בשבע 493: אמת דיברתי

למה שהפוליטיקאים שלנו לא ידברו אמת? כן, אמת פשוטה, אפילו אם היא לא תמיד נעימה, אני בטוח שהראשון שיעשה את זה יזכה לאהדה ציבורית.

אתנחתא , כ"ה באייר תשע"ב

כבר שנות דור שלא שמענו בשיח הפוליטי כל כך הרבה מושגים נאצלים כמו שנשמעו בימים האחרונים עם השקת ממשלת האחדות החדשה  "טובת המדינה", "אחדות העם", "חוסן מדיני", "הזדמנות היסטורית", "אחריות לאומית". ממש מרשים.

אבל בעצם, למה שהפוליטיקאים שלנו לא ידברו אמת? כן, אמת פשוטה, אפילו אם היא לא תמיד נעימה. מדהים שעוד לא היה פוליטיקאי שחשב על אפשרות כזאת, למרות שאני בטוח שהראשון שיעשה את זה וינסה לדבר אמת, אפילו רק לרגע, יזכה לאהדה ציבורית שתפתיע אותו.

שאול מופז, למשל. בוא נתחיל איתך. תראה אם לצד כל מה שאמרת השבוע, גם הטקסט המוצע כאן יכול לבוא בחשבון: "חברים וחברות, שלום לכם. נכון, שוב יצאתי קצת טמבל עם הצהרות שהיה ברור שלא אוכל לעמוד בהן. נו, בסדר. ועכשיו כולם מזכירים לי את הפדיחה ההיא בליכוד עם 'בית לא עוזבים'. אבל ככה זה בפוליטיקה, ותאמינו לי, כדאי לכם להפסיק כבר לעשות לי פרצוף של מזועזעים כל פעם מחדש. כי אם עכשיו אתם כל כך בהלם, איך תגיבו כשלפני הבחירות אפרוש מקדימה ואחזור חזרה לליכוד? או שאולי אז פשוט תיקנו את זה שאגיד לכם שלבית תמיד חוזרים".

מה רע? כל כך אנושי, כל כך אמיתי. מי צריך את הדיבורים הריקים על "יציבות ומשילות" ועל "התנעת תהליך השלום"? עכשיו לנתניהו. אדוני ראש הממשלה, הרשה לי להיות לרגע כותב הנאומים שלך: "שאול, ברוך הבא לממשלה. ישראלים רבים התעוררו לבוקר מוזר. כולם מתפלאים על שיתוף הפעולה בינינו. הרי רק לפני רגע אמרת, שאול, 'יש לנו ראש ממשלה שקרן' והנה עכשיו אנחנו פה מחובקים. אבל אני רוצה לומר לכם, אזרחי ישראל, תראו איזה ראש ממשלה תותח יש לכם. אחד שלא סופר אף אחד ממטר. הכל כשר למען המטרה של המשך השלטון. נו, בשביל מה הגעתי עוד פה, בשביל לסיים באמצע הקדנציה? לישראל מגיע מנהיג חזק. מנהיג לא פראייר לעם לא פראייר. אז תגידו לי, מי גבר-גבר, אני או שאול?".

ולפיד? לפיד לא מתראיין. דווקא מי שנכנס לפוליטיקה אחרי שנים בעיתונות פשוט לא סופר את העיתונאים. הוא רק כותב. או כותב סטטוסים, או כותב לקוראי הטור שלו ב"ידיעות אחרונות", או כותב ומקריא נאומים ממכשיר הטלפרומפטר השקוף והמשוכלל שאותו הוא משנע מחוג בית לחוג בית.

השבוע, באחד השבועות הקשים בחייו הפוליטיים הקצרים, הוא ניפק מאטלנטה שבארה"ב טור כאילו-משועשע, לפיו הוא מנסה לספר לפקיד קבלה שחור ואימתני במלון אמריקאי על הקדמת הבחירות בישראל, והנ"ל לא מבין מה לכל הרוחות קורה במערכת הפוליטית שלנו. יאיר, אתה הרי אוהב פייסבוק, אז הרשה לי להגיב לך בשפה הנהוגה בזירה ההיא: פחחח... פחחח אחד גדול. הנה מה שבאמת היית צריך לנאום השבוע:

"להיות ישראלי זה להיתקע בחוץ לארץ כשהחברים כאן בארץ דופקים לך את הצורה. זה פשוט לא יאומן. אתה עולה למטוס עם מזוודות ובהן 13 מנדטים לפחות אבל חוזר לנתב"ג בקושי עם טובלרון שקנית בדיוטי. אמאל'ה! או יותר נכון אבאל'ה... מי יודע מה יהיה איתי בעוד שנה וחצי. לו רק יכולתי לשוב עכשיו ל'אולפן שישי', להמשיך את הקמפיין משם, עם עוד כתבות על יורקים ומקללים בבית שמש. אפרופו קללות ויריקות, מזל שלא הייתם שם בחדר במלון כששמעתי על ההתפתחויות הפוליטיות בישראל. טוב, נו, יש דברים שהטלפרומפטר לא יכול לסבול".

וייקרא שמו בישראל

כשמישהו חולה ונמצא בסכנה, לא עלינו, משנים או מוסיפים לו שם. עושים את זה מתוך אמונה ותקווה שהשם החדש ישנה את המהות של אותו אדם וממילא גם את גורלו. אולי צריך לחשוב על סגולה דומה לכמה מהיישובים הפורחים בארץ ישראל שנמצאים היום לצערנו בסכנת חיים. ואני לא מדבר על הנושא מבחינה נומרולוגית או קבלית. מה אני מבין בזה? וגם לא נראה לי שאם פתאום יקראו למגרון מגרון-חיים או מגרון-רפאל זה מה שישנה את גורלו של היישוב.

אבל אני כן מאמין וחושב שכאשר קוראים ליישוב חדש וצעיר בשם, צריך לחשוב איך הוא נשמע, עם מה הוא יזוהה. אני יודע, השם מגרון מוזכר בתנ"ך. פעמיים אפילו. פעם אחת בספר שמואל כמקום שבו ישב שאול המלך במלחמה שלו נגד פלישתים, ופעם שנייה בספר ישעיהו, כשהנביא מזכיר את המקום כנקודה בדרך לכיבוש לירושלים. נו, אז מה? ובאותם פרקים מוזכרים היישובים מדמנה ובוצץ. גם זה מהתנ"ך. מישהו יחשוב לקרוא ככה למאחז טרי?

זה ממש לא הזמן לעשות דאחקות על שם של יישוב שנלחם על קיומו. בכלל, אני שגדלתי כל השנים ביישוב שעונה לשם הביזארי-משהו גימזו, האחרון שיכול להטיף מוסר בענייני צלילים של שמות של יישובים. אבל מה לעשות והמילה הזאת, מגרון, נשמעת אסוציאטיבית כשם של תרופה (במקרה הרע) או של תסמין רפואי (במקרה העוד יותר רע).

ויש לזה השלכות בשטח. אין לי ספק שאם יעשו סקר, תשעים אחוזים מתושבי מדינת ישראל יאמרו שלדעתם היישוב מגרון נמצא מעבר להרי החושך. מה יש לנו לחפש במגרון? איש לא ינחש שהיישוב שוכן קצת יותר מעשרה קילומטרים מירושלים. למה? אולי בגלל השם שלו. ואותו דבר עמונה. אלה הרי שמות שממש מזמינים את יריב אופנהיימר לבדוק על איזו קרקע נבנו, ולרוץ לבג"ץ.   

ושלא תבינו לא נכון, אני לא טוען שרק שמות היישובים האלה הם שגרמו לרצון לעקור אותם. עובדה: יש בגליל יישוב עם שם כמעט זהה למגרון, ואיש אינו חושב לפנות אותו. להיפך, חצי מיליון איש מהארץ ומהעולם עלו אליו בשבוע שעבר – מירון. ובכלל, כבר ראינו יישובים עם שמות של שכונות יוקרה בשרון שנמחקו באכזריות מעל פני האדמה בתוך יום אחד (גני טל, למשל). ובכל זאת, כדי להתנחל בלבבות צריך להתנחל קודם כל בשיניים.

וייקרא שמו בישראל (2)

בהמשך למה שנכתב כאן לפני שבועיים על הרב עובדיה יוסף, שלח לי רב ומחנך בציונות הדתית את המכתב הבא:

"גם אנוכי זכיתי כמוך לשבת בכיסאות הריפוד האדום לפני כחודשיים. היינו בבית הכנסת של הרב בהר-נוף בברית מילה של קרובים. הרב עובדיה הסנדק, והרב אלבז המוהל – צוות מרגש לכל הדעות. אך מה קנה את לבי, מעבר לאווירה הנעימה ולכל הצחוקים שהרב פיזר?

כשהברית הסתיימה, הרב עובדיה נכנס אל דירתו. היה נראה שהוא באמת צריך כבר לנוח בשעת צהריים

כזו, ופתאום נפתחת הדלת הסודית והמזכיר קורא: 'הרב רוצה שהאימא תיכנס!'.
כמו זרם מחשמל עבר בין כל הנוכחים. מה? באמת? תחשוב רגע: אתה מכיר הרבה גדולי תורה שידברו אישית עם אישה צעירה בת 27 מאחורי הקלעים?

כולם מחכים שהיא תצא, ואז עטים עליה: מה, מה היה בפנים? מתברר שהרב הישיש מילא את תפקיד הסנדק עד הסוף: הוא נתן לאם הצעירה 'הדרכה' מפורטת לְמה צריך לגדל את התינוק, מה הכי חשוב בחיים, במה היא תזכה אם הוא יהיה ירא-שמיים, בן-תורה, איך כל עולם התורה של הילד תלוי אך ורק בה וכו' וכו'.

ושרית ישכרוב, שגדלה בשכונה דרומית של תל-אביב, לא תשכח לעולם את הדקות הללו. את החוויה שלא חלמה עליה, ושמהיום כנראה תחלום עליה הרבה. את החוויה שתעביר לתלמידות שלה באלעד – וגם לניניה בעוד 50 שנה.

לכן, אגב, ש"ס מצליחה למרות הכל. כי יש שם אחד, שיורד אל העם לא רק לפני בחירות. שהספרייה התורנית הענקית שבראשו לא הצליחה להשכיח ממנו את ילדותו-שלו, ועבורו להעניק חוויה רוחנית ליהודייה צעירה מה'עמך' - אינו דבר קטן מדי, גם לא בגיל 92".

* * *

על רבי מנחם מנדל מוויטבסק מספרים שפעם נכנס אדם לביתו נרעש כולו ובישר לו שיש שמועה שהמשיח בא. ניגש הצדיק לחלון, פתח אותו, הריח את האוויר שבחוץ ואמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". תלמידיו הסבירו כי היה עליו לפתוח את החלון, כי בתוך חדרו היה תמיד ריח של משיח.

לפני כמה ימים, תוך כדי אזכרה משפחתית בבית העלמין הישן של טבריה, ביקרתי גם בקברו של רבי מנחם מנדל וגיליתי שקצת קודם פקד את המקום חסיד דכאוני במיוחד (עם טוש שחור) שכבר לא יכול לחכות עוד למשיח. 

yedidyam@netvision.net.il