בשבע 493: עלייה ברגל

"כשרבי יעקב הרמן עלה לארץ מארצות הברית, עוד לפני קום המדינה, הוא התיישב בירושלים.

אסתי רמתי , כ"ה באייר תשע"ב

כותרת: קרדיט: אבא ואני עמדנו בתחנת האוטובוס. כבר חצי שעה עמדנו שם, ולא היינו היחידים: היו שם עוד המון אנשים שכמונו, רצו לנסוע לירושלים לריקודגלים.

"נדמה לי שהוא מתקרב!" שמח אבא, ומצמץ בעיניו כדי לראות את המספר על האוטובוס המרוחק. "כן. זה הוא! קדימה ליאל, קח את הדברים, אנחנו כבר עולים!"

אבל הסתבר שהעניין היה יותר מסובך ממה שחשבנו. למרות שהאוטובוס שעצר בתחנה העלה די הרבה נוסעים, הוא לא היה יכול להעלות את כולם. "זהו, אין יותר מקום!" קרא הנהג לאנשים הדוחפים, "אני סוגר את הדלת. תיזהרו!" והוא נסע. נשארנו בתחנה שלוש משפחות מאוכזבות מאוד. "אבא, אנחנו עוד עלולים לאחר את ההתחלה של הריקודגלים! מה נעשה?" שאלתי בעצב.

"נחכה בסבלנות", אמר אבא. "אתה יודע מה? יש לי סיפור בשבילך. בוא, עד שהאוטובוס הבא יגיע, אני אספר לך על הרב יעקב הרמן, דמות מיוחדת במינה שמסופר עליה בספר 'הכל לאדון הכל'.

"כשרבי יעקב הרמן עלה לארץ מארצות הברית, עוד לפני קום המדינה, הוא התיישב בירושלים. וכיוון שהוא ראה זאת כזכות גדולה, הוא קיבל על עצמו שמאותו היום הוא לעולם לא יישן מחוץ לעיר.

"והנה, יום אחד, הרב הרמן היה צריך לנסוע לתל אביב לפגישה חשובה. הפגישה הלכה והתארכה, הלכה ונמשכה – עד שרבי יעקב שם לב פתאום לשעה. 'עוד מעט אאחר את האוטובוס האחרון', הוא אמר לחברו בבהלה, 'אני מוכרח לרוץ!'

"רבי יעקב לא היה אדם צעיר, אך הוא התאמץ בכל כוחו להגיע לתחנת האוטובוס. הוא צעד במהירות ברחובות תל אביב, מזדרז כפי יכולתו - ולמרות הכל, כשהגיע לתחנה ראה את האוטובוס מתרחק.

"צרה צרורה! מה יעשה עכשיו? באותה תקופה מוניות השירות לא פעלו כמו היום, אז איזו ברירה כבר נשארה לו?"

"אני הייתי חוזר לחבר ומבקש לישון אצלו", אמרתי.

"הגיוני מאוד. גם אני הייתי עושה ככה", אמר אבא. "אבל הרב הרמן לא כמונו, כנראה. אם הוא קיבל על עצמו שלא לישון מחוץ לירושלים – הוא לא יישן! אז מה הוא כן עשה? הוא אחז את תיקו בידו, והתחיל ללכת...".

"אני לא מאמין", אמרתי.

"כן, הוא פשוט התחיל לצעוד את כל הדרך הארוכה מתל אביב לירושלים! אבל זה לא הכל. חכה ותשמע.

"לילה ירד, וחשיכה השתררה בכביש השומם. ובצד הדרך צועד לו אדם זקן, תיקו בידו, צעד ועוד צעד, בדרך העולה ירושלימה... כך צעד כרבע שעה, עד שלפתע רעש מנוע נשמע, אורות הבליחו מאחוריו ומכונית חלפה על פניו. חלפה – אך נעצרה מעט לפניו בחריקת בלמים. מתוכה הציץ נהג מופתע וקרא: 'רבי הרמן! מה אתה עושה פה?!'

"הרב הרמן הביט בנהג, ולשמחתו הרבה גילה שמדובר בתלמיד שלו. 'אני בדרך לירושלים', הסביר לתלמיד המשתומם, 'אינני ישן מחוץ לעיר, והאוטובוס האחרון כבר חלף'.

"התלמיד הזמין את הרב להיכנס למכונית והציע להסיע אותו הביתה. 'תגיד לי, רבי', הוא שאל אותו בדרך, 'הרי גם אם היית צועד כל הלילה, לא היית מספיק להגיע לירושלים ולישון בה! אז מה הטעם?'

"'אהה...' חייך הרב, 'אם ברצונך לקיים מצווה, עליך לזנק ולהתחיל בה! הקב"ה דואג לכל השאר. תראה, 'הבוס' שלח אותך במיוחד כדי לעזור לי להשלים את המצווה...'".

"יאללה, אבא", התלהבתי, "קדימה! הולכים ברגל!" אבל למזלו, בדיוק באותו רגע הגיע האוטובוס הבא.