בשבע 494: זר לא יבין

כך או כך, התוצאה היא שהרסן הותר והמסתננים הפכו באחת מבון טון לבעיה, שקונגלומרט 'ידיעות' תובע למצוא לה פתרון.

עדי גרסיאל , ג' בסיון תשע"ב

'זהו זה. הלך עליהם', היתה המחשבה הראשונה שלי כשראיתי את הכותרת הראשית ב-ynet ביום חמישי שעבר: "הותר לפרסום: 3 אריתריאים חשודים באונס בת 15". ככה, בלי לפחד: "אריתריאים". זאת לא היתה כותרת מקרית, בשבוע האחרון פורסמו באתר וב'ידיעות אחרונות' מספר ידיעות, כתבות ומאמרים המבטאים יחס שלילי לזרים וקושרים אותם לפשיעה ולפגיעה כלכלית במשק. בבת אחת, כמעט בלי סימנים מקדימים, החליט אחד מקובעי סדר היום במדינה להתנער מה'פליטים', שהפכו ל'מסתננים'.

איך זה קרה, הרי המסתננים לא התחילו לפשוע דווקא בשבוע האחרון? מדובר כנראה על שילוב של כמה סיבות: הצטברות של אירועים אלימים שבהם מעורבים זרים, לחץ ציבורי ואינטרנטי (די להציץ במאות הטוקבקים לכל ידיעה מהסוג הזה כדי להבין לאן נושבת הרוח) ואולי גם חילחול ההבנה שהזרים באמת משתלטים על תל אביב – ואחרי הכל, לא מעט עיתונאים מתגוררים במרכז ובדרום העיר.

כך או כך, התוצאה היא שהרסן הותר והמסתננים הפכו באחת מבון טון לבעיה, שקונגלומרט 'ידיעות' תובע למצוא לה פתרון. וכשכוח כזה מעורב – ובהנחה שהוא לא ירפה - תהיו בטוחים שדברים יתחילו לזוז.

אז איך מסבירים לקוראים את שינוי המדיניות, זה הרי קצת מביך? לא מסבירים, פשוט מתעלים את רגשות הזעם כלפי אחרים. וכך יכול העיתון של המדינה לשעבר למרוח כותרת ענק ביום ראשון על "הבטחות ללא גבול" של הממשלה לטיפול במסתננים ולהזכיר בלעג את האמירות והתוכניות של נתניהו וישי בשנתיים האחרונות תחת הכותרת "מה הבטיחו לנו".

ארגוני הסיוע לפליטים, התקשורת האוהדת, מערכת המשפט המגבילה? הם לא אשמים. נתניהו הוא הכתובת היחידה. וכמה נחמד שזה מסתדר כל כך יפה עם האג'נדה העיקרית של ידיעות ושות' בשנים האחרונות – אנטי-ביבי.

עדי גרסיאל

סיפור שנאה

מי שגלש בראשית השבוע ל'קול היהודי' היה בין הבודדים שקיבלו את הגירסה של תושבי יצהר על מה שאירע בשבת בפאתי היישוב. ערבים הציתו אש בכמה מוקדים והתקיפו באבנים את התושבים ואת כיתת הכוננות שהגיעו לכבות את השריפה. ההתפרעות הסתיימה רק לאחר ירי, שפיזר את ההמון הערבי המוסת.

לעומת זאת, גולשי וואלה, שפרסם עוד בשבת את גירסת 'בצלם' ללא תגובה של אנשי יצהר שומרי השבת, זכו לדעת רק שפלשתינים הותקפו בירי על ידי מתנחלים.

ההתנהלות של התקשורת הישראלית במה שנוגע ל'ימין הקיצוני', שיצהר היא מנושאי הדגל שלו מבחינתם, שונה ותמוהה. בכל אירוע תקשורתי צריך להילחם על בלעדיות, אך בשונה מהמקובל, בידיעות שעשויות להגדיל את השנאה לימין אין בעיית כפילויות, להיפך, כל המרבה הרי זה משובח. יממה וחצי אחרי האירוע, החליט 'מעריב' להקדיש את הכותרת הראשית, לא פחות, לזעקה חד צדדית: "מתנחלים ירו על פלסטינים – חיילי צה"ל הסתכלו מהצד".

גלגולו של האירוע ביצהר הוא דוגמה מובהקת לכך שלא העובדות קובעות, אלא ההקשר הניתן להן, ובעגה התקשורת 'מיסגור'. ברגע ש'בצלם' הפיץ את הסרט ונתן את ההקשר – העיתונאים אימצו את המיסגור שלו והפיצו את המסר בלשונם. כך בחדשות ערוץ 2, בגלי צה"ל ובכלי תקשורת אחרים. מי שצפה בסרטון יכול לראות שריפות. מי הצית אותן? לא יודעים, לא שואלים ולא עונים.

האירוע העצים גם בעיה נוספת: החובה להצטייד במצלמה בכל מקום שיש בו סיכוי להתנגשות עם צלמי השמאל, והחשיבות הרבה לקבל הוראה הלכתית ברורה בעניין צילום בשבת. הצטברות הצילומים המשחירים את פני המתנחלים ממשיכה להוביל את שנאת ישראל בעולם, את סירוס הצבא והפקרת דם ה'מתנחלים'. רבים מאירועים אלה קורים ביוזמת ארגוני השמאל הקיצוני דווקא בשבת, ומכאן החשיבות להתייחס למצלמה כאל נשק, ולמצוא את הדרך לאפשר התגוננות חד משמעית טובה בזירה החזותית, במסגרת ההלכה. 

חני לוז

 

מה שמותר לקרן

בשבוע שעבר כתבה אמילי גרינצווייג במוסף 'גלריה' ב'הארץ' על אירוע תקשורתי שגרם לכך ש"יהודי ארה"ב הציפו את הרשות השנייה" באלפי מיילים דרך האינטרנט. המיילים קראו ל"הפסקת השתקת הנשים", והם הגיעו בעקבות מודעה שעליה חתמו עשרות קבוצות העוסקות בשוויון זכויות תחת המטרייה של קואליציית נשים הנאבקת למען "מניעת הדרת נשים בכלי התקשורת". במיילים התבקשו חברי המועצה לדון מחדש בהחלטה המאפשרת לתחנת הרדיו 'קול ברמה' להפחית את מספר שעות השידור שבהן מושמעות נשים משש לארבע. גרינצווייג מוסיפה ש"מאחורי שליחת המכתבים עומד ככל הנראה ארגון 'הקרן החדשה לישראל', אשר הפיץ קריאה לשלוח את המיילים". היא מצטטת את יו"ר מועצת הרשות, ד"ר אילן אבישר, שאומר כי "הם רואים בחומרה את הטרדת המועצה באמצעות 'טרור אינטרנטי'".

מעניין, כשארגון ממחנה השמאל-הליברלי עושה פעולה שהמחנה הלאומי מבצע כמעט שני עשורים - הגשת תלונות - זה בסדר אצל 'הארץ'. אין לגלוג ולא מציינים את הגוון האידיאולוגי של הארגון 'המטריד'. שנית, אם מועצת הרשות השנייה היתה נענית לפניות של אגודת 'לדעת' בנדון לפני חודשים רבים, אולי ה'טרור' הזה היה נמנע מאניני-האופי שם.

* ועוד עניין בעיתון אחר. ביום ראשון התפרסם ב'מעריב' ראיון עם אהוד אולמרט המביע הסכמה שירושלים תחולק ושהר-הבית יעבור לניהול בינלאומי. מהומה תקשורתית התפתחה. בנאום בגבעת התחמושת הגיב ראש הממשלה ותקף את ההתבטאות מבלי להזכיר מי שאמר את הדברים. ולמחרת, באיזה עיתון אין זכר לדבריו, גם לא בכיתוב לתמונה המספרת על אירועי יום ירושלים? נכון, 'ידיעות אחרונות'. אלא שנתניהו כן הוזכר: פעם בידיעה על עלות הסיקור של השקת החוג לתנ"ך על שם חותנו, שמואל בן-ארצי ז"ל, ופעם שנייה בטורו של נחום ברנע שכותרתו "ביבי מלך ישראל". לא בטוח שאלו ידיעות אחרונות, אך הן בוודאי ידיעות מוטות.

ישראל מידד

 

 

ביקורת הנקרא

"המלך השחור נקלע לסכנת מט ואנאנד נאלץ להיכנע" ('ידיעות אחרונות')

יכול להיות שפרשני הכדורגל של 'ידיעות' מחלטרים גם באליפות העולם בשחמט?

 

"בין המקומיים לזרים בעיר על סף פיצוץ. כתבנו עבר לגור בדרום תל אביב" ('מעריב')

איזו התקדמות! עד לפני כמה חודשים כותרות כאלה היו שמורות רק לחברון

 

"יום ירושלים: אנשי אם תרצו התחזו לפעילי שלום עכשיו ותלו שלטי תמיכה בפלסטינים" ('הארץ')

דווקא חשבנו שברחוב שוקן יאהבו את הרעיון

 

 

חדשות בחדשות

ארגון העיתונאים הודיע בראשית השבוע על הקמת ועד עובדים ב-ynet. זאת לאחר שיותר משליש מהעיתונאים באתר הצטרפו לארגון. עם זאת, אתר 'אייס' דיווח כי רשימת המתאגדים טרם הוצגה בפני הנהלת ynet.

 

מפקד המחוז הצפוני במשטרה, ניצב רוני עטיה, הגיש השבוע תביעה על סך 400 אלף שקלים נגד רביב דרוקר, מיקי רוזנטל וערוץ 10. עטיה טוען כי הם פגעו בשמו הטוב במסגרת תחקיר ששודר ב'המקור' ושהציג אותו כמושחת.

 

מחקר שבוצע עבור גוגל על האפקטיביות של אמצעי המדיה השונים בקמפיין של בנק מזרחי, העלה כי אמצעי הפרסום היעיל ביותר היה דווקא העיתונות המודפסת. כך דיווח דה-מרקר.