בשבע 493: לוקח את ירושלים ללב

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מצביע על מגוון סיבות לשמוח ביום חגה של הבירה

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ"ה באייר תשע"ב

הגירה חיובית, שדרוג מערכת החינוך, פיתוח הכלכלה וגידול במספר התיירים - ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מצביע על מגוון סיבות לשמוח ביום חגה של הבירה  | הוא מתחייב להמשיך לפעול לבחירת רב ציוני דתי לעיר כחלק מקיום צוואתו של הרב אליהו זצ"ל, מסביר מה מונע ממנו להרוס בנייה לא חוקית במזרח העיר, ושותף לביקורת על הקנסות ברכבת הקלה | ברקת עמל גם על חיבורה של ירושלים אל ליבם של קהלים חדשים, ובכך להגדיל את ההתנגדות הלאומית לחלוקת העיר

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מביט מחלונו שבמרומי בניין מספר 1 בעיריית ירושלים, ורואה לשמחתו הרבה מנופים. למה דווקא מנופים? התיאוריה של ברקת אומרת שאדם שמגיע לעיר ורואה בקו הרקיע הרבה מנופים, מקשר אותם להצלחה. "אנחנו במסלול של הצלחה, ורואים זאת בכמה היבטים, ביניהם הצמיחה והפיתוח. זה שבקו הרקיע רואים הרבה מאוד מנופים - גורם לכך שמי שמגיע ורואה זאת, מבין שמשהו טוב קורה בעיר, שהיא מצליחה". שלוש שנים וחצי אחרי שהתיישב בכיסא ראש העיר, מסתכל ברקת אחורה, ובראיון חגיגי ל'בשבע' לרגל יום ירושלים, מתייחס לשורה של אירועים והתרחשויות עימם התמודד מאז נכנס לתפקיד.

 

המגזר הציוני חוזר

טרם בחירתו ברקת שב והצהיר כי התושבים רוצים ירושלים אחרת. אחד הדברים בהם התמקד מאז תחילת הקדנציה היה בלימת ההגירה השלילית מהעיר, בעיקר של תושבים חילונים. "אין ספק שעשינו כברת דרך ארוכה לשמירת המגזר הציוני בירושלים", הוא אומר בסיפוק ומסביר: "בקדנציה הקודמת הזרם הממלכתי בירושלים הצטמק ב-12 אחוזים והממלכתי דתי הצטמק ב-7 אחוזים. מתחילת הקדנציה, בשלוש וחצי שנים היה גידול של אחוז אחד בממלכתי ו-3 אחוזים בממלכתי דתי. הדבר הזה הוא באופן חד משמעי היפוך ושינוי מגמה, מהאטה וקיטון של המגזר הציוני בירושלים, אנחנו עולים. וזה קרה יותר מהר ממה שחשבנו".

ברקת טוען שאחד הגורמים שמביאים להגירה חיובית לעיר הוא החינוך. "החלטתי לעזוב את כל עסקיי לפני עשור, ולעבוד בשקל לשנה בעיר ירושלים (ברקת מכהן בתפקידו בהתנדבות, נ"ק) דווקא בעקבות המעורבות בחינוך. לתפישתי, השקעה בחינוך בירושלים היא רווח כפול: פעם ראשונה, זה הדבר הנכון ביותר עבור התושבים. פעם שנייה, כשאתה משדרג את מערכת החינוך אתה הופך את העיר ליותר אטרקטיבית, המגזר הציוני יעבור לעיר אם הוא יודע שהוא יכול לקבל חינוך טוב יותר – זה מבחינתי כלי ונכס אסטרטגי לצמיחת המגזר הזה בעיר".
כל אדם, ודאי יהודי בירושלים, רשאי לגור היכן שהוא רוצה, ובתנאי שיפעל על פי החוק ויקבל היתרים על פי החוק. אני כראש עיריית ירושלים ודאי שלא רשאי להפלות לרעה אנשים על בסיס מוצאם, ואני מקווה שאף אחד לא מצפה מראש עיריית ירושלים שיפלה יהודים בעיר

אחד הנושאים שמעסיקים את ברקת, במטרה להמשיך את מגמת ההגירה החיובית אל העיר, הוא פיתוחה מבחינה כלכלית. "המקצוע שלי הוא פיתוח עסקי", הוא מסביר, "ועוד כשהיינו באופוזיציה פיתחנו תפישת עולם שעונה על השאלה איך לקדם את היתרונות היחסיים של ירושלים. כשאתה רוצה לבקש ממשקיע להשקיע כסף, הוא רוצה לראות איך הוא מרוויח כסף. לכן תציע לו בתחומים שבהם ירושלים חזקה – רפואה ומדעי החיים, תיירות ותרבות ומיקור חוץ. השקעה בתת-תחומים האלה והפיכת ירושלים לאטרקטיבית, יוצרת אפקט של הילה, שממצב את ירושלים כמקום מאוד אטרקטיבי".

ברקת גם מביא דוגמא לדבריו: "כשהצהרתי על יעד של עשרה מיליון תיירים שיגיעו לעיר, היינו בשני מיליון וקצת. שנתיים אחרי כן, אנחנו ביותר משלושה מיליון וחצי תיירים. עשרה מיליון תיירים משמעותם 100 אלף מועסקים בעיר ירושלים. הרפואה ומדעי החיים יכולים להביא לעוד עשרות אלפי מועסקים כמו גם מיקור החוץ. זה יוצר מצב שפתאום יש למשקיעים עניין גדול להשקיע בעיר, כי הם מבינים שזה באמת כדאי".

ואתה קושר בין הצלחה כלכלית להגירה חיובית?

"אפשר להסביר המון דברים באמצעות המצב הכלכלי של עיר. זו הסיבה מספר אחת לעזיבת צעירים את העיר – הכלכלה והתעסוקה. ולכן כשאני מדבר על פיתוח כלכלי כדי לאפשר תעסוקה, לאפשר לאנשים לצאת ממעגל העוני, אני יכול לקבוע שעתידה של העיר ללא ספק יוכל להיות טוב יותר, כשמצבה הכלכלי טוב יותר".

ומה לגבי המגזר החרדי? זה נראה כאילו הוא נדחק לצד והמגזר הממלכתי הועדף על פניו.

"השונות בעיר היא לא בעיה אלא ברכה. יש מקום לכולם. אנחנו מנסים לשדרג את איכות החיים של המגזר החרדי בשכונות החרדיות, לצד שיפור איכות החיים למגזר הציוני, בשכונות שלו. בעבר היתה תחושה של משחק סכום אפס: שאם אחד מרוויח משהו, האחר מפסיד. זה בדיוק מה שבאתי לשנות. בירושלים אפשר שכלל הציבורים ירוויחו בלי שאף אחד יפסיד".

כאן מבקש ברקת, בנימה אישית, לספר סיפור שמתחבר לעמדתו. "בזמנו, בשיחה שהיתה לי עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, התברר לי שבכל תולדות עם ישראל כשהיתה פריחה כלכלית, היתה גם פריחה תורנית. לכן לא רק שאין סתירה, אלא יש השלמה בין הפיתוח הכלכלי של העיר לבין היכולת של עולם התורה לפרוח ולהתפתח בה".

"יש השלמה בין הפיתוח הכלכלי של העיר לבין היכולת של עולם התורה לפרוח ולהתפתח בה". ניר ברקת

רבנות היא צביון

ברקת הרבה להתייעץ עם הרב אליהו זצ"ל, ואחד הנושאים שקידם בעבר והוא פועל בו גם היום הוא מינוי רב ראשי דתי לאומי לעיר. "הרב מרדכי אליהו זצ"ל הוא זה ששלח אותי לשליחות הזו", מספר ברקת, "באחד המפגשים איתו, כשעוד הייתי באופוזיציה, הוא אמר לי: 'ניר, לך תבדוק מדוע אין רבנים'. הלכתי ובדקתי, וכשהבנתי מדוע, עתרתי לבג"ץ ושאלתי מדוע התהליך תקוע. העתירה הראשונה שלי מתוך שלוש היתה נגד ראש הממשלה כדי להניע את המהלך. היו בחירות, ואז התהליך נעצר. ביקשתי להמשיך, ושינו את התקנות כדי להקטין את הסיכוי שהרב הראשי יהיה ציוני-דתי, ואז עתרתי שוב נגד ראש הממשלה כדי לעצור את התהליך. בפעם השלישית שעתרתי כבר הייתי ראש עיר, והלכתי לבג"ץ וטענתי שבחירת בתי הכנסת היא לא שוויונית. נכון להיום, אחרי שלוש עתירות הגענו לעמק השווה לגבי מה התהליך הנכון כדי שהרוב יוכל לבחור מי הרב שלו".

מלכתחילה, למה בכלל הכנסת את ראשך לעניין הזה, שמהווה בעצם את אחד מכאבי הראש הגדולים ביותר עבורך?

"לצערי, תוכנן בעבר שיהיו לירושלים שני רבנים חרדיים, ואני לא הייתי מוכן לתת לזה יד. זה לא נכון לעיר כמו ירושלים. ההתעקשות על רב אחד מהמגזר הציוני לצד רב אחד חרדי היא הדבר הנכון לעיר. על מנת שזה יקרה צריך שיתוף פעולה בין משרד הדתות לבין עיריית ירושלים. כל עוד לא ניתן להבטיח את העיקרון הזה, ככל שהדבר תלוי בי, לא אתן למינוי כזה יד".

מה תקע את התהליך לאורך הזמן?

"קביעת העקרונות כיצד ממנים רבנים בירושלים. זה עבר גם תחת עינו של בית המשפט, ובג"ץ שקבע שלא ניתן לתת למגזר הדתי להצביע כפי הפעמים שהוא מתפלל בבית הכנסת. אי אפשר לפגוע במגזר הממלכתי דתי ובמגזר הממלכתי, כי ברור שרוב תושבי ירושלים אינם חרדים. הרעיון היה לאפשר לכל יהודי באשר הוא, ללא קשר לכמה פעמים הוא מתפלל בשנה, זכות שווה לקבוע מי יהיו הרבנים שלו. במיוחד שהרבנים הראשיים בעיר נוגעים בעיקר לציבור הממלכתי דתי והממלכתי בעיר, ופחות לציבור החרדי".

בסופו של דבר השגת את שלך, אך בינתיים הנושא אינו מגיע למיצוי.

"התהליך מתקדם. עכשיו כשהבחירות לכנסת נדחו, אפשר להמשיך בו ואני אופטימי שבסופו של התהליך נוכל לבחור רב ציוני בירושלים כפי שראוי וכפי שנכון. לא נאפשר לתהליך אחר להתבצע. נמתין עד שיהיה חלון הזדמנויות שבו נוכל לממש את הבחירה".

ברקת מדבר על הנושא מדם ליבו. "מבחינתי נושא המינוי הוא צוואה של הרב מרדכי אליהו. לא תמצא איש מהציבור הממלכתי שמתעקש ומגיש שלוש עתירות כי זה חשוב לו. למה? ראשית, כי הרב מרדכי אליהו אמר שזה חשוב. ושנית, היום אני מבין שזה תפישה, צביון וייצוגיות. לתפישתי זה במידה מסוימת שווה ערך לריבונות".

 

ריבונות על ידי פיתוח

כשברקת מדבר על ריבונות, הוא מתכוון בין היתר להשלטת מרותה של העירייה במזרח ירושלים. רבות דובר על כך שהעירייה אינה מצליחה לשים את ידה על פורעי החוק באזור, אבל ברקת מפתיע בגישה שלו, ומבהיר כי העירייה דווקא מטפלת היטב בערביי מזרח העיר.

"ריבונות לא יכולה להישאר על הנייר", הוא מצהיר, "מי שחושב שאם אתה רק מכריז ריבונות נפתרה הבעיה, טועה. יש קשר ישיר בין פעילות המדינה והמערכת העירונית בשכונות לבין הריבונות. ריבון זה שאתה מגדיר חוקי תכנון ובנייה, גובה מיסים, משדרג את בתי הספר, מדבר עם התושבים, פותר בעיות – זה ריבונות".

ומה לגבי בנייה בלתי חוקית וכל ההתנהלות הנלווית אליה?
מימוש צווי הריסה בשנתיים האחרונות במזרח ירושלים נעצר בדרג המדיני. אני מחויב לפעול לפי החוק, ולממש הריסות במקום שבית משפט קבע שצריך לעשות זאת. לצערי הרב הדבר לא תלוי בעירייה. כל שבוע אנחנו מבקשים לממש צווים, והדברים נעצרים ברמה המדינית ולדעתי זה לא טוב

"צריך להבין מאיפה זה נובע. יש שכונות ערביות במזרח ירושלים שלצערי אתה רואה בהן הזנחה גדולה, וכשנכנסתי לתפקידי שאלתי למה קיים המצב הזה. היו שתי חלופות רעות: האחת לנהוג כבת יענה, השנייה לא להשלים ולבוא ב'כסאח' למקומות שיש בהם פערים אדירים בין המציאות לבין איכות החיים שאני חושב שצריכה להיות", רומז ברקת להריסת מבנים לא חוקיים. "אני בחרתי ללכת בדרך שלישית. בחרתי לקחת אחריות כריבון על שכונות, לשדרג את איכות החיים בהן ולהגדיל את ההשקעות שם. זה לא שנוי במחלוקת. דווקא אנשי הימין תומכים יותר בתהליך הזה מאנשי השמאל, כי הם מבינים שהשקעות במזרח ירושלים הן החלת ריבונות".

מוזר שדווקא אנשי הימין מאמצים את הגישה הזו.

"בשמאל, שחושב אחרת על נושא אחדותה של העיר, לא מבינים שגם באידיאולוגיה וגם בפרקטיקה, אין שום סיכוי שירושלים תצליח אם תחולק חלילה. לכן אנחנו צריכים להתעקש על אחדותה של העיר. לאנשי הימין, השדרוג של איכות החיים במזרח העיר מסתדר גם עם הפרקטיקה וגם עם האידיאולוגיה. לאנשי השמאל זה מסתדר בפרקטיקה אבל באידיאולוגיה הם מבינים שזה מקדם את אחדותה של העיר, ולא בטוח שהם מעוניינים בכך".

איך פעלתם בעצם במזרח העיר, וכאמור, מה נעשה עם הבנייה הבלתי חוקית?

"בדקנו וגילינו כי יש כ-80 אלף יחידות דיור במזרח ירושלים שאמורות להיות רשומות בעירייה. כשנכנסתי לתפקיד, היו רק כ-40 אלף יחידות דיור רשומות, והארנונה ששולמה היתה נמוכה ביותר. אי אפשר להשקיע במזרח העיר אם אתה לא גובה שם מיסים. בנוסף לכך אנחנו מדברים על הסדרה מערכתית של שכונה אחר שכונה. היום הפער בין התב"ע למציאות הוא ענק. אז שוב, בין להביא טרקטור ולהביא עשרות אלפי מבנים לבית משפט, לבין לא לעשות כלום, אני בחרתי בדרך אחרת: תכנון מחדש של כל שכונה, מה שיאפשר לנו לנהל את התהליך".

ומה לגבי מי שהוצאו להם צווי הריסה?

"צריך כמובן לבצע הריסות. מימוש צווי הריסה בשנתיים האחרונות במזרח ירושלים נעצר בדרג המדיני. אני מחויב לפעול לפי החוק, ולממש הריסות במקום שבית משפט קבע שצריך לעשות זאת. לצערי הרב הדבר לא תלוי בעירייה. כל שבוע אנחנו מבקשים לממש צווים, והדברים נעצרים ברמה המדינית ולדעתי זה לא טוב. קצב מימוש צווי ההריסה עמד בעבר על בין 80 ל-100 יחידות בשנה, וכיום לצערי רק 20-10 יחידות בשנה. אבל גם אם נחזור לקצב המקורי - לא משם תבוא הישועה, ולא ההריסה לבד תפתור את הבעיה".

כיצד מגיבים ערביי העיר לצעדי בניית האמון מצד העירייה?

"הם נותנים המון כבוד. הם מבינים שחשוב לי ואכפת לי שאיכות החיים שלהם תעלה. הדבר הזה חשוב לנו מאוד. בנוסף לכך עלתה שביעות הרצון מהעירייה, והם מכירים בריבון ירושלים. נוצר מצב שהם בעצמם מעדיפים להשאיר את ירושלים מאוחדת, כי התהליכים האלה גורמים לכך שהם מבינים, לא מציונות אלא מפרקטיקה, כמה חשוב להם לחיות תחת ריבונות ישראלית".

בעבר הוזכרה בשמך תוכנית לוויתור על כל השטחים המצויים מעברה השני של גדר ההפרדה, ומשויכים בכל זאת לירושלים.

"לצערי, מי שתכנן את הגדר, והשיקולים שלו היו כנראה שיקולים ביטחוניים, לא שם את הגדר על הגבול הריבוני של ירושלים. אני לא מתעלם מהסוגיה הזו, אני מעלה אותה פעם אחר פעם לדרג המדיני. הכלים שיש לעיריית ירושלים להתמודד עם זה הם מוגבלים. הקושי שלנו הוא קושי אמיתי. אני שואל את המדינה, אנחנו חייבים לשדרג את היכולת לממש את הריבונות שלנו בצד השני של הגדר. הבעיה הזאת עדיין לא נפתרה".

 

קנסות לחפים מפשע

ירושלים מהווה מוקד משיכה לבני כל הדתות אך מצויה עדיין בלב מחלוקת פוליטית, כשממשלות ברחבי העולם מגנות את מדיניות ישראל וקוראות לה לחלק את העיר. ברקת זוקף לזכותו את ההצלחה בחיבור מגזרים רבים אל ליבה של העיר. "היום אנחנו מצליחים לחבר לירושלים קהלים חדשים, שבעבר נדחו ממנה והיו לזה מחירים אסטרטגיים שירושלים שילמה. היום יותר אנשים מחוברים לירושלים, ולכן ליותר אנשים אכפת ממנה. אתה רואה קשר ישיר בין האהבה של כלל המגזרים לעיר ירושלים ובין האפשרות של ויתור עליה. היום יותר ויותר אנשים מוכנים להילחם על ירושלים. האסטרטגיה היא, בדיוק כמו בפלח שוק, להגדיל את פלח הלב. להיכנס יותר עמוק לליבם של תושבי המדינה והעולם הרחב. ככל שליותר אנשים יהיה אכפת מהעיר ירושלים, והם ירגישו שירושלים גם שלהם, כך מצבה של העיר יהיה טוב יותר".

ובכל זאת, בעולם נשמעות קריאות לעצור את הבנייה היהודית במזרח העיר, ובכלל לא לאפשר ליהודים לגור שם.

"זה אחד הדברים הכי אבסורדיים בעולם. מה שמדהים הוא שאנשים לא מתביישים לקרוא תיגר על בנייה לפי דת בירושלים. לפני שנה, כשהיתה דרישה להקפיא את הבנייה בירושלים, שאלתי: למה אתם מתכוונים - שאקפיא את החצי מיליון שקלים להשקעה בתשתית כבישים במזרח העיר, או 400 כיתות לימוד באזור, או להקפיא בנייה של יהודים וערבים כאחד במזרח העיר, או האם מישהו מעלה בדעתו שנשאל אנשים, אם הוא יהודי נקפיא ואם הוא ערבי נאפשר את הבנייה? כששאלתי את הממשל האמריקני והתקשורת על כך, לא קיבלתי תשובה. זה אבסורד להפלות על פי דת. עמדתי ברורה בנושא הזה. כל אדם, ודאי יהודי בירושלים, רשאי לגור היכן שהוא רוצה, ובתנאי שיפעל על פי החוק ויקבל היתרים על פי החוק. וראה זה פלא, זה אותו תנאי גם עבור מוסלמים ונוצרים. אני כראש עיריית ירושלים ודאי שלא רשאי להפלות לרעה אנשים על בסיס מוצאם, ואני מקווה שאף אחד לא מצפה מראש עיריית ירושלים שיפלה יהודים בעיר. לתפיסתי, כל יהודי יכול לגור איפה שהוא רוצה, וזה נכון לכל העולם – ואם זה נכון לכל העולם זה נכון גם לירושלים".

אחד הנושאים שמטרידים את התושבים, וגם מדירים שינה מעיניו של ברקת, הוא התלונות על הרכבת הקלה. אנשים רבים קיבלו באחרונה קנסות, לא בשל העובדה שלא נהגו כחוק, אלא בשל אי הבנה של השימוש ברכבת. ברקת לא ממש מרוצה מהמצב הזה. "כל התהליך של קנסות לאנשים חפים מפשע הוא בלתי מתקבל על הדעת. זה מיותר לחלוטין. אפשר קצת להתאמץ ולעשות אבחנה בין מי שמתגנבים שהם לא בסדר לבין האחרים. צריך לזכור שהכל עדיין בהרצה, ולאחרונה ראינו קיטוּן בקנסות של ירושלמים, וגידול בקנסות של הלא ירושלמים. מה זה אומר? שאנשים שלא מכירים את המערכת, על לא עוול בכפם, לפעמים מקבלים קנסות. המערכת חדשה ובהרצה – אתה צריך להסביר את פניך לתייר ולתושב. התושב אמור להיות לקוח ולאחרונה הוא הפך לקרבן. לזה אני לא אתן יד".

יש בעיר תחושה שברגע שהגיעה הרכבת, היא הפכה לסוג של מונופול ויש פחות אוטובוסים במקומות שהרכבת עדיין לא מגיעה אליהם.

"העיר ירושלים עברה מרשת של אוטובוסים לכל מקום ויעד, למצב של ציר מרכזי עם קיבולת מאוד מאוד גדולה, והזנה משלימה של אוטובוסים. כולנו יודעים שקו רכבת אחד לא מספיק, ועם כניסתי לתפקיד הנעתי מהלך לתכנון שני קווים נוספים. רשת הקווים, לכשתושלם, תהיה מאוד אפקטיבית. מדינת ישראל לא בנתה את כל הקווים ביחד, אלא בהדרגה. מה שעושים כרגע זה מנצלים את הקיבולת האדירה של הרכבת, ובכל מקום שאפשר לעשות שינוי של קווים מזינים את הרכבת. ברוב המקומות המצב יהיה טוב יותר מאשר היה בעבר, כי נפחי התחבורה הציבורית בעיר יגדלו".

לפני שאני נפרד מניר ברקת, יש שאלה אחת שעל פי כל התשובות של ראש העיר היא כמעט מיותרת, אבל עדיין מחויבת המציאות.

בעוד שנה וחצי נראה אותך מתמודד לקדנציה נוספת?

"חד משמעית אתמודד בקדנציה הבאה. מאוד חשוב לי לשמר את המומנטום שהתחיל להתפתח בעיר ירושלים, ולשדרג את התהליכים. הפסדתי את הבחירות הראשונות שלי, והשקעתי חמש וחצי שנים בלימוד של ירושלים. שכר לימוד משתלם מזווית ראייה של ראש עיר שמתקרב לסוף הקדנציה. בנוסף לכך, ניתן יהיה לראות בשנה וחצי שנותרו עד לבחירות סיום של תהליכים שהנענו לאורך הקדנציה. אני חדור אמונה שהמנגנון והתהליכים שאנחנו מפתחים בעיר הם הנכונים, ואנחנו רואים שביעות רצון של כלל המגזרים בירושלים. אנחנו מכוונים שירושלים תצליח, וזו בשורה לא רק לתושבי העיר אלא למדינה כולה. ביום ירושלים הזה אני יכול לומר שאני אופטימי לגבי עתידה של העיר".