בשבע 491: החיים שאחרי בית הספר

בספרה המחקרי החדש חושפת עמלה עינת את קשיי החיים של מבוגרים לקויי למידה, מרכישת השכלה ועד להקמת משפחה

טלי וישנה , י"א באייר תשע"ב

החוקרת עמלה עינת הולכת ותופסת מקום משמעותי בקרב חוקרי ליקויי הלמידה. ספריה עוסקים, בין השאר, באופני ההתמודדות עם לקות הלמידה של ההורה, המורה והאדם הסובל מן הלקות. היא אינה חוששת להתמודד עם נושאים קשים שאינם תמיד פוליטיקלי-קורקט, כמו שיעורי נשירה ופשיעה בקרב הסובלים מלקויות למידה. ספרה האחרון, "וכשאני לעצמי - מה אני?" עוסק באחד התחומים החשובים בחייהם של לקויי הלמידה - הזוגיות וההורות, שלא זכו עד כה להתייחסות מחקרית רחבה. בעוד שהחוקרים התרגלו במשך השנים להפנות את המבט כלפי מטה - ההורה או המורה הבוחנים את ההתמודדות עם הילד או התלמיד הסובל, עינת מישירה מבט בספר זה ובוחנת את ההורה לקוי הלמידה והתמודדותו עם קשייו. יותר מזה, היא מעזה ובוחנת בחלקו העיקרי של הספר את ההתמודדות של האדם הבוגר עם אחד התחומים המורכבים בחיים גם כך: מציאת בן זוג ובניית זוגיות מפרה ומיטיבה, והשפעות לקות הלמידה על תהליך מורכב זה.

מגמה זו, של בחינת ההשפעות של לקויות למידה על המבוגר, היא חדשה יחסית. בעבר היו לקויות למידה נחלתו של הילד, וההנחה היתה שעם סוף שנות הלימודים בבית הספר (או לכל המאוחר באוניברסיטה, שהיתה פעמים רבות מחוץ להישג יד לסובלים מלקות למידה), הבעיה חדלה מלהיות רלוונטית. הציפייה היתה שכל אחד יסתדר במקום עבודה התואם ליכולותיו ויתנהל בעולם בהתאם לכישוריו: הרי הוראה מתקנת או התאמות חיוניות מפסיקים להיות תקפים בהעדר מסגרת חינוכית עוטפת. אלא שהמציאות כמובן שונה. לקוי הלמידה אינו מפסיק לסבול מלקותו עם תום שנות הלימודים, ולעתים אף להיפך - בעוד שבית הספר הוא מסגרת מובנית ומכילה, המסוגלת לבצע התאמות שיקלו על הבעיה ויצמצמו אותה, הרי שהחיים עצמם אינם מתחשבים - והבוגר בעל לקויות הלמידה נדרש להמשיך את התמודדותו בסביבה שאינה טורחת להתאים עצמה לצרכיו.

ספרה על עמלה עינת אינו ספר תיאורטי. חלקו העיקרי מבחינת תוכן ונפח בנוי מראיונות עם אנשים הסובלים מלקויות למידה ובחינת תפישת עולמם והתמות המרכזיות המרכיבות אותה. כך היא מתארת בעלי לקות המרגישים צורך להתנצל על עצם קיומם ומרגישים שאיש לא ירצה לקבל אותם על לקותם, אלה העוסקים כל העת בהסתרה, אלה שפצעי הילדות שלהם עדיין מדממים וכל אותו לעג, בושה והשפלה שספגו בשנות בית הספר מתפרצים במלוא עוזם בכל עימות או רמז הקשור ללקות. פצעי הילדות וקשיי ההווה משותפים לכל המתמודדים, והופכים לא פעם את חייהם לקשים ומורכבים. ואם הזוגיות היא תהליך מורכב, על אחת כמה וכמה תהליכים של הורות, בפרט אם הילד עצמו סובל מלקות למידה, ואל הקושי הרגיל נוספת גם תחושת האשמה.

למרות שהמונולוגים והראיונות המובאים בספר לא תמיד קלים לעיכול, והם מציגים תמונה לא פשוטה של סבל נפשי של מבוגרים צעירים אלה, הרי שהספר בסופו של דבר נותן מסגרת של הזדהות ומעלה תחושות של תקווה.

'וכשאני לעצמי - מה אני?' זוגיות והורות של בוגרים עם ליקויי למידה, עמלה עינת, הוצאת הקיבוץ המאוחד