בשבע 491: יותר סחבת, פחות ביקורת

בעקבות הסחבת שנקטו פרקליט המדינה והיועץ המשפטי, נאלצו הח"כים להסכים על כך שהגוף המבקר את עבודת הפרקליטות יהיה חסר שיניים

יאיר שפירא , י"א באייר תשע"ב

*  הדו"ח השנתי של נציב התלונות על שופטים: פחות תלונות, אבל יותר חמורות * צעדת 'נשים בירוק' בתשעה באב תמיד עברה בשקט, אבל ניסו שחם צופה סיכון למהומות בוודאות קרובה

לעיתים הפשע משתלם, כך לפחות נוכחו השבוע אנשי משרד המשפטים.

את הדיונים על הקמת גוף חיצוני לביקורת על עבודת פרקליטות המדינה החלה הכנסת כבר לפני כשלוש שנים. בפרקליטות הבהירו כי מבחינתם די במנגנוני הביקורת הקיימים, בבתי המשפט ובשירות המדינה. הם אמנם לא אמרו לא במפורש, אך לאחר מספר חודשים היה ברור כי פרקליט המדינה משה לדור לא מתכוון לשתף פעולה בנושא. אלא שתמימות הדעים בכנסת אודות נחיצותו של גוף שכזה חצתה מחנות פוליטיים, והצעות חוק שלא לקחו בחשבון את דעתו של לדור החלו לצוץ בזו אחר זו. את מהלכי החקיקה הובילו בעיקר חברי הכנסת גדעון עזרא, ראלב מג'דלה ואורי אריאל, שביקשו להקים גוף חיצוני - בדומה לנציבות התלונות על שופטים שהוקמה לפני כמעט כעשור (והואילה להתחיל לפעול, תוך כדי עבירה על הנאמר בחוק, רק לפני פחות מתשע שנים).

סקירת עמדותיהם של היושבים סביב שולחן הוועדה לענייני ביקורת המדינה הבהירה ללדור ולחבריו בפרקליטות שהעניין סגור. להסכמה הרחבה בין חברי הכנסת על הצורך בהקמת הגוף הצטרפו כל ארגוני הזכויות, ארגוני המחקר והאיגודים המקצועיים שביקשו להצטרף לדיון: מלשכת המבקרים הפנימיים ועד ללשכת עורכי הדין, מהפורום המשפטי למען ארץ ישראל דרך התנועה לאיכות השלטון ועד המכון הישראלי לדמוקרטיה, מהשר לשעבר פרופסור אמנון רובינשטיין ועד למבקר המדינה בהווה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. נוספו על כל אלו שר המשפטים יעקב נאמן, שהדגיש את מחויבותו להקמת גוף שכזה, והבוס החלש של לדור, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין - גם אם אמר זאת בחצי פה ועם הרבה מילות נימוס כלפי הפרקליטות.

בצר לו פנה לדור אל הדרך המקובלת להריגה רכה של יוזמות לא רצויות. הוא ביקש מהוועדה להקים במשרד המשפטים צוות פנימי, אשר יישב על המדוכה ויביא את הצעת משרד המשפטים למבנהו ולסמכויותיו של גוף הביקורת שיקום. משרד המשפטים התחייב למסקנות בתוך שלושה חודשים, ומשחלפה חצי שנה איבדו חברי הכנסת את סבלנותם וזימנו דיון נוסף בוועדה. שם הסתבר כי אמנם עבודת הוועדה טרם הושלמה ואנשי המשרד אף סירבו להמציא לחברי הכנסת טיוטה כלשהי, אך כבר ברור שהקווים לדמותו של הגוף שמתכננים בפרקליטות אינם מעודדים במיוחד. במשרד המשפטים רקחו נוסחה של גוף ביקורת פנימי נטול סמכויות, שאינו יכול לקבל תלונות מהציבור אלא מנסה לאתר כשלים כלליים בתוך המערכת ולהביא בפני ראשיה הצעות לתיקונם. כשחברי הכנסת תמהו על המרחק שבין גוף הביקורת שהם ביקשו להקים לזה שמתכננים במשרד המשפטים, הם שמעו שוב את המנטרה של לדור כי מבחינתו די במנגנוני הביקורת הקיימים.

חברי הוועדה נואשו מפרקליט המדינה והבהירו ליועץ המשפטי לממשלה שאם הצעת משרד המשפטים לא תהיה רצינית, או תעוכב עוד זמן רב, הם יפנו לחקיקה משלהם. אם הדבר היה תלוי בלדור, אדם שהגמישות אינה מתכונותיו הבולטות, הרי שמשרד המשפטים היה מושך עוד מספר חודשים ואחרי לחץ מביא בפני הח"כים הצעה שאי אפשר אלא לסרב לה. אלא שווינשטיין לקח את העניינים לידיו והתחייב להביא הצעה משלו.

באמצע השבוע שעבר היתה אמורה הוועדה לביקורת המדינה להתכנס ולדון בהצעתו של היועץ המשפטי לממשלה. וינשטיין היה אמור להעביר אותה לעיונם של הח"כים שלושה ימים קודם לכן. כשהגיע הזמן המיועד, פנו חברי הכנסת ללשכתו של היועץ וניסו לברר מדוע ההצעה מבוששת להגיע. שם נאמר להם שייתכנו עיכובים, שכן תיבת המייל בלשכת היועץ אינה פועלת. את המייל עם ההצעה הצליחה לשכתו של וינשטיין לשלוח רק שעות אחדות לפני הישיבה המיועדת, ולכן החליטו הח"כים לדחות אותה בשבוע. שבוע מכריע, כך התברר בדיעבד.

הצעתו של וינשטיין היתה להקים במשרד המשפטים גוף ביקורת הכפוף ליועץ המשפטי לממשלה, שיאויש על ידי שופט שהיה בעברו איש פרקליטות. הגוף יהיה מוסמך לדרוש תשובות בעל פה ובכתב מאנשי הפרקליטות. הוא יהיה מוסמך לפרסם את מסקנותיו, אך גם לצנזרן בעת הצורך. לפחות בשלב הראשון לא יתקבלו שם תלונות מהציבור הרחב, אלא המבקר ייזום ביקורת בעצמו תוך שימת לב לפסקי דין שביקרו את התנהלותם של פרקליטים.

בימים כתיקונם הצעתו של היועץ היתה רק עמדת פתיחה למשא ומתן אל מול חברי הכנסת. אך ההתפתחויות הפוליטיות בראשית השבוע נטלו באחת את כוח המיקוח שלהם. הקדמת הבחירות הצפויה נטרלה למעשה את האפשרות שהח"כים יוכלו להשלים את החקיקה עוד בכנסת הזאת, ובכנסת הבאה איש לא יודע מי מבין יוזמי החוק ימשיך לשבת על כסאו. לא נותר לח"כים אלא לקבל את מה שהציע היועמ"ש. נחמה הם יכלו למצוא בהבטחתו של השר נאמן כי גוף הביקורת במתכונתו החלושה יקום בתוך חודש חודשיים, ולכל המאוחר עוד לפני פיזורה של הכנסת.  

מריחת הזמן הוכחה כמשתלמת

שופטים חשודים

גם חבלי לידתה של הנציבות לתלונות על שופטים לא היו פשוטים, וגם עשור לאחר הקמתה היא עדיין מוסד שאינו חף מחסרונות. בראש הנציבות עומד השופט בדימוס אליעזר גולדברג, אדם הנטוע היטב בברנז'ה שאותה הוא אמור לבקר. פרסום התלונות שנמצאו מוצדקות הוא חלקי ואקלקטי, ובעיקר - מעלים את שמותיהם של השופטים שסרחו. גם השיניים של הנציב אינן חדות ביותר, כך אפשר ללמוד למשל מאחד מהסיפורים שדגם הנציב ופרסם השבוע בדו"ח השנתי. תלונה מוצדקת על עיכוב של שנה וחצי בהחלטה של שופט בית משפט למשפחה בנושא מזונות אינה דבר חריג בשגרת עבודתו של הנציב. אך אפילו הוא הופתע לגלות כי בדו"ח שפורסם לפני שנתיים הוא כבר העיר לאותו שופט על עיכוב חריג במתן החלטה אחרת באותו תיק מזונות.

הדו"ח השנתי של הנציב מעיד אמנם על פחות תלונות שהוגשו השנה על התנהלותם של שופטים, אך מצד שני נראה שאסופת התלונות בהן דן הנציב הפעם היתה חמורה מהרגיל. התנהגותה של שופטת שביקשה להכיר את אמו של עורך דין שהתפרץ לדבריה כדי לבחון מקרוב את זו שנתנה לבנה חינוך לקוי היא עניין מביך, כמו גם דיין שאילץ בעל דין להסכים כי הוא בבחינת גולם, לאחר שזה התפרץ לדבריו. שופט בית משפט למשפחה שנדרש שוב ושוב במשך חודשים לתת פסק דין, ענה לצדדים כי פסק הדין נכתב והוא יישלח בימים הקרובים. רק שמונה חודשים מאוחר יותר, וחודשיים לאחר שהנציב פתח בבירור התלונה על העיכוב, הצליח השופט לשלוח את פסק הדין האמור, מה שיצר את התחושה הלא נעימה כי השופט נתפס בשקר גס. כל אלו ועוד מצטרפים לתחושה כי לא רק עורכי הדין סובלים בשנים האחרונות מירידה ברמת העוסקים במקצוע.
בעתירתן תמהו 'נשים בירוק' על כך שצעדה שעוברת בשקט מוחלט שנה אחר שנה מעלה את חששם של השוטרים, בעוד תהלוכות אחרות שכבר הניבו בעבר אלימות ופצועים, כגון מצעד הגאווה וההפגנות נגד ההתיישבות היהודית בשייח ג'ראח, מקבלות היתר מהמשטרה למרות הסיכון

דוגמאות אחרות העלו חשד למעשים פליליים של ממש. מקרה אחד התפוצץ בערעור שהגישה המדינה על קלות העונש שגזר על נאשמים שופט בבית משפט השלום. בפסק דינו כתב שופט בית משפט השלום כי בהתאם לעסקת טיעון שנרקמה בין הצדדים טען התובע לקנס גבוה, הסנגור טען לקנס נמוך בהרבה, והשופט הכריע והעמיד את הקנס על סכום נמוך, בדומה לזה שביקש הסנגור. בערעור הציבה המדינה פרקליט אחר, וזה נדהם לשמוע את גרסת הנאשמים לאופן שבו התקבלה עסקת הטיעון. הם טענו בבית המשפט כי התובע מטעם המדינה ביקש מהממונים עליו להגיע להסדר מקל עם הנאשמים ולהסכים לקנס נמוך במיוחד, אך נענה בשלילה. אשר על כן, רחוק מעיניהם, הוסכם בין התובע הסורר, הסנגור והשופט כי בפועל תסכים התביעה לקנס נמוך, אך פסק הדין ייכתב כך שייראה כאילו ביקש התובע קנס גבוה יותר. במשרד המשפטים ביררו את העניין, הגיעו למסקנה כי בדברי הנאשמים ובא כוחם יש יסוד של אמת, ופנו אל הנציב לבירור המקרה. שופט השלום הכחיש את העניין מכל וכל, אך הנציב ציין שאף על פי שאין הוא יכול להכריע בין הגרסאות הסותרות, הרי שמכל מקום יש כאן עניין לחקירה פלילית. אם יש אמת בסיפור, הרי שהתנהלותו של השופט היא מעשה פלילי ממש. ואם הסיפור אינו נכון, הרי מדובר בעלילה נגד שופט, שהיא עצמה מעשה פלילי.

מקרה אחר הוא של דיין בית דין אזורי שהניח לבתו ולחתנו לייצג בפניו מתדיינים בעשרות תיקים. הסיפור הובא לידיעת הנציב בעקבות תלונה של אדם שגילה כי בת זוגו מיוצגת בתיק שנוהל בפני הדיין על ידי בתו של אותו דיין. הנציב קבע עוד כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את העובדות לאמיתן, ובכלל זה הקביעה בפרוטוקול כי הבעל והאישה הופיעו בבית הדין והצהירו שברצונם להתגרש, קראו את הסכם הגירושין בעיון, והסכימו שהדיין ידון בעניינם וייתן תוקף של פסק דין להסכם. בפרוטוקול נכתב עוד כי מי שייצג את האישה היה החתן, בעוד שבפועל המייצגת היתה הבת.

בדיקה מוקדמת יותר של הנהלת בתי הדין הרבניים, שבדקה את התיק ולא מצאה בו אז את הפרוטוקול המדובר, העלתה את חשדו של הנציב כי הפרוטוקול זויף בדיעבד. הנציב העביר את הטיפול בפרשה לוועדה למינוי דיינים, זו אשר מופקדת גם על הדחתם של דיינים מכהנים.

 

 גם ניסו בנביאים

עתירה שמוגשת בימים אלו לבית המשפט העליון מגלה כי מפקד מחוז ירושלים, ניצב ניסו שחם, ממשיך במדיניות של קודמיו בתפקיד ומגביל את תנועותיהם של יהודים במזרח ירושלים, כדי להרחיק כל חשש לאי שביעות רצון של ערביי העיר.

לפני עשרה חודשים פנתה תנועת 'נשים בירוק' למשטרה על מנת לקבל אישור לצעדה המסורתית סביב חומת העיר העתיקה בתשעה באב. הצעדה נערכת זה 18 שנה ברצף, לאחר שבשנת 1994 אילץ בג"ץ את משטרת ישראל להעניק לה אישור. הפעם דחו במשטרת מחוז ירושלים את הבקשה והציעו מסלול חלופי שלא יעבור במזרחה של העיר - כל זה בנימוק שערביי ירושלים חוגגים השנה בתשעה באב את צום הרמדאן. המשטרה טענה כי התהלוכה תיצור בוודאות קרובה סיכון למהומות באזור, ואפילו הצליחה להנפיק את הנימוק המופלא כי צעדת תשעה באב תפגע בחופש הדת של המוסלמים החוגגים.

בעתירה שהגישו באמצעות עורכי הדין ד"ר אביעד הכהן וישעיהו אברהם, תמהו 'נשים בירוק' היאך מתנבאים ניצב שחם ואנשיו על ודאות קרובה לסיכון עשרה חודשים לפני המועד המיועד לצעדה. הם גם תמהו על כך שצעדה שעוברת בשקט מוחלט שנה אחר שנה מעלה את חששם של השוטרים, בעוד תהלוכות אחרות שכבר הניבו בעבר אלימות ופצועים, כגון מצעד הגאווה וההפגנות נגד ההתיישבות היהודית בשייח ג'ראח, מקבלות היתר מהמשטרה למרות הסיכון. בין השאר טענה העתירה נגד "אפלייתן לרעה של העותרות על פני תושבי מזרח העיר, שמורשים לחגוג ולהלך ברחובה של עיר בכל שעות היממה, לרבות בשעות הקטנות של הלילה, גם כאשר הדבר כרוך במטרדי רעש ועשן הנגרמים עקב ה'חגיגות'".