חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

דברים שרואים מכאן - עמיאל אונגר

משאול האפור למופז הנועז
19/04/12, 13:17
עמיאל אונגר

שאול מופז ממהר לשבור חזק שמאלה כדי לתפוש את מנהיגות השמאל ולקרוץ לתורמים בארה"ב * מועמדותו של יעלון לראשות הממשלה צריכה להיבנות דרך משרד הביטחון * לאחר שסרקוזי התנצל בפני נפגעי הנסיגה הצרפתית מאלג'יריה, גם לישראל יש מה להתנצל על הפקרת שותפיה בעולם המוסלמי

רק נבחר שאול מופז ומיד הזדרז להציג תוכנית אולטרה-שמאלנית על פיה ישראל תחזור לגבולות הפסקת האש של ה-4 ביוני 1967 עם חילופי שטחים, כך שלמעשה תתבצע נסיגה של מאה אחוזים. מעבר לנסיגה הטוטאלית, החידוש המרענן של מופז הוא מתווה למשא ומתן שיסכם את נושא הגבולות וסידורי הביטחון תחילה, ורק אז יעבור לדיון בסוגיות הפליטים וירושלים.

לאחר שראש הממשלה הצליח לרכז את תשומת הלב סביב השאלה האיראנית ולדחוק את הסוגיה הפלשתינית לשוליים, מגיח כעת מופז וטוען שהכלה יפה מדי ונתניהו ביצע שירות דוב לישראל. האיום החמור ביותר על ישראל אינו איראן גרעינית, טוען יו"ר קדימה, אלא אובדן הזהות היהודית, לכן היווצרותה של מדינה פלשתינית הוא אינטרס ישראלי - כך מסר מופז ל'ניו יורק טיימס'.

מופז נתלה באילן הגדול ברק אובמה. מופז קיבל את תוכניתו מברק אובמה, לאחר שהוא עצמו מסרה בעבר לאובמה דרך יועציו דניס רוס, ג'פרי פלטמן ודן שפירא (שמאז הפך לשגריר ארה"ב בישראל). אם ישראל תאמץ את תוכנית אובמה-מופז, העולם כולו יהיה שותף, ולא תיוותר לפלשתינים ברירה אלא לאמצה.

חבל לבזבז מילים על תוכנית מופז ועל החורים הרבים שיש בה. עדיף להתמקד בשאלה מה הניע את מופז לרוץ לספר לחבר'ה, ובעיקר לתקשורת בשפה האנגלית. התשובה לכך היא כפולה. ראשית, תנאי מוקדם להתמודדות מול נתניהו הוא החזרת קדימה לעמדת בכורה בגוש השמאל. שנית, מופז חייב לעשות רושם על התורמים מחו"ל, אלה שבקרוב יתבקשו לחתום על צ'קים לטובת השמאל הישראלי על זרועותיו ועמותותיו.

בקרב על הנהגת גוש השמאל מול שועלי תקשורת מובהקים כיאיר לפיד ושלי יחימוביץ', שאול מופז חייב לעבור מתיחת פנים ולהפוך משאול האפור למופז הנועז. לכן הוא ממהר לשבור שמאלה בחוזקה, בעוד יחימוביץ' טוענת שהנושא המדיני תקוע ויש להתמקד בנושאים החברתיים, ואילו עמדתו של לפיד בנושא עדיין עמומה. תוכנית מופז נועדה לקרוץ לשמאל ולמובילי דעת הקהל בתוכו ולשדר: שאול מופז - לא מה שחשבתם.

דרך התקשורת העולמית מופז פונה לתורמים יהודים בחו"ל, שהם גם תורמים כבדים למסע הבחירות של אובמה. החנופה שלו לנשיא ארה"ב והבטחתו ליישר את ההדורים עימו משגרות מסר מפתה ליהודים תומכי אובמה: תתמכו בי, ותראו כיצד המתיחות בין ישראל והבית הלבן תיעלם ומעמדו של אובמה בקרב יהודי ארה"ב יתחזק. תוך שהוא מדגיש את מוצאו העדתי והחברתי, מופז מבקש לשכנע תורמים מחו"ל שמדובר בגרסה ישראלית של אובמה, ושעל ידי תמיכה במועמד המזרחי מופז לראשות הממשלה הם שוב יזכו לעשות היסטוריה.

יעלון ונתניהו פלאש 90

בשורת בוגי

הצהרתו של רב-אלוף (מיל') משה יעלון שהוא רואה את עצמו מועמד לתפקיד ראש הממשלה מטעם הליכוד אחרי נתניהו מעוררת קורת רוח מכמה טעמים.

יעלון הוא אדם ראוי וערכי שגדל על ברכי תנועת העבודה, ועבר לליכוד לא מתוך טעמים של כדאיות אלא בגלל סירובו להתכחש למציאות. יעלון מתאים בול לתיאור הידוע על הזרם הניאו-שמרני בארה"ב. ניאו-שמרן הוא "ליברל שנשדד ברחוב בידי המציאות" (A liberal who has been mugged by reality). גם לאחר המעבר הפוליטי, יעלון מהווה תזכורת לאורח החיים הצנוע שפעם אפיין את תנועת העבודה.

בניגוד לתחומים אחרים, בפוליטיקה הדמוקרטית אסור לך לברוח מהכבוד, עליך לרדוף אותו. גם אם פוליטיקאי הוא משכמו ומעלה לעומת מתחריו, ראשות תנועה או ראשות ממשלה אינן יורדות מהשמיים. עוזי לנדאו ובני בגין לא הגיעו לפסגה למרות כישוריהם וייחוסם, היות ולא היו מוכנים להפשיל שרוולים ולרדוף אחר התפקיד. חברי כנסת ובעלי השפעה אחרים לא ירתמו את עגלתם למי שאינו נערך להגיע לפסגה ולשתף אותם בהצלחתו.
הדרך לראשות הממשלה אינה עוברת דרך 'פורום השמינייה' והתיק לעניינים אסטרטגיים, אלא דרך משרד הביטחון. מול מתחרים פוטנציאליים כמו השרים הבכירים גדעון סער ומשה כחלון, יעלון זקוק לבסיס הכוח ולנוכחות התקשורתית שמגיעה יחד עם תיק הביטחון

ההכרזה של יעלון תאפשר התלכדות סביב מנהיגותו במקרה שנתניהו יאכזב בגדול. מי שהאזין ליעלון שמע שהוא לא יחתור תחת מנהיגותו של נתניהו כל עוד ראש הממשלה מגשים במידה רבה את דרכו של הליכוד, וכל עוד חילוקי הדעות ביניהם אינם חורגים מהמקובל. מכאן אנו למדים שאם המצב יתדרדר, אם נתניהו יחדל לייצג את ערכי תנועתו ואם חילוקי הדעות בינו לבין יעלון יתרחבו בצורה ניכרת - קיימת אלטרנטיבה לנתניהו.

הדרך לראשות הממשלה אינה עוברת דרך המטבחון המדיני המכונה 'פורום השמינייה' והתיק לעניינים אסטרטגיים, אלא דרך משרד הביטחון. מול מתחרים פוטנציאליים כמו השרים הבכירים גדעון סער ומשה כחלון, יעלון זקוק לבסיס הכוח ולנוכחות התקשורתית המגיעה יחד עם תיק הביטחון. ברור שלהחלפתו של אהוד ברק ביעלון ישנן השלכות חשובות מבחינת התיישבות ביהודה ושומרון. אבל גם אם נניח את הנושא הזה בצד, כל משרד זקוק לריענון ולפרספקטיבות חדשות, ופשוט לא בריא שברק ימשיך לראות בתיק הביטחון מעין אחוזה פרטית שלו.

החלפתו של ברק ביעלון בקדנציה הנוכחית תיתפס כהדחה, ולכן איננה ברת ביצוע. אך אם יזכה הליכוד להרכיב גם את הממשלה הבאה, הדבר עשוי להתבצע ביתר טבעיות. זו איננה שאלה פנימית של הליכוד בלבד אלא משימה הדורשת את התערבותם של כל אגפי המחנה הלאומי, ויש להתארגן בהתאם.

 

אלג'יריה - לא מודל לחיקוי

התאכזבתי מהשמאל הישראלי, שבדרך כלל אינו מחמיץ תאריכים היסטוריים על מנת להרביץ את משנתו. לפני שבוע מלאו 50 שנה לאשרור שנעשה במשאל עם להסכמי אווייאן (EVIAN) שהעניקו עצמאות לאלג'יריה. בעבר ההשוואה המופרכת בין שלטון צרפת באלג'יריה לנוכחות הישראלית ביש"ע כיכבה בתעמולת השמאל. על פי אותה השוואה, ישראל זקוקה לשארל דה-גול משלה שיקבל את ההכרעה הכואבת והנכונה - להתנתק מיש"ע ומשלטון על עם אחר. השמאל היה מוכן להכתיר את יצחק רבין, אהוד ברק ואריאל שרון, כל אחד בזמנו, בתואר דה-גול הישראלי, אבל הוא עדיין ממתין לחיקוי המושלם.

אלא שלאור המשטר הרודני והמושחת השולט בה מאז עצמאותה, אלג'יריה אינה יכולה להיחשב כ'הפי-אנד'. אחד החוקים הראשונים שחוקקה ממשלת אלג'יריה העצמאית קבע שרק מוסלמים יוכלו ליהנות מאזרחות מלאה.

צרפת גם לא באמת הצליחה להתנתק מאלג'יריה, ומוסלמים מצפון אפריקה המשיכו לנהור לצרפת. מוחמד מרח, הרוצח מטולוז יליד אלג'יריה, מספק דוגמה אחרונה וכואבת לכך שאין "אנחנו כאן והם שם".

הנרטיב אודות צעדו האמיץ של דה גול מדלג על בעיית הפקרת האלג'ירים המוסלמים שלחמו לצידה של צרפת. מדובר ב-263,000 חיילים סדירים וחברי מיליציות, שיחד עם בני משפחותיהם הגיע מספרם לכמיליון וחצי איש - כעשרים אחוז מהאוכלוסייה המוסלמית באלג'יריה. רק תשעים אלף מתוכם מצאו מקלט בצרפת. על פי אומדנים נרצחו כמאה וחמישים אלף מהם, כולל משפחות וכפרים שלמים, בעוד הצבא הצרפתי משקיף מהצד. המאושרים שמצאו מקלט בצרפת שהו במחנות בתנאים מחפירים.

בשבת האחרונה הגיע ניקולה סרקוזי, נשיא צרפת ומנהיג המפלגה הגוליסטית, לבקר את קהילת פליטי אלג'יריה ולהתנצל על המעשה האפל שביצע דה-גול, המנהיג והסמל ההיסטורי של מפלגתו. מעט מדי ומאוחר מדי.

כמובן שישראל אינה רשאית להטיף מוסר לצרפת בנושא. גם ישראל כשלה וחטאה ביחסה כלפי ערבים שביקשו להשלים איתנו, ולא העניקה להם את הביטחון וההגנה שהם ראויים לה. מסכת ההפקרה משתרעת מאנשי 'אגודות הכפרים' של שנות השמונים ביו"ש ועד לאנשי צד"ל. מתוך תפישה מעוותת כי שלום עושים רק עם אויבים, חיפשנו רק את קרבת הגרועים שבאויבנו והפקרנו פרטנרים אמיתיים לשלום.