חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הפקולטה למדעי הפשרה

בנושאי מדינה הרב לא צריך לדבר. כמו שמדען לא יכול לדבר על אמונה ופוליטיקאי לא יכול להתערב במדע.
17/05/12, 15:35
עפרה לקס

 לימודי יסוד ביהדות לצד מרכז פמיניסטי בועט, שמירה על צביון אקדמי ציוני עם התנגדות לסירוב פקודה, פיתוח פקולטות וקמפוסים חסר תקדים תוך התגוננות מביקורת על 'בית הגידול של הרוצח עמיר'  @ פרופ' משה קווה, נשיאה הוותיק של אוניברסיטת בר אילן, מחזיק כאידיאולוגיה את דרך ההליכה בין הטיפות כדי להגיע להישגים מרשימים, גאה במדענים שלו שלא בורחים לחו"ל ובסטודנטים המעניקים לטובת הקהילה כחלק מהחובות לתואר @ עוד כסטודנט צעיר הוא הפריך חוק של חתן פרס נובל לפיזיקה, אך עד היום הוא מדגיש: "החוכמה היא לדעת שהחוכמה באה מהקב"ה"

קרדיט: עפרה לקס

צילום: עפר עמרם

כשפרופסור משה קווה היה ילד, דמיונו הוביל אותו אל ימי המבול, כשהוא מצייר לעצמו עולם מכוסה מים עד לגובה הרי אררט. אבל משהו בתמונה הזאת לא הסתדר לו. הוא לקח נייר ועיפרון ואחרי כמה חישובים הגיע למסקנה שאין די מים בכל היקום כדי לכסות את כל העולם. נרגש מהמסקנה שוברת המוסכמות, הוא הגיע לבית הספר 'ישורון' בו למד וחלק אותה עם הסובבים. התגובה היתה הזמנת אביו אל המוסד הלימודי פלוס איומים. "אבי אמר 'תראה מוישה, תגמור בגרות, את היתר תשמור לעצמך. לא כל מה שאתה חושב אתה צריך להגיד בקול רם'". הדברים נשמרו בליבו של מוישה עד שהיה לדוקטור לפיזיקה. אז חשב שהגיעה העת לצאת עם הדברים החוצה. "אבל אז הילדים אמרו לי 'אבא, אנחנו לומדים בישיבות, אתה לא כותב על זה'". כעבור כמה שנים, בעת ביקור בסין, נתקל קווה לראשונה בטענה שהמבול היה תופעה אזורית. בעקבות כתבה שקרא, הוא נכנס לפרויקט השו"ת ופגש לראשונה בעובדה שחכמי ישראל כבר חלקו בעניין. "עד אז הילדים כבר סיימו ללמוד, ואני פרסמתי את המאמר בכתב העת של פרשת השבוע של האוניברסיטה". הפרשייה הזאת באה אל פתרונה, אבל הסקרנות הטבעית של קווה הביאה את אביו הרב לייעץ לו לבחור בדרך המחקר. "הוא אמר לי: אין ספק שאם תהיה רב תשקיע את כל נפשך בתורה, אבל אם תראה באיזשהו שלב שהרמב"ם טעה נצטרך לצאת מהעיר בבושת פנים. אם תראה שאיינשטיין טעה, כל המשפחה תהיה גאה".

 

טלפון מחתן הנובל

חמוש בתובנה הזאת הלך קווה ללמוד פיזיקה. "זה תחום שאהבתי, ואמרתי שאנסה להראות שמישהו כמו איינשטיין לא בסדר". קווה בחר ללמוד בבר אילן, אז אוניברסיטה קטנטונת, בגלל התורה, החברים והאפשרות לשלב את אלה עם לימודי המדעים. המטרה שלו היתה אולי יומרנית, אבל היכולת לערער על הראשונות הובילה אותו למצוא בגיל צעיר טעות בחוק שטבע פרופ' פליקס בלוך, זוכה פרס נובל. החוק הבסיסי נלמד באותה תקופה בבתי הספר והיה למוסכמה.  

כשקווה הגיע למחלקה עם המסקנה המרעישה, סירבו המבוגרים להאמין לו. "הם אמרו 'תירגע ילד. קודם תלמד, אל תגיד מיד'. המזל שלי היה שהמנחה שלי היה פרופ' אביעזר, אדם נועז שנתן לי יד חופשית". קווה כתב מאמר בעל כותרת נועזת 'הכישלון של חוק בלוך', עליה אגב לא היה חוזר היום, ושלח אותו למגזין יוקרתי שבו מתפרסמים אחד מכל 150 מאמרים.

כעבור כמה שבועות התקבל במחלקה לפיזיקה טלפון מדובר אנגלית שהציג את עצמו בתור פרופסור בלוך. הוא חיפש את פרופסור משה קווה וכשנאמר לו שאין כזה, הוא חיפש את דוקטור קווה. המזכירה המשיכה להתעקש שגם כזה אין, אז הוא שאל אם סטודנט בשם הזה לומד במחלקה. אחרי חיפושים, המזכירה שלחה מישהו לקרוא לו. קווה הנרגש חשב שמישהו חומד לו לצון, עד ששמע מעבר לקו את חתן פרס הנובל בכבודו ובעצמו. "הוא שאלBoychik, how old are you?' ' ואני עשיתי את עצמי יותר מבוגר. אמרתי 24 וחצי במקום 24. הוא אמר: 'אתה צודק ואני טעיתי. הייתי השופט של המאמר שלך וקיבלתי אותו'. היושרה שלו היתה מדהימה".
בנושאי מדינה הרב לא צריך לדבר. כמו שמדען לא יכול לדבר על אמונה ופוליטיקאי לא יכול להתערב במדע. הממשק של מדינה יהודית ודמוקרטית הוא מספיק עדין, כדי שאמירה כזאת תגרום לפרימה של התפר

בחדרו של קווה תלויות כמה תמונות: באחת מהן מחייכים למצלמה התורמים של הפקולטה לרפואה שנפתחה השנה בצפת, ממסגרת אחרת שתלויה קרוב קרוב אליו מציצה תעודה הקשורה בפרויקט השו"ת. בתמונה אחרת מונצח סר נוויל מוט, אותו הוא מגדיר "האדם השני שהיה הכי קרוב אליי, אחרי אבי". עם מוט, פיזיקאי לא יהודי, נובליסט גם הוא, עבד קווה במשך 25 שנה מדי קיץ ובשבתונים. באחת השנים, כשהגיע עם כל המשפחה לקיימברידג' לשנת שבתון, קיבל אותו מוט ואמר לו שיסתובב 180 מעלות ויעלה על מטוס, כי הוא וחוקריו מיצו את התחום. קווה ביקש בכל זאת כמה שבועות לחשוב, ותוך זמן קצר הראה שכל מה שמוט וחוקריו עשו במשך שני עשורים - מוטעה. "במקום לגרש אותי הוא עבד איתי, ואחד המאמרים הראשונים שעשיתי איתו היה להראות איך מה שהוא עשה במשך 20 שנה היה מוטעה. האנשים האלה הם יחידי סגולה. כמה שאדם הוא גדול יותר, יש לו את הקטע של צניעות. כי בידע יש עניין של יוהרה, ואתה צריך ללמוד וכך לדעת שאתה לא יודע. החוכמה היא לדעת שהחוכמה באה מהקב"ה".

פרופ' קווה הוא נצר לשושלת רבנים ובני תורה. במשך הראיון דבריו מתובלים בציטטות והוא נהנה להשתעשע איתנו, כמעט לבחון, את הידע שלנו בש"ס ובמשניות. כל זה מתקבל באור מעט אחר כשבוחנים התבטאויות שלו מן העבר, בעיקר סביב העקירה מגוש קטיף, אז יצא חוצץ נגד אמירות של רבנים שקראו לסירוב פקודה. "חכמים היזהרו בדבריכם - לא נאמר על הטיפשים", הוא מבהיר היום. "רבנים הם בעלי השפעה. אין דעת תורה אחת, והנזק שהתבטאות כזאת מביאה למגזר הדתי הוא קשה". קווה חושב ששיחה פרטית בין תלמיד לרבו בנושא היא אפשרית, אבל הפומביות מזיקה. "בנושאי מדינה הרב לא צריך לדבר. כמו שמדען לא יכול לדבר על אמונה ופוליטיקאי לא יכול להתערב במדע. הממשק של מדינה יהודית ודמוקרטית הוא מספיק עדין, כדי שאמירה כזאת תגרום לפרימה של התפר".

הרב שפירא היה זקן רבני הציונות הדתית ורב ראשי לשעבר, והוא היה בטוח שזו חובתו להתבטא בתחום הזה.


 "זו היתה טעות שהוא התבטא. את הנזק של האמירה הזאת לקח הרבה זמן לשקם ועובדה שכמעט אף אחד לא נשמע לה".

קווה מעדיף את הדרך המעמעמת, זו שאומרת ביקורת בצורה מעודנת או משתמעת לשתי פנים, וכך הוא נוהג בעצמו. "גם אני כנשיא האוניברסיטה מאוד זהיר כי יש רגישויות. אני צריך מצד אחד לשמור על הייחוד שלי אך מצד שני לא לפגוע במגזרים שאני מחובר להם".

"האוניברסיטה רוצה שסטודנט יהיה גאה ביהדותו על ידי שהוא יכיר אותה". פרופ' משה קווה

מתנצלים על הרצח

"לא רציתי את התפקידים המינהליים, אני אוהב את המחקר", אומר קווה, אשר מחזיק בשבט הנשיאות של האוניברסיטה כבר 16 שנה. "התפקיד שלי לוקח את כל כולו של האדם עם כל מחשבותיו. אם אני עוסק במחקר אז אני יכול לכתוב את המאמר מחר, אבל פה הרבה אנשים שאני אוהב, סטודנטים וחברי סגל תלויים בי".

הסוויץ' בקריירה, ממחקר לניהול, אירע בשנות ה-90 עם פתיחת שערי העלייה מחבר העמים, כשעזר וייצמן, אז שר המדע, הפציר בו לטוס איתו לרוסיה ולמשוך מדענים יהודים לעלות לישראל. קווה ניסה להתחמק בשם העבודה הרבה שיש לו, "לא ידעתי איך אני יכול לשכנע אנשים", אבל וייצמן, שהגיע במיוחד לבר אילן, לא ויתר. כך מצא עצמו הפרופסור מול 2,000 מדענים יהודים שהגיעו מכל קצוות רוסיה, עומד ונואם על התחום שלו בפיזיקה: מערכות לא מסודרות. 

"היה שקט, ואחד הנוכחים פתאום שאל: מה יש לך על הראש? הוא התכוון לכיפה שהיא חלק ממני, ובכלל לא חשבתי שיש עליה שאלה. ידעתי שכל מה שאומר עלול לקלקל". לבסוף, השווה קווה בין גיל המדע המודרני (300 שנה) לגילה של אמונת ישראל (אלפי שנים) והסביר שהכיפה ממחישה שמעל המדע המצטמצם בראש קיימת אמונה, המסומלת בכיפה. 

בביקור הבא הוא כבר קיבל תמונת הוקרה עליה התנוססה כיפה וההסבר שנתן לה, וגם 500 רשימות של קורות חיים ממדענים שרצו לעלות לארץ. קווה לא ידע מאין ישיג לכולם מקומות עבודה וקרנות מחקר. הוא הסתייע בפרופ' יובל נאמן בתוך בר אילן, ונסע "בפעם הראשונה בחיי לארצות הברית שלא לצורך מדעי אלא כדי לאסוף תרומות".
אני זוכר עד היום את הטראומה של הסטודנטים שירדו מהאוטובוס וחטפו צעקות 'רוצחים'. איש לא רצה להירשם ללימודים כאן. אחד הצעדים הראשונים שעשתה האוניברסיטה היה הקמת ועדה שתבדוק האם האוניברסיטה נקיית כפיים בכל הנוגע לעידוד לרצח

מכון רזניק שהוקם אז קלט את המדענים, ופרופ' קווה הפך לדיקן ואחר כך לרקטור ומשם לנשיאות. מסע התרומות ההוא היה, כך מסתבר, רק סיפתח. מאז הוא גייס מאות מיליוני דולרים לבר אילן והעניק לה תנופת פיתוח גדולה. ב-16 שנות כהונתו שילשה האוניברסיטה את מספר הסטודנטים שלה, והוא עומד היום על 33 אלף, בכל שלוחותיה ותכניותיה. 

המעבר של קווה מתפקיד הרקטור לנשיא התרחש ארבעה חודשים אחרי רצח רבין, ויש אומרים שבעטיו. יגאל עמיר היה כזכור סטודנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה, וכך גם חבורתו הקרובה. האוניברסיטה, כמו המגזר הסרוג כולו, סבלה מדה לגיטימציה קשה וקווה נכנס כדי לשקם. הקולות שיצאו אז מהחלונות הגבוהים של האוניברסיטה היו אפולוגטיים, מה שגרם ללא מעט אנשים להרים גבה ואפילו להתנגד לדרך זו.

קווה אומר היום, ממרחק השנים ומקילומטראז' לא קצר של עשייה ציבורית, ש"אין פעולה בחיים שאין עליה ביקורת". עם זאת, הוא לא מתחמק מהתמודדות עם הסוגיה. מצד אחד, הוא יודע היטב שאין אוניברסיטה שסטודנט שלה רצח והיא הפכה לנאשמת, ומנגד הוא מחזיר אותנו לימים ההם: "האוניברסיטה היתה במצב קשה. כל המדינה ראתה אותה כמוקצה מחמת מיאוס. אני זוכר עד היום את הטראומה של הסטודנטים שירדו מהאוטובוס וחטפו צעקות 'רוצחים'. המדינה טעתה ולא הבחינה בין חטא הפרט לחטא הכלל, איש לא רצה להירשם ללימודים כאן. אחד הצעדים הראשונים שעשתה האוניברסיטה היה הקמת ועדה שתבדוק האם האוניברסיטה נקיית כפיים בכל הנוגע להסתה ולעידוד לרצח". קווה עצמו יודע שהוועדה היא צורך מגוחך, ואף מדמה זאת לאדם נורמטיבי שנדרש להציג תעודת שפיות. אבל לדבריו הוועדה עשתה את שלה. היא הגיעה למסקנה המתבקשת שהאוניברסיטה נקייה, הדברים הגיעו לכנסת והנושא ירד מסדר היום ברמה השלטונית. ברמה העיתונאית והציבורית "כל מעשה שעשינו נמדד בצורה מיקרוסקופית. זה נכון שחושבים שגם מדינת ישראל מתנצלת יותר מדי, אבל איש לא יודע מה זה גורם להשיג בשקט".

קווה אומר שבגלל הרצח הפיתוח של האוניברסיטה היה מורכב יותר, ושהדי הקולות ההם עדיין לא שככו לחלוטין, על אף מצבה ומעמדה של בר אילן היום.

מאז ועד היום שואף קווה לפתח ולשמר את בר אילן כאוניברסיטה ייחודית, מושג שהוא אוקסימורון. "אוניברסיטה מגיעה מהמושג 'אוניברסליס', והיא נמדדת במדדים אוניברסליים של מדע ומצוינות. מצד שני, אני מחויב לשמור על הייחודיות. אני לא מתוקצב עבוד לימודי היסוד ביהדות שכל סטודנט חייב בהם כאן, אבל לא חשוב אילו קיצוצים יעברו על המערכת, והיו תקופות קשות, הדבר השמור ביותר הם לימודי היסוד, שהם המרכיב הזהותי שלנו". כל סטודנט שרוצה לסיים תואר בבר אילן מחויב ללמוד כמה שעות של לימודי יסוד ביהדות. "האוניברסיטה רוצה שסטודנט יהיה גאה ביהדותו על ידי שהוא יכיר אותה".

 חתונה בסיביר

קווה נולד לפני 69 שנים בטשקנט להורים שהכירו בעת שנמלטו מפולין לפני פלישת הנאצים. האב היה תלמיד ישיבת חכמי לובלין היקרתית, אליה התקבל באופן נדיר במקביל לאחיו ("הרב שפירא אמר שכעת הוא מבין מדוע מופיע בפסוק פעמיים 'קווה אל ה'"), האם היתה בת למשפחת אנשי נדל"ן אמידה. האב, שנס בחוסר כל, ביקש מהאם להלוות לו כרטיס לרכבת, אבל היא התעקשה לרכוש לו אחד, וכך הם ברחו לרוסיה והוגלו לסיביר, שם נישאו. קווה גדל על סיפורי מסירות הנפש של הוריו על שמירת המצוות, "כמו זה שכדי למצוא לי מוהל היו צריכים לנסוע ארבעה-חמישה ימים ברכבת", ועל ברכי אהבת התורה של אביו. בסוף שנת תש"ט הגיעה המשפחה לארץ, תוך שאביו מסרב למשרת רבנות בארצות הברית. בישראל הוא עבד במשרד הביטחון והיה לעובד מסור ומוערך. "הוא חשב שהמצווה הכי גדולה, אחרי שהיהודים עבדו אצל הגויים, זה שהם יעבדו אצל יהודים ויתרמו למדינה. אנחנו ינקנו את המוטו שאדם צריך לנצל את מה שאלוקים נתן לו בגנים לטובת הכלל". קווה מפליג בדבריו על אביו, מציין את כושר הלימוד שלו, את זיכרונו ואת המעורבות שלו בחינוכו הוא. קווה ממשיך ללמוד עם נכדיו גמרא ומסכת אבות, מעביר שיעורים בבתי כנסת וגם מלמד יהדות באופן מקוון במסגרת קורסי היסוד באוניברסיטה.
אין כאן לימוד של דבר שסותר הלכה, ביקורת המקרא לא נלמדת באוניברסיטה. מספרים על זה אבל לא מלמדים את זה. ולהגיע להחלטות כאלה זה לא פשוט, כי אתה יוצא כאילו מעבר לקהילייה המדעית

קורסי היסוד של האוניברסיטה ביהדות עומדים היום על מספר אסטרונומי של 1,800 קורסים. "אין מוסד בעולם שיש לו אוצר כזה". מעבר לאלה קיימים המדרשה לבנות והכולל לבנים - עבור מי שמבקשים להעמיק יותר.

יש קורסים שיכולים להיחשב יהדות במקומות אחרים, אבל לכאן הם לא ייכנסו?

"אנחנו אוניברסיטה דתית ויש לנו הגדרות של יהדות, מצד שני אנחנו לא מוסד שמגייר. מה שנחשב לדבר בעייתי מבחינה הלכתית נמדד ונשקל. תלמידים שלמדו בישיבות תיכוניות נחשפים לרוחב דעת שהם לא הכירו, וכאלה שלא למדו במגזר הדתי מקבלים את האל"ף בי"ת הראשוני. יש כאן אורתודוקסיה עם כל הרוחב שלה". עם זאת, הוא מחדד, "אין כאן לימוד של דבר שסותר הלכה, ביקורת המקרא לא נלמדת באוניברסיטה. מספרים על זה אבל לא מלמדים את זה. ולהגיע להחלטות כאלה זה לא פשוט, כי אתה יוצא כאילו מעבר לקהילייה המדעית".

אמנם 100 אלף תלמידים כבר למדו לימודי יסוד, אבל מדובר בלימודים שאינם גורעים או מעלים מהממוצע לתואר, ולמרצים לא מחכה קידום בהמשך הדרך. כדי להעצים את מקומם של הקורסים, קווה ייסד השנה במה בה מחלקים פרס נשיא למרצה מצטיין וגם לסטודנטים בולטים. סיפורי המרצים, הוא אומר, מרגשים. חלקם נשמעים כמו עלון של תנועת תשובה או קירוב: אחד המרצים סיפר על סטודנטית, קצינה בדרגה גבוהה, שבסוף הקורס ביקשה לעשות לבנה פדיון הבן, מושג אליו נחשפה לראשונה בקורס. או "אחד מהרמטכ"לים לשעבר שאומר שבפקודות יום הוא כתב ציטטה מהתנ"ך, וזה הגיע לו מלימודי היסוד".

בימים אלה, כשמסיכת הפמיניזם כבר נקרעה מעל פניהם של כמה וכמה ארגוני נשים תוך שהמוטיבציה האנטי ישראלית שלהם מתגלה, קווה מגבה את 'מרכז רקמן' לקידום מעמד האישה שקיים בקמפוס, וגם פעולותיו והרוחות העולות ממנו מעוררות לא פעם סערה ומושכות ביקורת. מבחינתו של קווה, בר אילן נכנסה ראשונה (תשס"א) לתחום, כדי להראות שלתורה יש אמירה בכל תחומי חיים. "אנחנו רוצים לעשות את השיח במסגרת הלכתית. נכון, פה ושם יש אמירות שלפעמים מעצבנות. אז מה, מי ההורים שלו לא עיצבנו אותו פעם? המכון הולך לפי האורתודוקסיה. במקומות אחרים הנושא מגיע לקיצוניות".

קווה מחלק את היסודות שעליהם הוא מבקש להשתית את האוניברסיטה לשלושה: יהדות לכלל ישראל, כבוד הבריות, ו"שלום בית במובן הרחב". קווה מספר על התלבטויות לא מעטות בשאלה אם ללכת עם האמת עד הסוף. הוא מהלך בין טיפות לא קטנות ולא תמיד של גשם. בין דרישות מדעיות, אמת יהודית והכיפה שלא תמיד מתקבלת באהדה בכל החוגים. "גם הקב"ה שינה מפני השלום, וגם בשלום בית ציבורי צריך למצוא את הפשרות כדי לחיות ביחד. אני לא אומר שחס וחלילה לא תקיים הלכה מסוימת, אבל המקסימום צריך להיעשות. זה מורכב ומצריך המון שיקול דעת. וזה גורר אחריו ביקורת".

קווה קיבל לידיו לפני 16 שנה אוניברסיטה יהודית: מחלקות גדולות של מדעי הרוח, החברה והיהדות, ומחלקות קטנות יותר של מדעים מדויקים. האוניברסיטאות בעלות השם בעולם, כך הוא אומר, מחלקות את עצמן בשווה בין מדעי הרוח ומדעים מדויקים. כשהוא רצה להצעיד את בר אילן לעבר המצוינות הוא נדרש ל"כסף ומהפך מחשבתי", ויחד עם זאת "הגדרה שמדעי הטבע לא באים על חשבון היהדות". כדי לממש חזון כזה הוא נדרש להשיג כסף מן החוץ, והרבה. עד היום הוא השיג לאוניברסיטה מאות מיליוני דולרים.

בין אבני הדרך היו הקמת בית ספר להנדסה, בו לומדים היום 1,000 תלמידים; מרכז המוח "הגדול בישראל" שמשלב כמה דיסציפלינות הסובבות סביב ההארד דיסק האנושי; הקמת מרכז לננו-טכנולוגיה ועוד. "ואז בר אילן פתאום נכנסה לעולם המדעים וקלטה מדענים חוזרים". ההישג האחרון בתחום הוא הפקולטה לרפואה.

רפואה באוריינטציה יהודית

קווה, איש מעשי, יודע גם לחלום. מבחינתו, בעתיד הלא רחוק "כל אדם שתהיה לו בעיה רפואית ייסע לצפון, כי שם יהיו מכוני המחקר הטובים ביותר". כשאוניברסיטת בר אילן נוסדה, כתב היסוד שלה קבע שהיא תקים פקולטה לרפואה יהודית. החזון המתין כמעט 60 שנה, עד שלפני כמה חודשים נחנכה הפקולטה בצפת בטקס רב רושם.

ההמתנה, מסביר קווה, היתה קשורה הן לעלויות הגבוהות הכרוכות בהקמת פקולטה כזו והן באי מתן אישורי ממשלה להקמתה. משנפל הפור על הקמת פקולטה נוספת בצפת, זכתה בר אילן במכרז וקווה יצא לדרך עם התוכן המיוחד שהוחלט לצקת לתוכה.

"שלוש שנים עבדתי על זה. הייתי בלמעלה מ-50 בתי ספר לרפואה בעולם ומכל אחד ביקשתי: תנו לי את חמש השגיאות הגדולות ביותר שעשיתם. בחו"ל קיבלתי מענה", הוא מחייך, "בישראל פחות". בפקולטה לומדים היום 130 סטודנטים, והיא אמורה להכיל בסופו של דבר 1,000 תלמידים. 16 חברים בסגל הפקולטה הם מדענים ישראלים שמצאו עצמם בהארוורד, סטנפורד וייל היוקרתיות, חזרו לארץ בעקבות פתיחת הפקולטה והתיישבו בצפת, תוך ויתור על משכורת גבוהה לה זכו בחו"ל. קווה מבטיח שבסופו של דבר יהיו שם 60-50 מדענים ורופאים חוזרים בתוך קמפוס מפואר, ופניה של הרפואה בצפון ישתנו לבלי הכר. כל אחד מבתי החולים בצפון ייקרא בית חולים מחקרי של האוניברסיטה, ויתמחה בקבוצה מסוימת של מחלות, מלבד המענה הרגיל שלו. הפקולטה עצמה, שתהיה חדשנית ומאובזרת, תהיה מרכז למיון ואבחון.
היום אי אפשר לקבל אצלנו תואר בלי לעזור לאחר. בכלכלה הסטודנטים צריכים לייעץ למי שמתקשה לגמור את החודש, בפסיכולוגיה הקמנו קליניקות טיפוליות ובמשפטים הסטודנטים צריכים לתת סיוע משפטי ללא תשלום

כשקווה מדבר על התפתחות האוניברסיטה הוא מתרגש, אבל כשהוא מדבר על הפקולטה לרפואה העיניים שלו ממש בורקות. הפקולטה החדשה תהיה לדבריו בעלת אוריינטציה יהודית גם בפן ההלכתי שלה: למשל בדיון מי קודם למי באשפוז אם מספר המיטות מוגבל, וגם בפן המוסרי-אנושי שלה. הגישה בפקולטה החדשה היא 'רפואה למען הכלל', מושג חדש בעולם בתי הספר לרפואה. בכלל, הנתינה לאחר ושימוש במידע לאלה שצריכים אותו הפך להיות קו יסודי באוניברסיטה. "אם הסטודנט לא עוזר לאחרים, החוכמה הופכת למכשול. היום אי אפשר לקבל אצלנו תואר בלי לעזור לאחר. בכלכלה הסטודנטים צריכים לייעץ למי שמתקשה לגמור את החודש, בפסיכולוגיה הקמנו קליניקות טיפוליות ובמשפטים הסטודנטים צריכים לתת סיוע משפטי ללא תשלום". ותלמידי המדעים הטהורים כמו כימיה ופיזיקה? אל תדאגו, גם לחבר'ה מהתחום שלו דאג קווה: "יש לנו 3,000 איש בגיל הזהב שמקבלים מהם הרצאות".

ברוב הקמפוסים שוררת היום במדעי הרוח אווירה מאוד ליברלית-אנטי ציונית. האם אתם נותנים מענה אינטלקטואלי ומחקרי למגמות האלה?

"אני רואה את המגמות האלה בצער רב. הרבה אוניברסיטאות אוחזות בגישה שאם הן מאבדות קצת את הזהות והן יותר אוניברסליות, אז איכשהו הן יותר נעלות". קווה מספר שבר אילן אוחזת בגישה הפוכה והיא הובילה, למשל, את ההחתמה של חתני פרס נובל בעולם נגד החרמת ישראל. הגישה הזאת, הוא אומר, היא "לפעמים לצנינים בעיני כל מיני. חטפתי על זה הרבה, אבל אני חושב שמדענים שיוצאים מחוץ לישראל ומטיפים לחרם על המדינה זה אחד הדברים החמורים ביותר. כשהתופעה התחילה, אמרתי שאם מבר אילן היה יוצא מרצה כזה הייתי מפטר אותו. צריך להוקיע את כל מי שמשחיר את פניה של האקדמיה במדינת ישראל או את פניה של ישראל".

בסוגיית המרכז האוניברסיטאי באריאל, שמבקש להיות אוניברסיטה וראשי האוניברסיטאות משתדלים לשים לו רגל, קווה דווקא מתייצב לצד עמיתיו ומבהיר שלא מדובר בסוגיה פוליטית. "עברנו עשר שנים קשות של קיצוץ בהשכלה הגבוהה, שנים שנקראות העשור האבוד. מדינת ישראל הפסידה אלף מדענים שירדו מהארץ כי הם לא נקלטו בקמפוסים". לדבריו, השיקום יארך כמה שנים. קווה מדבר על שמיכת תקציב קצרה ועל שיעור גבוה של אוניברסיטאות לנפש בישראל, "גבוה יותר מארצות הברית", שהתקציב לא מספיק להן.   

"יש היום 56 מכללות. כל אחת רוצה להיות אוניברסיטה, אבל לא כל אחד יכול להיות איינשטיין". קווה חושב שניתן לדרג את המכללות המובילות במעמד ביניים בדומה לקולג'ים בארצות הברית. הוא מעיר שבאריאל נמצאים אנשים "מצוינים", אך גם רומז לכך שהעניין האקדמי לא סגור שם. "אני רואה בעיות רבות בתקציב וגם בהגדרה האקדמית".

 הסטודנטים כנכדים

"16 שנה זה מספיק – אין על זה ויכוח", מסיים פרופ' קווה, "האהבה הראשונה שלי היתה המחקר ויש הרבה דברים שלא מומשו בגלל ההקרבה הזאת. בסיכומו של דבר, בכל פעם שהיה נראה לי שהגעתי לפסגה ואמרתי שאני חוזר למעבדה, נוצר משהו עוד יותר גדול".

קווה מרגיש שנפלה לידיו זכות גדולה מאת ה' להיות נשיא של אוניברסיטה יהודית וציונית. "במסגרת תפקידי אני נפגש עם אנשים מיוחדים שאוהבים את המדינה והארץ ואוהבים לעזור, שיש להם אמונה, רצון טוב ואהבה לעם הזה".

כשהוא מדבר על מחליף בבוא היום והעת, הוא מקווה למצוא על כסאו אדם שימשיך את הדרך "כי היא מיוחדת. איזו אהבה מתקיימת? שאינה תלויה בדבר. לא משנה מה יהיה מצבה של מדינת ישראל - חברי הסגל שלנו לא יורדים מהארץ, המהנדסים שלנו לא נמצאים בעמק הסיליקון. הם חדורים ביהדות ובציונות וגם למדענים החוזרים שלנו יש את החיידק הזה".

"הסטודנטים הם נכדיי, ואני זכיתי יותר מר' עקיבא. לו היו 24 אלף תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה, ובאוניברסיטת בר אילן יש 33 אלף תלמידים שאני מקווה שנוהגים כבוד זה בזה".

ofralax@gmail.com