בשבע 491: אל תתגייסו, תעבדו

מאבק המילואימניקים מוּנע מהבטן ולא מהראש | תרומתם האמיתית של החרדים למדינת ישראל תהיה אם ייצאו לעבודה

אילת שקד , י"א באייר תשע"ב

השבוע התברר שראשי מאבק המילואימניקים שהרבו לככב בתקשורת, בכלל אינם עושים מילואים: בועז נול, שחזר לפני כשנה לישראל אחרי שמונה שנים בארצות הברית, ועידן מילר, שסיים אך לפני שנה וחצי שירות מילואים כמבזקן בגלי צה"ל. אז למה כל כך מקומם אותם שחרדים לא מתגייסים ולא עושים מילואים?

בעלי עושה מילואים 90 יום בשנה, ולא מאוד אכפת לי שהוא עושה ואחרים לא. אותו המדינה צריכה, היא לא צריכה את כולם. מה שכן אכפת לי זה שרבים מהחרדים לא עובדים. כי את החרדים כעובדים וכמשלמי מיסים המדינה צריכה גם צריכה.  

הפתרון המוצע של גיוס כפוי של רבבות חרדים פשוט לא יקרה, וממילא צה"ל לא רוצה ולא יכול לקלוט אותם. אנחנו חייבים לפעול מהראש ולא מהבטן. אז בואו נראה איך הגענו למצב הזה, ואיך אפשר לפתור אותו.

בכל ההיסטוריה שלנו, יהודים תמיד גם למדו תורה וגם עבדו. דוד המלך רעה צאן, רבי יוחנן היה סנדלר, רש"י התפרנס מגידול כרמים וממסחר ביין והרמב"ם היה רופא. הגאון מוילנא לא עבד, רק למד, והוא דוגמה לעילוי שבימינו היה צריך להיות אחד מה-400 שמקבלים פטור.

עם קום המדינה לאחר השואה, כאשר נקבעה חובת הגיוס לצה"ל, היה סיכון ממשי לאובדן התורה והידע היהודי שנצבר לאורך הדורות. בן גוריון וראשי החרדים הגיעו, בצדק, להחלטה להציל את התורה. הם איפשרו למאות חרדים להתמקד בלימוד תורה, תחת הכותרת "תורתם אומנותם". אף אחד לא חזה אז שנגיע לעשרות אלפי חרדים שלא משרתים בצבא ולא עובדים, אבל זו המציאות היום. אז מה עושים?

קודם כל מבינים שיש כאן שתי בעיות שונות. הבעיה הקטנה היא שהחרדים לא משרתים בצבא. הבעיה הגדולה היא שמאות אלפי חרדים לא עובדים, ואנחנו הציבור הישראלי צריכים לקיים אותם. הפתרון הוא לוותר עליהם כחיילים, ולהרוויח אותם כעובדים שמשלמים מיסים.

על פי חוק טל שנפסל על ידי בג"ץ  (שערורייה בפני עצמה), כל בחור חרדי בן עשרים ושתיים צריך לקבל החלטה שתקבע את עתיד חייו: ללכת למסלול של לימוד תורה או למסלול של שירות מקוצר, ואז עבודה.

רבים מהם בוחרים, בעל כורחם, להירשם כלומדי תורה והופכים לנטל על המדינה לכל חייהם. על פי החוקים שמציעות עכשיו סיעות הקואליציה והאופוזיציה, החרדים יבחרו בין שירות לאומי לגיוס, דבר הדורש הקמת מנגנון שיצרוך מהמדינה הרבה כסף וייצור הרבה ג'ובים.

אם נשחרר אותם מחובת השירות הצבאי והאזרחי, ונאפשר להם באותו גיל צעיר לצאת לעבוד, אנחנו נראה רוב שיוצא לעבוד, כאשר רק הלמדנים באמת יישארו בבית המדרש. וזה, דרך אגב, מפחיד מאוד את עסקני החרדים, אבל לא יהיה להם איך להתנגד. המדינה תחסוך מיליונים בקצבאות ובהכנסות ממיסים, רמת החיים של החרדים תעלה וילדים רבים ייצאו ממעגל העוני.

אבל כל זה דורש מאיתנו, הציבור המשרת והעובד, לגלות גמישות ולהתפשר על גיוס חובה לחרדים, לפחות באופן זמני. בפעולה נכונה נוכל להכניס מאות אלפי חרדים לעבודה, ואחר כך הם ממילא גם ישתלבו בחברה הישראלית ובצה"ל.