בשבע 493: מבקר לא משלהם

מינויו של השופט המחוזי שפירא למבקר המדינה מקעקע סופית את החזקה שתפסו פורשי בית המשפט העליון על התפקיד

יאיר שפירא , כ"ה באייר תשע"ב

 * הקרב על הייעוץ והייצוג: האם לעורכי דין יש מונופול על סיוע בשכר במילוי טופסי תביעה מרשויות המדינה? * מחלקת המחקר של בית המשפט העליון מנסה לנסח מחדש את הסטטיסטיקה המבהילה של אחוז ההרשעות בישראל

זה היה אחד מהקמפיינים היותר מוזרים של עיתון 'הארץ', אם לא המוזר שבהם. לקמפיין נגד מינויו של השופט נועם סולברג לבית המשפט העליון (וקודם לכן נגד מינויו ליועץ המשפטי לממשלה) עוד היה היגיון פנימי. סולברג הוא חובש כיפה, ועוד כזה שבנה את ביתו בגוש עציון. היו גם טיעונים להתנגדות למינוי, גם אם קלושים. פסק דין אחד עוין לתקשורת, עוד פסק אחד לטובת מתנחלים, ועוד אחד נגד פיצוי לערבי. ההתנגדות למינוי גרוניס לנשיא ביהמ"ש העליון היתה הרבה פחות מנומקת, אך לפחות היתה שם התנגדותו של המועמד לנשיא לאקטיביזם השיפוטי של הנשיא לשעבר אהרון ברק, וכן העובדה שמינויו הושג בזכות חוק שחוקק לכבודו הימין. אבל השתוללות העיתון בקמפיין נגד מינויו של השופט יוסף שפירא לתפקיד מבקר המדינה, שגבתה כתבה, מאמר ומאמר מערכת, לא הצליחה לנסח ולו טענה אחת של ממש.

יוסף שפירא הוא שופט מצוין בעל מזג טוב. אדם מנוסה ומשכיל. רקורד הפסיקה שלו בנושאים הרגישים-פוליטית יכול להדאיג את הימין דווקא. לא נראה כי החלטה על מינוי דירקטור ערבי לקק"ל, או על הימנעות מפירוק ארגון החמאס בירושלים, היא שהעלתה את חמתם של ראשי 'הארץ'. אשר על כן נראה כי לא שנאת המן היתה כאן, אלא ניסיון כוחני להמליך לתפקיד המבקר את המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין. ריבלין, כמו שפירא, הוא שופט מוצלח, אינטלקטואל וטוב מזג. שניהם מומחים בתחום האזרחי. ברקורד של שניהם פסיקות שהיטיבו עם עיתון 'הארץ', ופסיקות שלא. אלא שהיו שניסו למנות את ריבלין כמבקר בכל מחיר, רק כדי להבהיר כי המוסד החשוב שב לשליטתם של יוצאי בית המשפט העליון.

קשה להאמין, אך עד לסוף שנות השמונים אף אחד לא חשב שלמשרת מבקר המדינה דרוש שופט עליון, או שופט בכלל. עד אז מילאו את התפקיד עורכי דין שהצטיינו באקדמיה ובפעילות ציבורית. בשנת 1987 מונה לתפקיד השופט מלץ, שסיים כהונה זמנית בבית המשפט העליון וכיהן כמבקר במשך כשנה וחצי, עד שמונה למינוי של קבע בעליון. בשנים שלאחר מכן נוצר הרושם כי המינוי שמור לפורשי בית המשפט העליון, לאחר שבמשך שבע עשרה שנה מילאו את התפקיד בצורה מוצלחת יותר (מרים בן פורת) או פחות (אליעזר גולדברג). כשמונה לתפקיד המבקר הנוכחי, השופט המחוזי לשעבר מיכה לינדנשטראוס, היו מי שהתנגדו למועמדותו מכיוון שאינו בולט משכמו ומעלה, או במילים אחרות - אינו מאנשי בית המשפט העליון. בחירתו של שפירא מקעקעת סופית את החזקה שקיבלה חבורת רחביה על משרד המבקר לפני כחצי יובל שנים.

 

 לשכת עוה"ד נגד לבנת פורן

מכל מקום, אם רוצים להפך בחובתו של השופט שפירא, הרי לכם פסק דין שנוי במחלוקת מהתקופה האחרונה, שעתיד להעסיק בקרוב את שופטי בית המשפט העליון.
בהנהלת בתי המשפט אוהבים לציין מקרה כמו זה של ח"כ צחי הנגבי, שהואשם על ידי הפרקליטות בשוחד בחירות, הפרת אמונים ועדות שקר. בסופו של דבר הנגבי זוכה משני האישומים הראשונים והורשע בעדות שקר בלבד. מבחינת הלמ"ס, הנגבי נכנס לסטטיסטיקת המורשעים. בהנהלת בתי המשפט יטענו שהנגבי הורשע רק ב-33% מהאישומים נגדו

סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי לאדם שאינו עורך דין אסור לייצג משפטית באופן קבוע אפילו בהתנדבות, וכן אסור לו לייצג משפטית בתשלום - גם לא באופן חד פעמי. בין השאר אוסר החוק על "ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית", "עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה", וכן "ייעוץ וחיווי דעת משפטיים".

מהי חוות דעת משפטית, ומהם מסמכים בעלי אופי משפטי שעריכתם נאסרה על מי שאינו עורך דין מוסמך? אם תשאלו את לשכת עורכי הדין - כמעט הכל, שהרי מלוא כל הארץ משפט, ולכל עצה וכל מסמך עשויה להיות משמעות משפטית ביום מן הימים. כך נאבקה בין השאר לשכת עורכי הדין ברואי החשבון, שביקשו לקבל זכות ייצוג רחבה של לקוחותיהם בפני רשויות המס, וכן בחקיקה שתרחיב את אפשרות העסקתן של חברות גבייה חיצוניות בידי הרשויות המקומיות.

לפני עשור הגישה לשכת עורכי הדין תביעה נגד חברות שעסקו בייצוג אזרחים חולים או נכים אל מול רשויות המדינה, בעיקר במסדרונות הסבוכים של המוסד לביטוח לאומי. שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים - אחד מהם, צבי זילברטל, מונה לאחרונה לשופט בית המשפט העליון - הוציאו מתחת ידם פסק דין מאוזן שנקרא על שם אחת מהחברות הנתבעות 'פיצוי נמרץ'. בהחלטה כתבו השופטים כי ייצוג רשמי או כתיבת מסמכי דרישה בעלי אופי משפטיים אסורים על אותן החברות. מאידך הבהירו השופטים לאנשי הלשכה כי לא יוכלו לאסור מילוי טפסים סטנדרטיים, גם אם בכותרתם מתנוססת המילה תביעה, וכן לא יאסרו ייעוץ בבחירת המסלול הנכון להגשת המסמכים.

בלשכת עורכי הדין לא אמרו נואש. שנתיים מאוחר יותר יזמה 'הוועדה להגנת המקצוע' בלשכת עורכי הדין תביעה נוספת, הפעם מול 'המרכז למימוש זכויות רפואיות' של לבנת פורן. הטענה העיקרית היתה כי עצם בחירת הטפסים, כמו גם ההחלטה על אילו מחלות ופגעים כדאי להגיש אותם והאם כדאי לערער על החלטות מוסדות המדינה בעניין, הם כולם צעדים בעלי אופי משפטי. על פי הלשכה, מי שחלה או נפצע ומסוגל להתמצא לבדו בים הטפסים והביורוקרטיה - אשריו. אך מי שזקוק לעזרה בנושא - אחת דינו: לפנות לאחד מעורכי הדין החברים בה. וזה כמובן תענוג יקר. תעריפי המינימום המומלצים על ידי הלשכה המעודכנים לראשית שנה זו, ממליצים לאחרון צעירי עורכי הדין לגבות עבור מכתב התראה פשוט 228 שקלים. התייעצות רגילה ללא בדיקת מסמכים תעלה אצל אותו עו"ד זוטר 523 שקלים. אם עורך הדין טורח לבדוק את המסמכים, הוא יגבה לכל הפחות 877 שקלים על אותה התייעצות. אם להתייעצות תתווסף גם חוות דעת בכתב, יידרש הפונה לשלם עוד 877 שקלים.

השופט שפירא, בעברו פעיל בלשכת עורכי הדין, קיבל את התביעה ברובה. הוא התיר למי שאינו עורך דין לסייע תמורת תשלום רק בהשגת הטפסים, בתרגום הנכתב בהם למי שאינו דובר עברית, ובמילוי הרובריקות שאינן מילוליות. על פי פסק דינו של שפירא שהתפרסם בחודש שעבר, אפילו מי שרוצה להתייעץ באיזה טופס לבחור יוכל להתייעץ במומחה רק אם מדובר בעורך דין.

פסיקתו של שפירא הצליחה להדאיג גם לא מעט עמותות סיוע שונות. חלקן, כך פרסם העיתון גלובס, עתידות לבקש להצטרף כידידות בית המשפט לערעור שהגישה לבנות פורן לבית המשפט העליון, ולתפוס עמדה בלתי ידידותית בעליל לפסק הדין. בעמותות חוששים כי אם פסק דינו של שפירא יתקבל גם על דעת שופטי העליון, הרי שהם יהפכו לקורבן הבא של הלשכה, וזו תאלץ אותם להפסיק לסייע לאוכלוסיות חלשות בהתמודדות מול המשרדים הממשלתיים השונים.

בלשכת עורכי הדין לא ממתינים לתוצאות הערעור, וכבר השבוע הכריז ראש הלשכה דורון ברזילי על השקת מאגר של עורכי דין המתמחים בזכויות רפואיות. ברזילי הודיע כי כל עורך דין שירצה יוכל להירשם למאגר, והאזרחים לא יוכלו לראות את הרשומים במאגר כמומלצים על ידי הלשכה בתור מומחים בתחום. כך שלצד מומחים אמיתיים בתחום שבוודאי אפשר יהיה למצוא במאגר, יהיה אפשר למצוא שם גם לא מעט עורכי דין חסרי ניסיון ותעסוקה שמחפשים נואשות בשוק הצפוף תחום שאפשר להשתפשף בו.

מכל מקום, אם נפצעתם או חליתם, אין לראות באייטם הזה משום המלצה לפנות לחברות כמו זו של פורן וגם לא לעורך דין. ראשית, המלצה שכזו יכולה עוד להתפרש כייעוץ המשיג את גבול המקצוע. ושנית, מהדיונים באולמו של שפירא עלה כי לפחות בנוגע לחברה של פורן יש חשש מסוים לרמתם המקצועית של היועצים. לבד מהרופאים המומחים שמועסקים בה, הייעוץ הראשוני והליווי השוטף נעשים בעיקר על ידי אנשים שחלק ניכר מהכשרתם היא שיווק ומכירות. גם התמורה שגובה פורן על הליווי אינה זולה בהכרח מליווי שיעניק לעניין עורך דין מוסמך.

חייב, אבל זכאי

איך הייתם מתייחסים לתוצאותיו של מחקר מהפכני הקובע כי העישון טוב לבריאות, אחרי שנודע כי אותו מחקר נערך בשיתוף פעולה עם מחלקת המחקר של חברת דובק? באיזה חיוך הייתם מקדמים את פניו של מחקר שנעשה בשיתוף עם חברת ההשקעות פסגות, שהיה קובע כי גובה דמי הניהול בקרנות הפנסיה הוא הגון? ובכן, מחקר שערך פרופסור אורן גזל-אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה בשיתוף מחלקת המחקר של בית המשפט העליון, גילה כי אחוז ההרשעות בבתי המשפט של מדינת ישראל אינו עומד על כ-98 עד 99 אחוזים, כפי שהראו נתוני הלמ"ס שפורסמו מעת לעת עד לפני כשנה, אלא על שבעים אחוזים בלבד. נציין כי הנהלת בתי המשפט, זו המשלמת את משכורתם של עובדי המחקר בבית המשפט העליון, התקוממה לא פעם על הסטטיסטיקה שפרסם הלמ"ס, ממנה עלה כי הסיכוי לצאת זכאי במשפט פלילי בישראל שואף לאפס. הנתון לא החמיא למערכת המשפט, והעלה את הרושם הקשה כי מרגע שהמשטרה והפרקליטות החליטו להגיש נגד אדם כתב אישום, הרי שהמשחק מכור. אשר על כן, תוצאות המחקר שנעשה בשיתוף עם הנהלת בית המשפט הרוו נחת את אנשיה.

בהנהלת בתי המשפט טוענים כבר שנים שדרך הצגת הנתונים של הלמ"ס היא פשטנית מדי. בלמ"ס ספרו את כל הכרעות הדין, מתוכן מנו את הפעמים בהם יצא הנאשם זכאי מכל אשמה, והגיעו למסקנה כי מדובר במקרה נדיר ביותר - מעט יותר מאחוז אחד מהכרעות הדין. בהנהלת בתי המשפט החליטו לאחוז במתודה מורכבת יותר ולספור סעיפי אישום. כך אוהבים לציין שם מקרה כמו זה של ח"כ צחי הנגבי, שהואשם על ידי הפרקליטות בשוחד בחירות, הפרת אמונים ועדות שקר. בסופו של דבר הנגבי זוכה משני האישומים הראשונים והורשע בעדות שקר בלבד. מבחינת הלמ"ס, הנגבי נכנס לסטטיסטיקת המורשעים. בהנהלת בתי המשפט יטענו שהנגבי הורשע רק ב-33% מהאישומים נגדו.

הדוגמה של הנגבי מחמיאה למתודה של הנהלת בתי המשפט, אך ברוב המקרים כתב אישום כולל מספר סעיפי אישום על אותה פעולה עצמה. כך אדם יכול להיות מואשם על אותה פעולה עצמה בתקיפה בנסיבות מחמירות, בירי בשטח בנוי, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, בקשירת קשר לביצוע פשע ובניסיון שוד. בסופו של הליך, אם הוא יורשע רק בירי בשטח בנוי ובגרימת חבלה, הרי שעל פי הסטטיסטיקה החדשה חציו ייזקף לסעיף ההרשעות וחציו האחר ייזקף לסעיף הזיכויים. לצד הזיכויים מוסיף המחקר החדש גם את כל סעיפי האישום שנשרו במהלך עסקאות טיעון. כך שנאשם שהודה בסעיף אישום אחד בתמורה למחיקת ארבעה סעיפי אישום, יתרום לסעיף הזיכויים הרבה יותר מאשר לסעיף ההרשעות. אם ניקח בחשבון שבכל שנה מוותרים אלפי אזרחים בעלי שכל ישר על זכותם להתגונן בהליך משפטי יקר ומתיש בתמורה להצעה לעסקת טיעון נדיבה שתוציא אותם עם עונש סמלי, הרי שמצעד הזיכויים בסטטיסטיקה החדשה הולך ותופח. אם ניקח בחשבון כי הטלת עונש ללא הרשעה - פרקטיקה מקובלת בעיקר כאשר הנאשם הוא צעיר נורמטיבי - נספרת במחקר כסוג של זיכוי; אם נבין כי כל פושע סדרתי שכתב האישום נגדו נמחק לאחר שהאיש לא התייצב למשפט ולא אותר (יש אלפים כאלו מדי שנה) גם הוא נספר במחקר החדש כמי שלא הורשע - הרי שייתכן שנעדיף לחזור ולהסתמך על הסטטיסטיקה הפשטנית שפרסם הלמ"ס.