בשבע 490: ביחד בחושך

סיפורה של משפחה יהודית שהסתתרה בתעלות הביוב של לבוב ממחיש את רגעי האימה, אך גם את התושייה, הלכידות וחוש ההומור שסייעו לה לשרוד

עפרה לקס , ד' באייר תשע"ב

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה הגיע לישראל הסרט 'באפילה', שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. הסרט, המגולל את סיפורה האמיתי של משפחה שהסתתרה 14 חודשים בביוב שמתחת לעיר לבוב, עורר התרגשות רבה בישראל. זאת מכיוון שחלק מבני הניצולים חיים כאן היום, והנה הסרט שנוצר בפולין ועוסק בשואה, הגיע להיות מועמד לאוסקר דווקא כנציגה של מדינה שהיא בית הקברות היהודי הגדול בעולם.

מקורו של הסרט הוא בספר 'הילדה בסוודר הירוק', שראה אור לאחרונה בהוצאת דני ספרים. הסיפור, המסופר מנקודת מבטה של קריסטינה חיגר, בעת ההסתתרות כבת שמונה, מספק יריעה רחבה הרבה יותר מאשר 14 חודשי ביוב, למרות שניתן להסכים על כך שגם התקופה הזאת לבדה יכולה להחזיק ספר או סרט.

משפחת חיגר החלה את חייה השלווים בלבוב, וקריסטינה מעידה שחיה כמו נסיכה. אחיה הצעיר, פבל, שנולד בראשית שנת 39', לא זכה ליהנות מחיי הרווחה ששררו בבית, כי המלחמה פרצה בטרם מלאה לו שנה. עם כיבוש העיר על ידי גרמניה, בשנת 41', החלה אימת המוות לשרור ברחובות, ומי שחי נאלץ לשרוד בתנאים בלתי אפשריים.

קריסטינה חיגר מספרת מנקודת מבט של ילדה, מתוך הערכה עצומה להוריה, שתמיד הצליחו למצוא דרכים יצירתיות להתחבא, התעקשו לשמור על המשפחה בשלמותה, ובעיקר על כך שלא איבדו כמעט אף פעם את היושר והמוסר, היצירתיות וגם חוש ההומור. האב, האם ושני הילדים ניצלו מן המלחמה.

קריסטינה מספרת על הפרידה החרישית, בעיקר מרחוק, מבני משפחה אהובים שנשלחו אל מותם. על הסתתרות של שני ילדים במשך שעות ארוכות במקומות קטנים וצפופים, כשכל מה שהם משמיעים ושומעים במשך כל היום הוא קול נשימותיהם. היא מספרת על הציפייה והפחד, והרבה על הניסים הקטנים, אך הרבים, שהותירו אותם בחיים.

אוכלוסיית הגטו הידלדלה מיום ליום ומשפחת חיגר, כמו רבים אחרים, ידעה שהקץ קרב וחיפשה מענה. במשך ימים עמלו אביה של קריסטינה, איגנצי, וחברי קבוצתו, על חפירת ירידה אל הביוב של העיר. באחת הירידות האלה הם פגשו בסוחה, עובד ביוב פולני, גנב שחזר למוטב, שהאמין שהעזרה שלו ליהודים תושיע אותו.

14 חודשים התגוררה קבוצת חיגר בביוב, תוך שהיא נאלצת להתמודד, פרט לחולדות, לסירחון ולפחד המתמיד מהתגלות, גם עם קשיים פנימיים של מאבקי כוחות, ייאוש מאיים, הצפות ומוות.

הקבוצה הידלדלה מעת לעת, אך הנותרים נאבקו על חיים, שפיות ומשמעות. הם סיגלו לעצמם סדר יום, ערכו הצגות וקיימו דיונים פילוסופיים. אחד מהם אפילו הקפיד להניח תפילין יום יום, כששאר הקבוצה מצטרפת לתפילותיו.

מנקודת מבטה כילדה, קריסטינה לא היתה מודעת לעתיד או לנושאים כלכליים, לפוליטיקות פנימיות ועוד. בעולמה סוחה היה המושיע, והוריה אי של ביטחון. קריסטינה לא ממש חשבה על חופש במובנים של שחרור מעול כיבוש זרים. כל שרצתה היה לשחק ברחוב ולהריח צרור פרחים טריים, הבסיס עליו נשענת ההגדרה של ילד.

הספר איננו מתיימר לדבוק בעובדות כהווייתן וקריסטינה המבוגרת מודעת לפערי הזמן בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, במיוחד מנקודת מבטה של ילדה. אבל הספר מרשים, בשל התושייה של גיבוריו, בשל כוח הסבל שלהם ובעיקר בשל לכידותם.

פורש יריעה רחבה. 'הילדה בסוודר הירוק'

 

ofralax@gmail.com