חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - שאלת השבוע

כיצד צריכה ישראל להגיב על הטלת עונש מוות מטעם הרשות הפלשתינית על מוכרי קרקעות ליהודים?
19/04/12, 13:17
ירעת נתניהו

ישראל כמשת"פ של הרשות הפלשתינית

אורית סטרוק

יו"ר ארגון 'זכויות אדם ביש"ע'

עצם קיומו של חוק אנטישמי כזה מסיר את המסכות הן מעל פניה של הרשות הפלשתינית והן מעל פניה של ממשלת ישראל. החוק מבהיר בצורה החדה ביותר שהרשות הפלשתינית ניצבת בראש רשימת המשטרים הגזעניים והאכזריים בעולם. ממילא הוא גם מציב מבחן גלוי לממשלת ישראל: האם להשלים עם קיומו של החוק שהופך את ארץ ישראל למקום היחיד בעולם שבו אסור למכור בית ליהודי, או לצאת למלחמת חורמה נגדו.

אין שום ספק שלו במדינה אחרת בעולם היה נחקק חוק אנטישמי וגזעני כזה –מדינת ישראל היתה מחזירה מיד את שגרירה ונוקטת נגדה צעדים חריפים. מן הראוי שראש הממשלה, שנערך לחידוש המשא ומתן עם הרשות, ידרוש כתנאי סף את ביטול החוק הגזעני הזה.

בוודאי שעל ישראל להציל את חייו של הנידון למוות, שכל פשעו מכירת קרקע ליהודים. בידי הממשלה כל הכלים ומנופי הכוח כדי למנוע את ביצוע גזר הדין, ואם לא תשתמש בהם – תמצא עצמה משתפת פעולה עם התליין הפלשתיני. בהזדמנות זו כדאי לשים לב שארגוני זכויות האדם הרבים מהשמאל ממלאים פיהם מים.

כל עוד לא הצליחה ישראל לבטל את החוק (ולעת עתה היא אינה מנסה כלל), עליה לכל הפחות לגבש מדיניות משפטית להתמודדות מולו. נכון להיום, משרד המשפטים הישראלי, שרוממות שלטון החוק בגרונו, מתעלם מ'שלטון החוק' הפלשתיני, ומעמיד פנים כאילו אינו קיים. שלטונות החוק הישראליים מתייחסים לערבי שטוען "לא מכרתי" כאילו מדובר באדם חופשי, ומעלימים עין מהעובדה שאקדח מוצמד לרקתו. חמור מכך: המינהל האזרחי ביו"ש מעסיק פקידות פלשתיניות שמקבלות לידיהן את כל מסמכי הרכישה, תוך עצימת עין מהסכנה שהחומר יועבר לרש"פ ויסכן חיי אדם. בכך הופכת ישראל למשת"פית של הרשות הפלשתינית. מצב זה מחייב שינוי מיידי.

כל עוד לא ננקטו כל הצעדים הנדרשים כדי לעקור מן השורש את 'שלטון החוק הפלשתיני' או לפחות להתמודד איתו באופן מושכל – כל הטענות בדבר "חיזוק שלטון החוק ביו"ש" הן אחיזת עיניים ותו לא.

 

לפעול בצינורות החשאיים

פרופ' אליאב שוחטמן

משפטן, מכללת 'שערי משפט' והאוניברסיטה העברית

המקרה הזה שבו נשפט ערבי לעונש מוות בשל מכירת קרקע ליהודים בחברון הוא לא הפעם הראשונה שבה נשפטים ערבים למוות על ידי בתי המשפט של הרשות הפלשתינית בגין עבירה דומה. לפי זיכרוני, היו לפחות שני מקרים כאלה בעבר. בשני המקרים העונש לא בוצע בפועל, כי על פי החוקים של הרשות הפלשתינית – עונש מוות טעון אישור של ראש הרשות, וראש הרשות לא נתן אישור. הוא גם לא נתן אישור להוצאה להורג של ערבים ששיתפו פעולה עם ישראל.

בידיעות שהתפרסמו בזמנו, בשני המקרים שציינתי לעיל, נאמר שהופעלו לחצים על ראש הרשות כדי שלא יאשר את עונשי המוות, הן בעניין משתפי פעולה והן בעניין מכירת קרקעות.

וגם כיום על ישראל לפעול באותן הדרכים שהיא פעלה בשני המקרים שהוזכרו לעיל. דהיינו להפעיל לחצים על ראש הרשות בעזרת הצינורות החשאיים שלה, וישראל יודעת לעשות זאת כשהיא רוצה, כגון אמצעי לחץ הקשורים להעברת כספים, לאישור מעבר לאח"מים ולהעברת סחורות.

וכשם שבעבר ישראל לא פירטה את האמצעים שהיא נקטה כדי להניא את הרשות מפסקי הדין הללו, כך עליה לפעול גם היום. לא כל דבר צריך לעשות בתופים ובמחולות. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

ככל הזכור לי, כל מקרי הרצח של מוכרי קרקעות ליהודים היו פעולות של מחבלים או מחסלים ולא של הגופים הרשמיים של הרשות, של בית המשפט עצמו שפסק שמגיע להם דין מוות.

עוד עניין הוא שצריך לזכור שמדובר בשטחים שישראל שולטת בהם, על פי הסכמי אוסלו. לכן, במשך כל השנים נעשים מאמצים לגאולת קרקעות כדי לבסס את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. אם ישראל תמנע את ההוצאות להורג היא בעצם תעודד את ריבונותה באזורים אלו.

 

 

חוק בלתי מוסרי

פרופ' אסא כשר

אוניברסיטת תל אביב

אני רוצה לענות על שאלה קודמת: לפני 'כיצד', נשאל 'האם'.

אני סבור שכל עונש מוות הוא בגדר תגובה פסולה של מדינה על אירוע שהתרחש. להרוג אדם הוא משהו שיש לו היתר רק בלית ברירה לחלוטין – כשאין שום דרך אחרת להגן על אנשים אחרים מפני האדם הזה. זה נכון בכל כיוון – מהכיוון ההומניסטי, ומהכיוון של אדם שנברא בצלם אלוקים. כשאדם יושב בבית הסוהר ולא נשקפת לאיש סכנה ממנו, גם אם יש לו עבר גרוע באופן קיצוני – אין הצדקה להוציאו להורג.

אנו מכירים את הוויכוח בגמרא על עונש מוות - סנהדרין קטלנית וכו', אבל בסופו של דבר ניצחו אלה שחשבו שאין זה מן הראוי להוציא להורג בני אדם וכי המקרים האלה נדירים. לכן, מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה לשתף פעולה עם שום מדינה אחרת שמרשה לעצמה להטיל עונש מוות. דהיינו, אם צריך להסגיר מישהו למדינה אחרת שבה יש עונש מוות – אין זה מן הראוי שישראל תסגיר אותו.

כשיש מדינה שיש בה חוק עונש מוות שנכון על כל התושבים, כמו בטקסס, בשעת הצורך לא נסגיר, אבל גם לא נצא במסע לסילוק עונש המוות מהעולם. יש לנו עיסוקים אחרים. אבל כאשר החוק אינו חוק כללי בדיני עונשין על מי שרצח וכדומה אלא החוק הזה מכוון רק נגדנו – זה סיפור אחר. עלינו לשקול את מעשינו.

וכאן מדובר בחוק שחל רק על מכירת רכוש ליהודים, ולכן זה חוק שקיומו בלתי נסבל פעמיים: שיש כאן עונש מוות ושהתוכן שלו עוין את היהודים בישראל.

איננו יכולים לעמוד בשקט מן הצד ועלינו להרעיש עולמות, בעיקר כשהם מפעילים את החוק בפועל והוא אינו נותר רק על הנייר. איך בדיוק תהיה אותה מחאה? זו החלטת ממשלה ואינה עניין פשוט. בכל מקרה, אין להשאיר את העניין הזה בלא תגובה.

 

תשובות הגולשים

לסייע למוכרים להימלט

הערבים לא מוכרים את הקרקעות לשם מצווה. הם מודעים לסיכון שנטלו על עצמם. עם זאת, כדאי לסייע להם ולמשפחותיהם לעזוב את הארץ לאחר המכירה, אם הם חפצים בכך.

בת-שבע טובה סברנסקי, רמת מגשימים

 

ללמוד מהערבים

עלינו ללמוד מהערבים איך להתייחס למי שמוכר את אדמת המולדת לעם זר. הם רואים אותנו כאויב, וממילא מטילים גזר דין מוות על מי שמוכר קרקע לאויב. זוהי התייחסות לאומית בריאה, שנועדה לשמור על אדמות הלאום. בקרוב אצלנו!

וגם אם לא נהיה חריפים כמותם בהטלת גזר דין מוות על מוכרי קרקע לערבים, לפחות נלמד מהם את עצם החוק האוסר למכור את אדמת ארץ ישראל לנוכרים. את זה לימדה אותנו התורה במצווה "לא תחונם".

מאיר גולדמינץ, חרשה

 

הצלה בכל מחיר

אסור לשר הביטחון לחזור על הטעות המרושעת של הפקרות משתפי הפעולה הדרום-לבנוניים של צד"ל (צבא דרום לבנון) בבריחה החפוזה מדרום לבנון! יכופר לו אולי במקצת על ידי פעולה צבאית בגלוי או בחשאי להבאת המוכר או מתווך המשת"פ למקום בטוח אצלנו.

הורנשטיין מאיר יוסף, קריית ארבע