בשבע 492: הנייר מסמיק

"הכנסת אישרה בקריאה ראשונה, ברוב של 109 ח"כים לעומת מתנגד אחד, את החוק לפיזור הכנסת",

הלל גרשוני , י"ח באייר תשע"ב

דיווח 'הארץ' בבוקר יום שלישי. בכתבה, שעליה חתומים אופיר בר-זוהר ויהונתן ליס, נאמר: "עכשיו זה סופי - הבחירות לכנסת יתקיימו בעוד כארבעה חודשים מהיום, ביום שלישי 4 בספטמבר". וכך כתב גם אריק בנדר ב'מעריב': "עכשיו זה רשמי וסופי: הבחירות לכנסת ה-19 יתקיימו ביום שלישי, י"ז באלול, 4 בספטמבר". בפעם הבאה כדאי יהיה לכתבי 'הארץ' ו'מעריב' לבדוק במילון הפוליטי ממתי קריאה ראשונה היא סופית, וממתי בכלל יש משהו סופי בפוליטיקה, גם אם העיתון צריך כבר לרדת לדפוס.

גם לו התקיימו מדורות ל"ג בעומר בכל מטר רבוע בישראל, הן לא היו מספיקות לשרוף את כמות העיתונים שדיווחו ופירשנו על דברים שלא היו ולא נבראו, בעקבות תרגיל 'הקדמת הבחירות' של נתניהו, שלאחר מעשה התברר כעוקץ שנועד למשוך את מופז לממשלה ללא תנאים ממשיים.

"חברי הכנסת ה-18 פיזרו את המליאה", דיווח שער 'מעריב' בקול נרגש, ועסק גם במלכוד של נתניהו, כאשר הפינוי הצפוי של שכונת האולפנה עלול לפגוע בו בבחירות. גם 'ידיעות אחרונות' דיווח על המלכוד של נתניהו אל מול הבחירות הקרובות(?). העיתונים אמנם הוציאו מהדורה שנייה, אך זה לא ממש עוזר להקטין את הבושה, שאל מולה פארסת האגדה האורבנית של ה'חטיפה' בדיסניוורלד (ראו 'מיקרוסקופ' בשבוע שעבר) מתבררת כעיתונות נפלאה ואמיצה.

קחו למשל את ישראל היום, שכאמור הצליח לעדכן במהדורה שנייה את השער ועמוד פנימי אחד, אך שאר העיתון נותר ללא שינוי. וכך מתפרסמת ב'עיתון של נתניהו' ידיעה ביקורתית על מופז, המצטטת בכירים בקדימה המדברים על "הפקרות ושחיתות שחוצה את הגבול הפלילי", בהתייחס לדיווחים על כך שמופז שוקל לבטל את הפריימריז בקדימה. ככה זה בלחץ של הפרינט: אפשר להדפיס שער חדש, אבל לעדכן את מפת היריבויות והחברויות של העיתון, לוקח קצת יותר זמן.

הלל גרשוני

 

מי מביך

ביום ראשון, שני שחקני השחמט שמנהלים את המדינה על גבי הלוח המכונה 'אזרחים', עדיין שידרו שהבחירות בדרך. באותו ערב התכנסה ועידת הליכוד בגני התערוכה בתל-אביב.

מגיש מהדורת החדשות המוקדמת 'שש עם', עודד בן עמי, אמר לצופים בטון יהיר, ציני ומלגלג: "ועידת הליכוד בוחרת הערב נשיא לוועידה. במפתיע ייבחר ככל הנראה ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד הזה". בהמשך הערב התקיימה הוועידה, כשבמרכזה חברי מרכז שלא מאפשרים לראש הממשלה נתניהו לבצע מחטפים: דורשים בחירות חשאיות ומונעים קבלת החלטות על תקנות חירום. כל זאת, כשברקע תרגיל פוליטי של הודעה ברגע האחרון על קיום הוועידה, וקיומה באולם המכיל 700 איש עבור מעל 3000 חברי מרכז.

הסיקור של רינה מצליח במהדורה המרכזית של הערוץ השני, היה, אפעס, מביך משהו. "מביך ברמה שלא תתואר", תיארה מצליח את המתרחש בוועידה.

האמת, רינה, את יודעת מה הכי מביך - שאת מסתירה מהצופים את מה שכל מי שגולש באינטרנט קרא: את הטריקים של נתניהו שנועדו לפגוע בדמוקרטיה בתוך הליכוד. נתניהו ואנשיו נכשלו לא "כי לא ידעו לנהל", כפי שאמרת, אלא משום שהדמוקרטיה בליכוד ניצחה.

"פה אין ממש מנצחים", אמרת. באמת? כינית זאת "מארב שעשו לו האגף הימני בליכוד", ש"עסוקים במשחקי תקנון".

תגידי, את דוברת של נתניהו כשממולו ניצבים ציבור חברי הליכוד, או שאת פרשנית במהדורת חדשות שאמורה להיות אובייקטיבית?

אותי לימדו שעיתונאים אמורים להגן על הדמוקרטיה, לא על פוליטיקאים  שרומסים אותה.

על קורות המשך השבוע והתרגיל של נתניהו אפשר רק לומר שהפעם, באופן יוצא דופן, נתניהו הוביל את התקשורת באף. רק שלצערנו, המנהיגות של ראש הממשלה באה לידי ביטוי רק בענייני ההתיישבות. על כיסאו.

חני לוז

 

שתיקת התקשורת

זוכרים את קמפיין "לא תשתיקו אותנו" של הקרן החדשה לישראל, בתגובה לתיקון לחוק לשון הרע מנובמבר האחרון ואת המהומה התקשורתית? עיתונאים יודעים איך להגן על הזכות לביטוי חופשי.  לפני כחודש קרא הארגון Human Rights Watch לרשות הפלשתינית להימנע מהעמדתו לדין של יוסף א-שאייב, עיתונאי שהוחזק במעצר ללא הליכים משפטיים כשבוע ואז שוחרר. ותגובת הברנז'ה? שתיקה רועמת. להגן על ערבי קרוב לבית שסובל דיכוי רק משום שמתח ביקורת על הרש"פ, יחד עם אחרים, בעמודי הפייסבוק שלהם? מה פתאום? הרי רק הדמוקרטיה הישראלית מדאיגה אנשי תקשורת בישראל. דרך אגב, שנה לפני כן פרסם אותו ארגון הודעה על כך ש"להטרדות חמורות של עיתונאים פלשתינאים בגדה המערבית וברצועת עזה בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית ושל חמאס יש השפעה מצננת על חופש הביטוי", הודעה שאף זכתה לפרסום במדור 'מיקרוסקופ' בגיליון 438. משום מה לא ראיתי מחאה, לא מאורגנת ולא פרטיזנית, לא בקול ולא בדפוס, המביעה סולידריות מטעם עיתונאים ישראלים עם הקולגות שלהם מעבר לקו הירוק. והדבר מוזר, כי אגודת העיתונאים תל אביב  קיימה לאחרונה שני סיורים לחברון ולשכם בהובלת עמותת 'לוחמים לשלום' (וגם סיור בישובי גב ההר היהודיים בהובלת דובר המועצה האזורית שומרון). האם אין השלום בנוי על דמוקרטיה, והאם דמוקרטיה יכולה לפרוח אם אין תקשורת?  אז מדוע שתקו העיתונאים הישראלים?

 

·       ברכת יישר כוח ליצחק פינטו מקיבוץ נחשולים על מכתב שפרסם במוסף 'הארץ', שתמונה שצילם בנו רותנברג שהופיעה בכתבה ב-20.4 עם הכיתוב: "פליטים מהכפר הפלסטיני טנטורה, 1948" נראתה לו חשודה. זאת מכיוון שהפליטים צועדים מתחת לקו מתח גבוה, כאשר ב-1948 לא היה באזור טנטורה חשמל. ופינטו יודע; הוא הגיע לכפר הנטוש טנטורה ב-13 ביוני 1948 וכל האזור כלל שמונה כפרים ערבים שלא היו מחוברים לרשת החשמל. שנתיים ישבו הוא ויתר מתיישבי נחשולים בבתים נטושים ללא חשמל ואף ללא צנרת מים. רק בסוף 1950 הם חוברו לקו חשמל שאליו חובר גם הכפר פרדיס. לפעמים כיתוב של תמונה מפוברקת שווה עשרת אלפי מילים של תעמולה.

ישראל מידד

 

ביקורת הנקרא

"מילה של פוליטיקאים"

(כותרת ראשית, 'ידיעות אחרונות')

צודקים, כבר עדיף לסמוך על העיתונאים שניזונים מפיהם

 

 

"כהרגלו, נתניהו ההססן שוב מיצמץ" (הארץ).

כהרגלם, רק הארץ מסוגלים להפוך מהלך פוליטי מבריק ל'היסוס' ו'מצמוץ'

 

"הסכם נתניהו-מופז אתמול שובר את שיא הציניות, שהוחזק מאז אוגוסט 1939 בידי השותפים להסכם מולוטוב-ריבנטרופ" (הארץ)

פלא פלאים: אמיר אורן מסכים עם נתניהו שהשנה היא 1939

 

 

חדשות בחדשות

תוכנית הרדיו 'מתחילים מבראשית' בהגשת העיתונאי יהושע מאירי ירדה מלוח השידורים של הרדיו החרדי 'קול ברמה'. זאת לאחר שהקדיש תוכנית לדמותו של בנימין זאב הרצל. כך דווח באתר 'סרוגים'.

 

אתר 'הארץ' באנגלית יושק מחדש בשבוע הבא, וקוראים מזדמנים יוכלו לקרוא בו בחינם מספר מוגבל של מאמרים.

 

ערוץ 10 החזיר ביום חמישי שעבר לוועדת המדרוג מחצית מהחוב שצבר, כ-700 אלף שקל מתוך סכום של כ-1.5 מיליון שקל, כך דווח ב'מעריב'.