חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מסדר מצלמות - מיקרוסקופ

הבטרייה של המצלמה נגמרה, הסבירו מקורבי סמח"ט לשלום אייזנר, את העובדה שרק האנרכיסטים צילמו, ואחר כך ערכו כרצונם, את האירוע
19/04/12, 13:17
עדי גרסיאל

מסדר מצלמות

גורמים בצבא אמרו כי צה"ל דווקא מעודד את חייליו לצלם בסלולריים שלהם בפעילות מסוג זה.

מבלי להיכנס לוויכוח על עצם המעשה, ברור שתיעוד מלא של האירוע, שארך כשעתיים, היה משנה, אולי לחלוטין, את התמונה. יפה שההבנה שמצלמה היא כלי נשק לכל דבר מתחילה לחלחל. ולכן, מצופה מהצבא שכשם שבמסדר לפני יציאה לפעילות מבצעית בודקים מחסניות, ושום תירוץ של "שתו לי אכלו לי" לא מתקבל, כך יהיה גם במקרה של הכנות להיתקלות באנרכיסטים למיניהם. דואגים למצלמות ולבטריות רזרביות. לא סומכים על המצלמות בסמרטפונים של החיילים, כשם שלא דורשים מהם להביא רובים מהבית.

כדאי להזדרז עם הטמעת הלקחים וההצטיידות, כי ה'פעילים' האירופים ירצו בוודאי לשחזר את ההצלחה בהקדם.

* "למי קראת מופלטה", "כוננות מופלטה", "יצאה מצה – באה מופלטה" - פסח כבר עבר, אבל הטעם הרע נשאר. לא של המופלטה, חלילה, אלא של ההתייחסות אליה בכותרות העיתונים ככוכבת המרכזית של המימונה. סליחה על הדידקטיות, אבל המסרים של החג הזה, כמו הכנסת אורחים, קיבוץ ועירוב גלויות, לא מתחילים ובוודאי לא נגמרים בבצק השמנוני והמתוק הזה.

היינו רוצים לתת לעורכים ליהנות מהספק: הם עייפים, לחוצים (ואולי גם רעבים) והכי נוח להשתמש במופלטה כסמל המימונה. כי האפשרות השנייה - שהעורכים, גברים חילונים, אתם יודעים מאיזו עדה ומאיזה אזור, מעדיפים לקבע את המימונה כחג פולקלוריסטי נחות - מטרידה הרבה יותר.

עדי גרסיאל

שולטים בכיפה

פסטיבל המכה בבקעה הוכיח שוב שיש כוח אחד שמנהל את המדינה הזו – הרשות הרביעית, התקשורת. ברצותה, היא פוסחת על חוקי המשחק שהיא עצמה קבעה: לא משנה שלא קיבלת ראשוניות או בלעדיות – ערוצי הרדיו והטלוויזיה מתאחדים לשדר את אותן תמונות, באותו נרטיב. הכוחות מאוחדים נגד האויב המשותף: קצין חובש כיפה שחבט בפעיל שמאל ("שלום") בלונדיני מאירופה הנאורה. הרייטינג של צליבה בכיכר העיר המשודרת שווה את הכל, כשהמטרה נכונה.

על אלימותה של התקשורת, הברוטליות, החד צדדיות והצביעות, נכתבו והופצו באנרים, מאמרים, וסרטון חשוב של ועד מתיישבי שומרון בשיתוף ארגון זכויות אדם ביש"ע על אלימות קשה נגד ציבור המתיישבים שזכתה לחשיפה תקשורתית מועטה ביותר. הקולות ה'אחרים' נשמעים בעיקר באינטרנט, זירת התקשורת היחידה הפתוחה לאזרח הפשוט והקטן.

כלי הנשק התעמולתיים הציבוריים נכבשו במשך השנים על ידי גורמים בעלי תאווה לכסף, לשלטון ולכוח מצידו השמאלי של סדר היום הפוליטי.

הבעיה העיקרית היא שבשונה משלטונו הקודם, ימי שלטון נתניהו II מתאפיינים בכניעה עקבית להלכי הרוח בתקשורת. עוד לפני הודעתו, היה ברור כי ראש הממשלה הנבחרת יצטרף למקהלת המגנים ומתגוננים. על נשיא המדינה אין מה לדבר. אף אחד מהציבור השפוי לא הזדעזע מזעזועו. המזעזע באמת הוא שאלה שההגה בידיהם: רה"מ, הנשיא, שר הביטחון, במקום לנהוג – יושבים בכיסא הנוסעים ומאפשרים לנהגים מוכי עיוורון ושיכורים מכוח עוצמתם להוביל את המדינה קדימה אל התהום. זירת המלחמה האסטרטגית מופקרת בידי נהגים מוכי שיגעון.

בשולי הפסטיבל הבין-ערוצי שחווינו השבוע, הוכיחה התקשורת הישראלית כי היא יודעת להפעיל נשק קטלני לא פחות, אך שקט: אילמותה מול השחתה של כרם ליד שילה. אלף(!) שתילי גפן שהושחתו בברוטליות בנוסף לציוד החקלאי – לא זכו לאף דקת שידור.

כיצד קורה שקיים קשר הדוק כל כך בין הכיפה על הראש לבין ההחלטה לשדר או להעלים, לנפח או לגמד?

חני לוז

קושיות פוסט פסחיות

מדוע, שנה לאחר ההצלחה המכובדת בזמן אמת כמעט, של תיעוד התנהלות צה"ל והמחבלים על סיפון האוניה 'מרמרה', שהוכיחה איזה יתרון תקשורתי צה"ל יכול להשיג כדי להדוף את התעמולה הפלשתינית, יחידת דובר צה"ל כשלה פעמיים בהפרש ימים אחדים? פעם אחת כאשר חיילי יחידת המעברים של המשטרה הצבאית עצרו השבוע במחסום בקעות ערבי שברשותו שבעה מטעני חבלה מאולתרים, שלוש סכינים ועשרות קליעים. כל זה בלי שום תמונה או עדות מהחיילים שהיו שם. ובפעם שנייה כאשר סגן אלוף שלום אייזנר צולם בידי גורמים עוינים והסרטון שהיה ערוך בצורה מגמתית לא רק מתקבל כראיה מרשיעה, אלא ששוב, יחידת דובר צה"ל לא ידעה במשך שעות שאותו קצין נפצע מידי אותם אנרכיסטים?

מדוע בואם של פחות מאלף מפגינים מגייס סיקור תקשורתי נרחב ומגוון (הרבה פחות מעשרות אלפים שבאו לחברון), אבל מעבר לכמה אזכורים חולפים ותמונות אחדות, השימוש בכלבים על ידי שוטרי צרפת (בפיגוע בטולוז) התקבל כהתנהגות טבעית ללא גינויים?

מדוע נתן זהבי חושב שמותר לו לתבוע, גם לאחר שהוא מקדים את דבריו בתוכניתו ב'רדיו ללא הפסקה' בהודאה שהוא מודע לכך שהוא מסתכן בקנס, את פיטוריו של עמית לשידור יורם שפטל ובכך פוגע בזכות שפטל לחופש הביטוי, וגם משתלח בו בכינויים מעליבים וגסים? האם הוא חושב שהברנז'ה תגן עליו או שנציב התלונות לא ינקוט שום פעולה ממשית?

וקושיה אחרונה: כמה עיתונאים ישראליים מפגינים למען עמיתיהם ברשות הפלשתינית שנעצרו בידי מחמוד עבאס? וכמה פעילי שלום מוחים נגד גזר דין מוות אפשרי נגד איש נדל"ן שמכר בית ליהודי לפני עשרות מצלמות ומיקרופונים?

ישראל מידד

ביקורת הנקרא

"מאות מורים יוצאים להגנת האחראי על לימוד האזרחות על רקע ביקורת מימין" (הארץ)

תעירו אותנו כשיהיו שם לפחות מאה 'אנשי רוח'

"מעבדות GGA למחקר גנטי מקצרין ינסו לפצח את הסוד של 'גן שמעון פרס'" (ידיעות אחרונות)

דווקא יותר מתאים לשלוח את דגימת ה-DNA הנשיאותית למעבדה באוסלו

"טעה, וחבל" (כותרת ראשית ב'ישראל היום' על פרשת סא"ל אייזנר)

קצר, וקולע

חדשות בחדשות

'גלובס' דיווח כי משרד הביטחון הורה למפקד גלי צה"ל הטרי, ירון דקל, להכין תוכנית לקיצוץ תקציב התחנה. ככל הנראה, במסגרת הצמצומים יפוטרו חלק מעובדי התחנה, כולל טאלנטים המועסקים בחוזים אישיים ואזרחים עובדי צה"ל.

בהרצאה שנתן בפני פורום חרדי בירושלים טען מו"ל הארץ, עמוס שוקן, כי מבחינת הסיקור העיתונאי לצונאמי ביפן יש חשיבות רבה יותר מאשר לרצח משפחת פוגל באיתמר. "עם כל הכבוד להזדהות שלנו עם המשפחה באיתמר, זה אירוע בעל הרבה יותר משקל", הוסיף שוקן. כך דיווח ערוץ 7.

הדה בושס, מבקרת הטלוויזיה הראשונה בישראל, הלכה לעולמה השבוע בגיל 79. בושס, שכתבה שנים רבות ב'הארץ' ואחר כך ב'ידיעות', נודעה בסגנון כתיבה ביקורתי וחריף במיוחד.