חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שורת הדין

כצאצא של הראי"ה קוק, הוא מספר על הוריו שהקימו את ישיבת 'מרכז הרב' בגלגולה הנוכחי, על אביו הרב שכונה 'מר חושן המשפט',
24/05/12, 14:20
הלל גרשוני

הדיין הרב אברהם יצחק כלאב, מגדולי הפוסקים של המגזר הדתי לאומי ועד לאחרונה אב בית דין בירושלים, תוקף את התערבות בג"ץ בהכרעות בתי הדין הרבניים, מציג עמדה מורכבת בפרשת הגיורים הפסולים ומסביר את עמדתו השלילית ביחס לשלטון הנוכחי במדינת ישראל

בית החולים הדסה הר הצופים, לפני קום המדינה. בתיה כלאב, בתו של הרב דב הכהן קוק, ראש מכון הרי פישל ואחיו של רבה הראשי של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מקשה בלדתה. לפתע מטלטל אותה חיזיון מוחשי: לעיניה נגלה דודה הראי"ה, שנפטר שנים אחדות לפני כן, בא ונוגע בה. בתוך דקות מתרחשת הלידה בצורה קלה ומהירה. וכך נקרא הרך הנולד על שם דודו-זקנו: אברהם יצחק, שגדל להיות הרב אברהם יצחק כלאב, אחד הפוסקים המובהקים, אך כנראה הפחות ידועים, בציבור הדתי-לאומי.

סרטיפיקט מהרב קוק

לא מכבר פרש הרב כלאב לגמלאות מתפקידו כאב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים, אך הוא אינו שוקט על שמריו. במקביל לכהונתו כראש בית המדרש בכולל הדיינות בפסגות, שבו הוא מלמד כבר למעלה מעשור, הקים לאחרונה הרב כלאב בית דין לענייני ממונות בירושלים. הרב כלאב מסביר כי בית הדין מהווה מעין המשך לבית דין דומה שהקים בהיותו דיין בבית הדין הרבני, ושפעל
על בג"ץ: לא ייתכן שיישבו כמה אנשים שהתושבים במדינה לא בחרו אותם, והם קובעים מה שהם רוצים. זה לא הגיוני, וחוסר הישרות בדבר הזה זועק לשמים. איך הם יכולים למשל להתערב בדברים יהודיים, כשהם בכלל לא מבינים בזה? איך מי שלא מבין במשהו יכול להביע דעה?
במקביל לדיוני בית הדין:

"כשהייתי דיין בירושלים, לפני כעשר שנים, הקמתי בית דין לענייני ממונות בהרכב מיוחד שפעל לצורך כך", מספר הרב כלאב. "זה היה דבר מיוחד במינו, שלא היה בשאר בתי הדין בארץ. ישבנו שם שלושה דיינים ותיקים, אחד אב בית דין מתל אביב, אחד מירושלים ואני, ופנו אלינו מכל שכבות הציבור. שמעתי מאנשים שמאוד נהנו מבית הדין הזה".

ייתכן שאנשים נהנו, אך בפסק דין שניתן בשנת תשס"ו, פסק בג"ץ כי לבתי הדין הרבניים אין כל סמכות לפסוק בדיני ממונות, אפילו לא כבוררים. "לפי חוקי המדינה, אם שניים מגיעים לאדם כלשהו וממנים אותו כבורר ביניהם, להחלטה שלו יש תוקף משפטי לכל דבר", מסביר הרב כלאב. "אך לפי החלטת בג"ץ, כל אחד מהמדינה יכול להיות בורר - חוץ מבית הדין האזורי. אז בית הדין החדש מהווה בעצם המשך של מה שהיה בבית הדין האזורי".

מה הייחוד של בית הדין הזה? לא חסרים בתי דינים לענייני ממונות היום.

"נכון, יש בירושלים הרב בתי דינים פרטיים, אבל חשבתי שגם אני יכול לתרום את החלק שלי, ובמידה מסוימת להמשיך את בית הדין האזורי. זה בעיניי הייחוד של בית הדין הזה. ומבחינתי אני כאילו ממשיך את העבודה שלי בבית הדין", מסביר הרב כלאב.

הרב כלאב נולד כאמור לאחייניתו של הרב קוק, בתיה כלאב, אחת הדמויות הידועות בהיסטוריה של ישיבת מרכז הרב. "אמא שלי תמיד היתה אומרת שהיא ואבא שלי עשו את הישיבה בגלגול החדש שלה. היא היתה ממונה על העניינים החומריים, הדיור, היא סידרה את הכל. היא עבדה שם עד גיל 80", מספר הרב כלאב. "רֶבּ נוֹסוֹן (הרב שלום נתן רענן, חתנו של הרב קוק, שהיה ר"מ במרכז הרב ומנהל הישיבה, ה"ג) עליו השלום רצה לעשות משהו, והיא אמרה לו: לא ככה עושים ישיבה. הוא רצה לעשות דברים קטנים, והיא אמרה לו שישיבה עושים בדברים גדולים. אתן לך דוגמה: כשהתחילו לבנות את בניין הישיבה בקריית משה, היו אז מעט תלמידים בישיבה, שהיתה בבית הרב, ור' נתן חשב לבנות בקטן. אמא שלי אמרה לו שצריך שיהיה חדר אוכל גדול, מטבח גדול, בית מדרש גדול. וב"ה היום מרכז הרב זה ממש אילן שמפריח ענפים".

אביו היה הרב יעקב כלאב, "תלמיד חכם בקנה מידה עולמי", מספר עליו בנו. "מלבד זה שהוא היה תלמיד חכם יוצא מן הכלל, היה לו כושר הסברה מיוחד במינו. אמרו עליו שכשהוא מסביר, אפילו הקיר יכול להבין". הרב כלאב האב למד בליטא, והגיע לארץ עם סרטיפיקט של הרב קוק. "הוא לא היה קשור לרב קוק, אבל הוא הכיר את הרב רענן, ואחרי שהרב רענן נעשה החתן של הרב קוק אבא שלי פנה לרב קוק וביקש ממנו שישלח לו סרטיפיקט". הרב כלאב מספר ששמור אצלו המכתב שכתב אביו לרב קוק, הכתוב בעברית. "מעניין שבחור כמו אבי, שדיבר יידיש, כתב בעברית כל כך יפה", הוא אומר. הרב יעקב כלאב הגיע לארץ למכון הרי פישל, שאותו ניהל הרב דב קוק. שם הוא פגש את בתיה בתו, ונשא אותה לאישה. מסדר הקידושין, איך לא, היה הראי"ה.

הרב יעקב כלאב עבר לאחר מכן לכפר הרא"ה, ובשנת תש"י בא עם קבוצת התלמידים שלו לישיבת מרכז הרב, ולמעשה הקים אותה מחדש. "עד שאבא שלי בא לשם, היו שם בעיקר תלמידים שבאו מליטא", מספר הרב כלאב הבן. "אחרי שהרב קוק נפטר הישיבה הלכה והידלדלה, וכשאבא שלי בא עם התלמידים שלו הוא הניח את היסוד למרכז הרב בגלגול החדש שלה". הרב כלאב האב העביר שיעור לבחורים המבוגרים בישיבה, ושמות כמו הרב יעקב אריאל, הרב דוב ליאור ("הוא היה דווקא מהצעירים"), הרב צפניה דרורי, הרב זלמן מלמד והרב עוזי קלכהיים, צצים ועולים כתלמידיו. פטירתו בגיל צעיר יחסית קטעה באחת את המשך דרכו של תלמיד חכם מבריק זה.

שכונה ראשונה שהקימו יהודי ירושלים מחוץ לחומות. שכונת מחנה ישראל בירושלים, שהקים ר' דוד בן שמעון

לזרוק את הרשעים מהתקשורת

הרב כלאב הבן למד תחילה בישיבת קול תורה ובפוניבז'. "כשאבא שלי נפטר באתי למרכז הרב, ור' צבי יהודה מאוד שמח שבאתי. אחרי כמה שנים הוא מינה אותי שאגיד שם שיעור. זה היה לפני קרוב ל-45 שנה, באלול תשכ"ו. אחר כך תיכף היתה המלחמה", מלחמת ששת הימים, שביום העצמאות שלפניה אמר הרצי"ה את 'מזמור י"ט למדינת ישראל' המפורסם, שבו זעק "איפה חברון שלנו?". "אני זוכר איך הוא דיבר על שכם, על חברון, על יריחו, ולא עברו ימים ספורים עד שזה באמת עבר לשלטון שלנו", מספר הרב כלאב, ומיד מוסיף: "לא שזה באמת שלטון כמו שצריך להיות".

אני מבקש פירוט בעניין הזה, וזה לא מאחר לבוא: "הם עושים הפוך ממה שצריך. הם לא עושים מה שהתורה אומרת. רבנו יונה אומר כלל, שעל אדם רשע, אפילו אם ראית שהוא עושה משהו טוב, גם את זה תתלה שהוא עושה רק בשביל עצמו. וזה מה שאנחנו רואים היום במו עינינו. הנה, רק עכשיו הרסו מבנים במגרון ובעוז ציון. למה הם עושים את זה? פשוט למצוא חן בעיני השמאלנים. אין לזה שום סיבה אחרת. הרי עכשיו מדברים על חוק שיסדיר את הדברים, שלא בטוח אם יהיה או לא, אבל בכל מקרה מה יש לרוץ עכשיו לעשות?", אומר הרב כלאב בלהט. "זה הרי שיגעון גמור, לקחת את כל היהודים ולגרש אותם? מילא אם היה עם מי לדבר, אז לשיטתם הייתי יכול להבין את זה - כמובן אני חושב שצריך לזרוק את כל הגויים מהארץ, כמו שכתוב בתורה, ורק אולי להשאיר כמה שיוכלו לעזור לעם ישראל - אבל לרוץ עכשיו ולפנות? זה בדיוק מה שרבנו יונה אמר. הם דואגים ממה שיגידו עליהם בעיתון, ברדיו, במקום לזרוק את כל הרשעים האלה מהתקשורת ולשים אנשים כמו שצריך".
רוב-רובן של התלונות נגד בתי הדין הן לא מוצדקות. צריך לדעת שיש הרבה דיינים שממש עובדים יפה מאוד ומקדישים את עצמם לעזור לאנשים, כל אחד כפי יכולתו. בנושא הזה יש אמרה, שאם אף צד לא מרוצה, זה סימן שהדיין עשה מה שצריך לעשות

"אתה יודע מה הנחמה שלי?", אומר הרב כלאב. "שהמצב כל כך קשה, שזה אומר שאנחנו אוטוטו לפני ביאת המשיח. הגאון מווילנה אומר על הפסוק 'בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון' - שכשהרשעים פורחים כמו עשב, אז בעלי המחשבות הרעות, ה'אוון', שבדרך כלל מתביישים בהן, צצים ועולים בפומבי, וזה הסימן שיבוא המשיח - 'להישמדם עדי עד'. זה כמו בנר, שהאור שלו גדל לפני שהוא כבה, כך גם הרע נמצא בשיא כוחו לפני שהוא נגמר".

חזרה להיסטוריה האישית של הרב כלאב. שנים רבות העביר שיעור במרכז הרב, ובמקביל למד גם במכון הרי פישל ולאחר מכן לימד ב'אריאל', שהיה מעין סניף של המכון. באסרו חג שבועות של שנת תשד"מ התמנה הרב כלאב לדיין בבאר שבע, ואז הפסיק את שיעורו הקבוע במרכז ("אבל גם כשנעשיתי דיין היתה לי קבוצה שלמדנו בה"), ולאחר שלוש שנים וחצי עבר לירושלים, ועם הזמן אף הפך לאב בית דין בה.

במסגרת תפקידו כדיין עסק הרב כלאב רבות בנושאי אישות ומשפט ובנושאים משיקים, שעליהם אף חיבר כמה חיבורים וקונטרסים. כך לדוגמה מכון פוע"ה נוהג להתייעץ עמו, בעקבות עיסוקו בנושאי פוריות והלכה; במסגרת השו"ת שבאתר 'ישיבה', שבו בנושאי חושן משפט עונים תלמידי כולל הדיינות בפסגות, עוברות התשובות את ביקורתו של הרב כלאב. כמו כן התייחס לנושאים רבים שהתחדשו בעת האחרונה, דוגמת זכויות יוצרים בעידן האינטרנט, נושא המעסיק רבות את השואלים באתר.

מה דעת הרב בעניין זכויות יוצרים?

"פרסמתי בעניין הזה מאמר. באופן כללי הרעיון המרכזי הוא שאסור לקחת את הזכויות של אנשים אחרים, אך לא מדין גזל אלא מדין ואהבת לרעך כמוך".

אם כך זה מבחין בין יהודים לגויים, שכלפיהם לא קיים ציווי זה.

"מהבחינה הזו זה באמת מבדיל בין יהודים לגויים, אבל היום זה מאוד מורכב; כי גם אם הגויים יצרו את התוכנה, מי שמוכר אותה בארץ זה יהודים, וממילא אם מעתיקים אותה בלי לשלם, פוגעים גם ביהודים".

 מיהו יהודי

נושא אחר שבו עסק הרב כלאב הוא נושא הגיור, שגם בעניינו חיבר מאמר ארוך. ביחס לנושא הטעון של ביטול גיורים, שהגיע לכותרות ואף לפתחו של בג"ץ, בורר הרב כלאב בקפידה את מילותיו: "היה פסק דין שדיבר על אדם אחד שחתם על אישורי גיור כאילו היה נוכח בהם, אף שהוא באמת לא היה נוכח; פסק הדין טען שממילא גם שאר הגיורים שלו הם פסולים. במאמר שלי כתבתי שזה לא כך. ברור שבמקרים שבהם הוא באמת לא היה, הגיורים פסולים, אבל לא כן בגיורים אחרים שלו, כי ברור שהוא לא התכוון לעשות עבירה. זו הייתה טעות, נכון, אבל לא עבירה".

לעצם פולמוס הגיור, הנוגע בשאלה עד כמה קיום מצוות הוא חלק מהותי ממנו, נוקט הרב כלאב עמדה מורכבת: "אדם צריך לקבל עליו להיות יהודי, במובן זה שהוא מקבל עליו את היהדות, דהיינו את התורה, כולל מצוות חכמים ומנהגי ישראל הכשרים. אבל באיזה מובן הוא מקבל את זה עליו? הרי גר לא יודע את התורה כולה כשהוא בא להתגייר, אלא הוא מסכים לקבל מה שכתוב בתורה, ואת הפרטים הוא יידע אחר כך, וזה מספיק. לעומת זאת אם הוא מקבל עליו להיות יהודי בלי לשמור את המצוות, וברור שזו הכוונה שלו, בעצם הוא לא מקבל עליו להיות יהודי, ולכן הגיור אינו תופס. אבל אם הוא מקבל עליו את היהדות, אבל הוא לא יודע מה זה בדיוק יהדות, כי אמנם החרדים שומרים מצוות, אבל הרי יש אחרים שלא שומרים, אז מבחינתו זה נראה שיש שנוהגים כך ויש שנוהגים אחרת, וממילא זה לא כל כך חשוב - בסופו של דבר הגיור שלו תקף".
כשהתחילו לבנות את בניין הישיבה בקריית משה, היו אז מעט תלמידים בישיבה, שהיתה בבית הרב, ור' נתן חשב לבנות בקטן. אמא שלי אמרה לו שצריך שיהיה חדר אוכל גדול, מטבח גדול, בית מדרש גדול. וב"ה היום מרכז הרב זה ממש אילן שמפריח ענפים

איך באמת מבחינים בין שני הסוגים האלה?

"זה בהחלט דורש בדיקה מעמיקה. במסקנה של המאמר כתבתי במפורש, שכל הגרים שלא שומרים מצוות צריך לבדוק אחריהם היטב אם הם באמת גרים או לא. זה מאוד מסובך. אדם שנמצא בחברה שאינה שומרת תורה ומצוות, ומתגייר כדי להתחתן עם אישה או איש שאינם שומרי תורה ומצוות, יש באמת ספק גדול ביהדות שלהם. צריך לבדוק כל אחד באופן פרטני".

לאחרונה, כאמור, התייחס בג"ץ לסוגיה זו, וביטל פסק של בית הדין הרבני בסוגיה, שטען שיש לבטל גיורים רבים שנעשו. לרב כלאב אמנם היתה עמדה אחרת מזו של פסק בית הדין הרבני, אך עצם מעורבות בג"ץ היא לצנינים בעיניו:

"ההתערבות של בג"ץ היא לא רק נגד הדין אלא נגד החוק; הרי גם לפי החוק, העניינים הדתיים מסורים לבית הדין", אומר הרב כלאב. "היום כולם רואים שמה שבג"ץ עושה זה נגד תושבי המדינה. הם פשוט משתלטים על המדינה בלי שום היגיון. כתבו על זה גם בחו"ל; לאחרונה היו משפטנים בארצות הברית, שכתבו על אהרון ברק שמה שהוא עשה זה לא הגיוני. לא ייתכן שבית המשפט נהיה המחוקק. לא ייתכן שיישבו כמה אנשים שהתושבים במדינה לא בחרו אותם, והם קובעים מה שהם רוצים. זה לא הגיוני, וחוסר הישרות בדבר הזה זועק לשמים. איך הם יכולים למשל להתערב בדברים יהודיים, כשהם בכלל לא מבינים בזה? איך מי שלא מבין במשהו יכול להביע דעה?" מתרעם הרב כלאב.

גם על בתי הדין הרבניים יש תלונות.

"תראה, בית דין זה דבר מאוד מאוד מורכב. הגמרא מביאה את דברי רבא, שהיה דיין, שאמר שפעם הוא חשב שכולם אוהבים אותו, אחר כך הוא חשב שכולם שונאים אותו, ואחר כך הוא הבין שמי שזוכה בדין אוהב אותו, ומי שמפסיד שונא אותו. זה מה שקורה בבתי הדין. באופן טבעי, מי שהפסיד, יש לו תלונות. נכון, יכול להיות שאולי יש כמה שלא פועלים כמו שצריך, אבל אם יש הרי הם מאוד מועטים. ויש עוד עניין: צריך להבין שבדרך כלל מי שנזקק לבתי הדין הם אנשים מסכנים, קשי יום, והדיונים יכולים להימשך הרבה זמן מכל מיני סיבות, הלכתיות או אחרות, ולכן עצם זה שאנשים מתלוננים זה דבר מאוד טבעי. אבל באופן כללי, רוב-רובן של התלונות נגד בתי הדין הן לא מוצדקות. צריך לדעת שיש הרבה דיינים שממש עובדים יפה מאוד ומקדישים את עצמם לעזור לאנשים, כל אחד כפי יכולתו. בנושא הזה יש אמרה, שאם אף צד לא מרוצה, זה סימן שהדיין עשה מה שצריך לעשות. כמובן קורה שכולם מרוצים, או שרק צד אחד מרוצה, אבל בסופו של דבר עצם זה שיש תלונות זה דבר טבעי, וזה לא אומר שהמערכת לא פועלת כמו שצריך".

מה דעת הרב על הצורך של המגזר הדתי לאומי למנות נציגים משלו בבתי הדין?

"כיון שהאוכלוסייה מורכבת מכל מיני גוונים, ראוי וסביר שגם הדיינים יהיו מורכבים מכל הגוונים האלה. יש אשכנזים, ספרדים, כיפות סרוגות, כיפות שחורות, בהתאם לכלל האוכלוסייה. אני הייתי אולי הראשון מהגלגול החדש של מרכז הרב, אבל בשנים האחרונות הולכים ומתרבים יותר ויותר הדיינים מהציבור שלנו, וזה טוב".

איך היחס של הדיינים האחרים אליהם?

"מתייחסים אליהם טוב מאוד, כי הם דיינים טובים, תלמידי חכמים, עובדים כראוי, מנצלים את הזמן של הדיינות לדיינות, וזה לכבוד ולתפארת. לפני שנה או שנתיים היה כנס של מועמדים לדיינות, ושלושה דיינים, כולל אני, היינו איתם ודיברנו איתם, להתרשם, ובאמת היתה שם קבוצה גדולה של אנשים מהחוגים של מרכז הרב, ממש טובים מאוד".

לדקדק ברב פיינשטיין

בין הוראה לדיינות, הספיק הרב כלאב להוציא ספרים לא מעטים. שניים מהם הם ספרים של אביו: "לאחד קראתי 'עקב ענוה', והוא על שלושה פרקים של הלכות תשובה, והשני - 'עקב משפט' - על הלכות חושן משפט. החברים שלו היו קוראים לו 'מר חושן המשפט'. הוא היה עובד במכון הרי פישל על פרויקט התחוקה של הרב הרצוג, שהציע שיעשו מעין משנה ברורה לחושן המשפט, שיהיה למדינה ספר חוקים לפי התורה. במסגרת הזו הוא כתב הרבה דברים שאותם הוצאתי בספר, וצירפתי לשם גם דברים משלי, ובעזרת ה' אני מקווה להמשיך הלאה".

את חידושיו ופסקיו בנושאי אישות, קידושין וכתובות הוציא הרב כלאב בספר שנקרא 'עדת מעוזו'. אך נראה שהחביב עליו מכל הוא ספר שפונה יותר לכלל הציבור, 'אבני ברקת' שמו, שיצא לאור לראשונה כבר בשנת תש"ם, ומאז הופיע בארבע מהדורות. "זה ספר נתיבות למדרשי חכמים", מספר הרב כלאב. "כשהוצאתי את הספר הראשון, הבן שלי אמר שהוא ישלח אותו לר' משה פיינשטיין. אמרתי לו: מה זה יעניין אותו ספר כזה, אבל הוא היה עניו גדול וכתב לי הסכמה יפה", שבה נאמר בין היתר: "המקצת שראיתי הריני בטוח שכל שיעיינו בספר זה מאוד יהנו ממנו". והרב כלאב מדקדק בלשון ההסכמה: "הוא כתב 'שיעיינו', וזה נכון מאוד. כי זה לא ספר סיפורים, זה ספר עיון. בכל מקרה אני חושב שכל מי שמתעניין בתורה יכול ליהנות מהספר הזה, גם אם הוא לא למדן גדול. כי בתורה הכל כתוב בקיצור, וחכמים מגלים לנו את עומק הדברים. נכון שהרבה פעמים דברי חכמים נאמרים ברמזים ובסודות, אבל גם בדברים הפשוטים יש העמקה גדולה מאוד".

אני מניח שהרב לא ממש מסכים עם שיטת 'חז"ל בגובה העיניים'.

"אני אפילו לא יודע מה זה. אני רק באתי לפרש איך חכמים הסתכלו על התורה".