בשבע 493: להכות את המומחה

אין להסכים לשינויים בשיטת הממשל שיעבירו עוד סמכויות מידי נבחרי העם לידיהם של מומחים נטולי פניות כביכול

דברים שרואים מכאן , כ"ה באייר תשע"ב

* מפלגתו של נפתלי בנט - תחיית המתים של תנועת התחייה  * בעקבות הצהרת אובמה בזכות נישואין חד-מיניים, יש לחוקק חוק יסוד שימנע הכרה בנישואין כאלה אצלנו

ההסכם הקואליציוני בין קדימה לליכוד כולל סעיף על שינוי שיטת המשטר. היות ונשפך הר של מילים בנושא השינוי, ההר חייב להוליד לפחות עכבר עד לבחירות. מנגד, נציגינו חייבים לעמוד על המשמר על מנת שההר לא יוליד חלילה עכברוש.

האיום הגדול הוא ניסיון לסרס את כוחם של נבחרי הציבור, שבפי מבקריהם מכונים פוליטיקאים כאילו מדובר בשם גנאי. מאיר דגן, לדוגמה, רוצה להקים ממשלה של מומחים במקום פוליטיקאים, שמבחינתו די להם באיוש ספסלי הכנסת שתהיה מעוקרת מהשפעה. ראש הממשלה יהיה ההדיוט היחיד שיותר לו להיכנס לקבינט. ברור ששיטה כזאת טובה לשמאל, נוכח יחסי הכוחות בזירה הפוליטית שמאז המהפך של 77' נוטים לרעתו.

לאחר בחירתו של המבקר החדש, השופט יוסף שפירא, קבע האורים ותומים המשפטי משה נגבי שאמנם מדובר באדם שעתיד לאכזב את "הימין הקיצוני" כפי שאכזב השופט גרוניס. למרות זאת הציע נגבי לאמץ בפעם הבאה שיטה אחרת המבוססת על ועדת איתור של מומחים, שעליהם ניתן לסמוך יותר מעל פוליטיקאים. במקום שרק העם יחליט באמצעות נציגיו, מציעים לנו את גישת רק המומחים (נטולי הפניות כביכול) יחליטו.

מי שבאמת רוצה לחזק את המשילות בישראל חייב לפעול בצורה הפוכה, ולשחרר את הממשלה מהגורמים הבלתי נבחרים המבקשים לשתק או למסמס את החלטותיה.

נפתלי בנט בונה על החלל שהותירו ח"כי 'התחייה' גאולה כהן, גרשון שפט ויובל נאמן

בא לשכונה בחור חדש

הכרזתו של נפתלי בנט על הקמת מפלגה חדשה שתעמוד מימין לליכוד מבחינה מדינית ותדגיש את ההליכה של דתיים וחילוניים ביחד אינה מהווה בשורה חדשה בפוליטיקה הישראלית. מדובר למעשה בגרסה חדשה של מפלגת התחייה, שנעלמה מהמפה הפוליטית בבחירות 1992. חרף היעלמותה מהכנסת, חזונה של התחייה נשמר על אש קטנה בפוליטיקה הישראלית. ובכל זאת, בנט וחבריו מציגים כמה חידושים שלא נתקלנו בהם בגרסאות הקודמות של מפלגת השילוב.
האיזון בין דתיים לחילונים, שהיה בשיאו כאשר כיהנו ביחד גנדי והרב בני אלון, לא קיים עוד. בבחירות הקודמות האיחוד הלאומי הפך למפלגה דתית המבקשת לפנות לציבור התורני-לאומי ואפילו לחרדי, תוך שלילת שיבוצן של נשים ברשימה. זכותה של המפלגה לבחור בדרך זו, אבל בכך היא יצרה חלל פוליטי

עצם אזכורה של התחייה מחזיר אותנו לחלום הבלהות של בחירות 1992. כישלונה של התחייה לעבור את אחוז החסימה הוביל אז להקמת ממשלת אוסלו, על אף העובדה שבאותן בחירות הצביעו יותר בוחרים למפלגות הימין מאשר למפלגות השמאל. נפתלי בנט כבר מואשם כמי שמבקש לחזור על אותן טעויות, תוך פילוג המחנה הציוני-דתי והלאומי.

נפתלי בנט ראוי לדברי סנגוריה. המפלגות המגזריות אינן בנויות כרגע לאמץ את המתכונת של התחייה-פלוס שמציעים נפתלי בנט והרב אביחי רונצקי. הבית היהודי עשה אמנם כברת דרך כאשר אימץ את רעיון הבחירות המקדימות, אבל הוא טרם אישר את זכאותם של מועמדים חילוניים להגיש מועמדות ולהיבחר לרשימה לכנסת. האיחוד הלאומי, מתקופת רחבעם זאבי הי"ד ועד לפרופסור אריה אלדד, איפשר למועמדים שאינם דתיים במוצהר להשתלב ברשימה. אולם האיזון בין דתיים לחילונים, שהיה בשיאו כאשר כיהנו ביחד גנדי ויבל"א הרב בני אלון, לא קיים עוד. כבר ראינו בבחירות הקודמות שהאיחוד הלאומי הפך להיות מפלגה דתית המבקשת לפנות לציבור התורני-לאומי ואפילו לחרדי, תוך שלילת שיבוצן של נשים ברשימה. זכותה של המפלגה לבחור בדרך זו, אבל בכך היא יצרה חלל פוליטי. נפתלי בנט כבר סימן כשותפה מרכזית במפלגתו את איילת שקד, שהקימה יחד איתו את תנועת ישראל שלי. שקד אינה יכולה להופיע ברשימת הבית היהודי היות ואיננה מזוהה כדתייה, ובאיחוד הלאומי היא נדחית בגין היותה אישה.

כמה סיבות הביאו לנפילתה של מפלגת התחייה. הסיבה העיקרית הייתה החלטתם של הרב משה לוינגר ודניאלה וייס לרוץ ברשימה נפרדת. אולם התחייה לא ניהלה את האיזון בין דתיים לחילוניים בצורה נכונה. כך ב-1992 שלושת המועמדים הראשונים ברשימה - יובל נאמן ז"ל, גאולה כהן ואליקים העצני היו חילונים, ורק במקום הרביעי השתרך בני קצובר. התחייה גם לא השכילה לרענן את הרשימה ולהציג פנים חדשות. היתה לרועץ גם העובדה שהתחייה הפכה ל-One issue party, מפלגה המתמחה בנושא יש"ע בלבד, חשוב ככל שיהיה.

בנט לא יצטרך לרענן את רשימתו, כי הוא מציג למעשה רשימה חדשה לגמרי. להוציא את הרב רונצקי, השמות המוזכרים הם בני ארבעים ומטה, ואם מדברים על רונן שובל - מתחת לגיל שלושים. גילם הצעיר של מועמדי המפלגה, ביחד עם המומחיות המוכחת של בנט ושקד בניצול המדיה החברתית, מגבירים את הפוטנציאל שלה בקרב בוחרים צעירים.

לצד קריאה לסיפוח שטחיC , המפלגה של בנט תתמקד גם בנושאים משיקים המטרידים את הציבור הישראלי כגון הטיפול במסתננים וקרטל ארגוני זכויות האדם. לפי ד"ר גיא בכור, המסתננים הפכו לאיום הדמוגרפי האמיתי על מדינת ישראל במקום הערבים. המסתננים מסתייעים במעטפת של "ארגוני זכויות אדם", שבמקביל עובדים שעות נוספות בהכפשת ישראל בכל הקשור לסכסוך הישראלי ערבי.

המפלגה החדשה התיישבה על משבצת ותיקה אבל פנויה בפוליטיקה הישראלית, ולכן לכאורה יש לה זכות קיום ואופק צמיחה. ההמשך לא ברור, במיוחד כאשר אנו צפויים להעלאת אחוז החסימה לקראת הבחירות הבאות. מה שכן ידוע הוא שאנשים כמו נפתלי בנט והרב אביחי רונצקי עשו מספיק דברים בחייהם, ולכן כדאי לקחת אותם ברצינות במקום להתייחס אליהם כפירומנים חסרי אחריות.

 

כדת אובמה ולפיד

ישראל היא מדינה שמושפעת מאופנות המגיעות אליה מעבר לים ובמיוחד מארצות הברית. מכיוון שכך, יש להיערך לחיקוי הישראלי הצפוי להצהרת הנשיא ברק אובמה, שהביע תמיכה בנישואין חד-מיניים. יאיר לפיד הזדרז להיות הראשון שיענה אמן לדברי אובמה. לאחר עריקת קדימה לזרועות הקואליציה, לפיד מתחרה ראש בראש מול העבודה על אהדת השמאל. לכן ניתן להבחין שלפיד שובר כעת שמאלה, גם בנושא זה וגם בקריאתו להרוס את שכונת האולפנה.

מלבד לפיד תזכה הקהילה הגאה בארץ לסיוע מצד הרפורמים והקונסרבטיבים. בעבר הקונסרבטיבים בארץ היו יותר זהירים מעמיתיהם בארצות הברית בכל הקשור לנאמנות למסורת. לאחרונה הם יישרו קו עם הרפורמים ומעתה תקבל "התנועה המסורתית" מועמדים גאים להסמכה לרבנות בארץ. אם יורשה לחד-מיניים לכהן כ"רבנים", היתר ל"נישואים" חד-מיניים יהיה עניין של מה בכך.

ההסברה הישראלית בחו"ל, ובמיוחד בארצות הברית, משקיעה מאמצים רבים בשכנוע חוגי שמאל ליברליים בצדקתה של ישראל. דוברים ישראלים, ובהם שגרירנו בוושינגטון מיכאל אורן, מסתייעים בטיעון שישראל מגלה סובלנות כלפי בעלי הנטייה החד-מינית, בעוד שבמדינות ערב מרחפת עליהם סכנת מוות. דוברינו גם שולפים את ה"מוניטין" שרכשה העיר העברית הראשונה תל אביב כמאירת פנים לבעלי הגאווה. כאשר יפרוץ בארץ המאבק להכרה בנישואים חד-מיניים, הם יטענו לנזק תדמיתי העשוי להיגרם לישראל כתוצאה מהתנגדות לנישואין חד-מיניים.

לאור הניסיון ניתן לצפות לשילובם של טקסי "נישואים" ראוותניים בימי הגאווה. ידוענים כגון שולמית אלוני יזדרזו לשמש כמסדרי קידושין לזוג החד-מיני המאושר. טקס ה"נישואים" יונצח בידי תקשורת אוהדת, שבאותה הזדמנות תביע את מחאתה נגד העוול הנגרם לבני הזוג שבסך הכל ביקשו למסד את קשרי האהבה ביניהם. בסופו של דבר יתגלגל הכדור לפתחו של בית המשפט, אשר כבר גילה הבנה לצורכי "המשפחה החדשה" בנושאים כגון זכויות בן או בת הזוג ואימוץ.

מכיוון שהכל צפוי, יש להקדים תרופה למכה על ידי "חוק יסוד הנישואים" אשר יקבע שהמושג נישואים תקף בברית בין גבר לאישה בלבד, כפי שכבר קבעו מספר מדינות בארה"ב.