חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

יעקב חגואל. 42. נשוי לתחיה ואב לארבעה. תושב נתניה. ראש המחלקה לפעילות בישראל ולמאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית
26/04/12, 13:21
עפרה לקס

התחלה: שבט, תשל"א, דרום תל אביב. בכור מבין שלושה. האב שף קונדיטור האם עוזרת גננת. שניהם צברים. הורי האב עלו בשנות ה-30 מיוון. עיירתם, קוואלה, הושמדה כליל בשואה. הורי האם הגיעו לארץ מפולין ורומניה כפליטי שואה. הילדות התל אביבית הגיעה לקיצה בסוף כיתה א' עת החליטו ההורים לעשות ציונות.

ציונות: להדרים עד ערד. "באותה תקופה הייתה שם ועדת קבלה. זה היה כמעט כמו קיבוץ. התחלה של עיר עם כמה אלפי תושבים, בתקווה להיות עיר פיתוח של הדור הבא, נקייה טובה איכותית יותר". אבל המציאות התפתחה אחרת.

לימודים: בית ספר ממלכתי 'אבישור' ותיכון מקיף ערד. אבל הלימודים היו שוליים לעומת ההתרחשויות בשעות הצהריים.

תחי מפא"י: "בתקופה ההיא, כשבייגה שוחט היה ראש העיר, ערד נחשבה עיר אדומה. מי שלא היה במפא"י נחשב עוף מוזר".

להיות עוף מוזר: במידה מסוימת אשמה הסבתא. "גדלתי על הסיפורים לפיהם היא התגוררה בדירת הגג, בבניין שבו בקומת הכניסה היה בית מעצר בריטי. היא הייתה מורידה בחבל אוכל לעצורי לח"י ואצ"ל". בית חגואל היה מאוד אידיאולוגי לכיוון שלמות הארץ ותמיכה בבגין, מה שהוביל למעורבות הנער הצעיר בבחירות, בפעילות למען המפלגה הלאו דווקא מקובלת.

בית"ר: "כשהבחירות נגמרו שאלנו 'מה הלאה', אמרו לנו שיש תנועת נוער 'בית"ר' וכדאי להקים סניף שלה בעיר". יחד עם חברים עשה חגואל בן ה-13 רעש לעירייה והתוצאה הייתה מקלט תת קרקעי והופ, נולד 'מעוז' (סניף בעגה המקובלת).

היידה אופקים: בסוף התיכון הייתה יציאה לשנת שירות בעיר אופקים. "היינו הגרעין השני של שי"ן שי"נים עירוניים. אני הקמתי שם את המעוז שפועל עד היום". שנת שירות מומלצת בכל פה כי "זאת השנה המשמעותית בחיי, שעיצבה את מה שאני היום. אני תורם וגם נתרם מאוד".

צבא: גרעין נח"ל של בית"ר ב... קיבוץ של התק"ם. "זו הייתה תקופה של פריחה בגרעיני נח"ל ולתנועה לא היו מספיק משקים כדי לקלוט אותנו". ההתנסות מוגדרת כ"מעניינת". הגרעין היה מאוד דעתן, ועד היום שניים מבניו משרתים בנח"ל. רק אחת חצתה את הקווים, נישאה לבן הקיבוץ שעל גבול הלבנון, "ושם היא חיה חיי הגשמה".

אופקים 2: תוך כדי הצבא היה מעבר לשנת הדרכה באופקים. "השתחררתי בן 23 כמעט". המילואים במשך השנים היו במסגרת אוגדת עזה. והייתה תקופה בה יחידתו לא נקראה לפעילות: קיץ תשס"ה.     

דין התנועה: מיד אחרי השחרור החל לרכז את מעוזי התנועה בנתניה (שניים במספר) ומסתבר שהפעילות הערנית בתנועה השתלמה בסוף.

בסוף: תחיה ריכזה את סניף 'מעלה שומרון', ו"איך שראיתי אותה בישיבת רכזים ידעתי שהיא תהיה אשתי". לה לקח הרבה יותר זמן להגיע לאותה המסקנה, אבל הסבלנות משתלמת.

הפירות: ארבעה ילדים, מגיל 14 (יב"ע נתניה) ועד 4. תחייה מפקחת אזורית של מעונות 'אמונה'.

הכיפה: הונחה על הראש אחרי הצבא. "אין אירוע מכונן אחד. היו שני שיאים: בר המצווה שלי, שבה התוודעתי לבית הכנסת באופן ששינה את ההסתכלות שלי. וביקור בפולין בסוף שנת השירות שהשפיע עליי מבחינה אמונית". בין לבין היו המון הרהורים ותהיות.

העמקה: "חצי שנה לפני החתונה הייתי שומע חופשי במכון מאיר. אבל למרות שאני מאוד מכבד רבנים ומרבה להתייעץ עם רב בית הכנסת שלי, התהליך היה מאוד פנימי ועצמאי".

ושוב תנועה: אחרי נתניה הוא נשלח לחזק את מחוז יו"ש. "תפקיד מאוד מעניין ותובעני, בין שתי אינתיפאדות וכל מה שבא עם זה. הייתה פריחה גדולה. כל יישוב שהיו בו לא דתיים - היינו שם". 

לימודים: פרק קצר ב'בית ברל' במסגרת קבוצה של בכירי תנועות הנוער, משם לא יצא תואר אבל נרכשו חברים. "כל מי שהיו שם, הם אנשי אידיאולוגיה ועשייה". החסך בתואר בא על תיקונו ממש לא מזמן.

לא מזמן: לפני שנה הסתיימו לימודי התואר במשפטים בקריה האקדמית 'אונו'. "עשיתי את זה בעיקר בשביל ילדיי, כדי לחזק את המסר שצריך ללמוד". בחירת התואר הייתה לא לפי קלותו אלא לפי העניין, "אני ממליץ לכל אנשי הציבור ללמוד משפטים. עכשיו אני יכול להתמודד מול היועצים המשפטיים שאומרים לי מה לא לעשות".

פסק זמן: יורם שי, מנכ"ל מכללת יו"ש, שילדיו היו חניכי התנועה, ביקש שיארגן את הנושא החברתי במעונות המכללה. אחר כך היו שנתיים של ניהול חברה לאבטחת טיולים, ואז - שוב בית"ר.

יאללה בית"ר: דני דנון שנבחר לראש ההנהגה העולמית ויואל חסון שנבחר להנהגת התנועה בישראל קראו לו להיות גזבר שותף לשתי התנועות. "הם בעצם החזירו אותי למה שאהבתי כל חיי". בשלב מסוים הוא הפך למנכ"ל התנועה העולמית ואחר כך לראשה. "נכנסתי לנעליים גדולות".

בית"ר העולמית: 17 ארצות של פעילות, חשובה מאוד.

החשיבות: שתי הבעיות החמורות ביהדות הגולה הן התבוללות אדירה, "מי שלא היה שם לא יכול להבין. הרוב הולכים שם לבית ספר ציבורי והפעילות בתנועות הנוער משאירה אותם במעגל הכרויות יהודי וזה פשוט הצלת נפשות". הבעיה השנייה היא אנטישמיות: "תנועות הנוער יכולות לחזק נער ביהדותו ולגרום לכך שלא ירצה להיפרד ממנה".

לא רק באזל: לפני שנתיים נבחר להיות נציגה של ועידת הליכוד בקונגרס הציוני העולמי, ארגון הגג של כל המוסדות הציוניים. "אני רואה בו הגוף העליון של העם היהודי". הוא הפך לראש המחלקה לפעילות בישראל ומאבק באנטישמיות.

פעילות בישראל: עניפה וכוללת העצמת ציונות בקרב ישראלים, אחריות על המועצה הציונית בישראל שיש לה מכינה קדם צבאית וגרעיני שנות שירות, פעילות בקרב הדרוזים, ואחריות גם על הוצאת ספרים, ארכיון שפילברג, הארכיון הציוני ו'תרבות לישראל' שמנגישה תרבות ואמנות לפריפריה. ויש עוד שני פרויקטים בקנה.

הפרויקטים: מפגש בין נוער ישראלי לנוער בתפוצות ופתיחת שלושה מרכזים בתפוצות ליורדים, עם חינוך בלתי פורמלי, "בעיקר לאלה ששולחים לבתי ספר ציבוריים".

מאבק באנטישמיות: מתחלק לשלושה: הקמת חדר תקשורת, בעיקר מול אתרי אינטרנט. "אנחנו משיבים מלחמה שערה לכל מי שרוצה לכלותינו, מיירטים לפעמים מסרים אנטישמיים, מבקשים מבעלי אתרים להוריד כתבות אנטישמיות, וגם מגיבים למאמרים". ארגון כנסים בנושא, גם בקרב לא יהודים, וגיוס של למעלה מ-15 אלף פעילים שמסייעים למלחמת המסרים". וזה עובד.

שמפו היטלר: לפני חודשיים התקבלה התראה מהמתנדבים על כך שבתורכיה קיימת פרסומת שבה שחקן מחופש להיטלר קורא להשתמש בשמפו מסוים. "יצרנו הד תקשורתי ובו פניות של קהילות יהודיות בעולם ושל הקונסול הישראלי שם - והפרסומת הורדה".

ההבטחה: החברים אמרו שעבודה תמיד תהיה לו. אבל אם יהודי העולם יקשיבו לו, אולי היא אי פעם ייגמר. "אני קורא לכל היהודים לעלות לישראל. ז'בוטינסקי אמר לפני הרבה שנים אם לא תחסלו את הגולה - היא תחסל אתכם. אולי זה לא פוליטקלי קורקט, אבל צריך לומר את זה בכל מקום".  

אם לא במסלול הזה: הוא יכול היה להיות נגר או שף או מורה, אבל תמיד עם עשייה ציבורית נלווית. "זה דבר מתבקש".

פוליטיקה: "התפקיד שלי הוא פוליטי. אני נבחר ציבור. אני רואה את עצמי ממשיך במוסדות הלאומיים וזה, בצורה ברורה, יותר מעניין אותי מהכנסת".

 

ובמגרש הביתי

על הבוקר: תפילה, ארגון הילדים למסגרות כולל הכנת כריכים לפי דרישת הקהל. "משתדל מאוד לקחת אותם לבית הספר, כי לצערי מעטים הזמנים שאראה אותם במשך היום".

דיסק ברכב: רדיו. דילוג בין רשת ב' לגלי צה"ל, לפעמים מתעצבן אבל רוב הזמן דווקא שמח, כי "יש לנו מדינה נהדרת".

שבת: בית, בית ושוב בית. בשולחן יש שירה אבל הספציאליטה הן ההצגות שמעלים הילדים במגוון נושאים, החל מחיקוי המורים (במחילה) וכלה בקטעי בלרינה.

עיתים לתורה: כל שבת באחת בצהריים, במקום לישון אחרי "הארוחה הדשנה שאשתי הכינה". לימוד גמרא באופן מעמיק ביותר עם חבורה בת שני מניינים. "מאוד מקפיד על זה".

אוכל: למרות ההיסטוריה המשפחתית, חגואל נמנה עם האוכלים ולא עם המכינים. האהבה הכללית לאוכל מגיעה לפיסגתה במפגש עם חצילים בכל צורה שהיא.

עוזר בבית: פרט לתיק הבוקר, הוא נושא בבית את קיטבג הקניות וגם משימות ספורדיות כגון הכנסה והוצאת כלים מהמדיח. "הייתי שמח לעזור יותר".

מפחיד: "בריאות ילדיי".

דמות מופת: ז'בוטינסקי. "הוא היה שילוב של מנהיג ציוני ששחה נגד הזרם, מנהיג שהיה חצי נביא, שקרא את המפה באירופה והבין לאן זה הולך. מצביא, שגרם לכך שיקימו את האצ"ל סביב משנתו, והוגה בעל תורה חברתית ומדינית. אין דברים כאלה היום".

פנאי: במעט שיש - מחשבים, אבל ממש לא 'באבלס', אלא תכנות ופיתרון בעיות. אנשי התמיכה בהחלט מוזמנים לנוח.

כשתהיה גדול: "אהיה במקום שבו אוכל לתרום הכי הרבה. בלי ציניות ובלי גרשיים".

 

ofralax@gmail.com