בשבע 490: שאלת השבוע

האם כדאי שהציבור הדתי-לאומי יצטרף לקמפיין הציבורי למען גיוס לכולם?

ירעם נתניהו , ד' באייר תשע"ב

מסע מרושע והרסני

ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי

סיעת האיחוד הלאומי

כמי שחפץ ופועל לשילוב כל גוני העם בישראל בנשיאה בעול הביטחון, כולל החרדים, אני משוכנע שמדובר בקמפיין מרושע והרסני, שהוא גם שקוף וגם שקרי. לא אקח בו חלק.

הוא שקוף, כי מי שמוביל אותו מנסה לרכוב על גל שנאה חדש. בקיץ שעבר ניסו את 'הצדק החברתי'. ביטול חוק טל זימן לידם קמפיין חדש. הוא רוכב על קונצנזוס כפול: האחד מספק את יצר שנאת החרדים, השני את הערך של אהבת צה"ל.

אבל הוא גם שקרי. כי בסמוך למאהל הפראיירים בתל אביב, כל נער שני משתמט. לא כי הוא חרדי, פשוט לא בא לו. לא רחוק מהמאהל ישנם תיכונים דוגמת גימנסיה הרצליה, שאוסרים על קציני צה"ל להיכנס לתחומם.

והוא שקרי פעם שנייה כי צה"ל הצהיר: "מספיק לנו גדוד חרדי אחד, לא רוצים גדוד נוסף". מאות חרדים, בוגרי הגדוד החרדי, מבקשים שיציבו אותם לגדוד מילואים, אך נדחים בטענה שאין מקום בגדוד הקיים ואין כוונה להקים חטיבה חרדית.

והוא שקרי בשלישית, כי מי שעוסק בעניין גיוס החרדים, מהאלוף עברי ועד אנשי אקדמיה, מצביעים על תהליך עקבי של התקרבות של חרדים למסגרות שירות בצה"ל. אלו האחרונים גם יצאו חוצץ נגד ביטול חוק טל. טענתם שנשמעה בוועדת חוץ וביטחון בכנסת היתה שמדובר בתהליך שהולך ומחלחל, וכל פעולת כפייה תגרום לנסיגה והתקפדות.

ללא ספק, מה שמניע את מנהיגי הקמפיין הוא תאוות שלטון שרוכבת על שנאת חרדים. מי שמעוניין לראות את שילוב החרדים בצה"ל צריך גם סבלנות וגם סובלנות. סבלנות ליצירת מערכת של אמון, וסובלנות לקבל את האחר כמות שהוא. אולם למנהיגי הקמפיין אין סבלנות, ויותר מזה אין כל סובלנות לקבל את החרדים כמות שהם, באופן בו יוכלו לשמור על אורחות חייהם. מבחינתם הצבא אמור להוות 'כור היתוך', לצקת אותם לדמותו של הישראלי החדש, פרי רוחם.

 

בלי כפייה

הרב יובל  שרלו

ראש ישיבת ההסדר 'אורות שאול' בפתח תקווה

״האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"? לא ייתכן שאנשים אחרים ימסרו את נפשם על חיינו, ואנחנו לא נעשה כן אלא כמושג מטפורי. מעבר לחובה המוסרית, עומדת החובה המצוותית של השתתפות במלחמת מצווה. אותה הלכה המחייבת תלמוד תורה מחייבת גיוס למלחמת מצווה, ואין האדם היהודי רשאי לבחור בין שתיהן, אלא מצווה לקיים את שתיהן. לא זו בלבד אלא שזו גם חובה חוקית, והיא אפוא תקנת הקהל שכולם מחויבים בה. זו צריכה להיות העמדה העקרונית והבלתי מתפשרת עם המוסר, ההלכה והחוק, והיא בראש ובראשונה צריכה לחייב את הציונות הדתית עצמה. אורך השירות, זמנו ומקומו – אלה עניינים לדיון עם שלטונות הצבא. ואולם ההתייצבות בשעת מלחמה מחייבת את כולם.

אל לה לציונות הדתית לנסות לכפות את עמדתה בדרך של חוק. זה גם לא פרקטי (חוק לא יביא לגיוס בחורים חרדיים, ולהפך – ייצור אתוס של מסירות נפש מול ה'פריץ'), וגם בעייתי ברמה העקרונית של בעיות בכפייה מצפונית ודתית. ואולם הציונות הדתית צריכה לתמוך בתגמול גבוה למשרתים בצבא, להעדפתם במכרזים ממשלתיים ובתפקידים ממלכתיים (כנגד עמדת הבג״ץ), ובכל דרך ראויה המעניקה עוצמה למי שמקיים את חובת הגיוס. את מחלוקתה עם היהדות החרדית היא צריכה לנהל במישורים התורניים ובתמיכה בלחץ מוסרי על החרדים לשרת בצבא (ועל החילונים ללמוד תורה) מתוך אמונה עמוקה שהאמת תנצח.

אני מעריך שאלך לאוהל התנועה של גיוס לכולם, אך לא אצטרף לעמדת החקיקה אלא אביע את עמדתי זו.

 

 קמפיין לא ערכי

הרב משה הגר-לאו

ראש המכינה הקדם צבאית יתיר

עמדתי היא שראוי שכל אזרח בישראל יהיה שותף לנשיאה בעול הביטחוני, בוודאי הציבור החרדי שיש בו נוער ממושמע וטוב, אשר בעזרת הכנה והתאמה מסוימים יוכל להשתלב בצבא. הכל מותנה כמובן ברצון של הצבא להשתנות ולקבל את אורחות החיים השונות של המגזר החרדי ואת התהליכים שמתרחשים בתוך הציבור הדתי-לאומי.

במסע הפרסומי שנערך כעת יש הטעיה של הציבור בכך שבפועל מערכת הביטחון אינה משקיעה משאבים מספיקים בגיוס חרדים. למשל, בעבור כל הנח"ל החרדי יש רק אדם אחד שאחראי על הגיוס. זה נובע מחוסר הרצון של המערכת להתאים את עצמה לשינויים הנדרשים בה בשל הגיוס של החרדים. כך שלדעתי, במסע הפרסומי כעת יש ניחוח פוליטי ולא ערכי, שכן דיון ערכי היה מחייב דיון באופי של צה"ל, כמו שאלת הלהקות הצבאיות, וצה"ל לא באמת מעוניין לשנות זאת ואינו רוצה לקלוט אנשים בעלי אורח חיים אחר.

אנו רואים שגם כשמדובר בציבור שלנו לעיתים יש בעיות עם הצבא. בעקבות ההתחזקות של הנוער שלנו, לעיתים הוא מתקשה בחלק מפעילות התרבות של הצבא. ואם לציבור הדתי-לאומי לא מאפשרים חופש דת, קל וחומר שזה יהיה קשה למגזר החרדי.

אני מעריך שהשתלבות האוכלוסייה החרדית במדינת ישראל היא תהליך ארוך, וכל מי שעיניו בראשו רואה שאכן יש תהליך כזה. כבר עשר שנים יש גדוד חרדי שמשמש בתפקידים מבצעיים, כבר יש גדוד מילואים של הנח"ל החרדי, ויש מיזם שח"ר כחול שמביא להשתלבות של המגזר החרדי בחיל האוויר. 

אם נסכם, המסע הפרסומי שנערך כעת מדיף נינוח פוליטי ולא ערכי, ולכן עלינו לא להשתתף בו. מה שעלינו לעשות הוא להיות שותפים במעשה הקירוב והנחלת עמדתנו שאכן ניתן להישאר דתיים בצבא ואף להתחזק מבחינה רוחנית, כמו שאכן מוכח בעשור האחרון.

 

תשובות הגולשים

הסתה נגד כלל הישיבות

מפעם לפעם קמה בארץ 'מחאה'. פעם 'חברתית', פעם אחרת 'שוויון בנטל', 'עצרת לזכר רבין' וכדומה. כולן מתוזמנות וממומנות על ידי ארגונים מארגונים שונים במטרה להשפיע על השיח התקשורתי ומתוך כך על החלטות הממשלה שלא בשיקול דעת (ע"ע סא"ל אייזנר). הטכניקה חוזרת על עצמה: ממנפים נושא שהרבה מסכימים שהוא בעייתי, צועקים סיסמאות פופוליסטיות שלא יביאו שום פתרון בשום נושא - והמארגנים גורפים הון פוליטי.

אם רוצים שחרדים יתגייסו, לפני הכל שיפסיקו להלך אימים על דתיים בצה"ל (ע"ע בה"ד 1), ואם לא - שישכחו מהרעיון!

שמעון לוין, ירושלים

 

לפעול ברגישות

זו סוגיה רגישה וטעונה ובהחלט מאוד מורכבת. הדרך המרכזית שמובילה את היהדות החרדית מאז ועד היום היא כזו שאיננו יכולים לצאת נגדה באופן חוצץ באמצעות כל מיני קמפיינים על חשיבות של גיוס לכולם. צעד שכזה הוא לא חכם.

זה נכון שצריך לעשות שינוי כלשהו בקרב מגזר זה ביחס לגיוס לצבא ולכל תופעת ההשתמטות, אך רק אם וכאשר זה יתנהל בדרך של הבנה ופתיחות, ולא בדרך שתסתיר מתחתיה מטרה אחרת של הצגת החרדים באור שלילי.

איתמר ליברמן, בית אל

 

גאוות הלומדים

הנחת היסוד של השאלה היא לא נכונה. אם גם אנחנו בציבור הדתי נבין שערך לימוד התורה לא נופל מערך הגיוס - נוכל להצטרף לקמפיין של הציבור החרדי.

דווקא בשבוע שבו חל יום העצמאות חשוב לחדד את הנקודה ש"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'".

דוד חיים, ירושלים