בשבע 490: ארוכה הדרך להרשעה פלילית

התקדים של יוסי ורטר מלמד שמערכת המשפט לא ממהרת לתרגם תעלולים נבזיים של עיתונאים להרשעות פליליות

יאיר שפירא , ד' באייר תשע"ב

* האם לכללי האתיקה של מועצת העיתונות יש מעמד בפסיקה? * בתי המשפט עדיין לא הכריעו עקרונית האם מותר לשווק פרויקט דיור למגזר מסוים בלבד

קשה לברר במדויק את מסכת ההתרחשויות שהביאו להקלטתו של סא"ל שלום אייזנר, סמח"ט הבקעה המודח, בעת שניהל שיחת טלפון עם חגית ריין. אם לא תיפתח חקירת משטרה בעניין, לא נוכל לדעת האם ציוד ההקלטה של ערוץ 10 הוצמד אל ריין באופן מקובל, או בדרך שנועדה להקליט לא רק את האם השכולה. לא נוכל לקבוע האם פרשה ריין לחדר אחר בשעה ששוחחה עם אייזנר, והאם הבהירה לצלם של ערוץ 10 כי תוכן השיחה הוא פרטי. גם אם תיפתח חקירה, ספק אם היא תצליח לקבוע על מה הסכימו הצלם וריין רגע לפני ההקלטה. מה שנדע לבטח הוא כי מעשה הנבלה שעשו אנשי חדשות 10, הכתב אור הלר ועורכי מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ, לא היה יכול לעלות על הדעת לולא הקלות הבלתי נסבלת שבה מתייחסים אותם אנשי תקשורת לפגיעה באנשים מסוגם של ריין ואייזנר. קשה לראות איך בכל קונסטלציה אחרת היו משתמשים בערוץ 10 בהקלטה של אם שכולה, כדי לחסל את הקריירה הצבאית של הקצין שחירף את נפשו כדי לחלץ את גופתו של בנה.

מכל מקום, גם אם תתקבל התלונה שהגישו השבוע אנשי 'האגודה לזכות הציבור לדעת' נגד הכתב הלר, וגם אם תיפתח חקירה שתבהיר את שהתרחש בשבוע שעבר בבית משפחת ריין בקרני שומרון, עדיין הדרך להרשעתם של אנשי ערוץ 10 בפלילים לא פשוטה.

בתלונה שהוגשה למשטרה על ידי אגודת 'לדעת' נטען כי הלר וחבריו עברו על החוק וביצעו האזנת סתר. החוק קובע כי האזנת סתר או פרסום מידע שהושג בהאזנת סתר דינם מאסר עד חמש שנים. אלא שהאזנת סתר מוגדרת ככזו שאף אחד מהצדדים בשיחה לא נתן לה את הסכמתו. אם אחד המשוחחים הסכים להקלטת השיחה, שוב אין מדובר במעשה פלילי. אך מה הדין במקרה שאדם נתן את הסכמתו להקליט את דבריו שלו, אך לא את דבריו של זה שעימו הוא משוחח? "אני לא יכולה להיזכר בתקדים שעסק במקרה שכזה", אומרת ד"ר לאה ויזל, מומחית למשפט פלילי ממכללת 'שערי משפט', "אך במשפט הפלילי העיקרון המשפטי הוא שצריך לוודא כי האדם שנתן את הסכמתו למעשה מודע לכל רכיבי ההסכמה. אנחנו נתקלים בעניין שוב ושוב בכל הנוגע לעבירות מין. אי אפשר להניח שאם אישה נתנה את הסכמתה לדבר אחד, היא מסכימה גם לדבר אחר. מבחינה זו, אם היה כאן סוג של הטעיה, כמו למשל ציוד שהותקן בצורה שונה מהרגיל, כך שריין לא היתה יכולה לחשוב שגם אייזנר מוקלט, אז לכאורה יש כאן עבירה פלילית. אי אפשר לומר שאם היא הסכימה שיקליטו צד אחד של השיחה, היא הסכימה גם שיאזינו לצד השני שלה". ד"ר ויזל מצביעה גם על עבירה אחרת המופיעה בחוק העונשין שראוי לבחון בהקשר זה. "המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה", קובע החוק, "דינו מאסר שנתיים".

פעלול משפטי

אלא שההיסטוריה מלמדת כי מערכת המשפט לא ממהרת להרשיע עיתונאים, בוודאי לא כאלה שהיא חפצה ביקרם.

לפני כמעט שלושים שנה סיקר העיתונאי יוסי ורטר פרשה בה הורשע עורך דין בגניבת סכומי כסף גדולים מאחד מלקוחותיו. עורך הדין פעל בעזרתם של מספר שותפים, ואחת מהם הפכה לעדת מדינה נגדו. במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים הציגה התביעה תמונות, ובהן תמונה משותפת בה נראים הנאשם ועדת המדינה. הסנגורית הנודעת עו"ד נירה לידסקי ביקשה אפשרות לצלם את התמונות לצורך ההגנה. הרשות ניתנה, ולידסקי מיהרה לחפש צלם שיבצע רפרודוקציות שלהן. היא פנתה במזנון בית המשפט לקבוצה של עיתונאים שהסבו לשולחן שם ופירטה את בקשתה. ורטר מיהר להציע לה להתקשר עם קים סמט, צלם עיתונות שליווה אותו בסיקוריו בבית המשפט. למחרת, בטרם ביצע סמט את הצילומים עבור לידסקי, ביקש ממנו ורטר כי ישמור את התשליל של הצילומים ויעביר אותם למערכת העיתון בו עבדו שניהם, על מנת שבבוא העת ניתן יהיה לעשות בהם שימוש. לאחר מכן התלווה סמט אל הסנגורית למשרדי הפרקליטות, שם נמסרו לה חלק מהצילומים, וביצע שם את העבודה שביקשה. העובדה שהתשליל נותר בידיו של סמט ושהעיתון מתכוון לעשות בו שימוש לא הובאה כמובן לידיעתה של לידסקי. כעבור מספר ימים פורסמה בעיתון כתבה של ורטר אודות מעצרו של עורך הדין עד תום ההליכים, ואליה צורפה תמונתם של עורך הדין הנאשם ועדת המדינה, שהוצאה מהסנגורית בדרך לא דרך.

התעלול של ורטר עלה לו בהעמדה לדין, בין השאר בעבירות קבלת דבר בתחבולה ופגיעה בפרטיות - עבירה שגם איסור של האזנות סתר כלול בה. ורטר הואשם אם כן בשתי העבירות שרבים היו שמחים לראות את אור הלר מתמודד מולם בבית המשפט. בבית המשפט המחוזי ורטר הורשע, אך הערעור לבית המשפט העליון פגש בשופט אהרון ברק, שבפעלול משפטי מרהיב יותר מדי חילץ את ורטר מלשאת בתוצאות מעשיו.

ורטר אומנם הודה בחקירתו הנגדית בבית המשפט כי ביצוע הצילומים על ידי סמט היווה "הזדמנות אקראית לסייע לגב' לידסקי, שראיתי כידידה, ובאותה עת לדאוג למטרה שלי - התמונות". אך השופט ברק טען שהתביעה לא הצליחה להוכיח כי כבר בעת שייעץ ללידסקי לצלם את הרפרודוקציות באמצעות סמט התכוון ורטר לבקש מהצלם לשמור את התשלילים ולעשות בהם שימוש. כך שייתכן ובשעת העצה ללידסקי אפשר למנות לחובתו של ורטר את היסוד ההתנהגותי שבעבירה אך לא את היסוד הנפשי. לעומת זאת, בשעת בקשת התמונות מהצלם סמט אפשר אמנם להצביע על היסוד הנפשי של העבירה, אבל היסוד המעשי של העבירה נעשה זה מכבר. כך, בהתחכמות שמזכירה התפלפלויות ממעשיות הרשל'ה האוסטרופולי יותר מנימוק משפטי, ובהסכמת שני חבריו להרכב, מילט ברק את ורטר מעונש לפני שלושים שנה. היום תידרש המערכת להרבה פחות כדי שאנשי ערוץ 10 לא ישלמו על נבזותם.

לא צריך לפחד מתביעה אור הלר

השיניים של מועצת העיתונות

מסלול נוסף שבו אפשר לנסות ולברר את התנהלותו של ערוץ 10 הוא מועצת העיתונות, כל זאת בתנאי שיהיה מי שיגיש לה תלונה בעניין.

סעיף 20 לתקנון האתיקה של המועצה קובע כי "לא ישתמשו עיתון ועיתונאי לשם השגת מידע באמצעים פסולים שיש בהם קלון למקצוע העיתונאות, ובכלל זה... האזנת סתר שלא כדין וכל אמצעי אחר להשגת מידע העלול, בנסיבות העניין, לפגוע באופן חמור באמון הציבור בעבודה העיתונאית". ביום עיון של מועצת העיתונות ולשכת עורכי הדין שנערך בחודש שעבר טענה נשיאת המועצה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, כי הגוף הוולונטרי בראשותה הצמיח לאחרונה שיניים. היא מנסה ללמוד זאת מפסק הדין של שופטי בית המשפט העליון שקיבלו את ערעורה של אילנה דיין בתביעה שהגיש נגדה סרן ר'. "בית המשפט", אמרה שם דורנר, "אמר בעצם לעיתונאים: 'אני נותן לכם מרחב גם לטעות כדי שתוכלו לעבוד, בתנאי שאתם מקיימים את תקנון האתיקה'".

אך עיון נוסף בפסק הדין מגלה כי ספק אם יש כאן יותר ממשאלת לב של דורנר. השופט עוזי פוגלמן אמנם מרבה לצטט בפסק הדין את תקנון האתיקה של המועצה, ואפילו השופט יצחק עמית מביא מתוכו פעם אחת, אך שניהם לא עושים זאת אלא כתנא דמסייע לחלק מהכללים לתום לב בפרסום דיבה שקבעו הם עצמם בפסק הדין. המשנה לנשיאה דאז, השופט אליעזר ריבלין, שכתב את החלק העיקרי של פסק הדין, לא נדרש להזכיר את תקנון האתיקה של המועצה אפילו פעם אחת.

אמנם לאחרונה התחיל בית הדין של המועצה להוציא פסקי דין בפורמט הדומה לזה של בתי המשפט, עד כדי חשש להטעיה של ממש. בשנה שעברה הוא אפילו נטל לעצמו את הזכות לשפוט גופי תקשורת שאינם חברים בו שלא בפניהם, אך עדיין מדובר בגוף שלא יכול לעשות הרבה יותר מלתת פומבי להתנהלות לא הגונה של גופי תקשורת. מכל מקום, מעמדה של המועצה התחזק בשנים האחרונות כאשר גופי תקשורת רבים הצטרפו אליה (בשבועות האחרונים הצטרפו גם 'בשבע' ו'מקור ראשון'), ומעניין יהיה לראות את אנשי ערוץ 10 מסבירים כיצד מתיישבת התנהלותם בפרשה עם תקנון האתיקה.

 ככה ייכתב בדו"ח
השופט הסביר כי ההזדמנות האמיתית של אדם להציג את גרסתו במקרה של עבירת תנועה היא בדו"ח שכותב השוטר בזמן אמת. לכל הסבר וגרסה שמובאים בהמשך בבית המשפט נוטים השופטים להתייחס כגרסה כבושה ומפוקפקת. אשר על כן, על השוטר לכתוב בדו"ח את הסבריו של הנהג כולם, בין אם הם נראים לו רלוונטיים ובין אם לאו

כריזה של שוטר מניידת תנועה המצווה עליך לעצור בצד היא אירוע מלחיץ, אך טוב שלא לאבד את העשתונות אל מול לובש המדים ולדעת את זכויותיך.

לפני שנתיים נסע אדם באחד מכבישי תל אביב, חצה צומת ואז שמע את הדרישה לעצור. לשוטרת שיצאה מהניידת הוא הגיש את רישיונותיו, והיא הודיע לו כי היא עומדת לרשום לו דו"ח. היא טענה כי ראתה אותו כשהוא חוצה את הצומת ישר מנתיב שאינו מאפשר אלא פנייה שמאלה. "רכב עקף אותי מימין ולא נתן לי להשתלב ונאלצתי לסטות מעט לנתיב השמאלי", כתבה השוטרת במקום שהוקצה בדו"ח לתגובת הנהג. בנוסף לשני המשפטים הקצרים נוסף עוד ראש משפט שנקטע: "כמו כן כש..." עוד שבר משפט כזה נמצא ליד המקום המיועד לחתימת הנהג: "לא נרשמו..." נכתב שם בכתב ידו. לבסוף כתבה שם השוטרת כי הנהג מסרב לחתום על הדו"ח.

באולמו של שופט התעבורה שמואל מלמד סופר סיפורם של המשפטים הקטועים. הנהג, כך התברר, ביקש להמשיך לפרט ולהסביר מדוע נאלץ לסטות לרגע לנתיב השמאלי. השוטרת סירבה וביקשה להסתפק במה שכבר נאמר. לשאלתו של עו"ד הראל לפידות בבית המשפט השיבה השוטרת כי הדברים שביקש הנהג להוסיף לא נראו לה רלוונטיים. כשביקשה כי הנהג יחתום על הדו"ח, הוא ניסה להוסיף בכתב ידו את מה שסירבה השוטרת לכתוב, אך זו חטפה מידו את הדו"ח.

בפסק דינו זיכה השופט מלמד את האיש בשל 'הגנה מהותית בזכות הנאשם להגנה סבירה'. השופט הסביר כי ההזדמנות האמיתית של אדם להציג את גרסתו במקרה של עבירת תנועה היא בדו"ח שכותב השוטר בזמן אמת. לכל הסבר וגירסה שמובאים בהמשך בבית המשפט נוטים השופטים להתייחס כגירסה כבושה ומפוקפקת. אשר על כן, על השוטר לכתוב בדו"ח את הסבריו של הנהג כולם, בין אם הם נראים לו רלוונטיים ובין אם לאו.

החלטה לא עקרונית

השבוע התבשרנו כי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, דחה עתירה מינהלית של ארגוני שמאל שביקשו לבטל תוצאות מכרז של מינהל מקרקעי ישראל בעכו. במכרז להקמת בניין מגורים זכתה עמותה דתית-לאומית, והעותרים טענו כי שיווק ייעודי למגזר הדתי מפלה אזרחים אחרים - בעיקר ערבים שיבקשו לקנות דירות במקום. עתירה דומה נדחתה בעבר על ידי בית המשפט העליון כשעמותה דתית-לאומית זכתה במכרז דומה ביפו.

אך העתירות שנדחו אינן יכולות לשמש כאות הרגעה למי שמתכנן עסקאות מקרקעין דומות בעתיד. גם בית המשפט העליון וגם המחוזי בחיפה לא דחו את טענות העותרים עקרונית. העובדה שבשני המקרים המציעים היחידים שניגשו למכרז היו העמותות הדתיות, ובשני המקרים העתירות הוגשו בשיהוי רב, היא זו שהכריעה את הכף. בפעם הבאה, בחיפה או בלוד, כשלקרקע יהיה ביקוש גבוה יותר או כאשר העתירות יוגשו מוקדם יותר, התוצאה יכולה להיות שונה.