בשבע 494: כוח האמונה

בראשית החורף,בא משה-מרדכי לליובאוויטש בשעת בוקר מוקדמת. לאחר שנח קמעה לבש את מעילו, לקח את טליתו ותפיליו ושם פעמיו לבית הרבי.

עודד מזרחי , ג' בסיון תשע"ב

 

לחג השבועות בליובאוויטש הגיעו המוני אורחים. היו שכינו חג זה "חג השטריימלים", בגלל הרבנים הרבים חובשי השטריימלים שמילאו את אולמי האורחים. בערב החג לקראת תפילת מנחה היה הטרקלין הגדול מלא מפה לפה באורחים רמי מעלה.

בין המתפללים בלט איש זקן שנראה כיהודי פשוט. הוא ישב בספסל האחורי ליד דלת הכניסה. איש מהמתפללים לא הכירוֹ, ורק הגבאי של הרבי ידע כי זהו משה-מרדכי החייט שבא מעיירה רחוקה. עם בואו ביקש מהגבאי להיכנס בדחיפות לרבי ה'צמח צדק', אבל בגלל מאות האורחים שחיכו לפניו ליחידות נדחה הדבר למוצאי החג.

אותו משה-מרדכי נראה מתפלל בכוונה מתוך הסידור ועיניו הפיקו עצבות. אחרי מנחה ניגשו אליו כמה חסידים שרצו לעודדו ושאלוהו לסיבת דאגתו, אבל הזקן היה מעוניין שיניחוהו לנפשו. במהלך החג הוא נראה מתפלל בדבקות רבה. במוצאי החג, כשעה לאחר ההבדלה, נקרא ליחידות אצל הרבי.

כאשר נכנס לחדרו של הרבי אורו פניו של הזקן והוא פתח ואמר: "מצעירותי אני חייט. בגלל טרדות חיי לא עסקתי כלל בתורה. כעת, בעוברי את גיל שבעים, העסק עבר לידי בניי ואין לי מה לעשות יותר. אמנם אני אומר תהילים, אבל רוב הזמן הנני בטל והבושה על בערותי מכאיבה לי. אני משתוקק לעסוק בתורה, אבל איני יודע איך אוכל ליהנות מהספרים הקדושים".

הרבי התפעל משברון ליבו של החייט ומתשוקתו לתורה ואמר: "דע כי הצימאון לדברי תורה בעצמו מרומם את הנפש, כמו שאמר דוד בתהילים 'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי'. תתחיל מהיום ללמוד תנ"ך עם תרגום ליידיש ותחזור על כל פרק שלוש פעמים. אם תלמד תורה בפשטות ובתמימות תמשיך עליך רחמי שמיים ותוכל להגיע לרום המעלות!"
בראשית החורף, בחודש חשוון, בא משה-מרדכי לליובאוויטש בשעת בוקר מוקדמת. לאחר שנח קמעה לבש את מעילו, לקח את טליתו ותפיליו ושם פעמיו לבית הרבי. הוא ניגש ברעדה לגבאי וביקש: "אמור נא לרבי כי יש לי דבר גדול לספר לו. בנפשי הדבר..."

החייט יצא בשמחה וחזר לאכסניה. מיד מצא עגלה ויצא בחיפזון מהעיירה כאילו שעליו למלא משימה דחופה.

עברו ימים וחודשים רבים. בראשית החורף, בחודש חשוון, בא משה-מרדכי לליובאוויטש בשעת בוקר מוקדמת. החורף היה אז בתוקפו. לאחר שנח קמעה הוא לבש את מעילו, לקח את טליתו ותפיליו ושם פעמיו לבית הרבי. הוא ניגש ברעדה לגבאי וביקש: "אמור נא לרבי כי יש לי דבר גדול לספר לו. בנפשי הדבר..."

הוא הוסיף וביקש שהגבאי ייכנס עימו. כשראה את פני הרבי, אורו פניו והוא החל לדבר בהתרגשות: "התרחש אצלי דבר נורא ובאתי לספרו לרבי. אחרי חג שבועות חזרתי לביתי ומיד התחלתי ללמוד תנ"ך בתרגום ליידיש. חזרתי על כל פרק שלוש פעמים, ולעיתים כאשר פגשתי פרק שלבי נמשך אחריו, למדתי אותו שוב ושוב עד שידעתיו בעל פה. במיוחד נמשך ליבי לפרק המדבר על אלישע הנביא שביקר אצל האישה השונמית. חזרתי עליו אינספור פעמים, מלמלתי אותו בהליכתי בשוק ואף חלמתי עליו בלילה".

החייט השתתק ואימה נראתה על פניו. הרבי עודדוֹ בתנועת יד שימשיך לספר מה אירע. החייט החל לספר בדבקות את המעשה על האישה השונמית שזיהתה את קדושת אלישע הנביא, איך שהוא בירך אותה שתלד בן למרות עקרותה, ואיך התינוק נולד ולפתע חלה ומת מיתה חטופה. הוא סיפר בהתלהבות איך האישה רצה ונפלה לרגלי הנביא בתחינה שיחייה את ילדה המת. לבסוף סיים בהתרגשות עצומה: "וכאשר הנביא בא לביתה, מצא את הילד המת מושכב על מיטתו. הוא התפלל, שכב על הילד 'וישם פיו אל פיו, ועיניו על עיניו, וכפיו על כפיו... ויפקח הנער את עיניו', וכאן אני בא למעשה שהתרחש עימי".

החייט המשיך כשקולו צרוד מרוב התרגשות: "לפני שבוע אירע הדבר. יש לי נכד מבתי הבכורה המתגוררת עם בעלה בביתי. הילד בן השבע הוא עילוי בגמרא, צנוע ובעל מידות ואני אוהבו כנפשי. לפתע חלה במחלה אנושה. וביום השני לפנות ערב התעלף ונראה כמי ששבק חיים. יללה גדולה נשמעה בבית. אמרתי לבתי שתביא את הילד לחדרי ותשכיב אותו על מיטתי. התפללתי ערבית בכוונה רבה, ואחרי כן שכבתי על נכדי כפי שעשה אלישע הנביא, פי על פיו, עיניי על עיניו וכפיי על כפיו. כעבור כמה רגעים הילד התעורר לחיים ובמהרה חזר לאיתנו".

הרבי קם מכסאו, ניגש לחייט, לקח בחיבה את ידיו ואמר לו: "אשריך ר' משה-מרדכי, מה שאלישע השיג בכוח הנבואה, השגת אתה בכוח האמונה הפשוטה! כעת סע לביתך, המשך ללמוד תנ"ך וה' יהיה בעזרך".