בשבע 490: האידיאליסט הקטן

"הממ... איך אני אסביר לך מה זה אידיאליסט? אידיאל זה רעיון. אידיאליסט הוא מישהו שמאמין באיזשהו רעיון גדול,

אסתי רמתי , ד' באייר תשע"ב

 שבציון, המכונה בפי חבריו שבצי, היה בן הזקונים של משפחת ישראלי. כולם תמיד אמרו שמשפחת ישראלי היא משפחה מאוד אידיאליסטית: אבא היה קצין, אמא היתה מנהלת ארגון חסד, והמשפחה גרה בגרעין תורני בעיירה קטנה בדרום. לפעמים אפילו נפלו עליהם טילים.

"אמא, מה זה אידלסיסטית?" שאל שבצי בן השבע.

"אידיאליסטית", תיקנה אותו אמא. "הממ... איך אני אסביר לך מה זה אידיאליסט? אידיאל זה רעיון. אידיאליסט הוא מישהו שמאמין באיזשהו רעיון גדול, ששייך להרבה אנשים, לא רק לעצמו. והוא לא רק מאמין ברעיון שלו – הוא גם עושה פעולות שקשורות לרעיון הזה. אפילו אם לו עצמו זה לא כל כך קל או נוח. הבנת?"

"לא", הודה שבצי.

"אני אנסה לתת לך דוגמה. אבא, למשל. אתה יודע שאבא הוא קצין בצבא, נכון?"

שבצי הנהן. הוא היה מאוד גאה באבא שלו, שבא הביתה עם המדים והדרגות על הכתפיים.

"אז תדע לך, שקשה לפעמים להיות קצין. צריך להתאמץ מאוד, לעבוד בלילה. זאת אחריות גדולה, ולפעמים זה אפילו קצת מסוכן... אם אבא היה עובד במחשבים, היה לו קל יותר. אולי הוא אפילו היה מרוויח יותר כסף".

"אז למה באמת הוא לא הולך לעבוד במחשב?" תמה שבצי.

"כי הוא אידיאליסט! הוא אוהב מאוד את המדינה, ורוצה לתרום לה - לתת לה מין מתנה. והוא יודע שעם ישראל צריך צבא חזק וטוב שישמור עליו. אז אפילו שזה לא כל כך נוח וקצת קשה, הוא רוצה לחזק את הצבא".

"אה..." אמר שבצי, והלך לשחק.

בפיקניק של יום העצמאות, שנערך ביער ליד ביתם, שבצי היה מהורהר. הוא התבונן במשפחה: סבא ישב על כיסא קטן בצל, בעיניים עצומות. אמא חתכה סלט, וצבי ויהודה, התאומים, עמדו ליד המנגל והפכו חתיכות בשר. אבא היה בעבודה, כמובן. ביום העצמאות המון אנשים יוצאים לפיקניקים, וצריך לשמור על כולם.

"היום יום ההולדת של המדינה!" חשב לעצמו שבצי. "וגם אני רוצה להיות אידלסיסט ולתת לה מתנה! אבל מה אני כבר יכול לעשות?" הוא ניגש לאחיו הגדולים.

"צביהודה? מה אני יכול לעשות כדי להיות אידילסיסט?" הוא שאל אותם. "אידילסיסט?" חייך צבי. "אתה קצת קטן מדי להיות אידילסיסט... חכה, כשתגדל תוכל להתגייס לצבא, כמו אבא וכמוני".

"או ללמוד הרבה תורה בישיבה, כמוני", התערב יהודה.

"או לפתוח ארגון חסד, כמו אמא", הוסיף צבי.

"אבל אני רוצה לתת מתנה עכשיו!" התעקש שבצי, "לא רק כשאני אהיה גדול".

והוא כמעט התחיל לבכות.

"מה הולך כאן?" נשמע קולו העמוק של סבא, שפקח עיניים. שבצי ניגש אליו, והסביר את כל העניין. סבא חשב רגע.

"ראיתי בחיים שלי הרבה דברים יפים", הוא אמר פתאום, "וקיבלתי הרבה מתנות. אבל אתה יודע מה הדבר שאני הכי, הכי אוהב?"

"מה?" שאל שבצי.

"לראות אותך. אותך ואת שאר הנכדים רצים ומשחקים ונהנים. זה הדבר הכי כיף בעולם בשבילי, אתה מאמין לי?" שבצי חייך.

"אז אולי ככה זה גם עם המדינה..." הרהר סבא, "הגדולים תורמים ונותנים, כל אחד לפי מה שמתאים לו, והילדים – הם המתנה הכי מקסימה. הם בעצמם! אז פשוט תהיה אתה: מתוק וחמוד. תשחק, תתנהג יפה, וכשיגיע היום – תוכל להיות האידילסיסט הכי אידילסיסטי שיש..." סבא הדביק ללחיו של שבצי נשיקה גדולה, ושבצי רץ בשמחה לאכול את הנקניקייה שלו.