בשבע 490: מאווררים את האוהלים

מחאת הקיץ שעבר גרמה למספר שינויים, ביניהם כמה לא רצויים, כמו העלייה במחירי הדירות להשכרה

שלמה פיוטרקובסקי , ד' באייר תשע"ב

אווירת הבחירות והיציבות הביטחונית עשויות לעורר אותה בקרוב מחדש

הישגים מוגבלים. הפגנה למען 'צדק חברתי' בשנה שעברה

צילום: פלאש90'

עם רדת המלקוש והתחלת שרבי האביב צפה ועולה במחוזותינו השאלה האם ומתי תשוב המחאה החברתית. פוליטיקאים, מנהיגים חברתיים, כלכלנים ופרשנים משתתפים כולם בבורסת הניחושים, בניסיון להעריך מה ימלא בקיץ הקרוב את עמודי החדשות בעונת המלפפונים. המצב הביטחוני הרגוע יחסית (טפו, טפו, טפו), הכלכלה היציבה יחסית והרגיעה הזמנית בגזרה המדינית מותירים כולם מקום רב בכותרות למחאות מכל סוג ומין. השלב בו אנו נמצאים כעת הוא כאמור שלב הניחושים והמשאלות. בעוד פרשן ידוע קובע כי "המחאה לא תשוב משום שאין סיבה למחאה", פוליטיקאי מרכזי מצהיר כי "אני אוביל את המחאה בקיץ הקרוב".

על מנת לנסות ולהעריך בכל זאת את המצב ניתן להביט לאחור, לעבר מחאת הקיץ שעבר, ולנסות לבחון מה השתנה ומה נותר כשהיה. את אש המרד הציתה כזכור בחורה צעירה, דפני ליף שמה, וכובע מצחיק לראשה. בעייתה האישית של ליף היתה מחירי הדיור, ואם נמקד יותר, מחירי הדירות להשכרה במרכז הארץ. למרות זאת, ייתכן שמסיבות טקטיות, התמקדה המחאה במחירי הדירות בכלל, להשכרה ולמכירה, במרכז ובפריפריה, לזוגות צעירים ולסטודנטים 'תפרנים'. ניסיון לבחון את שאירע מאז פרצה המחאה ועד היום בתחום זה מגלה מה שמכונה מגמה מעורבת. כך ניתן לראות כי שוק הדירות למכירה גילה בחודשים האחרונים, לראשונה מזה כחמש שנים, מגמה של בלימת מחירים. בחלקים מסוימים של השוק ניתן היה לראות אפילו ירידות מחירים, מינוריות אמנם בשלב זה, אך בהחלט נותנות פתח של תקווה.

עם זאת, בלימת המחירים מלווה בחודשים האחרונים בכניסה של חלקים ניכרים מן השוק לקיפאון. בשיחות עם מתווכי נדל"ן הפועלים באזורי ביקוש קלאסיים כדוגמת הערים הגדולות, מצטיירת תמונה בעייתית מאוד. מספר זעום של עסקאות נחתמות וקונים ומוכרים פוטנציאליים מעדיפים לשבת על הגדר ולהמתין. באקלים כזה עלול להיווצר פער בין מצבו הגלוי של השוק, כלומר מחירי העסקאות המעטות שבכל זאת נחתמות, לבין מצבו האמיתי של השוק, כלומר היחס בין הביקושים הכבושים להיצע הכבוש. כוונת הממשלה להציף את השוק בדירות היא בשלב זה כוונה בלבד, וגם התוכניות ל'דיור בר השגה' אשר עוררו עימותים כה חריפים עוד רחוקות ממימוש בשטח.

בשוק השכירות המצב עגום אף יותר. הקיפאון במכירת דירות מוביל את שוק השכירות לרתיחה. הביקושים מזנקים ובעלי הדירות ממשיכים להעלות את המחירים, כאילו מעולם לא הוקם אוהל בשדרה. אך בעוד בשוק הדירות למכירה ישנם גם 'סיטונאים', כלומר קבלנים שחייבים למכור דירות לעיתים בכל תנאי, שוק השכירות הוא שוק של קונים פרטיים ומוכרים פרטיים, והשתוללות המחירים נמשכת במלא עוזה. הסובלים הם כמובן הזוגות הצעירים, הסטודנטים, וכל מי שאין ידו משגת לרכוש דירה המתאימה לצרכיו ונאלץ למצוא קורת גג לראשו בשוק השכירות.

הישגים מוגבלים. הפגנה למען 'צדק חברתי' בשנה שעברה

הישג לאמהות

הקבוצה המאורגנת השנייה של המוחים בקיץ האחרון היתה הורים לילדים קטנים. 'מחאת העגלות' שמילאה את הרחובות בהורים טריים ועוללים תמהים, שלא הבינו על מה המהומה, דווקא קצרה כמה הישגים לא מבוטלים. די אם נזכיר שתי הטבות ששוויין מאות שקלים בכל חודש שניתנו להורים הטריים: נקודות הזכות לאבות לילדים עד גיל שלוש וחוק חינוך חינם מגיל שלוש. שתי ההטבות הללו אמנם אינן משנות את מצבם של ההורים הטריים מן הקצה אל הקצה, אולם בהחלט מהוות זריקת עידוד קטנה, במיוחד להורים עובדים ומשתכרים.

מחאה שלישית, שקדמה בזמן לשתי קבוצות המחאה הקודמות, היתה 'מחאת הקוטג''. איציק אלרוב, צעיר חרדי תושב בני ברק, הגיע למסקנה שהקוטג' יקר מדי, ובגיבוי תקשורתי לא מבוטל הצליח לשכנע מדינה שלמה בצדקת דרכו. אלרוב רשם לזכותו כמה הישגים והישגים חלקיים, ביניהם החלפת שני יו"רים בענקית המזון תנובה בתוך פחות מחצי שנה, העלאת המודעות למחירי המזון וירידה בלתי מבוטלת במחיריהם של כמה מוצרי צריכה, בעיקר בענף המזון. למרות זאת, עדיין קשה להעריך את מלוא ההשפעה של המהלך שהתניע ולא ברור עד כמה ההתמתנות באינפלציה בארץ נזקפת באמת לזכותה של המחאה. מחאת ה'פסק זמן' שפרצה בפייסבוק רק לפני כחודשיים מעלה את החשד שהמסר שניסו אלרוב וחבריו להעביר עדיין לא חלחל במלואו לחברות הרלוונטיות. גם היום, כמעט שנה לאחר פרוץ המחאה ההיא, יותר יקר לצרוך מוצרים אלה בישראל מאשר ברבות ממדינות אירופה.

 אפקט הבחירות

אולם ייתכן שניתוח מרכיבי המחאה דאשתקד איננו המפתח להבנה של העשוי להתרחש בקיץ הקרוב. כבר עתה נראה שגורם חדש נכנס לזירה בשנה האחרונה, אווירת הבחירות הממשמשת ובאה. הפריימריז בליכוד, בעבודה, בקדימה ובמרצ גרמו במערכת הפוליטית כולה לתחושה שהבחירות בפתח, אם לא מחר אז מחרתיים. ההרגשה הזו מכניסה את המערכת הפוליטית כולה לסחרור, וגורמת לפוליטיקאים, במיוחד אלו שבאופוזיציה, לחפש דרכים שונות ומשונות להעיר את השטח. כך ניתן היה לראות כבר השבוע פוליטיקאים בהווה ופוליטיקאים לעתיד מבקרים ב'מאהל הפראיירים', ומצטרפים ליוזמות חברתיות שונות ומשונות.

אם ניתן להעריך את מגמותיו של הקיץ על פי ראשיתו, נדמה שהטרנד השולט צפוי להיות אנטי חרדי ואנטי ערבי. 'שוויון בנטל' היא סיסמה תמימה לכאורה, אולם מאחוריה מסתתרת כתובת ברורה, בבני ברק ובטירה, בקריית ספר ובירכא. כך נראה שנשמע יותר ויותר על הסכנה שמהווים מגזרים אלו לביטחון, לכלכלה, ללכידות החברתית ולעשייה החברתית. כעת נותר רק לקוות שלא תגיע מלחמה, או קטסטרופה אחרת, ותסיט את תשומת הלב הציבורית למחוזות שונים ורציניים הרבה יותר.

 פרשנות

 בזכות ההפרטה

 מי שמחפש שירות טוב ומחירים זולים צריך לתמוך בהמשך תהליך ההפרטה במשק

אמיר וייטמן

המבוגרים שבינינו בטח זוכרים את 'מסיבת הטלפון' שליוותה את קבלתו של המכשיר הנחשק כל כך, הטלפון הביתי. הוריי חיכו בתור שנתיים ויותר עד לקבלתו, ועד אז נאלצה אמי ללכת למלון קרוב על מנת לטלפן.

אני זוכר בתור ילד בשנות השמונים שמספר הטלפון שלנו כלל רק חמש ספרות, משום שמספר הקווים היה נמוך מאוד בארץ. לצעירים שבינינו המציאות הזאת נראית הזויה לחלוטין, ובצדק. היום קו טלפון הוא זול יחסית, ומקבלים אותו מהר מאוד.

הסיבה למהפך בשירותי הטלפוניה בארץ, כמו בשירותים רבים אחרים, פשוטה, ויש לה שם: הפרטה, שהגדרתה היא העברת הבעלות של גורמי הייצור מידיים ממשלתיות לידיים פרטיות על ידי מכירתם, ובנוסף לכך פתיחת השוק לתחרות חופשית.

איך ניתן להסביר את השיפור הדרמטי שעברו השירותים בשוק הזה, וכן בשווקים רבים אחרים בארץ ובעולם כתוצאה מההפרטה?

ההסבר פשוט למדי: לחברה שאינה מונעת על ידי הצורך להרוויח כסף, כמו חברה ממשלתית, אין תמריץ להתייעל, להשתפר ופשוט לתת שירות טוב ללקוחות שלה. היא מתנוונת ומסתאבת. מספיק לה להסתפק במועט ולחיות על גבם של משלמי המיסים, שלהם ממילא אין ברירה אלא לרכוש את השירותים הכושלים שלה כחברה מונופוליסטית. זה מה שקרה בברית המועצות, למשל. לעומת זאת, בסביבה תחרותית, כאשר החברות המסחריות מאוימות כל הזמן על ידי התחרות, אין להן ברירה אלא לתת שירות טוב, זול ותחרותי, פן יפסידו לקוחות למתחרים.

על כן תהליך ההפרטה החלקי שעברה ישראל בדור האחרון אפשר לצרכני ישראל, כלומר לכל הציבור, ליהנות ממגוון רחב הרבה יותר של מוצרים באיכות גבוהה יותר ובמחיר זול יותר, למרות שהתהליך הזה חלקי מאוד ורחוק מלהיות מספק.

התשובה האמיתית והבלעדית ליוקר המחייה נעוצה בהמשך ובהתעצמות ההפרטה של הכלכלה הישראלית, ולא בחזרה אחורה לכיוון של כלכלה מתוכננת בסגנון מפא"י, מונופוליסטית, סוציאליסטית וכושלת, בבעלות הממשלה.

 

הכותב הוא בלוגר כלכלי וממייסדי התנועה הליברלית החדשה