בשבע 490: הצד האחר של העצמאות

יום העצמאות הוא חג שמזכיר לנו את המאבק שעוד לא הסתיים כאן, במדינת העם היהודי

עדי גרסיאל , ד' באייר תשע"ב

טייס אוטומטי


אחד מהמערכונים הישנים של חברות הקומיקאים הבריטית 'מונטי פייטון' נקרא 'הטייסים'. ג'ון קליז וגרהם צ'פמן מגלמים במערכון הקצר שני טייסים משועממים במיוחד. אחרי שגמרו לשחק במעין 'ארץ עיר', מחליטים השניים להשתעשע על חשבון הנוסעים. קליז, הטייס הראשי, מודיע במערכת הכריזה: "גבירותיי ורבותיי, זהו הקברניט. אין שום סיבה לדאגה!". אחרי דקה של המתנה, להעצמת האפקט, הוא מוסיף: "הכנפיים של המטוס לא עולות באש!" את הפאניקה שמתעוררת בקרב הנוסעים אתם יכולים לנחש לבד.

נזכרתי במערכון המוצלח הזה למקרא הכותרות והפרשנויות בעקבות ביטול הסכם הספקת הגז ממצרים. 'הארץ' למשל, ציטט בכותרת הראשית את המדינה עצמה: "ישראל: לביטול הסכם הגז אין קשר להסכם השלום עם מצרים". ב'ידיעות' הסביר שמעון שיפר כי "הסכם השלום לא הופר" וגם ב'מעריב' מרגיעים ש"הערכות: מהלך כלכלי שנועד ללחוץ על בעלי המניות בחברה של יוסי מימן".

יכול להיות שכולם צודקים ואכן מדובר בצעד טקטי בתוך סכסוך עסקי, שאין לו שום משמעות פוליטית. אולם ההתגייסות הכמעט מוחלטת של העיתונות כדי להרגיע אותנו מעוררת דאגה, בדיוק כמו במערכון ההוא. תפקידה של התקשורת אינו לשמש מערכת כריזה לקברניטים, אלא גם לבקר את מעשיהם וטענותיהם. וזה נכון אפילו כשמדובר באירועים שיכולים לגרום לאי נעימות דיפלומטית או להתפרש כתנא דמסייע לצד הימני, ר"ל.

אצל מונטי פייטון זה נגמר בכך שהנוסעים המבועתים קופצים מהמטוס. אולי כדאי שקברניטי העיתונות יפנימו את הלקח.

עדי גרסיאל

 

הצד האחר של העצמאות

יום העצמאות הוא חג שמזכיר לנו את המאבק שעוד לא הסתיים כאן, במדינת העם היהודי. אין מדובר רק על המלחמה מול האויבים שרוצים להשמידנו, אלא גם על המאבק הפנימי על הפרהסיה של המדינה: התרבות, השיח, המטרות, הנרטיבים, החינוך והנורמות. כל אלה נתונים במאבק ארוך, עיקש, מתיש, מעצבן ואפילו מקומם.

יש עיתון שקורא לעצמו 'העיתון של המדינה'. עיתונאית שלמדה בקורס עריכה באותו עיתון, סיפרה שהעורך הראשי הגדיר את העיתון כמשקף את "ההוויה החילונית של מדינת ישראל".

ואכן, זו ההרגשה שיום העצמאות נוסך בי כל שנה מחדש: הטקסים שהומצאו רק לפני כמה עשרות שנים משודרים באופן הכי דתי שאפשר: ביראת כבוד, בקיום דייקני של מצוות הטקס. זאת בניגוד גמור לשידורים ולדיווחים על ריטואלים וחגים יהודיים אחרים, בעלי מסורת של אלפי שנים.

למחרת, הדיווחים הידועים מראש על המקומות הפקוקים בדרך למצוות היום – פיקניק ומנגל. השטותניקיות של שידורי הרדיו החגיגיים...

הציבור הדתי-לאומי הוא בשר מבשרה של המדינה וחוגג את החג וחי את המדינה, אך מאידך - האחרוּת שלו כל כך בולטת באותו יום.

התחושה האישית שלי, בת להורים שעלו לישראל מתוך בחירה, שיישבו ארץ שוממה ותרמו למדינה, היא שלמרות זאת בחלק ניכר מזמן השידורים הקולקטיב שלי מוצג כסוג של אויב, ואפילו מסוכן. ציבור שמשרת בצבא וממלא את בתי הקברות ביום שלפני חגיגות העצמאות, מרגיש נרדף בזירת הקרב הפנימית על פניה של המדינה.

כמה דוגמאות עדכניות: צליבת הסמח"ט בשבוע שעבר, יישור הקו של אנשי התקשורת עם ההחלטה להרוס בתים בבית אל, ההתעלמות הנמשכת מנפילת טילים, מרגימות אבנים בגוש עציון בשומרון, ממטעני חבלה בדרום הר חברון, משוד רכבים בבנימין, מהתעמרות שוטרים בילדי חברון.

חגיגות העצמאות שלי מעומעמות בכל שנה, כי נרדפוּת ועצמאות יוצרות סתירה פנימית. סימן שעוד לא הגענו, והאופק כנראה עוד רחוק.

חני לוז

 

ככה מאייתים התנכרות

כמה עיתון יכול להרחיק את עצמו מהמדינה שבה הוא יוצא לאור? כמה כלי תקשורת יכול להבדיל את עצמו מהאתוס הלאומי של החברה באותה מדינה? כמה מסוגלת כתבת אחת לזלזל בערכים משותפים לרוב אזרחי המדינה? הנה דוגמה אחת, לא כל כך חשובה, אבל מרשיעה בצורה ברורה וחדה. בטור ביקורת טלוויזיה התייחסה בשבוע שעבר מיה סלע לתחרות האיות החדשה שעלתה בערוץ 2, 'אלוף העברית', בהפקת 'קשת' ומשרד החינוך. לדעתה, בחברת ההפקות "חושבים עלינו את הגרוע ביותר". ואף גרוע מזה, החברה "מתעקשת לא לנהל דיונים רציניים בסוגיות חשובות". איזו בגידה! כמובן, בעיתון שלה בוודאי מנהלים דיונים רציניים בנושאים מרכזיים, אבל שאלה אחרת היא אם הדיונים הללו מטופלים בדיוק עובדתי, בהוגנות, במסירת מידע מלא ובפלורליזם.

אך לסלע הפריע שבעוד הטלוויזיה צריכה לעסוק באיראן, שר החינוך גדעון סער ומנכ"ל שידורי קשת אבי ניר עקפו "את כל העניין". הם יצרו "מכונת זמן משוכללת (ש)מצד אחד הקפיצה אותנו... אל חידון התנ"ך (ו)מצד שני החזירה אותנו לימי הזוהר של רשות השידור... והיומרה לחנך את העם. מצד שלישי היא היתה עדכנית ועתידנית בו בזמן, ממש כמו מסדר בצפון קוריאה". ועוד האשמה מקולמוסה: "כך נראים ההווה והעתיד של חברה שלא מסוגלת להתנהג כמו אדם מבוגר... (ושלא) תהיה מסוגלת לצפות בתכנים המיועדים למבוגרים". סלע חוששת שיש מישהו "פוליטי" שמרדים כאן בכל "הטיפשות הכללית" בחידון הזה. זה שבהוליווד כבר עשו סרטים בנושא חידון האיות, תופעה חינוכית-תרבותית קלאסית של אותה מדינה דמוקרטית, לא משפיע על סלע. כי היא רצינית ויודעת יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו. לא פלא שהיא כותבת בעיתון לאנשים חשובים, 'הארץ'.

ישראל מידד

 

חדשות בחדשות

בית הדין לעבודה הורה להנהלת אתר ynet להחזיר לעבודה את הכתב תני גולדשטיין. זאת בעקבות עתירה של ההסתדרות וארגון העיתונאים בה נטען שהפסקת עבודתו של גולדשטיין נועדה לפגוע בניסיונות ההתאגדות באתר (עוד בנושא ארגון העיתונאים במדור 'תכל'ס').

זכיינית ערוץ 2 'קשת' משכה את תלונתה במועצת העיתונות נגד 'ידיעות אחרונות'. התלונה עסקה בפרסומים על מתן כדורים פסיכיאטריים בתוכנית 'האח הגדול' וכן בסיקור שלילי באופן כללי. ב'קשת' אמרו כי מכיוון ש'ידיעות', שאינו חבר במועצה, מתעלם מבית הדין, אין טעם להמשיך בהליך.

'בשבע' מצטרף למועצת העיתונות. נשיאת המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר שביקרה במשרדי העיתון, בירכה על המהלך. נציגי 'בשבע' ישבו בנשיאות ובמליאת המועצה.

 

ביקורת הנקרא

"נהג מונית נפצע קשה מדקירת ערבי בכפר סבא" (ynet)

'ערבי' ב-ynet? הלו, איפה העורכים?!

 

"חומוס? במבה? מנגל? מה הסמל של ישראל?" (nrg-מעריב)

חוץ מאלימות במגרשי הכדורגל נראה שמיציתם את הכל

 

"כך מוקם מאחז נוסף מתחת לאף" (כותרת ראשית באתר 'הארץ')

אין מה לומר: לעיתון הזה יש אף מאוד ארוך