בשבע 494: בלי סיכון אין סיכוי

סביבת הריבית הנמוכה מבריחה את הכסף מתוכניות חיסכון אל אפשרויות השקעה אחרות חשוב לזכור, ככל שהסיכוי לרווח עולה, כך גדל הסיכון

שלמה פיוטרקובסקי , ג' בסיון תשע"ב

הריבית הנמוכה המלווה את ישראל כבר ארבע שנים כמעט, יצרה במשק מציאות שכמעט לא היתה מוכרת. הסביבה החדשה, אשר בה הריבית הריאלית נמוכה עד אפסית, הנחיתה מכת מוות על עולם ההשקעה הסולידית. על מנת להסביר את הסיטואציה הבעייתית שנוצרה נעשה תחילה סדר במושגים. כאשר אנו מניחים בצד כסף ליום סגריר, ומבקשים לחסוך אותו, יש לנו כמה אפשרויות לעשות זאת. האפשרות הראשונה, העתיקה ביותר, מכונה בשפת העם 'מתחת לבלטות' או 'מתחת למזרן'. לשיטה הזו כמה וכמה יתרונות אותם מכיר כל מי שבקי במערכוני 'הגשש החיוור', אולם היא סובלת גם מלא מעט חסרונות. הראשון נוגע לשאלת שמירתו הפיזית של הכסף, שעלול להיעלם בעקבות אובדן או גניבה. החיסרון השני עקרוני יותר: כאשר אנו שומרים את הכסף במזומן, הוא מאבד את ערכו.

למרות תנודות כאלו ואחרות, ניתן לומר בצורה ברורה: כסף מזומן מאבד את ערכו. מי שיחסוך את כספו בלי להשקיע אותו, יגלה שבסוף אותה תקופה הוא יישאר ביד עם פחות ממה שהוא חסך. אמנם ספירה של שקלים תראה שכלום לא חסר, אך במונחים של יכולת רכישה, ובמילים אחרות יכולת קיום, מצבו הורע לאורך התקופה. את הסוד הזה כולם יודעים, ובעקבותיו כמעט שאין מי שאיננו משקיע את חסכונותיו, כלומר מפקיד אותם בדרכים שאמורות להניב תשואה.

סיבה נוספת למרדף הבלתי נגמר אחר תשואה היא הקושי בחיסכון. כמעט אצל כולם כסף הוא 'מוצר במחסור'. מי מאיתנו יכול לומר בפה מלא שהוא מרוויח מספיק? מי מאיתנו גומר את החודש בעודף גדול כל כך שהוא חוסך מספיק? כמעט אף אחד. על מנת להביא את שיעור החיסכון הכולל לרמה סבירה, אין ברירה אלא להיעזר בתשואה, כלומר ביכולתו של הכסף 'להרוויח'.

אולם, כפי שציינו קודם, רמת הריבית הריאלית, כלומר ריבית בניכוי אינפלציה, הלכה וירדה בשנים האחרונות, והפכה לכמעט אפסית מאז פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2008. בשנת 2002, לעומת זאת, היתה ריבית הפריים הנומינלית בחלק מהחודשים דו ספרתית (10.6 אחוזים) והאינפלציה 6.6 אחוזים. משמעות הדבר היא שהריבית הריאלית, חסרת הסיכון, היתה באותה תקופה ארבעה אחוזים. ואילו היום עומדת הריבית הריאלית על פחות משני אחוזים. הריבית הריאלית מייצגת במידה רבה את התשואה 'חסרת הסיכון' במשק. חשוב להבין כי מבחינה כלכלית טהורה אין דבר כזה תשואה חסרת סיכון. בכל סוג של השקעה ישנו סיכון כלשהו. מי שמפקיד את כספו בבנק חשוף לסיכון (המזערי אך קיים) שהבנק יפשוט רגל. מי שקונה איגרות חוב ממשלתיות חשוף לסיכון שהממשלה תפשוט רגל. מי שנראה לו שמדובר בתסריט דמיוני מוזמן להפנות את מבטו ליוון, מדינה אירופית, חברה בגוש האירו, אשר אינה מסוגלת לשלם את חובותיה.

מפחדים מהבורסה

אולם למרות זאת מקובל לחלק את ההשקעות לשלושה סוגים: חסרות סיכון, בעלות מרכיב סיכון נמוך ובעלות מרכיב סיכון גבוה. להשקעה חסרת סיכון ייחשב חיסכון בבנק או אג"ח ממשלתי. אג"ח קונצרניות של חברות גדולות ומבוססות עם מינוף נמוך מסווגות כהשקעה בעלת מרכיב סיכון נמוך. גם רכישת נכס נדל"ני כמו דירת מגורים עשויה להיחשב להשקעה בעלת מרכיב סיכון נמוך באופן יחסי.

אך מה קורה כאשר האפיקים בעלי הסיכון הנמוך מכזיבים, ולא מאפשרים קבלת תשואה סבירה על הכסף? אז עולות כפורחות כל אפשרויות ההשקעה בעלות הסיכון הגבוה. הקלאסית מבין אפשרויות ההשקעה האלו היא הבורסה, אולם רבים נזהרים מפני הבורסה כמו מאש. הזיכרון הקולקטיבי של משבר ויסות המניות גורם להם לראות בבורסה סוג של הימור, בעוד השקעות אחרות, מסוכנות לא פחות ואולי אף יותר, נראות להם אטרקטיביות יותר. כך פונים רבים, לאו דווקא אנשי עסקים גדולים ולאו דווקא מבינים בהשקעות, לכל מיני סוגי השקעות שמיועדות במקורן למבינים בלבד, עקב הסיכון הגבוה שהן מגלמות.

 קרקע לא 'מפשירה' מעצמה

אחד האפיקים שהפכו לאחרונה לפופולריים הוא ההשקעה בקרקע חקלאית. ישנם אזורים שבהם יש קרקעות חקלאיות שההיגיון מחייב שהן ייהפכו בסוף לקרקעות לבנייה. הפער בין שוויה של קרקע חקלאית לשוויה של קרקע לבנייה יכול לעמוד על מאות אחוזים ולעיתים אף יותר, כך שהפיתוי הוא גדול. למרות זאת מדובר בהשקעה עתירת סיכון שהמימוש שלה מורכב, תלוי בגורמים רבים ונזילות ההשקעה עד שלב המימוש נמוכה.

עו"ד יצחק יעקובי, מומחה לנדל"ן, מציין כי אין דבר כזה 'קרקע בתהליכי הפשרה'. לדבריו, "חשוב להבין שקרקע איננה 'מפשירה' מעצמה. מדובר בתהליך ארוך ומורכב המכונה 'שינוי ייעוד' ודורש השקעה של עשרות עד מאות אלפי דולרים. רבים חושבים שהמדינה היא זו שתפשיר מיוזמתה את הקרקעות, אך לרוב זה לא קורה. מי שפועל להפשרה הוא בעל העניין אשר משקיע סכומי כסף גדולים". יעקובי מסביר כי בדרך כלל אנשים קונים קרקע ב'מושע', כעין שותפות שבה כל אחד מהמשתתפים רוכש שטח קרקע המהווה חלק משטח גדול יותר, אולם השטח השייך לכל אחד מהשותפים איננו ניתן לזיהוי ספציפי. מצב כזה מחייב פעולה משותפת של כל השותפים, על מנת לאפשר את הפשרת הקרקע בעסקת קומבינציה עם בעל עניין, קבלן בדרך כלל. בעסקה כזו הקבלן פועל להפשרת הקרקע ולבנייה עליה, ומעניק לכל אחד מהשותפים נתח מהתקבולים תמורת הקרקע, אולם העסקה יכולה לצאת לפועל רק בתיאום ובהסכמה, דבר שמקשה על מימוש ההשקעה.

אופציית השקעה אחרת היא השתתפות במיזמים עסקיים. אחת הדרכים הקלאסיות להשקיע כסף מאז ומעולם היתה בעסק. זוהי גם המשמעות הפשוטה של 'היתר עסקא', לפיו מותר לי לצפות לקבל חלק ברווחים אם אני משקיע בעסק. אולם השקעה בעסק היא עניין מורכב. לא פשוט לבחור עסק שניתן להשקיע בו כך שהרווחים באמת יגדלו, ועוד יותר מורכב לדאוג שהעסק באמת ירוויח. בתקופה האחרונה נכנסו לשוק בישראל כמה חברות שמוכרות 'יחידות השתתפות' במיזמים עסקיים. המדובר ברכישת 'יחידות בעלות' בעסק כלשהו, אולם לא באופן ישיר אלא בתיווך חברה המטפלת בהשקעה. היתרון הוא כמובן הסיכוי לרווח נאה, אולם חשוב לזכור שכל עסק מגלם גם סיכון לא קטן.

הליך ההפשרה הוא ארוך ויקר. קרקע חקלאית במרכז הארץ

אז כמה פנסיה נקבל?

 בניגוד לעבר, חישוב קצבת הפנסיה שנקבל עם צאתנו לגמלאות מסובך בהרבה ותלוי בלא מעט משתנים

 משה ורנר

מי מאיתנו לא מפריש לפנסיה? כמעט אף אחד. מאז כניסתו של צו 'פנסיית חובה' לתוקף, כמעט כל אחד מאיתנו רואה בתלוש השכר שלו את ההפרשות לפנסיה ולפיצויים. אולם בניגוד לקרנות הוותיקות שהיו נהוגות בעבר (ועדיין ישנם עובדים ותיקים יחסית שכספי הפנסיה שלהם מופקדים בהן), אז היה קשר ברור בין המשכורת האחרונה ובין קצבת הפנסיה, כיום המצב מורכב הרבה יותר. מי שינסה להבין מה תהיה קצבת הפנסיה שיקבל לעת פרישה, ומה יהיה היחס בינה ובין 'המשכורת האחרונה', יגלה מהר מאוד שמדובר בשאלה לא פשוטה בכלל.

תחילה נסביר כיצד בנויה כיום הפנסיה. המדובר בהפרשות שמבצעים העובד והמעביד, ואשר נצברות לתוך קופה המניבה תשואה לאורך השנים. עם צאתו של העובד לפנסיה מחלקים את הסכום הנצבר ב'מפתח', מספר הקשור לאופי המסלול הפנסיוני, וזוהי הקצבה החודשית.

כל מי שמקבל לביתו את הדו"ח החודשי של קרן הפנסיה יכול לראות שם שורה שבה נכתב מהי הקצבה המשוערת שיקבל על פי הצבירה הקיימת שלו. ההשערה מבוססת על הנחה של 4 אחוזים תשואה ממוצעת לשנה, שממנה מנוכים דמי הניהול. מי שקבע את הנוהל הזה הוא משרד האוצר, אשר 'עשה סדר' בדיווח הזה. אולם ההשערה הזו איננה מתחשבת בהפקדות העתידיות התלויות בתנודות השכר, ואף לא לוקחת בחשבון תנודות בשוק ההון.

מי שייגש ליועץ פנסיוני יוכל לנסות ולחשב את הקצבה הצפויה לו, אולם גם זו תלויה במידה רבה במשתנים נעלמים. כיום מרבית החוסכים בקרנות החדשות צפויים להגיע לקצבה של 50 עד 60 אחוזים מהמשכורת האחרונה. על כן כדאי לכל אחד לבדוק מה מצבו האישי (המשוער, כמובן) והאם נחוצה לו הפרשה נוספת, עצמאית, על מנת להבטיח קצבה סבירה לעת פרישה.

הכותב הוא סוכן ביטוח

moshev@shaham.co.il