בשבע 493: הליכוד ישלם את המחיר

אל מול ההיערכות המתקדמת למבצעי הרס בגבעת האולפנה, במגרון ובעוד יישובים, יש להציב איום פוליטי על האחראים להרס בליכוד,

עמנואל שילה , כ"ה באייר תשע"ב

על פי הפרסומים האחרונים, משטרת ישראל כבר נערכת למבצעי הרס בגבעת האולפנה ובמאחזים נוספים. לצורך כך הוקמה מפקדה משטרתית מיוחדת בראשות קצין בכיר בדרגת תת-ניצב. למרות שרוב השרים ורוב הח"כים תומכים בקבלת חוקי ההסדרה שיצילו מהרס את גבעת האולפנה, את היישוב מגרון ומקומות נוספים, ראש הממשלה נתניהו עוצר את החקיקה. מסביבתו של נתניהו יוצאות אמנם רמיזות כי ראש הממשלה ממשיך לחפש פתרון שימנע את ההריסה, אך קשה לתת בכך אמון, בטח שלא כל עוד הדברים לא נאמרים פומבית על ידי נתניהו עצמו.

אם אכן ייהרסו היישוב מגרון, בתי גבעת האולפנה, היישוב עמונה, המאחז גבעת אסף ועוד, תהיה זו הוכחה נוספת לכך שהליכוד הוא קבלן הביצוע היעיל ביותר של מדיניות הרס ההתנחלויות מבית היוצר של השמאל הישראלי. אפילו את בג"ץ קשה להאשים הפעם, הוא רק הורה לקבוע תאריך ביצוע למדיניותה המוצהרת של ממשלת נתניהו, אשר קבעה כי כל בנייה שנעשתה על קרקע פרטית דינה להיהרס. פעם אחר פעם מאמצים אנשי ליכוד את גישתם המשפטית השמאלנית של פקידי משרד המשפטים והפרקליטות, שבעיניהם כל התיישבות יהודית מעבר לקו הירוק היא בלתי לגיטימית ובלתי חוקית. חוות דעת של משפטנים בכירים כבר קבעו כי הפתרון המשפטי הנכון הוא פיצוי בכסף או בקרקע למי שהוכיח את בעלותו על קרקע שכבר נבנו עליה מבנים בהשקעה כספית גדולה. אך בנימין נתניהו, יעקב נאמן, בני בגין, דן מרידור וחבריהם מסרבים להתעמת עם החד-צדדיות של החונטה השמאלנית שהשתלטה על עמדות המפתח במערכת המשפט בישראל. הם לא מוכנים להודיע על שינוי במדיניות ההסרה של הממשלה תוך הסתמכות על פרשנויות אחרות לחוק מאלה שמציגים להם היועמ"ש יהודה וינשטיין ומשנהו מייק בלאס. הם גם מסרבים לפעול לשינוי המצב החוקי הקיים באמצעות חקיקה.
לפני שנכנע לחיידק הפוליטי התכוון נפתלי בנט להסתער על דעת הקהל עם תכניתו המעניינת להחלת ריבונות ישראל על שטחי C. חבל שבמקום לאחד סביבה את כל המפלגות מהליכוד וימינה, התכנית תהפוך כעת מכוח התחרות והנצחנות הפוליטית למצעה השנוי במחלוקת של מפלגה קטנה

במקביל למאמצי השתדלנות שנמשכים ויימשכו עד הרגע האחרון, שני דברים נותרו עוד לעשות בתקווה שיועילו - אם לא לגבעת האולפנה ולמגרון אז לעוד מאות בתים אחרים המאוימים בידי ברית ההרס של ארגוני השמאל, הערבים, בכירי משרד המשפטים, שופטי בג"ץ ורפיסותה של ממשלת ישראל.

ראשית, יש להבהיר כי מסע ההרס יעלה לליכוד באובדן של כמה מנדטים, ואולי גם באובדן שלטונו. נתניהו הצליח אמנם לדחות את הבחירות, אבל הן יגיעו בעוד שנה וחצי ואולי אף מוקדם יותר. אם יתברר שהליכוד לא למד כלום מההתנתקות והוא ממשיך להיות המפלגה המובילה בכל הנוגע להרס התנחלויות, אין שום סיבה שהוא יוסיף לקבל את קולותיהם של תומכי ההתיישבות ונאמני ארץ ישראל. נחזור ונזכיר לא בפעם הראשונה את מה שכבר הוכח, כי ממשלת ליכוד המרגישה שהימין נתון בכיסה מועדת להיות גרועה להתיישבות יותר מממשלת שמאל שיש לה אופוזיציה ימנית חזקה. אגב, גם הציבור החרדי סובל מנחת זרוען של האליטות התקשורתיות והמשפטיות בעיקר כאשר השמאל באופוזיציה, כך שגם לו יש סיבה לפקפק בברית הטבעית שנקשרה בין הליכוד לבין 'שותפותיו הטבעיות' במחנה הדתי והימני. בבחירות הפנימיות בליכוד יש להימנע מהצבעה עבור חסידיו השוטים של בג"ץ, כולל מי שקיבל מכתב תמיכה מיו"ר מועצת יש"ע. יש לגבות מחיר פוליטי גם ממי שבעבר נאבקו נגד התנתקות בעוצמה וזכו לתמיכה וקידום, אך כעת ממרום מעמדם המשודרג כשרים בממשלה הם מעדיפים להידבק לכורסת השר הנוחה ולצאת ידי חובה בתשלום מס שפתיים ובתמיכה רפה.

שנית, יש להיערך ולקדם את בואם של כוחות ההרס באלפי מפגינים נחושים. מציאותם של אלפים בשטח והפגנות מקבילות ברחבי המדינה עשויים למנוע את הרס הבתים, או לפחות להפוך אותו לאירוע שיזעזע את המערכת הפוליטית והציבורית ויגרום לנתניהו לחשוב היטב לפני שהוא מאשר שוב למי שמייצג את הממשלה בבג"ץ להצהיר על כוונה להרוס עוד שכונה ועוד יישוב.

 

פוליטיקה לבדה לא תועיל

נפתלי בנט הוא כוח עולה חשוב, מסור, מוכשר ונמרץ במחנה הלאומי-יהודי, שתוך זמן קצר הצליח להטביע חותם ולהזרים דם חדש ורעיונות חדשים בגופים ובתחומים שבהם פעל. הרקורד האישי הדתי-לאומי שלו כמעט מושלם: קצין ביחידות מובחרות, בכיר לשעבר בלשכת נתניהו, איש הייטק שכבר עשה לביתו מספיק כדי שיוכל להתמסר לפעילות ציבורית בהתנדבות. מה שעדיין חסר לו זה כמה שנות לימוד בישיבה ואולי גם תעודת הסמכה לרבנות.

הצימאון להתרעננות פוליטית בימין האידיאולוגי בכלל ובציונות הדתית בפרט הופך את בנט למועמד טבעי להשתלבות בהנהגה הפוליטית של המחנה - במסגרת המחנה האידיאולוגי המתחזק בליכוד, במסגרת איחוד מפלגות הציונות הדתית, או במפלגה חדשה ועצמאית. למרות זאת, יש משהו מאכזב בהחלטתו של בנט להקים מפלגה חדשה. ולא רק בגלל החשש מפני פלגנות נוספת בימין, אלא בעיקר משום שגם בנט, כמו רבים לפניו, נראה כמי שמפריז בחשיבותה של המערכת הפוליטית ואינו מפנים את ערכה וכוחה של הפעילות הציבורית החוץ-פרלמנטרית. יש אמנם צורך בשיפור האיכות המקצועית של נציגות האגף הדתי-לאומי בכנסת, אך טעות תהיה לחשוב שפוטנציאל השינוי הגדול שנדרש כדי לעצור את מכונת ההרס והגירוש ולחזור לתנופה ציונית נמצא בעיקר במערכת הפוליטית.

מחנה השמאל הישראלי נמצא כבר שנים במיעוט במערכת הפוליטית. בכל זאת הוא מצליח לקדם את תכניותיו גם מהאופוזיציה בזכות שליטתו במוקדי הכוח של החברה והמדינה בישראל - התקשורת, המשפט, הכלכלה, התרבות, האקדמיה ומערכת הביטחון. בנוסף לכך מפעיל השמאל לחץ בלתי פוסק על מוקדי קבלת ההחלטות, באמצעות מאות גופים ועמותות בעלי אג'נדה שמאלנית ופוסט-ציונית הנהנים מתמיכה בינלאומית.

ניקח לדוגמה את הניסיון הסיזיפי לשנות את מערכת המשפט בישראל. לשר המשפטים יעקב נאמן היו כוונות טובות, אבל ראשי הממסד המשפטי עמדו כחומה בצורה מול כל ניסיון מצד המערכת הפוליטית להוביל שינויים בממסד המשפטי או לשנות את יחסי הכוחות בינו לבין המערכת הפוליטית. התקשורת שיתפה פעולה לאורך כל הדרך עם ההחונטה המשפטית השלטת שהוקיעה כפוליטיזציה של מערכת המשפט את הניסיון למנות את איש המקצוע המעולה נועם סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה או לשופט בבית המשפט העליון. בסופו של דבר מונה סולברג לשופט עליון במחיר כבד של מינוי אשת השמאל פרופ' דפנה ברק-ארז לתפקיד דומה. נאמן נתקל בחומה בצורה גם בבואו לעגן בחוק את שיקומם מחדש של חוקים שנפסלו בידי בג"ץ, כשם שבעבר נתקל אביגדור ליברמן בחומה בצורה כשניסה להקים בית משפט מיוחד לחוקה. גם הניסיונות הפוליטיים לשבור את כוחם של ארגוני השמאל באמצעות הגבלות חוקיות על פעולותיהם ומקורות המימון שלהם התנפצו מול זעקות המקרתיזם של ממסדי התקשורת, האקדמיה, המשפט והתרבות. נראה כי דווקא פעילות חוץ פרלמנטרית כמו זו של תנועת 'אם תרצו' הביאה תועלת רבה יותר.

המערכת הפוליטית לבדה לא תצליח להיחלץ מצבת הלחץ שמפעילים עליה מדינות העולם, ארגוני השמאל, ובעלי הדעות השמאלניות שהשתלטו על מוקדי הכוח בתקשורת, במשפט, באקדמיה, בתרבות ובכלכלה. דרושים לנו לא רק פוליטיקאים טובים, אלא עוד נועם סולברגים במערכת המשפט, עוד עמית סגלים בתקשורת, ואנשים כמו נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ורונן שובל שיקימו עוד ארגונים נפלאים כמו 'אם תרצו', 'רגבים' ו'ישראל שלי'.

לפני שהוא נכנע לחיידק הפוליטי התכוון נפתלי בנט להסתער על המערכת הפוליטית ודעת הקהל עם תכניתו המעניינת להחלת ריבונות ישראל על שטחי C. חבל שהתכנית הזאת, שיכלה להיות מצע שמאחד את כל המפלגות מהליכוד וימינה, תהפוך כעת מכוח התחרות והנצחנות הפוליטית למצעה השנוי במחלוקת של מפלגה קטנה.

לעומת מי שקראו "רוץ נפתלי, רוץ", נראה שנכון יותר לומר: נפתלי, תחשוב עוד פעם.