בשבע 493: לקסיקון הקומבינה

אמינות, אמת: ערכים שעיתונאים הגונים מטיפים להם יותר מכל

אבי סגל , כ"ה באייר תשע"ב

. "שאול מופז הוא ישראלי מופתי, ערכי, חם, לא מבריק, אולי אפילו אפור, לא כריזמטי, אבל כובש ואמיתי" (בן כספית, מעריב 28.3.12). "אמינות הוא כבר לא ישדר אף פעם" (בן כספית, מעריב 9.5.12).

לפיד, יאיר: האיש האידיאליסט שעזב את עולם העיתונות לטובת קריירה פוליטית במפלגת 'ידיעות אחרונות'. בימים האחרונים מרבה לתקוף את הממשלה על צירוף קדימה. "מה שראיתם היום זו בדיוק הפוליטיקה הישנה, המסואבת והמכוערת, שהגיע הזמן להעיף מחיינו", כתב בדף הפייסבוק הפופולרי שלו. משום מה, לפיד מעדיף לתקוף את הפוליטיקה הישנה ולא את מופז אישית. הוא לא מזכיר במפורש שמופז הבטיח לא להצטרף לממשלת אחדות והפר את הבטחתו בתוך ימים. אולי משום שב-2003 טומי לפיד ז"ל עשה בדיוק אותו הדבר.

מופז, שאול: האיש שאמר שבית לא עוזבים – ועזב. אמר שלממשלת נתניהו לא נכנסים – ונכנס. אמר שיוריד את הזבל בהזדמנות הראשונה – ולא הוריד. לא יודעים על מה אני מדבר? תבדקי, גברת מופז, שקית הזבל עוד שם והשכנים כבר מתחילים להתלונן. כן, אני יודע שבעלך הבטיח לזרוק אותה. אז הוא הבטיח, התנאים השתנו, תתמודדי עם זה.

נתניהו, בנימין: נכון, הוא לא אחראי לדברים שיוצאים מפיו של שאול מופז. ונכון, התרגיל הפוליטי שלו היה מבריק, וגם חסך לנו מערכת בחירות שאיש עדיין לא הצליח לשכנע את הציבור בחשיבותן. ועדיין, יש כנראה סיבה טובה שמופז וברק הם המקיפים היום את ראש הממשלה, ויועז הנדל לא.

סדר יום: דבר שנקבע על ידי יועצים פוליטיים, למרות שהתקשורת משוכנעת שהיא אחראית לו. למשל, מישהו יכול להסביר לי כיצד הפכו פתאום נושאים כמו חוק טל ושינוי שיטת הממשל למרכז סדר היום התקשורתי? פתאום, משומקום, צצו לנו עניינים משונים שהעניקו לנתניהו תירוץ להקדמת הבחירות, ולמופז – תירוץ לבטל את הקדמת הבחירות. והתקשורת אוכלת את כל הספינים בתיאבון ובלי לשאול שאלות. רגע, אז עכשיו אנחנו כבר לא שקועים עד צוואר בנושא האיראני? ברצינות, אני מתחיל להתגעגע לתקופה שבה כולנו עסקנו בהדרת נשים.

עיתונות לוחמת: העיתונאים תקפו השבוע את מופז כגדול השקרנים הפוליטיים, ובדין. ועכשיו שווה לרוץ לארכיונים ולהשוות בין יחסה של התקשורת כיום לבין שנת 2005, כשמופז הכריז ש"בית לא עוזבים" ועזב את הבית לקדימה. טוב, אחסוך לכם את הריצה: הביקורות על השקר ההוא היו בווליום אחר לחלוטין. אולי בגלל זה התקשורת מיעטה להזכיר השבוע את שקרי 2005, ואולי זה מפני שלא רצתה להזכיר לנו את תמיכתה המוחלטת בשקריו של אריאל שרון באותה שנה.

קדימה: השאלה שצריכה להישאל על רבים מחברי קדימה היא לא מדוע הצטרפו לממשלת הליכוד, אלא מה הם עושים כבר שש שנים וחצי מחוץ לליכוד. קל היום לתקוף את יו"ר המפלגה, אבל מופז הוא למעשה תאומו הפוליטי של נתניהו במישור המדיני, הביטחוני, אולי גם הכלכלי. אם התקשורת רוצה לתקוף את הח"כים שמצטרפים לקואליציה, נראה אותה מתנפלת על אנשים עם אוריינטציה שמאלית כמו נחמן שי או דליה איציק, שלא לדבר על אויבים אישיים של ראש הממשלה דוגמת רוני בר-און. איך זה שנכון לזמן סגירת המדור, האנשים האלה עדיין בקואליציית נתניהו?

קואליציה: בנויה ממפלגות שעד לפני רגע לא הסתדרו ביניהן, כעסו על נתניהו ודחפו אותו לבחירות, ואילו עכשיו כולן מאושרות יחד כמו משפחה גדולה ומאוחדת ולא רוצות בחירות. וגר זאב עם כבש ואלי ישי עם ליברמן ירבץ. מה שפחד מספסלי האופוזיציה יכול לעשות.

שקרים: סוג של התנהגות שמופז מיישם בחוסר כישרון מוחלט. שקרנים טובים הם אלה שאנחנו לא מבחינים בשקריהם, אלה שיעמעמו את הבטחותיהם ובוודאי לא יתהפכו במהירות ובאופן בוטה. לזכותו של מופז ייאמר שהוא שקרן ממש גרוע. טוב שיש בפוליטיקה הישראלית שקרן אחד מגושם ומעורר רחמים, כי שקרנים טובים יש שם כמו זבל. הייתי אומר מי, אבל אז זה יוכיח שהם לא באמת משקרים כל כך טוב.

תכל'ס: אם אני שאול מופז, הייתי שולח השבוע מכתב לפעילי קדימה עם כיתוב באותיות גדולות: "אופוזיציה לא עוזבים". סתם בשביל הקטע. תאמינו לי, אם הוא היה עושה את זה, הייתי סולח לו על הכל.

מבנה האטום

"ידעתי שתהיה עלי ביקורת באופן אישי", אמר מופז לכתב 'ישראל היום' מתי טוכפלד, "ברור שקשה להסביר לכולם שהשתנו התנאים". ובראיון ל'וואלה!' אמר: "לא חושב שיש פה איזושהי בעיה של אמינות. לא היתה לי שום בעיה כזאת לא כרמטכ"ל ולא כשר הביטחון, בשום תפקיד וגם לא בתפקיד הזה".

לפני שש שנים וחצי, אחרי שעזב את הבית שלא עוזבים ועבר לקדימה, השתמש מופז ברטוריקה דומה להפליא. "לא אני השתניתי, המציאות בליכוד השתנתה. אני לא רואה בעיה עם האמינות שלי במהלך הזה. אני יודע שהתקשורת תקרקס אותי, אני יודע שאני הולך לחטוף". נדמה לי שכדאי להאמין לאיש: הוא באמת חושב שהאמינות שלו לא נפגמה כהוא זה. עניין של מבנה אישיות, אם תרשו לי לכלול לרגע את המילים 'מופז' ו'אישיות' באותו משפט.

מופז הוא לא בעל השררה היחיד שסובל – או נהנה – ממחסור במודעות עצמית או ברגישות אזרחית. ראו לדוגמה את יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, ששחרר השבוע את אחד המשפטים שכולנו יכולים לקחת אל הנצח. בעקבות ירידת הליגה של מכבי פ"ת, הבייבי של משפחת לוזון, התייצב היו"ר הסוער מול המצלמות והטיח בכתבים: "שונאים אותי כי שונאים כוח". הפעם לוזון לא ייחס לאוהדי הספורט שנאת מזרחיים או עשירים, אלא שנאת כוח, בטון שנשמע כאילו דיבר על שנאה לגמילות חסדים או למשיח צדקנו. הכוחניות שלו ושל בני משפחתו לא נראית בעיניו כדבר רע.

גם לאחיו עמוס, בעל התואר המחייב נשיא מכבי פ"ת, אין הרהורים של חשבון נפש. "הורידו אותנו כי אנחנו לוזונים", צוטט השבוע באחד העיתונים, כהמשך לציטוט אחר שלו מלפני חודש: "מחפשים אך ורק את הלוזונים". עם מבנה אישיות אחר היו אבי ועמוס לוזון מנסים לבדוק מדוע מחפשים דווקא אותם ולא, נגיד, אישיות ספורט בכירה ורבת כוח כמו שמעון מזרחי או יעקב שחר. הלוזונים היו יכולים להבין שאולי גם הם עשו בדרך איזו טעות קטנה, קטנטנה, שאולי הם לא צריכים להיות תמיד כאלה לוזונים. עם מבנה אישיות אחר הם היו יכולים להגיע למסקנה שאולי שווה פעם, לשם שינוי, לספור את האחרים ממטר.

רק שעם מבנה אישיות אחר, איש גם לא היה מחפש את משפחת לוזון. ועם מבנה אישיות אחר, שאול מופז לא היה חושב שאפשר לשקר ועדיין להישאר אמין.

 

בקטנה

השבוע, לראשונה, יצא לי להקשיב לתוכנית הבוקר 'עצם העניין' עם קלמן ליבסקינד ברדיו גלי ישראל. ובכן, לא שציפיתי למשהו רע, אבל אין מנוס מלומר שהאיש פשוט אוכל בלי מלח את מתחריו מהתחנות הארציות. נטול פאוזות מעצבנות, טון אגרסיבי או גילויי בורות מביכים, ליבסקינד מעביר שעתיים של אקטואליה במקצועיות ובאווירה זורמת ורוויית הומור כאילו עשה זאת מאז ומתמיד. תותח.