בשבע 491: תחייתו של האחד במאי

המחאות החברתיות של השנים האחרונות החזירו את 'חג הפועלים' אל לוח השנה הציבורי | הקואופרטיבים זוכים לעדנה מחודשת במקומות שונים

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"א באייר תשע"ב

האחד במאי, אשר צוין השבוע בתהלוכות ברחבי הארץ, יומם של הפועלים, העובדים והעמלים, איננו אירוע קומוניסטי, למרות התדמית שדבקה בו. בניגוד לאינסטינקט הראשוני, סיפורו של האחד במאי מתחיל דווקא במערבית ובקפיטליסטית שבמדינות העולם, ארצות הברית. פרופ' דני גוטווין, מומחה להיסטוריה של יחסי עבודה, מספר כי יום זה החל ביוזמה לציון מותם של כ-60 פועלים שנהרגו בעימות עם המשטרה על רקע שביתה בה פתחו ב'היימרקט' שבעיר שיקגו, בחודש מאי 1886. לדבריו, תוך שנים ספורות הפך האחד במאי ליום שסימל בתהלוכותיו ובהפגנותיו את המאבק לשיפור תנאי עבודתם של הפועלים.

לפרופ' גוטווין חשוב להדגיש, כי למרות אימוצו של יום זה בידי שלטונות האימפריה הסובייטית, למעשה מדובר ביומן של התנועות הסוציאליסטיות בעולם המערבי, אשר הובילו את המאבק להגנה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים, שנראות לנו היום אלמנטריות. "חשוב לזכור כי בשנים שעליהן מדובר, שלהי המאה ה-19, בהן חלה התפתחות תעשייתית מואצת, נוצר מעמד שלם של פועלי תעשייה, אשר נאלץ לעבוד בתנאים שהיום כלל אינם מוכרים. מדובר על פועלים שעבדו 16-14 שעות ביום, בתנאים מחפירים מבחינה בטיחותית, תמורת שכר זעום וללא כל ההגנה הסוציאלית שאנחנו מכירים כיום".

את הסיבה ל'מותו' של האחד במאי בתודעה הישראלית בפרט ובעולם המערבי בכלל, תולה גוטווין במה שהוא מכנה "קידושם של ערכי ההפרטה וצבירת ההון". לטענתו, הימין הכלכלי אשר השתלט בעשרות השנים האחרונות על מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות, יצר זיהוי תודעתי שגוי בין ערכי הסוציאליזם לבין חולאי השלטון הקומוניסטי במדינות הגוש המזרחי. זאת על מנת לשרת את מאבקו בהישגים אליהם הגיעו תנועות הפועלים בעולם המערבי, כמו ההגנה על זכויות העובדים, קיצור שעות המנוחה ועיגונו החוקי של יום המנוחה. "הסלידה הציבורית מכל מה שמריח מסוציאליזם הגיעה למצב כזה שבו גם גופים שפעלו ופועלים עד היום ליישום מדיניות סוציאל-דמוקרטית, כמו ההסתדרות ומפלגת העבודה, נרתעים מזיהוי עם סמלים כמו האחד במאי".

אולם בשנים האחרונות, ובוודאי לאחר מחאת הקיץ האחרון, נדמה שהיום הזה קם מקברו והפך ליום המאבק על זכויותיהם של העובדים החלשים, יום המאבק בשליטת בעלי ההון ויום המאבק למען זכויותיהם החברתיות של השכבות המוחלשות ומעמד הביניים. חלק גדול מהצועדים באחד במאי נרתעים מהשיוך הסוציאליסטי, אולם מתחברים למסרים העיקריים אשר רלוונטיים היום הרבה יותר מאשר בעבר. העלאתן של הבעיות החברתיות השונות על הבמה, תחת כותרת הגג "צדק חברתי" העניקה את הדלק המשמעותי לאחד במאי השנה. למרות זאת, ייתכן שדווקא השילוב הזה הוא גם בעייתו הגדולה. הדרישות השונות והרבות, חלקן סותרות זו את זו, מבלבלות במידה רבה את המסר אשר יצטרך ללכת ולהתחדד בשנה הקרובה עד לאחד במאי בשנה הבאה.

בניגוד לתפישה המקובלת, לא מדובר בחג קומוניסטי. צעדת האחד במאי

שובו של הקואופרטיב

אחד המרכיבים העיקריים של תודעה מעמדית, מבית מדרשו של קרל מרקס, היא ההבחנה בין מנצלים ומנוצלים. המנצלים הם אלו שמחזיקים בבעלות על אמצעי הייצור ואילו המנוצלים הם הפועלים השכירים, אלו שמפעילים את אמצעי הייצור אולם אין להם חלק בבעלות עליהם. מאז פרוץ הרעיון הסוציאליסטי לחלל העולם, נעשו כמה ניסיונות מעניינים לשבור את הדיכוטומיה של מנצלים ומנוצלים. אחד הניסיונות החברתיים-כלכליים המעניינים יותר שנעשו בתחום זה, הוביל ליצירתו של הקואופרטיב, או במילים עבריות אגודה שיתופית.

הרעיון הקואופרטיבי לא היה רק נחלתם של סוציאליסטים, ואפילו חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ראה בחזונו מדינה שבה הקואופרטיבים יתפסו מקום של כבוד בכלכלה. "אנחנו בעצם חברה קואופרטיבית. חברה קואופרטיבית גדולה שבתוכה נמצאות חברות קואופרטיביות קטנות בעלות ייעודים שונים, וקונגרס זה שלפנינו כאן אינו ביסודו אלא מעין אסיפה כללית של החברה הקואופרטיבית שנקראת בשם 'החברה החדשה'", כתב הרצל בספרו האוטופי "אלטנוילד".

את הקואופרטיבים שקמו במהלך השנים ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים, קואופרטיב יצרני וקואופרטיב צרכני. הדוגמה הקלאסית ביותר לקואופרטיב יצרני היא "אגד". מדובר בגוף עסקי אשר הבעלות עליו נמצאת בידי העובדים. במקום עובד בשירותו של בעל הון תמורת שכר חודשי, יש עובד שהוא גם שותף בבעלות על מקום עבודתו. העובדים כולם מחזיקים כל אחד במניה המקנה לו שותפות בבעלות על הקואופרטיב, ושותפות גם ברווחיו במידה וישנם. את הקואופרטיב מנהלת בדרך כלל הנהלה הנבחרת על ידי חבריו, ומתחתיה פועל לעיתים קרובות מנהל מקצועי. לעיתים גם הוא חבר הקואופרטיב ולעיתים על מנת למנוע בעיות ניהוליות, הוא דווקא עובד שכיר.

הדגם השני, הקואופרטיב הצרכני, בא למעשה לענות על הטענות שעמדו בבסיס מחאת הקיץ האחרון, וביתר מיקוד מחאת הקוטג'. קואופרטיב צרכני הוא למעשה עסק בבעלות צרכניו הפוטנציאליים. ההנחה העומדת בבסיס הקמתו של הקואופרטיב הצרכני היא שלעיתים גם הצרכנים מנוצלים על ידי בעלי הון הגובים פערי תיווך לא מוצדקים וגוזרים קופון שמן. בקואופרטיב צרכני פערי התיווך מיועדים כולם לכיסוי הוצאות העסק ובמידה וישנם עודפים, כלומר רווחים, אלו מחולקים מחדש בין הצרכנים, כלומר בעלי המניות. דוגמה לקואופרטיב צרכני שכזה היה במשך שנים ארוכות המשביר לצרכן.

במהלך העשורים האחרונים נשחק מאוד דגם הקואופרטיב, מסיבות שונות. לעיתים היו אלו החברים בחלק מהקואופרטיבים אשר הסתנוורו מול הצעות קנייה מפתות שהגיעו מצד בעלי הון. לעיתים היו אלו כשלים ניהוליים שנבעו מהמבנה הכלכלי הייחודי של קואופרטיב, בו העובדים נדרשים לקחת אחריות גם על החלטות עסקיות שאינן נעימות, כמו למשל קיצוצי שכר. אולם לאחרונה נדמה שתופעת הקואופרטיבים צוברת תאוצה מחודשת. בדרום, בצפון וגם במרכז מתארגנות יוזמות קואופרטיביות, רובן צרכניות אולם חלקן גם יצרניות, אשר מבקשות להשיב את הדגם השיתופי לחיי המסחר והכלכלה הישראליים. כך ניתן למצוא היום מעון קואופרטיבי, סופרמרקט קואופרטיבי ואפילו קואופרטיב פיננסי. מוקדם לקבוע אם מדובר באופנה או במגמה, אך בכל מקרה מדובר ברעיון מעניין ששווה בדיקה.

 

 

פרשנות

עו"ד אורן בס

חוזה עבודה לתקופה קצובה

 

יהודה נשכר לעבודה כמתכנת בחברת התוכנה של יששכר. החוזה ביניהם תחם מראש את תקופת ההעסקה לשנה אחת. מה קורה בתום השנה הזו?

סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי בתום התקופה הקבועה בחוזה העסקה לתקופה קצובה, יראו את העובד כמי שפוטר – אלא אם כן הציע לו המעביד, שלושה חודשים לפחות לפני תום התקופה, לחדש את החוזה. אין צורך במעשה פיטורים, כדרך שנדרש בפיטורים רגילים – די בהגיע התקופה הקצובה לקיצה כדי לסיים את יחסי העבודה.

מעביד שלא הציע כן במועד, ייאלץ לשלם לעובד פיצויי פיטורים. מטרת הסעיף למנוע ממעבידים השתמטות מחובת תשלום פיצויי פיטורים על ידי יצירת מנגנון מלאכותי של העסקה לתקופה קצובה.

אם סירב העובד להצעת המעביד (שהוצעה במועד), יראו בו כאילו התפטר ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. אם הסכימו העובד והמעביד לחדש את החוזה, ולאחר תקופת עבודה נוספת פוטר העובד (או התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים), תיחשב תקופת העבודה כולה לצורך חישוב הפיצויים.

חוזה עבודה למשימה מוגדרת, שלאחר השגתה אין דרך לחדשו, לא ייחשב לחוזה לתקופה קצובה. כך, למשל, מתמחה בעריכת דין שסיים את התמחותו לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים.

בניגוד לחוזה עבודה רגיל, שסיומו בידי המעביד לאחר שנשלמה שנת עבודה אחת מקים לעובד זכות אחת – פיצויי הפיטורים ששיעורם פשוט לחישוב וצפוי, הרי שחוזה לתקופה קצובה שהופר לפני תום התקופה מקים לעובד זכות לפיצוי גם לפני שהושלמה השנה הראשונה. פיצוי זה יחושב לפי ההפרש בין מה שהיה אמור להשתכר לפי החוזה לבין ההכנסה הריאלית שהשתכר בפועל (או שהיה יכול להשתכר בשקידה ראויה).

מעביד, לעומת זאת, מרוויח מחוזה כזה אפשרות ליחסי עבודה בעלי אופי מחייב פחות – כזה שאין הוא נדרש להוכיח שיש סיבה טובה לסיומם ושנתן לעובד זכות שימוע.

 

הכותב הוא עו"ד מתמחה בדיני עבודה