בשבע 494: על סדר היום

"כשמגיע מועמד מוצלח מהחוץ אני מוכן לוותר"

שמעון כוהן , ג' בסיון תשע"ב

ח"כ אורי אורבך

השבוע כינסת מסיבת עיתונאים משותפת עם נפתלי בנט והבעת תמיכה במועמדותו לראשות 'הבית היהודי'. למה דווקא בנט?

"בהרבה שעות של שיחות למדתי להכיר את העמדות שלו ואת הרקורד שלו ושוכנעתי שהוא ראוי לכך. צריך לשדר מסר אחר. לומר שמשהו אחר קורה. צריך להראות שהמפלגה הזו היא מקום שנכנסים אליו ולא רק יוצאים ממנו למפלגות אחרות. אנחנו צריכים להביא אנשים מהליכוד וממקומות נוספים שבהם נמצאים המאגרים שלנו. חוץ מזה, אני שומע ששני עמיתיי בירכו על המהלך, אז מה הבעיה?".

אולי בירכו, אבל השר הרשקוביץ דאג להוסיף בתגובתו שבסופו של תהליך גם אתה וגם בנט תחברו אל מי שחולל שינוי בשלוש השנים האחרונות. הוא אכן חולל שינוי כזה?

"ישפוט הציבור. אני לא מדבר סרה בעמיתיי. יש פריימריז והציבור יכריע".

למיטב הבנתי בנט לא מתמודד רק לראשות המפלגה כפי שהודיע אורלב, או ראשות מפלגה או פרישה.

"לא. הוא לא הציב לנו איום שישאיר אותנו לבד בחושך...".

אני שומע יותר מנימת ביקורת על האמירה של אורלב.

"זכותו של אדם להחליט להשאיר אותנו לבד בחושך".

ובכל זאת, לאמירה שלך כיו"ר סיעה שבוחר במועמדותו של בנט יש משמעות של אמירה שמבחינתך אורלב יכול ללכת.

"אני מדבר באפיק החיובי. אני חושב שבנט הוא הראוי ביותר לעמוד בראש המפלגה מבין המועמדים. המפלגה היא לא רכוש פרטי, לא שלי ולא של איש מעמיתיי. שלוש שנים דיברתי על פריימריז ואמרו לי שאני לא מבין בפוליטיקה ושאין סיכוי, והנה העברנו את ההחלטה. אמרו לי שזה יישאר משחק סגור של אותם מועמדים, והנה בא מועמד מהחוץ. כשמגיע מועמד מוצלח מהחוץ אני מוכן לוותר ולא להתמודד על הראשות אלא לעזור לו. הייתי יכול לשבת על הגדר ולעשות איזה דיל טוב ולהיבחר למקום שני בלי כל המאמץ הזה, אבל אני רוצה שינוי. כמו שאני לוקח סיכון פוליטי במחילה מכבוד תורתם של האחרים שיתמודדו מול המועמד החדש. כולם מדברים על הצורך ברענון השורות אבל לא את השורה שלהם... הם אף פעם לא מרעננים את עצמם. יש מי שחושב שבלעדיו העולם ייחרב ולא שם לב שלפעמים אולי דווקא איתו העולם נחרב...".

מה האמירה המרכזית שלכם יחד?

"אני חושב שכשהוא בראש, אני אחריו ואיתנו אנשים נוספים שיצטרפו אפשר יהיה להצעיד את המפד"ל למחוזות שהיא כבר מזמן לא היתה בהם בכל נושא חיי הדת והמדינה בישראל, בשירות הצבאי, בהתנדבות, במושבים, בקיבוצים. לא חסרים דברים. אין צורך לפרוט את שבחי הציונות הדתית. צריך לבנות כוח פוליטי שמשרת את הכוח הציוני-דתי והמסורתי בישראל. יש למפד"ל כוחות ברמה המוניציפלית שאפשר להתפאר בהם. אנחנו צריכים את כולם. לא מוציאים אף אחד מהמפלגה, אלא מחברים כוחות לכוחות הקיימים וקוראים לעוד ועוד לבוא ולהתפקד. אנחנו רוצים להחזיר אלינו את הדור של גילאי 17 עד 50 שכמעט ולא נמצאים במפלגה. אנחנו רק מדברים על זה ולא עושים שום צעד משמעותי. אני הראשון שעושה את זה ולא מצניח מישהו שארדה בו או אמנה אותו להיות המשוריין שלי במקום 7 כקישוט כי הוא קצת כוכב. אני אומר: הנה לכם מישהו למקום ראשון, מישהו שמתאים להוביל את הדור החדש והמשתנה של הציונות הדתית, ציבור ששואף לקשר עם ציבור מסורתי וחילוני וגם מחויב לערכי הציונות הדתית".

ההצטרפות שלו משמעה הצטרפות גם של חבריו לתנועה, הרב רונצקי ואיילת שקד?

"אני לא יודע. כל אחד יחליט בעצמו אם להתמודד או לא, אבל בוודאי שהם תומכים. איילת תרכז עבורנו את תמיכת החילונים במפלגה".

בכל מערכת בחירות מנופפים במפד"ל בקשר עם הציבור החילוני. עד כמה זה רציני?

"אנחנו בתחילתו של מהלך, בתחילת התפקדות. אתמול התפקדו מאה אנשים לא דתיים שאוהדים את הרוח הזו של הקרבה ומסירות למען הציבור ורוצים חינוך מסורתי. אני יודע למה אנחנו שואפים, אבל לא אוכל לנחש מה יהיה. ברור לי שזה לא יהיה הציבור העיקרי, אבל אנחנו בהחלט מדברים על שותפות. בהמשך אנחנו רוצים אחדות עם הזרם המרכזי של 'האיחוד הלאומי'. אנחנו צריכים להיות יחד ברשימה משותפת כדי שנגיע לעשרה עד שנים עשר מנדטים, כדי שנצליח כמו שאנחנו מצליחים בתחומים אחרים. בלי גיבוי פוליטי גדול קשה להקים מדרשה או מכינה קדם צבאית או למזער חילול שבת ושלא ירמסו אותנו בצבא ושהשירות הלאומי יקבל תקצוב וכו' וכו'".

אתה מדבר על הליכה יחד עם הציבור החילוני והמסורתי. מה עם הציבור החרדי? יש סיכוי לשיתוף פעולה?

"אני יכול לומר לכולם לבוא, וציבור חרדי מסוים בטוח שיבוא. ציבור חרדי עובד, קצת יותר מודרני, אולי אנגלוסכסי. אני מאמין שכמו שחלק מהציבור החרדי הצביע לאיחוד הלאומי יהיו שיצביעו גם לנו".

ויש כוונה להציג גם מועמד מהציבור הזה? ובהקשר הזה מוזכר שוב ושוב הרב חיים אמסלם.

"מבחינה משפטית הרב אמסלם לא יכול להתמודד בפריימריז שלנו כל עוד הוא חבר בש"ס. ברית איתו יכולה להיות רק אחר כך. טבעו של פריימריז הוא שאני לא יכול למנות בו מישהו. אני יכול רק לחפש מועמד שיתמודד, ואכן אם יבוא מועמד חרדי שיקבל את העקרונות הבסיסיים של הציונות הדתית, למה לא?".

חזרה לבנט. חוסר הניסיון שלו לא יפגע בו?

"לא מספיק לברך את מי שמצטרף. צריך גם לעודד ולתמוך, להאמין בו ולא לומר בפטרונות 'אני המנוסה ואתה, ילד, לך לשחק במקום 9'. יגאל ידין היה רמטכ"ל בגיל 30. אנשים בגיל הזה מנהלים חברות ענק וארגונים גדולים, אנשים מפקדים על חטיבות. באיזה גיל אדם צריך להיות כדי להיות בשל להנהיג מפלגה? הוא היה מנכ"ל מועצת יש"ע, הצליח בהיי-טק, היה רב סרן בצבא, ניהל את לשכת נתניהו. מה זה להצליח? לנהל את סניפי המפלגה? להביא את המפלגה מעשרה מנדטים לשלושה? ניסיון רע גם נחשב ניסיון? צריך להתחיל לפרגן למי שמצליח בתחומו. למה אדם מוצלח בן 40 זה לא נקרא ניסיון? אנחנו רוצים שיבואו אנשים מוצלחים ולא רק אנשים שגדלו בסניפי המפלגה. בואו נעשה משהו שמח. הוא גם לא הולך לבד. יש כאן ברית של כמה אנשים שכל אחד הצליח בתחומו".

אתה מתחיל כבר להרגיש כבר כעת מחנאות וסכינאות?

"פריימריז זה התמודדות. אני מתייחס לזה באופן ספורטיבי. אלו החיים הפוליטיים של כל מפלגה. אני לא מדבר סרה באחרים, אלא רק ביתרונה של הברית הזו שבה בנט במקום הראשון ואני במקום השני. מה עדיף? שנמנה את עצמנו? השיטה הזו פעלה כי תמיד אלה שבתוך האוטובוס אומרים לאלה שבחוץ שצפוף ושלא ייכנסו, ואלה שבחוץ אומרים 'תיכנסו פנימה, אנחנו בחוץ'. אני הראשון שנמצא בפנים, זז פנימה ואומר לאלה שבחוץ 'תיכנסו'".