בשבע 493: כיצד נוצר תג המחיר

המנגנונים הכלכליים שבאמצעותם נקבעים מחירי המוצרים השונים מסובכים ואמורים להביא לשיווי משקל בשוק, אך לעיתים נדרשת התערבות ממשלתית כדי להגן על הצרכנים

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ה באייר תשע"ב

כיצד נקבעים מחירים? זו אחת השאלות הכבדות ביותר והמעסיקות ביותר את הכלכלנים בכל הדורות. מי שמנסה לבחון אותה באופן אינטואיטיבי יניח בוודאי שמי שקובע את המחירים הם המוכרים. חקלאי שמוכר את העגבניות שגידל קובע את המחיר שלהן וכך גם מפעל המייצר מכוניות. אלא שבפועל הדברים אינם פועלים בדרך זו. החקלאי יכול לדרוש 40 שקלים עבור קילוגרם עגבניות, אולם דרישה שכזו תשאיר אותו עם כל העגבניות שגידל. כאן נכנס לתמונה הגורם השני, הצרכן.

כעת ננסה לתאר לעצמנו שוק שבו קיים מוכר אחד וקונה אחד. במקרה זה לא מדובר על מגדל עגבניות אלא על חיים הנגר שמוכר כיסאות. הנגר מוכן לעבוד קשה יותר ולייצר יותר כיסאות ככל שהמחיר שיקבל עבור כיסא אחד יהיה גבוה יותר. יוסי הצרכן לעומתו, יהיה מוכן לקנות יותר כיסאות ככל שמחיר הכיסאות יהיה נמוך יותר. במחיר של 80 שקלים לכיסא מוכן חיים הנגר למכור חמישה כיסאות, במחיר של 100 לכיסא מוכן חיים למכור שמונה כיסאות ואילו במחיר של 120 שקלים לכיסא הוא מוכן למכור 11 כיסאות. יוסי הצרכן מעוניין לקנות 11 כיסאות, אולם זאת רק אם מחירו של כל כיסא עומד על 80 שקלים. במקרה שבו מחיר הכיסא יעמוד על 100 שקלים, מעוניין יוסי לרכוש רק שמונה כיסאות, ובמקרה שבו מחיר הכיסאות יעלה ל-120 שקלים לכיסא הוא מוכן לרכוש רק חמישה כיסאות.

במקרה כזה נדמה לכולנו שאנו יודעים כמה כיסאות יימכרו ובאיזה מחיר. את הקשר בין המחיר לבין הכמות שחיים הנגר מוכן למכור מכנים הכלכלנים 'עקומת ההיצע', ואילו את הקשר בין המחיר לבין מספר הכיסאות שמעוניין יוסי לרכוש – 'עקומת הביקוש'. את נקודת המפגש מכנים הכלכלנים 'נקודת שיווי המשקל', ובמקרה זה לכאורה צפויים להימכר שמונה כיסאות במחיר של 100 שקלים כל אחד.

אולם מתברר שהדברים אינם כל כך פשוטים. לצורך הסיפור נניח שייצור כיסא ושיווקו עולה לחיים הנגר 70 שקלים. על מכירה של כיסא ב-80 שקלים מרוויח חיים 10 שקלים, על מכירת כיסא ב-100 הוא מרוויח 30 ועל כיסא שנמכר ב-120 הוא מרוויח 50 שקלים. במקרה כזה עשוי חיים להעדיף למכור כיסאות ב-120 שקלים, למרות שיוסי יקנה רק חמישה כיסאות. זאת משום שעל חמישה כיסאות ב-120 שקלים הוא ירוויח 250 שקלים (50 שקלים רווח לכיסא כפול חמש) ואילו על שמונה כיסאות שיימכרו ב-100 שקלים (רווח של 30 שקלים לכיסא) ירוויח חיים רק 240 שקלים. מצב כזה, שבו חיים כפה על יוסי מחיר גבוה יותר, ייתכן רק במקרה שבו חיים הוא הנגר היחיד. אולם אם יצחק יחליט גם הוא לפתוח נגרייה, הוא ירצה למשוך את יוסי לקנות את הכיסאות אצלו. לצורך כך יפחית יצחק, הנגר החדש, את המחיר ויבקש תחילה למכור את הכיסאות ב-100 שקלים, מחיר 'שיווי המשקל'. אז יבין חיים הנגר שהוא הפסיד את הלקוח לחלוטין והרווח שהוא ירשום יהיה אפסי. במקרה כזה עשוי חיים להוריד את המחיר ל-80 שקלים ולמכור חמישה כסאות במחיר זה. בשאלה מה יקרה הלאה ייתכנו כמה תסריטים, אך העיקרון ברור.

הפרשי המחירים לא תמיד קשורים לעלויות הייצור. סופרמרקט באזור המרכז

 לא תמיד השוק משוכלל

כפי שראינו, מחירים נקבעים על ידי המוכר ועל ידי הקונה. כשיש רק מוכר אחד ידו של המוכר על העליונה, וכשיש רק קונה אחד ויותר מוכרים, ידו של הקונה עשויה להיות על העליונה. שוק של הרבה מוכרים והרבה קונים הוא השוק המכונה על ידי הכלכלנים 'שוק משוכלל'. בשוק משוכלל הפועל היטב המחירים צריכים היו להיקבע בנקודת שיווי המשקל של השוק כולו, אולם בפועל לצרכנים שונים יש טעמים שונים ויצרנים שונים מייצרים מוצרים שונים.

על מנת להבין את המשמעות של צרכנים עם טעמים שונים, במחיר ובאנינות, נתבונן בשוק מעדני החלב. אותה חברה מייצרת הרבה פעמים מעדני חלב במחירים שונים, כאשר הפרש המחירים ביניהם עומד לעיתים על עשרות ומאות אחוזים, אולם הפער במחיר הייצור איננו כה גבוה. נניח שייצור ושיווק מעדן חלב רגיל עולה 2 שקלים, וייצור מעדן פרימיום עולה 2.2. למרות זאת, המעדן הזול נמכר ב-3 שקלים והיקר ב-4.5 שקלים, פער שאיננו מוסבר על ידי מחירי הייצור והשיווק. הסיבה לפער היא פשוטה. החברה מעוניינת להרוויח רווח מקסימלי על כל צרכן. אם כל המעדנים ימכרו ב-3 שקלים תפסיד החברה את הרווח אותו יכלה לקבל מצרכנים שהיו מוכנים לשלם על מעדן 4.5 שקלים. ואילו אם יימכרו כל המעדנים ב-4.5 ש"ח תפסיד החברה את הרווח (הקטן יותר אך הבלתי מבוטל) שניתן היה להרוויח ממכירה ללקוחות שמוכנים לשלם רק 3 שקלים על מעדן.

מתי לא ניתן לסמוך על השוק שיווסת את המחירים בצורה ראויה? מדובר למעשה בשני מקרים שהשילוב ביניהם עלול להיות 'קטלני'. מקרה אחד כבר ראינו, מונופול. מצב בו יש למוצר ספק אחד (חשמל לצרכן הביתי, לדוגמה), או מספר קטן של ספקים. מקרה שני הוא של מוצר בעל ביקוש קשיח. ישנם מוצרים שצריכתם יורדת מעט מאוד גם כאשר מחירם עולה, וזאת בניגוד לדוגמת הכיסאות שהבאנו. למשל דלק, אך ישנן דוגמאות נוספות רבות. במקרה כזה יעדיפו המוכרים לא להתחרות זה בזה, אלא פשוט להעלות מחירים, כך שרווחי כולם יגדלו. במצבים כאלו ישנו צורך בהתערבות חיצונית במנגנון המחירים. התערבות יכולה לבוא בדמות הגברת התחרות (למשל על ידי מענק ממשלתי למי שיקים חברות שתיכנסנה לתחום מסוים) היכן שהדבר ניתן, או באמצעות פיקוח על המחירים שיגן על הצרכן אשר מתקשה להגן על עצמו.

 

 

 

מיסוי שוק ההון על קצה המזלג

רו"ח סיון לקס

שיעור המס על רווחים ריאליים (רווח הון ריאלי, ריבית ריאלית ודיבידנד) משוק ההון עלה בשנת 2012 ל-25 אחוזים ליחיד ו-30 אחוזים לבעל מניות מהותי (במקום 20 אחוזים ו-25 אחוזים בהתאמה).

שיעור המס על רווחי הון וריבית מאפיקים שהם שקליים נומינליים שאינם צמודים למדד (כגון אג"ח לא צמוד) נשאר ללא שינוי בשיעור 15 אחוזים ליחיד ו-20 אחוזים לבעל מניות מהותי.

על אף העלייה בשיעור המס, רווח הון (שאינו ני"ע) שנצבר עד למועד השינוי (1.1.2012), ימוסה על פי שיעור המס הישן (20 אחוזים) והרווח שנצבר לאחר מועד זה ימוסה לפי שיעור המס החדש (25 אחוזים).

לגבי ניירות ערך, בתום שנת 2011 ביצעו בתי ההשקעות והבנקים, לבקשת הלקוחות, מעין מכירה ורכישה מחדש של ני"ע של לקוחותיהם ובוצע ניכוי מס מיידי, כך שבעצם שולם כבר מס על הרווחים שנצברו לפני 2012. ולכן בעת המיסוי יחושב המס רק על החלק שנצבר בשנת 2012.

רווחים על דיבידנד ימוסו ביום חלוקת הדיבידנד לפי שיעור המס החדש (25 אחוזים ליחיד, 30 אחוזם לבעל מניות מהותי), ללא קשר למועד שבו נוצרו הרווחים.

הפסדים מני"ע: תיקון תקנות מס הכנסה מאפשר למשקיעים החל משנת 2012 לקבל החזרי מס על הפסדים בשוק ההון לאורך כל השנה, ללא צורך בהגשת דוח שנתי. לפני השינוי, המס על רווחים מני"ע נוכה מיד במכירת ני"ע באמצעות ניכוי במקור שהבנקים מבצעים. לא היה ניתן לקזז הפסדים בגין ניירות ערך שנוצרו בחודש מאוחר יותר מול מס על רווחים שכבר שולם עליהם מס בחודשים קודמים, אלא רק מול רווחים עתידיים בהמשך השנה. כדי לקבל את החזר המס, היה נדרש להגיש דוח שנתי למס הכנסה. השינוי הזה תורם בעיקר לשכירים שאינם נדרשים להגיש דוח שנתי ובמקרים רבים לא קיבלו את החזרי המס המגיעים להם.