בשבע 491: העתקת דיסקין

לפוליטיקאי המתחיל: לפניך שיעור מבוא לפוליטיקה בשיטת דיסקין.

אבי סגל , י"א באייר תשע"ב

 השיעור מבוסס באופן חופשי על מתקפת הפתע של ראש השב"כ לשעבר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, מתקפה שנערכה לאחרונה בפורום אזרחי בכפר סבא וכבר זיכתה את האיש בתואר חביב התקשורת התשע"ב. ביום שבו תבחר להכניס את ראשך לפוליטיקה הישראלית, חזור בדייקנות על הכללים הבאים, וגם אתה תוכל להפוך לגיבור הפוליטי של הרגע באופן שייראה ספונטני אך יתוכנן עד לפרטי הפרטים.

כלל מספר 1: יש להכין את השטח מראש בטרם תתחיל לדבר בתקשורת. אל תגיע למצב שבו אתה מכניס את עצמך למחלוקות פוליטיות לפני שגייסת לעצמך עיתונאי חצר וסתם מעריצים. במילים אחרות: אל תהיה שאול מופז.

כלל מספר 2: כשאתה כבר מדבר, אל תקפוץ מעל הפופיק. את ההתבטאות המשמעותית הראשונה עליך לשחרר בפורום מקומי, חס ושלום לא בערוץ 2 או בכנס קיסריה. זה פשוט נראה שקוף מדי.

כלל מספר 3: מכיוון שהמתקפה הפוליטית שלך אמורה להישמע טבעית, כדאי לומר את עיקרי הדברים כתשובה לשאלה של מנחה הפורום, ולא לשכוח לדאוג מלכתחילה שהיא אכן תישאל. רצוי גם לשנן את הטקסטים בעל פה, אם כי במקום הצורך לא נורא אם תעיף מבט או שניים לכיוון הדף המוכן מראש. התקשורת לא תתחשבן איתך על העניין הזה, כל עוד התוכן יתאים למה שהיא רוצה לשמוע.

כלל מספר 4: כשאתה תוקף את הנהגת המדינה, השתמש במילים שכולם מכירים ואוהבים, אלו שיתעכלו בקלות וייכנסו למהדורות החדשות בלי שום סינון. אל תאמר על נתניהו וברק "הם טועים" או "אני חולק על דרכם". במקום זאת תאמר או תרמוז שאי אפשר לסמוך עליהם, שהם גרים במגדלי אקירוב ובקיסריה, שהם נהנתנים. ולא לשכוח להזכיר את כיכר תחריר.

כלל מספר 5: אל תהיה ברור מדי. שמור תמיד על עמימות מסוימת והותר פתח לפרשנות. למשל, אתה יכול לומר שראשי המדינה מקבלים החלטות על סמך תחושות משיחיות, אבל אל תסביר מהן תחושות משיחיות, על סמך מה אתה מצהיר על קיומן, לאיזה פוליטיקאי אין תחושות משיחיות ומי ראוי להיות משיח במקום השניים הנוכחיים. אל דאגה, התקשורת גם לא תשאל.

חדשות טובות

כפי שכבר הבנתם, לא אופתע כלל אם יובל דיסקין יודיע רשמית על כניסה לפוליטיקה והצטרפות לאחת המפלגות, בכפוף לזמן הבחירות ולחוקי צינון מגבילים שהכנסת עוד תתאמץ להעביר. אולי אני טועה, אך בהתנהלות הנוכחית שלו אני מרגיש טביעת יד של יועצי תקשורת מאוד מסוימים, לא נזכיר שמות. אבל בין אם דבריו של ראש השב"כ לשעבר היו אותנטיים ובין אם נועדו לצרכים פוליטיים, כדאי גם לומר משהו על תוכן הדברים נגד נתניהו וברק, שני מנהיגים שגם במדור זה חטפו יותר מפעם אחת, אבל אז השר שלום שמחון לא אמר מילה.

את דבריו של דיסקין על השניים אפשר לסכם בשני משפטים: האחד, שבעניין האיראני נתניהו וברק פועלים מתוך תחושות אישיות ולא מקשיבים לכל המומחים שמעניקים להם עצות הפוכות. והמשפט השני, שלממשלת ישראל אין כלל עניין לדבר עם הפלשתינים, וראש הממשלה הוא האחראי לקיפאון המדיני. על שתי הטענות האלו של ראש השב"כ לשעבר יש לי דבר קטן אחד לומר: הלוואי שהוא צודק.

ליקוי מאורת סיגרים

אחד מחביבי המדור, בן כספית מ'מעריב', לא הסתפק במתקפה האישית הגלויה של דיסקין, ופרסם בעיתונו סקופ מארץ הסקופים על דברים חמורים שהתרחשו ונאמרו בשיחות סגורות. בין היתר, כספית מספר על התנהלותם של נתניהו וברק בדיונים עם ראשי זרועות הביטחון במטה המוסד. "בדיונים האמורים היו שר הביטחון וראש הממשלה מעשנים את הסיגרים היקרים והעבים שלהם, הופכים את החדר כולו למאורת סיגרים ריחנית, ושר הביטחון היה גם סר מדי פעם לבר, מתקין לעצמו כוסית של וודקה משובחת או ויסקי יקר, וחוזר", כותב כספית.

מבינים את הטיעון? לא די בכך שהם גרים בטירות, מבלים במלונות פאר וטסים רק במחלקות ראשונות – הם גם שותים וודקה ומעשנים סיגרים. אפשר לחשוב שהם האנשים הכי בכירים וחשובים במדינה. רגע, אולי הם עושים זאת כדי לסייע לצלילות המחשבה במהלך הדיונים הרגישים? מה זה משנה, בכל מקרה זה איום ונורא. איפה תקופת הצנע של שיחות השלום, כמו ימי אוסלו, כשהמנהיגים שלנו היו מסתפקים בקפה שחור ובורקס תפוחי אדמה? העם חייב להכיר תודה לבן כספית, היחיד שמספר לנו כיצד המנהיגים שלנו נראים באמת. גילויים סנסציוניים כאלה לא שמענו מאז פעירת העיניים של שרה נתניהו על העוזרת שלה בעיתון המתחרה.

חסרי דעה

בעניין אחר: חביב נוסף של המדור, העיתונאי עוזי בנזימן, הביע לאחרונה זעם על הפוליטיזציה ברשות השידור. "אתמול לא שודרו אמירות דעתניות בתוכנית 'בחצי היום השישי' ברשת ב'", קונן בנזימן באתר 'העין השביעית', "המגישה והעורכת ענת דוידוב נאלצה להיכנע לתכתיביהם של מנהלי רשות השידור". בהמשך תיאר בפירוט את הדברים ששודרו במקום הטורים האישיים: "עדכוני חדשות, כתבות על ביטול הסכם הגז עם מצרים ועל האלימות במגרשי הכדורגל, ודיונים נינוחים על חגיגות העצמאות, גיוס חרדים והקנאות הפנימית. המתדיינים – אולי זה רק מקרה – נשמעו מרוצים, דיברו בשבח הקונסנזוס הלאומי, והביעו את דעותיהם בנימה של נחת". את תחושת הגועל של בנזימן אפשר היה לקלוט גם דרך מסך המחשב.

וזה באמת נורא, איך שסותמים את הפה לעיתונאים דעתניים, כולל עוזי בנזימן עצמו, ולא נותנים להם להביע דעות אישיות ברדיו ציבורי. איומה לא פחות העובדה שמנהלי רדיו מרשים לעצמם לנהל, במקום להותיר את קביעת המדיניות בידי מגישים ועורכים שהם, כידוע, אנשים חסרי דעות ופניות. ברור גם שבנזימן היה מזדעק גם אם הטורים האישיים היו מאוישים על ידי מיטב המוחות של הימין הישראלי, ואם ההתערבות הפוליטית היתה מגיעה מראש ממשלה איש מרצ. היושרה של בנזימן היא, כידוע, מעל הכל. לא סתם מסיים האיש את מאמרו במשפט הזן: "שידור ציבורי אמור לשרת את צרכיו של הציבור, על מגוון קולותיו ועמדותיו". נכון, כך נשמע עד היום קול ישראל, אבל בדיוק.

אלוף במילואים

הכדורגלן מאור בוזגלו, שנחשב פעם לאחת ההבטחות הגדולות שצמחו בארץ, מככב בשנים האחרונות יותר בחדרי ניתוח וטיפולים ופחות על המגרש. לאחרונה שב בוזגלו מפציעה ממושכת במדי קבוצתו הבלגית סטנדרד ליאז', ומיד קיבל כתבה מפנקת באתר הספורט האוהד 'one'. "אופי שלא מוצאים בשום מקום", "קאמבק מהיר מהצפוי", מתמוגגת הכתבת האלמונית מהכדורגלן, שבזמן הכתבה אפילו לא חזר עדיין לסגל קבוצתו. בוזגלו עצמו מספר שם כיצד למד המון על עצמו, התרכז בכדורגל ועבד מאוד קשה. והדובדבן שבקצפת: האיש כבר הספיק לכבוש שער אליפות. בקבוצת המילואים. בפנדל. אבל שער אליפות! האירוע מתואר באתר משל היה רגע מכונן בתולדות הכדורגל האירופי.

בזמן קריאת הכתבה נזכרתי בראש ממשלתנו, שכזכור היה הראשון שזיהה את גודל האסון בכרמל. לא משנה מי אתה ומה תפקידך - כשאתה מקבל גודש של מחמאות חסרות טעם ופרופורציות, זה גרוע ופתטי אפילו יותר מגינויים מוגזמים. החיבוק שמקבלים מאור בוזגלו מאוהדיו, נתניהו מיועציו או יובל דיסקין מעיתונאי החצר שלו – לא בהכרח עושה להם שירות טוב. בטח לא לנו, הצופים מהצד.