בשבע 490: האור ושברו

הסבא הצליח למכור בשוק השחור כמה בגדים שהיו לו וקנה ארבעה כרטיסים לאונייה שמפליגה לאמריקה למחרת

עודד מזרחי , ד' באייר תשע"ב

 

מרדכי והילדה לוסטיג נמלטו מגרמניה עם שתי בנותיהם הקטנות, סוזי ושרה. תחנתם הראשונה היתה בלגיה. הם הצליחו להבריח בגבול את בנותיהן באמצעות דרכון מזויף, שבמקור היה שייך לבנות דודה בבלגיה. ההורים עצמם עברו את הגבול כשהם מתחבאים ברכבת מתחת לקרונות.

לאחר זמן מה פלשו הנאצים לבלגיה, והמשפחה ברחה לצרפת. הם שיחדו בעל משאית בעלת דופן כפולה והוא הסכים להעבירם את הגבול. לנסיעה זו הצטרפו שתי בנות יהודיות נוספות שהמשפחה לא הכירה. בכל פעם שהגיעו למחסום, בעל הרכב עצר ותבע מהם סכום כסף נוסף. בשלב מסוים כספן של שתי הבנות הנוספות אזל ובעל הרכב דרש שהן תרדנה. אך מרדכי לא היה מסוגל לראות זאת, וממעט כסף שנותר לו, שילם גם על מקומן. 

בצרפת הם הסתתרו במנזר, וכעבור זמן נפרדו מהם הבנות שהתלוו אליהם. לאחר שהנאצים הגיעו גם לצרפת, בני המשפחה חצו את הגבול לספרד, וכאשר הנאצים התקרבו גם לשם, הם הצליחו לחצות את הגבול לפורטוגל. שם נשארו לאורך זמן. וכאשר הסתבר שהנאצים מתקרבים גם לפורטוגל כבר לא היה לאן לברוח, אלא להפליג לאמריקה.

הסבא הצליח למכור בשוק השחור כמה בגדים שהיו לו, כולל מעילו, וקנה ארבעה כרטיסים לאונייה שמפליגה לאמריקה למחרת בתשע בבוקר. 
: הסבא הצליח למכור בשוק השחור כמה בגדים שהיו לו וקנה ארבעה כרטיסים לאונייה שמפליגה לאמריקה למחרת. כאשר הגיעו למקום בשעה הייעודה, הגישו את כרטיסיהם לכרטיסן. הלה אמר בחמת זעם: "יהודי מלוכלך. המספרים האלה כבר ישנם. איך אתה לא מתבייש להגיש לי כרטיסים מזויפים?!"

כאשר הגיעו למחרת למקום בשעה הייעודה, הגישו את כרטיסיהם לכרטיסן. הלה אמר למרדכי בחמת זעם: "יהודי מלוכלך. המספרים האלה כבר ישנים. איך אתה לא מתבייש להגיש לי כרטיסים מזויפים?!"

מרדכי התעקש ואמר: "אבל קניתי אותם בשוק השחור בכסף מלא. מכרתי את בגדיי למען הכרטיסים הללו".

"הכרטיסים  האלה מזויפים. תסתלקו מפה מיד!" עמד הכרטיסן על שלו.

מרדכי לא רצה לוותר ואילו אשתו ובנותיו ניסו להניאו מכך וטענו שלא כדאי לנסות שוב ולהרגיז בכך את הכרטיסן הכעסן שעלול לפגוע בו. המשפחה ירדה לרציף ומרדכי פתח בתפילה חרישית לשמיים. עשן האנייה היתמר אל על. לפתע מרדכי חש בחום הממלא את נפשו, חש בהשגחה אלוקית האופפת אותו, תחושה של ביטחון מוחלט. הוא חש שה' נמצא עימו. אז פנה השמיימה ואמר: "ריבונו של עולם. אם היית רוצה שנמות, היית יכול לעשות זאת כבר לפני שלוש שנים כשהיינו בגרמניה. האם הראית לנו את כל הנפלאות האלה בשביל שנמות כאן?!" הוא המשיך למרר בבכי והוסיף: "ואם אני לא כדאי לעשות לו נס, אנא עשה למען בנותיי הצעירות שלא חטאו מעולם!"

לאחר מכן אמר לאשתו ולבנותיו בתחושת ביטחון: "בואו נחזור לאונייה. אני חש שהקדוש ברוך הוא איתנו. תסמכו עלי". האישה והבנות נדהמו מדבריו והלכו בעקבותיו.

מרדכי חזר לפתח האונייה. אך במקום קבלת הפנים החמה לה ציפה בעקבות תחושתו, אנשי הצוות קיללו אותו, הכוהו ודחפו אותו חזרה לרציף. הוא חזר למשפחתו מושפל וחבול. אשתו ובנותיו התייפחו למראהו. האונייה יצאה לדרכה כאשר בני המשפחה ממררים בבכי ברציף.

מה שהכי כאב למרדכי היה העובדה שחש לפני כן בהארה ברורה והנה נכזבה תוחלתו. האם ראה חזיון תעתועים?! ומה יעשו כעת באירופה הטובעת בדם ודמעות, כאשר ניתן לשמוע בבירור את הדי היריות של הנאצים בהרים מעל עיר הנמל!

בני המשפחה נשארו בעיר הנמל הפורטוגזית. כעבור כמה ימים הגיעה שמועה שהאונייה, שעליה היו אמורים לעלות הותקפה על ידי ספינת קרב של הנאצים והוטבעה, וכל נוסעיה טבעו במצולות ים.

לפתע קלט מרדכי שהתחושה האלוקית שהיתה לו אז היתה נכונה, אבל הוא לא הבין באותו רגע מה משמעותה.

מרדכי התעשת והלך פעם נוספת לשוק השחור, מכר פרטי לבוש נוספים, והצליח לרכוש שם שוב ארבעה כרטיסים לאונייה שמפליגה לקובה. הם הצליחו לעלות על האונייה והגיעו לקובה לאחר הפלגה מפרכת. כעבור כמה חודשים נסעו לארצות הברית, שם נולדה להם בת נוספת, הדסה.

המשפחה השתקעה שם ובמאמצים עליונים דאגה לפרנסה ולמגורים. מדינת ישראל קמה ועברו שנים. ראשונה לעלות ארצה היתה הדסה ומשפחתה, ואחריה הסבתא הִילדה.

שרה ומשפחתה רצו לעלות בעקבותיהם. כל מיודעיהם אמרו להם שזה שיגעון לעלות לארץ ובפרט לאחר מלחמת יום כיפור בתקופה כה משברית, אבל הם לא אבו לשמוע להם, עלו למדינת ישראל, התיישבו בחיפה ונקלטו היטב, וצאצאיהם הכו שורשים בחבלי יהודה ושומרון. אחד מבניה של שרה הוא הרב יונה גודמן שסיפר את הסיפור.