בשבע 492: הוא קנה אותם בזול

בהשוואה לג'ובים השמנים שקיבלו ברק וסיעתו הקטנה, נתניהו קנה את 28 הח"כים של קדימה במחיר רצפה

דברים שרואים מכאן , י"ח באייר תשע"ב

 * בעקבות השותפות הקואליציונית תיפתח אפשרות מדאיגה לשיבתם של פורשי קדימה לליכוד * בעוד הפרשנים הפוליטיים שלנו מצקצקים בלשונם, במדינות המערב מתקבלת בטבעיות מעורבותם של חוגים דתיים במפלגת השלטון השמרנית  

כאשר רכשתי את הדיסק הקשיח הראשון שלי, עם קיבולת של 10 מגה, נאלצתי להיפרד מאלפיים שקל. היום ניתן להשיג דיסק-און-קי של 8 ג'יגה ב-30 שקל - מחיר טוב לאין ערוך. ניתן לזהות צניחת מחירים דומה כאשר משווים את מה ששילם נתניהו לחמשת סרני סיעת העצמאות - שר או יו"ר ועדה על כל ח"כ - למחיר הרצפה שהוא שילם השבוע ל-28 חברי קדימה.

הממשלה שקמה אתמול (יום ד') מכונה ממשלת אחדות, אבל זוהי גניבת דעת. ממשלת אחדות מורכבת מהמפלגה המובילה בימין והמפלגה המובילה בשמאל. קדימה הייתה מפלגה שמשכה קולות מימין ומשמאל בבחירות 2006. בבחירות 2009 בהנהגת ציפי לבני היא הפכה זמנית למפלגת שמאל וכייסה את מפלגות העבודה ומרצ מבוחריהן המסורתיים. בינתיים התייאשו בוחרי השמאל מקדימה וחזרו הביתה לעבודה ומרצ או כרכו את עתידם עם יאיר לפיד. התהליך הזה התחיל עוד בטרם התמודדות מופז-לבני, והסתיים סופית עם פרישת לבני מקדימה לאחר תבוסתה. כך נותרה קדימה ללא מרחב מחייה אלקטורלי ועם סיכון גבוה להתרסקות מוחלטת.

עם הצטרפותו לממשלה סתם מופז את הגולל על כל סיכוי שלו להנהיג את השמאל, כשם שהחלטת אהוד ברק לפלג את העבודה היוותה גט כריתות בינו לבין השמאל הישראלי. נראה שמופז קלט די מהר שהשמאל לא יקבל אותו לזרועותיו חרף נכונותו להפליג בוויתורים. כעת זכתה קדימה בתוספת חיים של שנה וחצי, ואולי גם הקימה גשר שעליו יצעדו חלק מבכיריה בדרכם חזרה לליכוד.  

מאז התפלגה רפ"י ממפא"י, פורשים חוזרים כאן למפלגת האם שלהם בהצלחה, מי יותר ומי פחות. רשימת הפורשים החוזרים כוללת בין היתר את שמעון פרס, עמיר פרץ, דן מרידור, בני בגין, יגאל הורוביץ ז"ל, זלמן שובל, ואפילו אברשה "חזור הביתה" שריר. אם במשך שנה וחצי הזיווג בין קדימה לליכוד יפעל בהרמוניה, תיפתח אולי דרך חזרה לליכוד לאנשים כמו מופז, צחי הנגבי ואחרים. במסיבת העיתונאים המשותפת הציג מופז את עצמו כתלמידו של מנחם בגין, ולא הזכיר ולו פעם אחת השם אריאל שרון. בליכוד ובקדימה יש אנשי שטח שנהגו להתערב בפריימריז של המפלגה היריבה על מנת לסייע לחבר, ומבחינתם מדובר בתהליך של איחוד משפחות.
בבחירות 2009 הפך הליכוד למפלגה הגדולה ביש"ע, מאפרת ועד לתקוע. כזכור, בימיה האחרונים של מערכת הבחירות נתניהו יצא לנטיעת עצים ברחבי יש"ע וחיזר אחרי הקולות הללו כשלצדו משה יעלון ובני בגין. מפלגה המבקשת ומקבלת את קולותיהם של מצביעים דתיים-לאומיים חייבת להעניק להם בתמורה את הזכות הדמוקרטית להשפיע על המפלגה

בעוד המניעים של קדימה ברורים, מניעיו של נתניהו יותר סתומים. אשרינו אם נתניהו צירף את קדימה משיקולים לאומיים רמי מעלה - למשל בסוגיית איראן והתקציב. על איראן אין צורך להכביר מילים. למרות שמצבה הכלכלי של ישראל טוב לאין ערוך ממצבה של אירופה, המיתון העולמי מתחיל לתת את אותותיו גם בכלכלה הישראלית. החלה ירידה בהכנסות המדינה ממסים, ובהתאם גובר הצורך בריסון תקציבי, בה בשעה שהתנועות החברתיות-כביכול תובעות הגדלת ההוצאות הממשלתיות לצורכי רווחה. ממשלה רחבה תוכל להדוף לחצים כאלו ביתר קלות.

ההצהרות על שינוי חוק טל ושיטת המשטר יכובדו לכל הפחות בצורה חלקית. השינוי במעמדו של הציבור החרדי ושילובו במעגל העבודה ייטיב גם עם המדינה וגם עם הציבור החרדי. הניסיון מראה ששינויים בשיטת הממשל אינם תרופת פלא, אבל העלאת אחוז החסימה ל-5% עשויה לבלום את הנטייה להרס עצמי אצל הציונות הדתית ולכפות עליה התלכדות.

שמענו פרשנים שמתוך משאלת לב או רוע לב תולים את המפנה החד בנושא הבחירות בקבלת הפנים הצוננת שזכה לה נתניהו בוועידת הליכוד. זה היה מעין "נתניהו ראה וינוס" מהקדמת הבחירות, מתוך שכנוע שעליו לטפל תחילה בהשתלטות חובשי הכיפות והשביסים. אך כעת מתברר שכבר בשבת, לפני אירוע הוועידה, ביקר צחי הנגבי אצל אהוד ברק באקירוב כדי לגבש את המהלך. אולי נתקנאו פרשנינו באפשרויות הפתוחות בפני פרשני התורה, והחליטו שגם בפוליטיקה הישראלית אין מוקדם ומאוחר.

אבל מתוך היכרותנו עם נתניהו, אין לפסול את הפירוש הזה לגמרי. כאשר כל הערוצים מדקלמים במקהלה מתואמת "קיצונים עליך נתניהו", יו"ר הליכוד נוטה להילחץ. דרך בדוקה לבלום את חזרת הליכוד לשורשיו האידיאולוגיים היא להציף את המפלגה בחוזרי קדימה, שהתפארו בהתנערות מכל מחויבות אידיאולוגית. אם בכך תסתיים הצטרפות קדימה לממשלה, מוטב שהצטרפות זו לא הייתה באה לעולם.

לערבים מותר להתפקד במאסות לקדימה, אז למה לדתיים ולמתיישבים אסור בליכוד? נתניהו בוועידת הליכוד השבוע

 מי שמצביע זכאי להשפיע

תיאוריית "ההשתלטות העוינת" על הליכוד מצד גורמים "קיצוניים" ביש"ע משרתת את השקפתם של פרשנים כגון חנן קריסטל, החותרים למצב פוליטי של WIN-WIN: או שהשמאל שולט ומבצע את מדיניותו, או שראש ממשלה מטעם הליכוד מתבקש להראות "מנהיגות" ולבצע אף הוא את מדיניות השמאל.

האמת היא שהציבור הדתי-הלאומי קנה ביושר את מעמדו המחוזק בליכוד. בבחירות 2009 הפך הליכוד למפלגה הגדולה ביש"ע מאפרת ועד לתקוע. תופעה דומה נרשמה גם בשכונות דתיות-לאומיות בירושלים ובפתח תקווה. אם הליכוד היה משכפל את הישגיו ביש"ע בכל הארץ, הוא היה יושב היום על קרוב לחמישים מנדטים. כזכור, בימיה האחרונים של מערכת הבחירות נתניהו יצא לנטיעת עצים ברחבי יש"ע וחיזר אחרי הקולות הללו כשלצדו משה יעלון ובני בגין.

מפלגה המבקשת ומקבלת את קולותיהם של מצביעים דתיים-לאומיים חייבת להעניק להם בתמורה את הזכות הדמוקרטית להשפיע על המפלגה. טוב עשה השר גלען ארדן כאשר במקום להתגונן מול התקשורת עבר למתקפה. הוא שאל את מראייניו למה התקשורת מתמקדת רק במתפקדי הליכוד מיש"ע, ואינה נדרשת אף פעם לחוסר הפרופורציה המשווע בין המספר הגדול של מתפקדים ערבים לקדימה לעומת מספר מצביעי קדימה הכמעט אפסי במגזר הערבי.

בשיח הפוליטי אצלנו מקובל לרדת על מפלגות סקטוריאליות "סחטניות". התוכניות לשינוי שיטת הממשל נועדו בין היתר לצמצם את המערכת המפלגתית למספר סביר של מפלגות. אבל גם במערכת המושתתת על מפלגות גדולות, הציבור הדתי לא מתכוון להיעלם. בכל מדינות המערב הציבור הדתי נוטה לתמוך ולהיות מעורב במפלגות היותר שמרניות (ישנם כמובן דתיים המצביעים גם לשמאל, אבל באחוזים נמוכים יותר) כגון המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית, המפלגה הפופולרית בספרד או הדמו-נוצרית בגרמניה. בחו"ל נחשבת המעורבות הזאת תופעה לגיטימית במשחק הדמוקרטי. רק אצל אבירי הדמוקרטיה הישראלית השתתפות פוליטית כזאת מתקבלת בצרות עין.

הפעם זו הכלכלה

הכמעט הליכה לבחירות הביאה לחשיפת כמה קלפים אצל מפלגות ושחקנים במערכת הפוליטית. מפלגת ישראל ביתנו הייתה מוכנה לייעד את המקום השני ברשימתה ליאיר שמיר, בנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. ברור שהייחוס המשפחתי היווה שיקול בשיבוצים שערך אביגדור ליברמן. אבל יאיר שמיר לא נבחר בגלל גבות העיניים המשותפות לו ולאביו, ושמיר הבן מיעט להתבטא בנושאים פוליטיים. עיקר עשייתו היה בתחום הכלכלי.

כשם שבבחירות הקודמות המוצר המבוקש היה עיתונאי - דניאל בן סימון בעבודה, ניצן הורוביץ במרצ ואורי אורבך בבית הלאומי, והמגמה נמשכת גם השנה עם יאיר לפיד - בבחירות הנוכחיות עשויים לככב אנשי כלכלה בכירים. בורסת השמות כוללת גם את גליה מאור, שזה עתה פרשה מבנק לאומי ומנועה מליטול על עצמה תפקיד בנקאי אחר, את האלוף (מיל') שלמה ינאי שכיהן חמש שנים כמנכ"ל טבע ועוד.

המשבר הכלכלי העולמי הגביר את הביקוש למועמדים בעלי כושר ניהולי מוכח, אשר ייטיבו לנווט במים הכלכליים הסוערים. מיט רומני מנהל בינתיים מרוץ צמוד מול אובמה, כשנקודת החוזק שלו הוא עברו בניהול כלכלי. ההצלחה הכלכלית הישראלית, שהפכה למקור גאווה אצלנו ומחזקת את נתניהו בסקרים, מעצימה את התופעה.