בשבע 492: אופורטוניזם במיטבו

מופז וקדימה פעלו בעיקר מתוך שיקולים אופורטוניסטיים, אבל הקמת ממשלת האחדות יוצרת הזדמנות לטיפול נכון בסוגיות חשובות

עמנואל שילה , י"ח באייר תשע"ב

1.      בפעם השנייה בקדנציה הזאת נתניהו מבסס את הקואליציה שלו ואת המשך שלטונו על אופורטוניסטים שאיבדו את תמיכת מפלגתם ואת תמיכת הציבור, שורדים פוליטיים שההיאחזות בקרנות המזבח של ממשלתו היא מפלטם הפוליטי האחרון. זה התחיל בברית הפוליטית שנכרתה עם אהוד ברק וארבעת חבריו לסיעת 'עצמאות', רגע לפני שמפלגת העבודה כופה על ברק פרישה מהקואליציה ובעקבותיה הדחה מתפקיד יו"ר המפלגה. סיעת 'עצמאות' של ברק וחבריו היא פיקציה פוליטית, אין מאחוריה שום תמיכה ציבורית. אך חמשת המנדטים שלה, שחוברו אל שולחן הממשלה בדבק רב-עוצמה של ג'ובים וכיבודים, העניקו לנתניהו קואליציה יציבה שלא הפסידה באף הצבעה בכנסת. גם סיעת קדימה של היום היא כוח פוליטי חסר כיסוי ציבורי. על פי הסקרים האחרונים 28 המנדטים שלה עמדו להתמעט לכדי כעשרה בלבד. ועד לתאריך הבחירות המיועד, גם האלקטורט המצומק הזה היה עשוי להתנדף לחלוטין.

לזכותה של מפלגת העבודה ייאמר שמרבית חבריה הלכו אחר מצפונם הפוליטי, פרשו מממשלת נתניהו והצליחו, לפחות לפי מה שמלמדים הסקרים, לשקם את כבודה הציבורי וכוחה הפוליטי של מפלגתם. לעומת זאת בקדימה, מפלגה שהורתה בשחיתות ולידתה באופורטוניזם, לא נמצא עד כה מי שייצא נגד המהלך הציני של מופז, שהפר את כל נדריו ולמען שרידותו הפוליטית חבר אל מי שעד לאחרונה זכה מפיו רק לחרפות וגידופים.

אל נתניהו אין כל כך מה לבוא בטענות על השינוי שחל בתכניותיו. הוא הבהיר מראש שבחירות אינן האופציה המועדפת, ושהוא הולך אליהן רק משום שהקואליציה שלו מאיימת להתפורר. לאחר שההיערכות להקדמת הבחירות גרמה לנפילת מניותיה של קדימה ופתחה אופציה לרכוש אותה לשורות הקואליציה במחיר מציאה, למה שנתניהו לא יקנה? רוב מוחלט של הציבור לא מבקש בחירות כעת, כאשר ממילא לא מסתמן שום מועמד אלטרנטיבי רציני לראשות הממשלה. גם אם הדבר גורם תסכול עז לשלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, שביקשו לתרגם בהקדם את הסקרים המחמיאים לכוח פוליטי משודרג וכעת ייאלצו להמתין, זו לא סיבה ללכת לבחירות.

 

2.      הרכבה של הקואליציה החדשה נותן פתח לתקווה אבל גם משאיר מקום לדאגה. בנושא הגרעין האיראני, יש לקוות שהצטרפותו של מופז לממשלה תביא תועלת. התנגדותו הפומבית של הרמטכ"ל לשעבר לאופציית התקיפה היתה עלולה לגרום נזק לטקטיקת 'תחזיקו אותי' המוצלחת שהובילו נתניהו וברק, שנועדה לגרום לארה"ב ולשאר המעצמות להיכנס בעובי הקורה ולעשות את העבודה הדיפלומטית, ובמקרה הצורך אולי גם הצבאית. כחבר בפורום השמינייה, יש להניח שמופז ינהג באחריות וישמור על שתיקה בנושא האיראני. את נימוקיו נגד התקיפה, בהנחה שיש לו נימוקים אמיתיים שאינם לצרכי ניגוח פוליטי, הוא יביע בפורומים סגורים, ישכנע או ישתכנע ובכל מקרה יתרום, כך יש לקוות, לקבלת ההחלטה הנכונה. אם יואילו ברק ונתניהו לא לסמוך רק על דעת עצמם ולדון ולקבל החלטות בפורום שמינייה מורחב שמכיל בתוכו שלושה רמטכ"לים לשעבר - ברק, יעלון ומופז, יהיה בכך משקל נגד להתקפותיהם של מאיר דגן, יובל דיסקין ושאר ביטחוניסטים בדימוס.
דחיית הבחירות לעוד שנה וחצי רק מאריכה את התקופה שבה הח"כים בליכוד המעוניינים להיבחר גם לקדנציה הבאה יצטרכו להוכיח לציבור המתפקדים את ימניותם. אם אכן כוחם של מתפקדי הימין הבהיל אפילו את נתניהו, קל וחומר שהח"כים יצטרכו להמשיך להתחשב בו

 

3.      תחליף לחוק טל חייב בכל מקרה להתקבל בקרוב, בגלל החלטת בג"ץ שמונעת את הארכת החוק הקודם. מהתבטאויות ראשונות בנושא שנאמרו בעקבות מהלך הקמת ממשלת האחדות, נראה כי נתניהו ומופז מבינים שאין מקום לגיוס כפוי של הציבור החרדי, גם לאחר שהמפלגות החרדיות איבדו את מעמדן כלשון מאזניים. יש צורך בהידברות שבמסגרתה הצד החרדי יבין שעליו להגביר משמעותית את קצב השתלבותו במסגרות שירות שונות שיותאמו לאמונתו ולאורחות חייו, ואילו הצד החילוני יבין שההתקדמות חייבת להיות הדרגתית, מתוך הידברות וללא כפייה. השתלבות החרדים בשירות הצבאי והאזרחי ובחיי הכלכלה תושג ללא הסתה אנטי-חרדית, ללא סיסמאות יומרניות ומנותקות מהמציאות, תוך התחשבות מלאה בצרכיהם המיוחדים של המתגייסים החרדים, ותוך הכרה בערך לימוד התורה ומתן אפשרות להמשך שגשוגו של עולם הישיבות, זה החרדי וזה הדתי-לאומי.

 

4.      כמובן שכל מצוקת חוק טל באה לעולם רק בגלל האימפריאליזם השיפוטי של שופטי בג"ץ, אשר נטלו לידם את הסמכות לבטל את החלטות הכנסת. חשוב מאוד לנצל את הקואליציה הרחבה והיציבה כדי להסדיר בחוק יסוד את היחסים בין הרשות המחוקקת והרשות השופטת. הצעת החוק של שר המשפטים יעקב נאמן, שמאפשרת להחזיר לתוקף חוק שביטל בג"ץ בהחלטת רוב של 65 ח"כים, היא ויתור מופלג של נבחרי העם על סמכותם וריבונותם. אם בכלל ראוי לתת לבג"ץ בהרכבו המוטה הנוכחי מעמד של בית משפט לחוקה, יש לעמוד על כך שחוקים אשר נפסלו בבג"ץ יוכלו לחזור לתוקף בהצבעת רוב מוחלט של חברי הבית, 61 ח"כים - הא ותו לא. יש ליצור שיתוף פעולה בנושא בין נפגעי בג"ץ מהמחנה החרדי ומהמחנה הדתי-לאומי, שאליו יחברו גם רוב הח"כים של הליכוד, למעט חסידי בג"ץ חסרי תקנה כדן מרידור, בני בגין ודומיהם.

 

 

5.      בצד של הדאגה יש לציין את דבריהם של פרשנים פוליטיים שטענו השבוע כי נתניהו נקט במהלך של דחיית הבחירות וצירוף קדימה מתוך מטרה להחליש את כוחו של הימין בתוך הליכוד. לטענת הפרשנים, נתניהו נבהל מעוצמתם של חובשי הכיפות במרכז הליכוד, אשר מנעו את בחירתו ליו"ר ועידת הליכוד בערב הפתיחה. הוא הבין שרשימת הליכוד לכנסת עלולה לצאת ימנית מדיי לטעמו, ולכן החליט לדחות את הבחירות. אך גם אם אכן צירף נתניהו את קדימה כדי לדלל את כוחו של הימין בקואליציה, אין סיבה אמיתית לרפיון ידיים באגף הימני של הליכוד. דחיית הבחירות לעוד שנה וחצי רק מאריכה את התקופה שבה הח"כים המעוניינים להיבחר גם לקדנציה הבאה יצטרכו להוכיח לציבור המתפקדים את ימניותם. אם אכן כוחם של מתפקדי הימין הבהיל אפילו את נתניהו, קל וחומר שהח"כים יצטרכו להמשיך להתחשב בו. האגף האידיאולוגי בליכוד צריך להזכיר לעצמו שמאחורי מספר הח"כים הרב של קדימה לא עומד כוח ציבורי אמיתי, ולכן אין צורך להתחשב בדעתם יותר מדיי. המחנה האידיאולוגי בליכוד ממשיך גם כעת להיות רוב בממשלה ובמפלגת השלטון, ונתניהו לא יוכל לנהל את הקואליציה שלו תוך התעלמות מעמדת מפלגתו. כפי שאמר ליברמן, הצלתה של גבעת האולפנה תהיה אחד ממבחניה העיקריים של הקואליציה החדשה.

 

6.      באשר למחנה הציוני-דתי, נראה שדחיית הבחירות פועלת לטובתו. המפד"ל תוכל כעת למצות בנחת את תהליכי המפקד והפריימריז שלה, ואילו האיחוד הלאומי יקבל זמן נוסף כדי לגבש נוסחה שתאפשר לו איחוד עם המפד"ל שלא יהיה כרוך בפילוג פנימי בתוכו. כעת אפשר יהיה גם למצות את הדיון הציבורי בקשר לתנועתו החדשה של נפתלי בנט, ולראות האם מדובר בעוד גילוי של פלגנות בתוך מחנה הימין, או בכוח פוליטי רענן שישאב קולות ממעגלים שממילא לא יתנו את קולם למפלגת הציונות הדתית. גם הכוונה להעלות את אחוז החסימה צפויה לחזק את החיבור בתוך המחנה הדתי-ימני, אם לא מתוך אהבה אז לפחות מתוך הכרח ושיקולי כדאיות.