חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

קבורה חלקית

משרד הבריאות הכריז השבוע על מבצע 'מנוחה בכבוד' לקבירת 8,000 רקמות וחלקי איברים שהתגלו במכון לרפואה משפטית
19/04/12, 13:17
עפרה לקס

 חלק מהמשפחות השכולות, כאובות וזועמות על הפגיעה בכבוד יקיריהן, מתכוננות להגשת תביעות נגד המכון ומשרד הבריאות | במשרד מסבירים כי שמירת הרקמות היא לצרכים משפטיים ולטובת המשפחות | הרב המלווה את המכון מודה כי מדובר בבעיה הלכתית קשה, ומבטיח שבירורה יתרחש לאחר סיום מבצע הקבורה ההמוני

לפני שנתיים נפטרה אישה בת 25 בדירה נטושה בשכונת מאה שערים. הפרמדיק קבע את מותה, והמשטרה הגיעה ולקחה את הגופה במטרה לשלוח אותה לבדיקת סיבת המוות. אלא שחבורה של חרדים החליטה שהגופה לא תגיע למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר ולא תנותח. אנשיה חטפו את הגופה ונמלטו מהמקום. המעשה לא היה חוקי, אבל לאור המתרחש במכון כבר שנים ארוכות, הוא בהחלט לא בלתי הגיוני.

בסוף שנות ה-90'  נחשפה דרך התנהלות המכון, אשר נהג במשך שנים להוציא מן המתים המנותחים קרניות ועור להשתלה ואיברים נוספים לצורכי מדע ומחקר, ללא ידיעת המשפחות. הגילויים האלה הביאו להקמתה של ועדת חקירה שבראשה עמד השופט אריה סגלסון ואשר גרמה להעברתו של פרופ' יהודה היס מתפקידו כמנהל המכון. הוועדה גם מיסדה את כל נושא נוהלי הנתיחות, כולל יידוע המשפחות.

ואולם, לפני מספר שבועות נחשף ב'ידיעות אחרונות' שעל מדפי המכון נמצאים היום 8,000 מיכלי רקמות או חלקי איברים אשר שייכים למתים שנותחו במכון החל משנת 2000, כלומר אחרי השינויים שבוצעו במכון.

הגילוי גרם לזעזוע ציבורי ובתחילת השבוע הודיע משרד הבריאות על יציאה למבצע 'מנוחה בכבוד', אשר במסגרתו ייטמנו הממצאים - בקבר כללי, כלומר קבר אחים, או בקבר המנוח, לפי בחירת המשפחה. משרד הבריאות פרסם את דבר המבצע באמצעי התקשורת במטרה להתחיל את הטמנת הרקמות החל מעוד חודש ולסיים את הפרשה כמה שיותר מהר. אבל המשפחות מתבוססות ביגונן מחדש וחלק מהן לא מתכוונות לתת לפרשה הזאת להיעלם כל כך מהר.  

 להתחיל את השיקום מההתחלה

בערב חג הפסח נקש שוטר על דלת ביתה של משפחת אזולאי, ובישר לאם המשפחה שרקמות מגופת בעלה המנוח, צבי, שנהרג לפני שש שנים, נמצאות עדיין באבו כביר. "אמא היתה בשוק", מספר הבן, מאיר, "אני לא יכול לתאר לך את ההרגשה. זה כאילו לחזור שש שנים אחורה, וזה קושי שאת לא רוצה לעבור אותו שוב".

צבי אזולאי שירת במשטרת ישראל ואחר כך ביס"מ 'עמקים' בעפולה. הוא מצא את מותו בעת מילוי תפקידו, וכדי לברר את נסיבות המוות נשלחה גופתו לנתיחה. הוא הותיר אחריו אם, אישה, ארבעה ילדים וכמה נכדים. "אנחנו הצעירים", אומר מאיר, "נתגבר גם על המשבר הזה, אבל אני דואג לאמא ולסבתא". משפחת אזולאי לא יודעת אילו רקמות הוצאו מהאב והאם היו אלה איברים שלמים, והיא ממתינה לתשובות מעורך הדין שלה, אלעד אייזנברג. "לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות במדינת ישראל, שנחשבת למדינה דתית יחסית שיש בה כבוד למתים. אני די בהלם", אומר מאיר, "כשקברנו את אבא היינו בטוחים שאנחנו קוברים את כולו. עכשיו נצטרך להתחיל את כל תהליך השיקום מההתחלה".
רוני פלקס: "אנחנו ביקשנו נתיחה כדי לקשור את הפטירה לתאונה, למה צריך לקחת איברים שלמים בשביל זה? לא תבענו אף אדם. או שהעובדים במכון פסיכופטים או שיש שם גוף מחתרתי שעושה סחר באיברים. מרגיז שיודעים שהיו דברים כאלה בעבר וזה עדיין מתרחש"

עו"ד מאיר ברודר מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות היה שותף לעבודת המטה של 'מנוחה בכבוד' ומנסה להסביר איך בעצם הגענו עד הלום, ל-8,000 חלקי אדם שלא נקברו, שחלקם נמצאים שם כבר 12 שנים. "מדובר בצירוף של כמה נסיבות. המכון נותן שירותים רפואיים לגורמי הרפואה והתביעה, והרקמות נשמרות במרכז כראיות בהליכים חקירתיים משפטיים-פליליים. הנתיחה", הוא מדגיש, "מבוצעת לבקשת המשטרה והפרקליטות ולא ביוזמת המכון, ובמסגרתה נוטלים דגימות רקמה". הדגימות, הוא מסביר, ניטלות משום שלא תמיד ניתן לדעת ברגע הנתיחה עצמה מה סיבת המוות ויש לבחון את הממצאים תחת עדשת המיקרוסקופ. שנית, גם אחרי מתן חוות הדעת או פסיקה משפטית, גורמי החקירה והתביעה מבקשים שממצאים מן הגופה יישמרו לצורך משפטים חוזרים וערעורים.

ברודר מנקה את המכון ואת עובדיו מכל אשמה בפרשת שמירת הרקמות. "למכון אין שום שיקול דעת בנושא. עובדיו אינם יכולים לעשות זאת כל עוד הם אינם מקבלים אישור מגורמי החקירה והתביעה, ובשנים האחרונות לא נתקבלו אישורים כאלה".

ברודר מוסיף כי היו התדיינויות בין גורמי אכיפת החוק בניסיון להתוות מדיניות כללית באשר לסוגיה אילו רקמות יישמרו ועד מתי, אבל לא היתה הסכמה. "חלקם רצו לשמור עד להתיישנות העבירה, שזה לעיתים 20 שנה, אחרים רצו לצמיתות, ולא התקבלה הכרעה".

אבל יש מקרים שבהם אין צורך בכלל בשמירת דגימה לעתיד.

"לקיחת הדגימות הוא חלק אינהרנטי מתהליך הנתיחה. אלו ההוראות. כשהמכון מקבל פנייה לנתח, הוא לא נכנס לשיקולים המשטרתיים. באו בטענות שניתחו את דודו טופז, אבל המכון הוא לא זה שהחליט על כך. זו היתה בקשה של המשטרה. אולי היה חשש שמישהו סייע לו".

פרופ' היס הורשע בעבר במעשים חמורים. הוא אמנם הועבר מתפקידו כמנהל המכון אבל עדיין משמש כרופא הראשי ואין מנוס מלחשוב ש'רוח המפקד' חלחלה לעובדים שלו.

"התקשורת יצרה תדמית מאוד שלילית של פרופ' היס ואנחנו יודעים שמאוד קשה לשנות תדמית. נכון שדו"ח ועדת סגלסון העלה ממצאים קשים, אבל גם איתם אפשר להתווכח. אני עברתי על כל הפעילות והתיקים של המכון בשנים האחרונות והוא פועל ללא רבב. הופקו לקחים והיום הכל שקוף".

החל מיום שני ועד היום (חמישי) גייס משרד הבריאות את המוקד שלו, 'קול הבריאות', לטובת משפחות המנותחים. המוקד מאויש באנשי מקצוע מתחום הנפש, ההלכה והחוק, כדי לאפשר למשפחות לקבל מידע מקיף על רקמות יקיריהן ועל האופציות העומדות בפניהן, וגם כדי להטות למשפחות אוזן קשבת. ברודר אומר כי העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים המאיישים את המוקד מזהים האם המשפחה זקוקה לסיוע מתמשך בעקבות פתיחת הפצעים מחדש.

אבל המוקד פעל רק ארבעה ימים.

"בארבעת הימים האלה הוא אויש באנשי מקצוע, אבל בכל התקופה הקרובה יוכלו בני המשפחה להתקשר ולקבל מענה מפי טלפנים, לכל שאלה שיעלו בנושא". רבים מתרעמים על כך שהאזרחים הם אלה שאמורים להרים את הטלפון למדינה, ולא המדינה נטלה על עצמה את האחריות ליידוע המשפחות.

אבל ברודר דווקא חושב שזו החלטה טובה, בהסתמך על ניסיון העבר. "קודם כל, אנחנו שומרים את הממצאים עבור גורמי החקירה ועבור המשפחות. זה אינטרס שלהן שמי שרצח את יקיריהן לא יוכל להשתחרר מהכלא בגלל טענה כזאת או אחרת. שנית, בעבר היה מיני מבצע כזה, עבור 80 משפחות, ואנחנו פנינו אליהן באופן יזום. עבור חלק מהמשפחות זה היה תהליך מאוד כואב שהן היו בוחרות שלא לעבור. אנשים אמרו 'למה התקשרת? עבר כל כך הרבה זמן, היה עדיף שלא תאמר לי את זה'. באופן בו מתנהלים הדברים כעת, אדם יכול לבחור אם להתעלם או לפנות. אנחנו לרשות מי שמעוניין בכך".

זעם נוסף שמתעורר אצל המשפחות הוא בכל הקשור להשתת הוצאות הקבורה בקבר המנוח - עליהן. עלות שאמורה להיות גבוהה מאוד וכוללת לעיתים שבירת המצבה, הבאת מנוף ועוד. למרות העלויות, נראה כי זוהי ההעדפה של משפחות רבות. לדברי ברודר, בעולם מקובל לקבור בקבר כללי וכך גם בישראל. האפשרות של טמינת הרקמות בקבר המנוח היא חריגה ומדובר בחלון הזדמנויות ספציפי למקרה הזה, ולא יותר מעתה ואילך.

משפחת אזולאי, למשל, כבר הודיעה כי היא מתכוונת לקבור את רקמות האב צבי בקבר המשפחה, "גם אם אנחנו נצטרך לשאת בסופו של דבר בנטל ההוצאות. אנחנו מרגישים שמנסים להשתיק את כל הפרשה. מי שמודע לזה - יופי, ומי שלא - פספס. אם באמת המדינה עושה לנו טובה ושומרת את הרקמות עבור המשפחה - שלפחות תקבל את אישור המשפחה על זה".

"המבצע – מצווה גדולה"

את הרב יעקב רוז'ה, רבה של 'חברה קדישא' גוש דן, זק"א וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, תפסנו תוך כדי שיחות שקיבל במוקד של משרד הבריאות. הרב רוז'ה משמש יועץ הלכתי למכון הפתולוגי ונציג הרבנות הראשית במכון לענייני זיהוי גופות.

השארת רקמות מגוף האדם למשמרת, מסביר הרב רוז'ה, אסורה לגמרי על פי ההלכה, אבל המכון מנוהל על פי אמות מידה רפואיות-מדעיות בלבד. "מה שכן, כשיש משפחה שמתנגדת לנתיחה וגורמי החקירה רוצים בכך מאוד, אני מנסה לסייע למשפחה בכל לב ובודק עם החוקרים אם אפשר להסתפק בבדיקה חיצונית או בנתיחה מקומית". לפעמים המאמצים האלה מצליחים, וגם זאת נקודה למחשבה: האם האצבע של החוקרים קלה מדי על הדק הנתיחה?

הרב רוז'ה מכנה את הלחץ הציבורי שהביא לתחילתו של מבצע 'מנוחה בכבוד' "מבורך", ומבחינתו מדובר ב"הזדמנות ענק" וב"מצווה גדולה". לדבריו, ברובם המכריע של המקרים קיבלו הגורמים החוקרים את הסכמת המשפחה לנתיחה, ואולם לדבריו בטופס מצוין שהרקמות יובאו לקבורה בתוך שנה-שנתיים מהנתיחה. הרב רוז'ה, אגב, מבקש להזכיר שמדובר ברקמות שנפחן הכולל לא עולה על גודל של ביצה עד ביצה וחצי. "אלה לא איברים", הוא מדגיש, "אלא חלקי רקמות". השאלות שהופנו לרב באמצעות מוקד 'קול הבריאות' עסקו בשאלה המעשית איפה עדיף לקבור את חלקי הרקמות, בקבר המנוח או בקבורה הכללית. "העיקרון המנחה", הוא משיב, "הוא שלא ייגרם ביזיון למת. מי שרוצה לנהוג לפי דעת כל הפוסקים, צריך לקבור בקבר המנוח. אבל גם מי שיחליט אחרת יש לו על מי לסמוך, כמו החת"ם סופר למשל. אני מנחה את המשפחות להתייעץ עם הרב שלהן". בכל מקרה, הוא מבהיר, לא מדובר בהרמת כל העפר מעל המת, אלא בחפירה שטחית של שלושה טפחים, שם אפשר לטמון את חלקי הרקמות.

"ההטמנה הזאת אינה מחייבת שבעה שנייה", אומר הרב, "משום שראשו ורובו של המת כבר טמונים באדמה". אבל הדבר לא חוסך את הקושי הרגשי העצום של המשפחות. "לרוב מדובר במוות שהוא לא טבעי, והפרשה הזאת מעוררת למשפחות את האסון מחדש".

 "למכון יש בעיה ביחס לכבוד המת"

משפחת פלקס לא היתה צריכה להמתין לחשיפה של 'ידיעות אחרונות' או להודעת משרד הבריאות. על פי דו"ח הנתיחה שנמסר לה על ידי המכון, יודעת המשפחה שמגופה של אילנה, שנפטרה לפני תשעה חודשים, הוצאו חלקי גוף ובהם גזע המוח. אמה של אילנה, שנוטלת כדורים נוגדי דיכאון וכדורים פסיכיאטריים אחרים מאז מות הבת, עדיין לא יודעת על כך והילדים לא יודעים אם וכיצד לספר לה.

אילנה, בת 22 במותה, נפגעה לפני כארבע שנים בתאונת דרכים חזיתית, אשר במהלכה נפצעה בראשה ובבטנה. בחודשים הבאים היא נכנסה ויצאה מבתי חולים, ועברה ניתוחים ואשפוזים שרוני אחיה מתאר כ"גיהנום". בקיץ האחרון היא קיבלה זעזוע מוחי שגרם לפטירתה. המשפחה ביקשה מהמכון לרפואה משפטית לערוך נתיחה בגופה של אילנה, משום שהיא ניהלה תביעה נגד חברת הביטוח ורצתה לקשור את הפטירה לתאונה. המשפחה חתמה על טופס, אך לא הבינה ממנו שיילקחו מגופה של אילנה דגימות, בוודאי לא איברים. "היינו בשעה מאוד קשה של אבל, ולא בדקנו באותיות הקטנות". כשהסתיימה הנתיחה פנתה המשפחה לקבור את הבת הצעירה ולשבת שבעה. "מבחינתנו, קברנו אותה כשכל האיברים בתוכה".

כשהתקבל דו"ח הנתיחה, רוני עיין בו. "זה דו"ח קשה, שמפרט את כל התהליך ואת כל הממצאים, ובסופו צוין שנלקחו ממנה איברים. בהתחלה לא עלינו על זה, אבל עורך הדין שלנו הסב את תשומת ליבנו לכך". המשפחה החליטה להיאבק במשרד הבריאות ובמכון בכל הכוח, "וללכת על התביעה הכי חזקה". כשהוא מתבקש להשיב על הקביעה של ברודר שהרקמות נשמרות לטובת המשפחה, רוני ממש כועס: "אם יורים באדם וזה פוגע בשני איברים שלו, אולי צריך לבדוק את האיברים האלה. אנחנו ביקשנו נתיחה כדי לקשור את הפטירה לתאונה, למה צריך לקחת איברים שלמים בשביל זה? לא תבענו אף אדם. או שהעובדים במכון פסיכופטים או שיש שם גוף מחתרתי שעושה סחר באיברים. מרגיז שיודעים שהיו דברים כאלה בעבר וזה עדיין מתרחש". התביעה של משפחת פלקס תוגש בימים הקרובים על ידי עו"ד עדו אורלנסקי, שהוא שותף של עו"ד אייזנברג ועו"ד נוסף.

אורלנסקי טוען שוועדת סגלסון הוקמה בעיקר בעקבות תלונות של משפחות חיילים, ולכן מסקנותיה יושמו חלקית רק על ידי משרד הביטחון, אך לא בנוגע לאזרחים. "טכנית העבירו את המכון לניהולו של בית החולים אסף הרופא, אבל פרופ' היס עוד שולט שם באופן מלא ונראה שלצוות המכון יש בעיה קשה בכל הנוגע לכבוד המת, יחס למשפחות וטיפול נכון בגופות".

לדברי אורלנסקי, ברוב המקרים ההליך המשפטי כלל אינו מחייב השארת חלקי רקמות. "אחת מהלקוחות שלי היא אם שבתה נהרגה בתאונת דרכים עצמית, בלי מעורבים נוספים. איזו הצדקה יש במקרה כזה להשארת רקמות?". 

משרדו של אורלנסקי ייצג בשנים האחרונות ארבע תביעות נגד המכון. שלוש מהן הסתיימו בפשרה שכללה פיצויים למשפחה ואחת הוגשה לבית המשפט לפני שבוע. מדובר בחייל שנרצח לפני כתשע שנים בפיגוע, ומשפחתו קיבלה הודעה שנתיים מאוחר יותר שאיברים ממנו נותרו במכון. "לאב, שכבר חזר לעבודה, נגרמו נזקים כבדים שעד היום הוא מתאושש מהם". אורלנסקי מבקר בחריפות את המבצע החדש של משרד הבריאות וחושב שמשפחות רבות עלולות לגלות מאוחר מדי שרקמות יקיריהן כבר הוטמנו בקבר אחים. הפרסומים החדשים הביאו לו קהל תובעים חדש, שהולך ומצטבר. "אני לא מבין איך מגלים מחדלים במכון פעם אחר פעם והאחראים לא נותנים את הדין".

עו"ד ברודר ומשרד הבריאות מודעים היטב לגל התביעות הקרב. "אנחנו עושים הכל כדי שלמשפחות לא יהיה תמריץ לתבוע אותנו. הכל שקוף. אמרתי למנכ"ל המשרד, פרופ' רוני גמזו, שצריך לקחת בחשבון שיהיו תביעות, אבל הוא אמר לי שמה שחשוב הוא להביא להטמנה של הרקמות בכבוד. אנחנו מודעים לכך שכמה עורכי דין שכרו משרדי יחצ"נות כדי להשיג לקוחות וזה ניצול ציני של המשפחות".  

הצנצנות ממשיכות להתמלא

אבל גם אחרי טמינת 8,000 חלקי האנשים באדמה, מדפי המכון לא יהיו פנויים לאגרטלי פרחים רעננים.

המכון ממשיך ליטול דגימות מהמנותחים אצלו כנוהל שיגרתי. מתחילת השנה האזרחית החלה מדיניות של נטילת דגימה מן המתים בגודל של מטבע, פרט לשלושה-ארבעה מקרים חריגים בשנה, בהם צריך עדיין לקחת איברים שלמים. "נכון שהיה אפשר לנהוג כך כבר לפני מספר שנים", אומר ברודר, "אבל גורמי החקירה והתביעה וגם המכון נקטו בגישה השמרנית, המקובלת במרכזים שונים בעולם".

אם כן, במקום צנצנות יהיו אולי צלחות פטרי עם דגימות מיקרוסקופיות, אבל גם הן למעשה חלקי אדם. "זו שאלה הלכתית גדולה מה אמור להיעשות בהן. משום שהן נצבעות ועוברות תהליך כימי, וייתכן שכבר אין עליהן דין רקמות", אומר הרב רוז'ה, "אבל אנחנו החלטנו לא להכריע עכשיו בנושא, כדי שלא לעכב את הטמנת הרקמות. אחרי המבצע נעסוק בפסיקה בנושא".

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, אדם חובש כיפה שנלחם בחירוף נפש למען העצמות הספק יהודיות בפרשת בית החולים 'ברזילי' באשקלון, העדיף שלא להשיב על שאלותינו בנושא. גם משרד המשפטים, שאליו פנינו כדי לקבל מידע על נהלים הקשורים לנתיחת הגופות, התחמק מתשובה ישירה. כל אלה מבטיחים צער רב למשפחות נוספות רבות, כי את המנגינה הזאת אין מי שיפסיק.

 

ofralax@gmail.com