות השואה ועיקרה של ההצגה עוסקת בהגותו ובמעוף חייו. הפתיח הבלתי שגרתי של ההצגה יוצר שבירה של העלילה הרגילה ומתחיל מסע חיים לא כרונולוגי. זה גם מאפשר לנו להציץ אל החיים שהיו יכולים להיות לשולץ ואל השאיפה הלא ממומשת שלו.

ברונו שולץ, סופר וצייר יהודי-פולני בעיירה הפולנית דרהוביץ', נחשב לאחד הסופרים הפולנים החשובים ביותר בין שתי מלחמות העולם. שולץ כתב ארבעה ספרים. 'חנויות קינמון', קובץ סיפוריו הראשון, קצר שבחים רבים. השני, 'בית-מרפא בסימן שעון-החול', זכה באות הצטיינות מטעם האקדמיה הפולנית לספרות. השניים הבאים, 'המשיח' ו'השיבה הביתה', אבדו בשואה. הדמות העיקרית בסיפוריו היא דמות אביו, בעל חנות בדים קטנה שעסקיו הולכים ומתמוטטים ודעתו נטרפת עליו. סיפוריו של שולץ הם צירוף של מציאות ודמיון. הוא 'סופר לסופרים' וכותבים רבים העריצו אותו, ביניהם בשביס זינגר, דן צלקה וכמובן דוד גרוסמן, שהקדיש לו חלק ניכר מספרו 'עיין ערך אהבה'.

במהלך המופע אנו פוגשים פנים רבות של הסופר. יחסיו עם אביו שנפל לשיגעון. רוחו של לאחר המוות על חלומותיה. שולץ מעולם לא התחתן ולא חיפש חיי מותרות. הוא חי בצניעות, בעט בציוויליזציה וניסה לתת מקום גדול להגותו. את השאר עשה רק כדי לשרוד. הוא התפרנס קצת מספריו, קצת מציוריו, ובעיקר מהוראת הציור לילדים, עבודה ממנה סבל מאוד. הוא הפך לסופר מפורסם בגלל יכולתו לגעת בעומק ולנסח אמיתות גדולות במינימליזם מילולי.  

חייו של שולץ הוארכו ב-18 חודשים מכוח האמנות שלו: כשנכנסו הגרמנים לעיירה, הפקידו אותו על ארכיון הספרים המוחרמים. מפקד הגסטאפו המקומי, פליקס לנדאו, התפעל מכישרונו והורה לו לעטר את חדרו של בנו בציורים מתוך אגדות עם גרמניות.
בסוף ההצגה אומרת דמותו של ברונו: "רציתי להיות מפרשו של רצון הא-ל. הצורה שבניתי בתוך כל זה היתה שרירותית בהחלט. היו שלום גבירותיי ורבותיי".

'ברונו שולץ – העידן הגאוני', מאת: ברוך ברנר ואיילת