בשבע 492: סיפורים מהבונקר

אורה מורג מחזירה את הילדים בדרכה המרתקת אל ימי משפטי נירנברג, אבל שכחה להדגיש את שנאת היהודים של הגרמנים

עפרה לקס , י"ח באייר תשע"ב

ב"ה

 

ספר/ כותרת: משנה: אינפ':'בחזרה אל הבונקר', אורה מורג, ידיעות ספרים, כריכה רכה, 358 עמודים

כיתוב תמונה: חשיפה להיסטוריה, 'בחזרה אל הבונקר'

הספר מרתק, אין ספק. אורה מורג מצליחה להצמיד את עיני הקוראים אל הדפים, ולגרום להם להפוך אותם אחד אחרי השני, תוך עצירת נשימה והאצת קצב הלב מפעם לפעם.

ילדים שאוהבים את ספריה של מורג יודעים למה. היא לוקחת אירועים היסטוריים ו'שותלת' בהם ילדים באופן כזה שלא רק שההיסטוריה מסופרת מנקודת מבטם, אלא שהם אלה שמפעילים אותה: מפצחים את הקוד של האניגמה הגרמנית בספר 'אניגמה', או מבצעים בעצמם את 'שוד נועז בלב ים'. בספר הנוכחי הם מונעים ברגע האחרון את בריחת ראשי הפושעים הנאצים מספסל הנאשמים בנירנברג.

קוראי 'בחזרה אל הבונקר' צוללים אחורה בזמן לימי תום מלחמת העולם השנייה, ופוגשים בעפרה, בת יחידה להורים שעלו לארץ מגרמניה, המחפשים נואשות קרובי משפחה שאולי ניצלו. הם מתוודעים גם לפטר, גרמני מברלין, שנמלט מבית הוריו כדי להישמע לצו הגיוס של היטלר, שבשלהי המלחמה דורש מבני ה-14 להגן עליו ועל הרייך. פטר נמלט מפני הפיצוצים ומגיע לבונקר גדול ומסועף, שמתברר כלא אחר מזה של היטלר. הוא פוגש שם את ביתו הבכורה של יוזף גבלס, ומבלה שם מספר ימים שמתבררים כהרי גורל: בכירי הממשל הנאצי מתאבדים והמעצמה האכזרית על סף כניעה.

בינתיים נקראים הוריה של עפרה לשליחות חשובה וסודית ביותר בברלין, ועפרה פוגשת בפטר, שם מצפות להם הרפתקאות רבות.

מורג הולכת פה קצת רחוק. היא משכתבת היסטוריה ידועה, מוכרת וגם רגישה. לא מדובר בבדיה או במבצע עלום של הפלמ"ח, אלא בהיסטוריית בסיס, כזו שלא הייתם רוצים שתיצרב אצל ילדכם באופן שגוי. מורג אמנם מצרפת כדרכה לסוף הספר את 'דבר ההיסטוריון', הפעם מעטו של אריה רוקח, שעושה סדר ומבדיל בין עובדות לדמיון ואפילו דן בשאלה האם המעשה של מורג הוא לגיטימי. רוקח יוצא עם המסקנה שמדובר במעשה בגבולות המותר.

הסוגיה השנייה שמעט צרמה בעת קריאת הספר, היא האופן שבו מציגה מורג את הגרמנים. היא כן מאשימה אותם באכזריות וכן מעמידה את פטר כנער מבולבל וחוזר בתשובה, אבל מוחקת כמעט לגמרי את שנאת היהודים של הגרמנים. כמעט לאורך כל הספר מוצגים הגרמנים כמי שהלכו שבי אחרי היטלר, שבכוח הכריזמה שלו הצליח לסחוף אותם לאידיאולוגיית כיבוש העולם (ההתעללות ביהודים כמעט שאיננה מוזכרת) והם הלכו אחריו כשה אחר הרועה, בלי שיהיו להם מניעי שנאה עצמית. ולא, זה ממש לא היה כך.

בקיצור: הספר מומלץ, כי העלילה מרתקת וחושפת את הילדים לנקודות לא תמיד ידועות בהיסטוריה. אבל אחרי הקריאה כדאי לפתח דיון משותף...

חשיפה להיסטוריה, 'בחזרה אל הבונקר'

ofralax@gmail.com