בשבע 490: על סדר היום

הקב"ה זיכה אותנו במתנה כל כך גדולה, וגם אם יש בעיות צריך לדעת להגיד תודה

שמעון כהן - ערוץ 7 , ד' באייר תשע"ב

הרב חיים דרוקמן

ראש ישיבת אור עציון ויו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא, חתן פרס ישראל תשע"ב

ברכות על קבלת פרס ישראל, ואבקש לפתוח דווקא בשאלה אישית. קיימת אצל הרב תחושה מיוחדת? התרגשות לקראת האירוע?

"יש תחושה מיוחדת. אני לא יכול לומר שקיימת התרגשות, אבל תחושה מיוחדת ישנה בהחלט. עם ישראל נותן הכרה ממלכתית לדברים שנעשו במשך שנים למען אותם ערכים שפעלנו למענם: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל".

אמנם בהגדרת הפרס נאמר שהוא ניתן על תרומת הרב לחינוך הציוני-דתי, אבל רבים חשים שהוא ניתן לכלל הציונות הדתית. אני משער שהרב יסכים לתחושה הזו.

"אני שמח על כך ובהחלט מסכים. זה בדיוק מה שאני טוען. זו הכרה ממלכתית לעשייה בתחומים הללו, וברוך ה' אני לא היחיד שעוסק בעניינים הללו".

ועדת הפרס מציינת שהוא מוענק על התרומה החינוכית ועל תרומה בתחום הגיור. קיים קשר בין השניים?

"ודאי שיש קשר. הקשר הוא עם ישראל. הראייה הכלל-ישראלית היא לנגד העיניים בכל מה שקשור לעם ישראל ומדינת ישראל, ובוודאי ששייך לכך גידול תלמידי חכמים בעלי השקפה ציונית-דתית שיהיו מחוברים למדינה ולצבא, תוך דאגה לאחינו שהגיעו ארצה אחרי תקופה ארוכה של שיעבוד פיזי ורוחני. יש לדאוג למי מהם שרוצה בכך, שיוכל להפוך ליהודי שלם מכל הבחינות. בוודאי שהדברים קשורים".

בשנים האחרונות, לאחר הגירוש מגוש קטיף, ההקפאה ומאבקים נוספים, נשמעים בציונות הדתית קולות כמעט "נטורי-קרתאיים". אנשים אומרים שלא זו הגאולה שלה ייחלו ויש לבעוט בכל. הרב שומע את הקולות הללו?

"בוודאי שאני שומע אותם, ובוודאי שצריך להתייחס אליהם מתוך בירורם של הדברים. אספר לך שתי עובדות בנושא הזה ואוסיף עוד דבר אחד עליהם. סיפר הרב יהושע בן מאיר שליט"א, שהיה מגויס במלחמת יום כיפור ברמת הגולן והאירועים הקשים בלחימה גרמו לו משבר רוחני נפשי קשה. כשקיבל חופשה עלה לירושלים ובשתיים בלילה לא היה מסוגל ללכת הביתה ופנה, כדי לקבל דברי הסבר וחיזוק, לביתו של רבנו הגדול, הרב צבי יהודה קוק. הוא הקיש על הדלת וחש שהרב מציץ דרך חור המנעול כדי לראות מי מגיע בשעה שכזו. הרב פתח את הדלת ומיד אמר לו: "תביא את המסמך". הרב בן מאיר השיב: "הרב, אני יהושע בן מאיר מהישיבה. איזה מסמך?". הרב צבי יהודה חזר על דבריו ושאל "מה עם החוברת? תראה לי את החוברת". הרב יהושע חשב שהרב לא מזהה אותו בגלל שהגיע מאובק במדי צבא, אבל הרב חזר ושאל אותו על המסמך והחוברת, ורק אז הסביר ואמר לו: "תראה לי את החוזה שלך עם ריבונו של עולם שבו קבעתם איך תיראה הגאולה. איפה המסמך שבו הוא סיפר לך איך הוא מתכוון לגאול את ישראל...". הבין הרב בן מאיר שהרב צבי יהודה קלט את העניין מיד, והם המשיכו לשוחח ביניהם. וכי אנחנו מכתיבים לקב"ה איך להביא את הגאולה? וכי אנחנו מבינים את הייסורים שאנחנו עוברים בדרך?

"אירוע שני התרחש בסוף חורף תשס"ז. יצאתי עם משלחת מתלמידי כיתות י"א וי"ב לפולין. לאחר שביקרנו במחנות ההשמדה בגיא ההריגה שוחחנו במוצאי שבת עם הבחורים ששפכו את ליבם והשמיעו דברים כנים מעומק הלב. שניים מהם אמרו שביום העצמאות הקודם, שהיה לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, התקשו לשמוח בשמחה הגדולה של כלל הישיבה, ושאלו את עצמם מה השמחה הזו על המדינה, על מה יש לשמוח בכלל. אבל כעת, אחרי שראו בפולין מה שעבר על עם ישראל, הם מבינים מה זו מדינת ישראל, וביום העצמאות הבא ייצאו מגדרם משמחה.

"על הדברים הללו אוסיף ואומר שהקב"ה זיכה אותנו במתנה כל כך גדולה, והדבר דומה לכך שאקבל ממישהו אגרטל יפה לפרחים ומישהו אחר יכניס לתוכו בוץ. האם בגלל זה לא אומר תודה למי שנתן לי את המתנה? הרי את הבעיות אנחנו עושים... אבל מי זיכה אותנו במתנה יקרה כל כך אחרי אלפיים שנות גלות? האם בגלל הבעיות שאנחנו עשינו לא נודה לקב"ה על מה שנתן לנו? אין היגיון בזה. אדרבה, צריך להכיר במה שקיבלנו, לראות את הקשיים, להתמודד איתם ולשפר, כדי שנוכל להשתמש כראוי במתנה שהקב"ה נתן לנו".

באחרונה מדברים יותר ויותר על כך שיש להפסיק להיות גלגל חמישי בציונות הכללית. הגיעה השעה לקחת את עול ההנהגה על שכמנו. הדבר יכול להתרחש בדור הזה?

"זה תלוי בנו. אם לא נפזר את כוחותינו אלא נתאחד. אם כל מי ששייך לציונות הדתית יתמוך פוליטית במחנה גדול של הציונות הדתית זה יקרה, אבל במציאות הנוכחית אין לזה סיכוי. צריך לשנות את המציאות הזו. הרי גידלנו בנים ובנות לתפארת, אידיאליסטים שמובילים בכל תחום. איפה הם בתחום המרכזי הזה? למה אנחנו לא מתלכדים ואומרים את דברינו בגאון? למה אנחנו נגררים אחרי אחרים?".

יש רבים שסבורים שכדי להנהיג צריך להשתלב במפלגות ההנהגה ולפעול מתוכן.

"המציאות טופחת על הפנים. איפה ההשפעה בדברים האמיתיים? בידי מי היה השלטון בתקופת פינוי ימית? בידי מי הוא היה בימי הגירוש מגוש קטיף? האם הזיכרון כל כך קצר?".

לסיום אבקש לחזור אל יום העצמאות. האם קיים לטעמו של הרב מנהג שראוי לנהוג כדי להטמיע את ערכי היום הזה?

"ביום הזה מן הראוי להודות לה' בתפילה, לעלה ולברך את הקב"ה על מה שזכינו כמו בחגים האחרים. זו נקודת המוצא, ומי שלא תופס את העיקר היום הזה יהפוך בעיניו לטפל, לעוד יום של חופש. זהו יום של התרוממות. לבד מהתפילות וסעודת חג, מתאים מאוד גם לצאת ולנסוע עם המשפחות ברחבי ארץ ישראל. בישיבה אנחנו נוהגים מעבר לתפילות ולסעודת החג ודברי התורה גם שיעור בענייני דיומא, ענייני העצמאות במדרש, בהלכה, באגדה וכו', אבל בחיי הפרט התפילות וההודאה לה' הם לא רק נתינת צביון ליום, אלא זו האמת. ההודאה לה' היא האמת לצד סעודת החג, תחושת החג והיציאה אל רחבי הארץ".