בשבע 493: ללא עונש מוות – הריסת הבתים הכרחית"

שר הביטחון צפוי להחליט בקרוב האם לקבל את המלצת צה"ל והשב"כ להרוס את בתי רוצחי משפחת פוגל בכפר עוורתא

רבקי גולדפינגר , כ"ה באייר תשע"ב

 שרי ממשלה תומכים בצעד על מנת לחזק את ההרתעה נגד מפגעים פוטנציאליים, חלקם דורשים להפעיל עונש מוות נגד המחבלים | בארגוני השמאל פותחים במסע מחאה נגד מה שהם מכנים פגיעה בזכויות אדם | משפחת בן ישי, הוריה של רותי פוגל הי"ד, דורשת להרוס את הבתים "לא כנקמנות אישית, אלא כדי שהצדק ייעשה וגם ייראה"

 

"העם זועק מול הרוע"

לטלי בן ישי, ששכלה בטבח באיתמר בת, חתן ושלושה נכדים, חשוב לציין כי הטלת עונש מוות על הרוצחים הוא המעשה הראוי, אולם בנסיבות הקיימות הריסת בתיהם תהווה 'מימוש הצדק', כהגדרתה. "העוול הגדול הוא שלא נתנו להם עונש מוות. אנחנו פעלנו בכוחנו הדל לשם כך, אבל לא עלה בידינו. לא רצינו את זה כמעשה נקמנות אלא מתוך רגש של צדק הכי טבעי. הם לקחו באכזריות חמש נשמות טהורות והרסו משפחה. הם לא קיבלו עונש מוות ואנחנו מקווים שזה עוד יגיע בעתיד, אבל בינתיים אנחנו דורשים שלפחות יהרסו את הבתים שלהם והצדק ייעשה וגם ייראה".

מה את עונה לכל אותם ארגוני זכויות אדם שטוענים כי הרוצחים באו על עונשם כשהם מאחורי סורג ובריח, ואין להעניש בעונש קולקטיבי את שאר בני משפחתם?

"אני לא מבינה איך אפשר להשאיר בית על תילו כאשר מרצחים שפלים יצאו מתוכו ורצחו ברוע נורא הורים, שני ילדים קטנים ותינוקת בת שלושה חודשים טהורה שלא חטאה. בבית שלהם הם חונכו לשנאה יוקדת, בבית שלהם הם ספגו את הרוע והאכזריות. איך אפשר לשאת שבית כזה ממשיך כבר למעלה משנה להתנהל כאילו לא קרה דבר?", שואלת בן ישי בחוסר השלמה.
מנחם לנדאו: צריך להבין שבמנטליות הערבית יש לבית משמעות רבה וכשהורסים אותו זו מכה אדירה למשפחה. לכן במקרה הנוכחי אני מאמין שיש להרוס את הבתים וכך המסר יעבור. אם תהיה משפחה אחת שתמנע מהבן שלה לצאת ולעשות פיגוע רק בגלל החשש לביתה, כבר זה היה כדאי

בן ישי מדגישה כי חשיבות הריסת הבתים איננה עבור משפחתה הפרטית, אלא למען מעמדו של עם ישראל. "חשוב ביותר שהם ירגישו שאנחנו כעם דורשים שישלמו מחיר על מה שעשו. לא צריך לגמור לימודי משפטים כדי להבין שמי שעשה חטא נורא נדרש לשלם עליו. בהריסת הבתים ישנה אמירה משפטית ומוסרית ברורה. הם צריכים להרגיש שיש למדינת ישראל מרות וסמכות, אחרת מה ימנע מהם להמשיך ולחנך לרצח?" היא שואלת. "אני לא נכנסת לכל השיקולים המדיניים והפוליטיים. אני אומרת 'אתה עושה מעשה רע - אתה צריך לשלם על כך'. חברה בריאה לא יכולה לתפקד בצורה כזאת. אם המשפחות לא יקבלו תגובה על החינוך שלהם, שום דבר לא ישתנה. זה נראה לי הדבר הכי פשוט שצריך להיעשות. אם הם יידעו בעתיד שנגבה מהם מחיר על מעשיהם, הם לפחות יחשבו פעמיים לפני הרצח הבא".

הכאב ניכר בקולה של בן ישי. את תרחישי האימה העלולים לנבוע מביצוע ההריסה, המתוארים בהרחבה על ידי ארגוני השמאל, דוחה בן ישי מכל וכל. "האיבה גם ככה כל כך גדולה. הרי הם כבר מסוגלים לרצוח משפחה כולל תינוקת קטנטנה ללא שום ייסורי מצפון. אנחנו לפעמים מזכירים אדם שאובחן אצלו, לא עלינו, סרטן. אם זה גידול קטן אז טיפול עדין אולי מתאים, אבל כשזה גידול בממדים כאלו עצומים, אם לא משתמשים באמצעים הכי קיצוניים, הרע הזה בסוף ישתלט עליך. מה קורה לנו? הפכנו לעדינים במקום הלא נכון. כאשר מזהים רוע צריך להילחם בו בכל הכוח. 'סור מרע' ורק אחר כך 'ועשה טוב'", היא אומרת. "בעולם מצפים מאתנו לזהות איפה הרע ולדבוק בטוב, בערכים של צדק, מוסר, אמת וחסד. אבל חסד אמתי, לא מזויף. אני מאמינה שהעם שלנו הוא עם בריא, הוא זועק מול הרוע".

האם בעקבות עליית הנושא לסדר היום הציבורי, הכל צף ועלה אצלך מחדש?

"אני עם הכאב הזה כל הזמן, כל רגע ורגע. הכאב הוא עצום וזה נמצא איתי ללא הפוגה. אני לא זקוקה לגורמים חיצוניים כדי לזכור את גודל האובדן. אבל בהריסת הבתים אני לא מדברת על מסע נקמנות. אנחנו לא אנשים כאלו. הרוצחים באמת לא מעניינים אותי. הם לא שווים את המבט שלי. הם מפלצות, חיות אדם. מדובר כאן בעם ישראל. הרצח בוצע לא בגלל שהם רותי ואודי פוגל, אלא כי הם יהודים. ומה שמעניין אותי זו התקומה של עם ישראל".

גם המשפחות שסייעו לרוצחים השפלים צריכות לשלם את המחיר הרס בתי מחבלים לפני כשנתיים

שינוי מדיניות באישור בג"ץ

למעלה משנה לאחר הרצח באיתמר, ושירות הביטחון הכללי המליץ לאחרונה לשר הביטחון אהוד ברק להרוס את בתיהם של הרוצחים חאכם ואמג'ד עוואד מהכפר עוורתא. לטענת השב"כ, ההמלצה נסמכת בעיקרה על הצורך לחזק את ההרתעה בקרב מפגעי טרור פוטנציאליים. למכלול השיקולים נוספת העובדה כי כמה מבני משפחות המחבלים העניקו בפועל סיוע לרוצחים לאחר הפיגוע, בהסתרת הנשק שנגנב במהלך הפיגוע ובחיפוי על המעשה שהתבטא בהשמדת ראיות. הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, הצטרף אף הוא להמלצת השב"כ אשר הועברה לאחרונה לדרגים ביטחוניים ומדיניים בכירים, ומונחת בימים אלו על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שהתבקש לחוות את דעתו על חוקיות המהלך. בשבועות הקרובים יתקיים דיון בנושא בהשתתפות נציגי צה"ל ומשרד הביטחון והעניין יוכרע.

פעולת ההרתעה של הריסת בתי מחבלים איננה חדשה ובוצעה בעבר כמדיניות. היא מבוססת על תקנה 119 לתקנות לשעת חירום משנת 1945, ומחייבת צו מתאים מאלוף פיקוד העורף. בתקנה נאמר: "מפקד צבאי רשאי להורות בצו... כל בית, מבנה או קרקע השוכנים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות.... רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית".

במשך השנים השתנו ממדי השימוש בתקנה זו. בשנות ה-70 וה-80 נעשה שימוש מסוים על ידי הצבא בתקנה, אולם בין השנים 2001 ו-2005, תקופת אינתיפאדת אל-אקצא, עשתה מערכת הביטחון שימוש רב יחסית בתקנה.

בתחילת תשס"ה השתנתה מדיניות ההריסה כאשר ועדת בדיקה בראשותו של האלוף אודי שני בחנה את השימוש בהריסת בתים במסגרת המאבק בטרור. בסיום בדיקתה הטילה הוועדה ספק באפקטיביות הפעולה והמליצה להקפיא את השימוש באמצעי זה. הרמטכ"ל דאז, רב אלוף משה (בוגי) יעלון, אימץ את מסקנות הוועדה, למעט במקרים קיצוניים, ומאז נמנעה המדינה מלהפעיל סמכות זו הן בשטחי מדינת ישראל הן ביהודה ושומרון. יצוין, כי שר הביטחון באותה העת היה לא אחר מאשר שאול מופז, אשר תמך בהמלצות הוועדה.

מדיניות זו השתנתה בקיץ 2008 בתגובה לגל פיגועים שבוצעו בירושלים. הפיגוע הראשון בגל זה התרחש בישיבת 'מרכז הרב' בראש חודש אדר באותה שנה, ונרצחו בו שמונה מתלמידי הישיבה הי"ד. את הפיגוע ביצע ערבי תושב שכונת ג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים, ועל פי גורמי ביטחון, משפחתו של המחבל מזוהה ופעילה בתנועת החמאס בשכונה. בסוכת האבלים שהקימה המשפחה הונפו דגלי חמאס וחיזבאללה, ובקרבת מקום נתלו כרזות שכינו את המחבל גיבור ושאהיד. אלוף פיקוד העורף הורה להרוס שתיים מתוך ארבע הקומות של הבית שבו התגורר המחבל יחד עם בני משפחתו. אביו, הישאם אבו דהים, עתר נגד החלטתו של אלוף הפיקוד. אבו דהים הצהיר כי לא ידע על כוונת בנו לבצע פיגוע, ואילו ידע על כך טרם הרצח היה עושה כל שביכולתו כדי לעצור בעדו.

באותו קיץ אירעו מספר פיגועי דריסה בלב עיר הבירה. ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט קרא להחריף את צעדי הענישה. "אם צריך להרוס בתים - נהרוס בתים, ואם צריך לשלול הטבות כלכליות, נעשה זאת", הצהיר אולמרט. כמה חודשים מאוחר יותר פרסם הרכב של בית המשפט העליון את פסק דינו בעניין הישאם אבו דהים נגד אלוף פיקוד העורף. בפסק הדין אישר בית המשפט למדינה לשנות את מדיניותה בארבע השנים האחרונות, ולפיה אין הורסים בתי מחבלים, ואִפשר לאטום שתיים מתוך ארבע הקומות שבהן התגוררו בני משפחתו של המחבל. הריסת המבנה כולו אמנם לא אושרה, אך איטום חלקי התבצע. ביקורת ציבורית נוקבת התעוררה באותם ימים מצד משפחות הנרצחים ואישי ציבור על מימוש חלקי בלבד של הרס הבית, אולם היו שהדגישו דווקא את האור הירוק שניתן למדינה על ידי בית המשפט לביצוע ההריסה במקרים כגון אלו.

 

המחבלים יחשבו פעמיים

ארבע שנים מאוחר יותר, ושוב עומדת לפתחם של מקבלי ההחלטות המלצת השב"כ והצבא להרוס את בתי המרצחים בעוורתא. המשפטן פרופ' אליאב שוחטמן מציין כי "מבחינת הסמכות בוודאי שיש לצה"ל את הסמכות להרוס ולאטום בית בהתאם לתקנה 119 לשעת חירום. הפרקטיקה להרס הבתים קיבלה כמה וכמה פעמים את אישורו של בג"ץ, ביניהן גם בידי שופטים שבוודאי דעתם נחשבת. כך שמבחינת האפשרות החוקית היא שרירה וקיימת", קובע שוחטמן ומוסיף כי בטרם יישום התקנה במקרה האמור, יש לבחון את המציאות המשפטית והציבורית הקיימת. "יש מספר אספקטים שעל בית המשפט לבחון לפני שיביע את הסכמתו למהלך מסוג זה. יש לבחון כל מקרה לגופו. צריך לשקול את המימד המוסרי, הציבורי, החוקתי לאור חוק 'כבוד האדם וחירותו' ועוד". פרופ' שוחטמן מדגיש כי איננו בקי בפרטי המקרה, אולם "במידה וקיימת מעורבות של מי מבני המשפחה ולו הקלושה ביותר, יהיה משקל רב יותר לטיעון להפעלת התקנה".
ארוחת צהריים בבית משפחת בן ישי לפני כשבועיים. הנכדים תמר, רועי וישי פוגל יושבים וסועדים במשותף עם הסבתא והסבא הרבנית טלי והרב יהודה בן ישי ארוחת צהריים שגרתית. הסבתא טלי מספרת למשפחתה כי כרגע נודע לה שהשב"כ והרמטכ"ל ממליצים להרוס את הבתים של שני הרוצחים אשר נטלו בדם קר את חיי יקיריהם. התגובות היו נרגשות. "מיד ראיתי איך בעיניים של הנכדה שלי תמר ניצת אור", מספרת טלי בן ישי. "משהו התעורר בה. היא קפצה ושאלה אותי: 'באמת, הולכים להרוס להם את הבתים? הגיע הזמן!'. בפשטות פנימית של ילדה היא הבינה שזהו בדיוק הדבר הנכון לעשות. למה צריך להסתבך כל הזמן? 'מה יגידו', 'מה יהיה'... נראה לפעמים שאיבדנו את הרגש הטבעי של החיים. זה צריך להיות ברור וצודק לכולם, שחייבים להוקיע רוע כזה".

מנחם לנדאו, מבכירי השב"כ לשעבר, רואה ברצח בני משפחת פוגל מקרה קיצון, שהעונש ההולם למבצעיו הוא גזר דין מוות. "הטוב ביותר היה להחיל על הרוצחים האלו עונש מוות, אך מכיוון שהמדינה החליטה לא ליישם עונש כזה, אזי הריסת בתים היא הכרחית".

אין לדעתך חשש שמא פעולה כזו רק תוסיף ותלבה את השנאה?

"יגביר את השנאה? לגישתי השנאה קיימת לא מהיום ולא מ-67' אלה עוד הרבה הרבה קודם. אנחנו חיים במזרח התיכון, וכאן קיים הכלל: כשאתה חוטף מכה אתה חייב להחזיר שתי מכות. לחלש אין מה לחפש כאן כי הוא לא ישרוד. צריך להבין שבמנטליות הערבית יש לבית משמעות רבה וכשהורסים אותו זו מכה אדירה למשפחה. לכן במקרה הנוכחי אני מאמין שיש להרוס את הבתים וכך המסר יעבור", קובע לנדאו. "אם תהיה משפחה אחת שתמנע מהבן שלה לצאת ולעשות פיגוע רק בגלל החשש לביתה, כבר זה היה כדאי. גם אם נציל נפש אחת מישראל זה היה שווה".

עו"ד יוסי פוקס, מראשי 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל', אומר כי "הרצח באיתמר כה חמור ומזוויע שאין מקום לשום הנחות בנושא זה. כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר אל רחמנים. מי שלא דואג להריסת בתי המחבלים באיתמר, מתיר דם של יהודים שכן הוא פוגע בהרתעת מחבלים פוטנציאליים אחרים". עוד אומרים בפורום המשפטי: "החטא הקדמון היה שהפרקליטות הצבאית לא דרשה עונש מוות לרוצחים הללו, למרות שהעונש הזה מעוגן בחוק השיפוט הצבאי. זה היה גורם הרתעה כבד ומשמעותי. כעת עומדת על הפרק הריסת בתי המחבלים, שהיא הדרך האפקטיבית היחידה לעצור רוצחים ומתאבדים. רוצח או מתאבד שיודע שיחד עם החיים שהוא גודע הוא גם מביא להרס בית משפחתו, יחשוב פעמיים או שלוש לפני שיעשה זאת".

גם במערכת הפוליטית ניכרת תמיכה פומבית בהמלצת השב"כ. השרה לימור לבנת מציינת כי מדובר בצעד הרתעתי חשוב עבור מחבלים פוטנציאליים בעתיד. אליבא דלבנת, ועדת שני (אשר המליצה להפסיק את ההריסה) איננה מערערת את ביטחונה בנחיצות הפעולה. "אמנם בעבר הטילו מומחים ספק בנוגע לאפקטיביות ההרתעה של הריסת בתים, אך מתברר כי כיום גם השב"כ סבור אחרת", אומרת לבנת. שר התחבורה ישראל כ"ץ הביע אף הוא תמיכה גורפת בהריסת בתי משפחות המרצחים, ואף הכריז כי ההרס לבדו איננו מספק. "הצעד הזה הוא נכון והכרחי", אמר השבוע. "הריסת הבתים תרתיע מחבלים מפגיעה ביהודים ותבהיר למשפחות שסייעו וגידלו את הרוצחים השפלים שגם הן ישלמו את המחיר". כ"ץ הוסיף כי "אין לעצור כאן, עלינו לפעול לענישת הרוצחים שביצעו את אחד הפשעים החמורים והמתועבים ביותר, על ידי גזר דין מוות".

מלשכת שר הביטחון אהוד ברק סירבו השבוע למסור מהי עמדת השר בסוגיה זו, ונאמר רק כי "הנושא נמצא בהתייעצות". בתוך כך, ל'בשבע' נודע כי האדם היושב בימים אלו על כיסא מנכ"ל משרדו של אהוד ברק הוא לא אחר מאשר אודי שני, אשר עמד בעבר בראש הוועדה שהמליצה כאמור, להקפיא את השימוש בהריסת מבנים של משפחות מרצחים. מה תהיינה ההשלכות לכך - ימים יגידו.

rivki@besheva.co.il