בשבע 494: גזענות נוסח דרום אפריקה

הכרזתה של דרום אפריקה על הכוונה לסמן מוצרים מתוצרת יהודה ושומרון לא גררה אחריה צעדים נמרצים של המערכת המדינית בישראל

ניצן קידר , ג' בסיון תשע"ב

במפעלי האזור יש החוששים מפני פגיעה ביצוא, אך אחרים דווקא טוענים כי כל חרם מביא לגל של הזדהות ועלייה במכירות

קשה לומר שבישראל הופתעו לגלות השבוע כי דווקא דרום אפריקה מתכוונת לסמן מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון. היחסים בין המדינות ידעו הרבה מורדות בשנים האחרונות, על רקע התמיכה הבלתי מסויגת של המדינה בצד הפלשתיני, שמרגיזה את המערכת המדינית, ולא מהיום.

עם זאת, החלטת שר התעשייה והמסחר הדרום אפריקני, לפיה בקרוב יחויבו מוצרים שיוצרו באזורי יו"ש לכלול סימון בולט על מקור הייצור שלהם, גררה שורה של תגובות חריפות בישראל, אך בפועל לא ננקט שום צעד מעשי.

דובר משרד החוץ פרסם הודעה זועמת אשר בה נאמר בין היתר כי "לא מדובר בהתנגדות פוליטית להתנחלויות אלא בייחוד לרעה של מדינה באמצעות סימון מיוחד, לפי קריטריונים לאומיים-פוליטיים. זה לא קיים בשום מקום אחר בעולם וזה לא חלק ממדיניות החוץ של דרום אפריקה כלפי מדינות אחרות. הם אפילו לא טרחו לעשות מאמץ ולהבחין בין מהי התנחלות ומה לא. מזעזע לחשוב שדווקא דרום אפריקה מגלה אטימות כזו וצועדת במדרון החלקלק של הגזענות". במשרד הודיעו גם כי יזמנו את שגריר המדינה לשיחת נזיפה בהולה, אלא שלא הצליחו לאתרו, ועד למועד כתיבת שורות אלו כלל לא התקיימה שיחת הנזיפה הזו.

גם השרה לימור לבנת הביעה פליאה על ההחלטה, לאחר שטענה שבביקור שקיימה בדרום אפריקה לפני שבועות ספורים, נאמר לה על ידי גורמי ממשל באופן מפורש כי המדינה כלל לא שוקלת החלטה ברוח זו.

בינתיים לא ננקט שום צעד ממשי גם בזירה הבינלאומית כדי לנסות ולשנות את ההחלטה הזו, שמוגדרת בירושלים כ"מקרה קיצוני של גזענות".

 

 "שיסמנו גם מוצרים מתל אביב"

מי שנפגע ישירות מהחלטות מסוג זה הם בעלי המפעלים ביהודה ושומרון. בין התעשיינים הפועלים באזור קיימות דעות שונות לגבי ההודעה הדרום אפריקנית. יהודה כהן, מנכ"ל חברת ליפסקי המייצרת מוצרי סניטציה ופועלת באזור התעשייה ברקן, זועם מאוד על ההחלטה. כהן, מושבניק מהדרום, מעסיק במפעל שלו כ-80 עובדים, מחצית מהם פלשתינים, ובמקרה או שלא, גם מייצא סחורה לדרום אפריקה.

"כשהרשות הפלשתינית יצאה לפני שנתיים וחצי בחרם על המוצרים מיהודה ושומרון, נפגענו חזק, בנתח שוק של כ-17 אחוזים. בעבר לא היה בית פלשתיני שלא היו בו מוצרים שלנו. נאלצנו לפנות לאפיקים אחרים ולפתח קו מוצרים ייחודי שפתח לנו שווקים חדשים ברחבי העולם".

ומה החשש הגדול? שדרום אפריקה תוביל מדינות נוספות לנקוט בצעד הזה?

"ודאי. אני מתנגד לכל עניין הסימון. מדינת ישראל היא אחת. אם צריך לסמן את המוצרים אז אין הבדל, שיסמנו גם את אלה מתל אביב וגם את אלה שמיוצרים באזור התעשייה ברקן. הכאב שלי כפול, כי מעסיקים כאן אלפי עובדים פלשתינים, בתנאים ובזכויות שוות לישראלים, והם מעריצים את המעסיקים ומסייעים רבות בפיתוח התעשייה. אזור התעשייה הזה מהווה גשר בין העמים. ככל שאנחנו מצליחים יותר כך קמים עלינו יותר גורמים שרוצים להפריע".

פניתם לרשויות המדינה בבקשה לעזרה?
יהודה כהן, מנכ"ל 'ליפסקי', ברקן: "מעסיקים כאן אלפי עובדים פלשתינים, בתנאים ובזכויות שוות לישראלים, והם מעריצים את המעסיקים ומסייעים רבות בפיתוח התעשייה. אזור התעשייה הזה מהווה גשר בין העמים. ככל שאנחנו מצליחים יותר כך קמים עלינו יותר גורמים שרוצים להפריע"

"התייאשנו מהאפשרות הזו. המדינה לא נקפה אצבע חוץ מלדבר כשספגנו את הנזק הגדול כתוצאה מהחרם הפלשתיני. אנחנו דרשנו אז עין תחת עין. לא יכול להיות שמוצרים שלנו ייעלמו מכל שטחי הרשות, אבל מוצרים שמייצר מפעל פלשתיני יסתובבו בכל רחבי ישראל. המדינה שותקת, והיחידים שנלחמים בשבילנו הם המועצה האזורית שומרון ומועצת יש"ע, שמביאים לכאן אורחים מרחבי העולם שרואים את העבודה המעולה שלנו, וכך מגדילים את אפשרויות היצוא".

אתה מייצא סחורה לדרום אפריקה. מה יקרה אם אכן הסימון ייצא אל הפועל?

"אני לא אסמן את המוצרים. אם אצטרך למכור עם סימון, לא אמכור. אלחם על כך שאם יש סימון, הוא יופיע על כל מוצר ישראלי, לא רק על התוצרת של אזור התעשייה ברקן".

לעומת כהן, ארז בן סעדון, הבעלים של יקב טורא ברחלים, לא חושש מאפקט הסימון. "אותי מטריד הרבה יותר שמי שעומד מאחורי כל היוזמות הללו הם אנשי שמאל שחיים כאן בישראל. זה חמור בעיניי ולא רחוק מבגידה בערכים".

ומה לגבי נזקים אפשריים?

"בסך הכל לא רק שזה לא גורם לנו נזק, אלא רק מעודד אותנו ומעלה מכירות. על פי הנתונים, כשיש רעש סביב סוגיית סימון או החרמת מוצרים מיהודה ושומרון, רף המכירות עולה, ולא רק אצל יהודים אלא גם בחוץ לארץ. כל גל כזה מביא איתו רק עידוד הרבה יותר גדול".

יש בעיה בסימון המוצרים בעיניך?

"אנחנו לא מתביישים במה שאנחנו עושים. אני מייצר יין איכותי מאוד, במקום היסטורי שאבות אבותינו ייצרו בו יין, ואני לא מסתיר את זה. על התווית של היין רשום בדיוק מאיזה כרם הגיעו הענבים והיכן אנחנו מייצרים את היין. כל הסיפור הזה הוא רע מבחינה רעיונית, אבל טוב למכירות".

 

גם באיחוד האירופי מתנגדים

אזור התעשייה ברקן, כאמור, הוא דוגמה טובה לאותו חוסר אפקטיביות של החרמות והסימונים עליו מדבר בן סעדון. ביהודה ושומרון יש כ-20 אלף פועלים שעובדים באזורי התעשייה השונים, כ-11 אלף מהם פלשתינים. בברקן קיימים כ-140 מפעלים, בהם עובדים כ-3,000 פועלים, מחציתם יהודים ומחציתם פלשתינים. ניסיונות הפעלת החרמות לא ממש הצליחו, ובימים אלה יש 23 מפעלים שממתינים להיקלט באזור התעשייה, אך כרגע אין מקום עבורם.

יחידת קשרי החוץ של המועצה, המופעלת על ידי היחידה האסטרטגית, מנהלת במשך שנה וחצי קשרים עם עשרות חברי פרלמנט של האיחוד האירופי, שהגיעו לביקור במטרה לגייסם למען המאבק הישראלי בחרמות. בשבוע שעבר השתתף יו"ר המועצה גרשון מסיקה בכינוס בפרלמנט האירופי, וסגן יו"ר ועדת החוץ בפרלמנט, ד"ר פיורלו פרוברה, דיבר נגד החרם הפלשתיני על מוצרים ישראליים: "בביקור האחרון שלי בישראל ביקרתי באזורים נרחבים בשומרון ובאוניברסיטת אריאל. שם ראיתי מחזה שלא ראו רבים שמדברים על פתרון שתי מדינות לשני העמים. סטודנטים יהודים וערבים לומדים שם זה לצד זה ומשתתפים במשימות אקדמיות משותפות, שישפרו בסופו של דבר את מצבם הכלכלי. בפארק התעשייה ברקן ראיתי מפעלים שבהם פלשתינים ומתנחלים עובדים ביחד במפעל אחד. נגד המציאות הנפלאה הזאת פועל יושב ראש הרשות אבו מאזן, שמנסה ככל יכולתו למנוע פרויקטים משותפים בין מתנחלים לשכניהם הערבים. מאז קריאתו של סלאם פיאד להחרים מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, פלשתינים רבים שעובדים במקומות האלו מצטרפים למעגל המובטלים הגדול ויושבים בביתם ללא מעש. לדעתי צעדים קטנים כאלה עושים התקדמות משמעותית הרבה יותר מאשר הרבה דיבורים על הסכמים מרחיקי לכת".

במועצה האזורית שומרון מצביעים על ארגוני שמאל קיצוניים מהארץ ומהעולם, כמי שמובילים את הקו התומך בחרמות ונידויים נגד התוצרת של יהודה ושומרון. המאבק הזה מתנהל כבר קרוב לעשר שנים, אך משיג לדברי המועצה מטרות הפוכות: אף מפעל לא בחר לעזוב את אזור התעשייה והייצוא ממנו נמצא בקו חד של עלייה. גם לאחר שברשות הפלשתינית חוקקו חוק האוסר על פועלים פלשתינים לעבוד באזורי התעשייה הישראליים, הצביעו האזרחים הפלשתיניים ברגליים והם באים מדי יום לעבוד בישראל.

גרשון מסיקה, יו"ר המועצה, מגדיר את המצב הזה כמסוכן: "ניתן רק לתאר מה היה קורה אם ארגוני השמאל היו מצליחים במזימתם. בעוד 3,000 יהודים היו מקבלים דמי אבטלה ומסתייעים בשירות התעסוקה, 3,000 פועלים ערבים היו מידרדרים לעוני ולטרור. ארגוני השמאל לא באים לעזור לערבים. הם פועלים משנאת המתיישבים, ומוכנים לפגוע בפרנסתם של הפלשתינים כדי להרוס את אזור התעשייה. חבל שמדינת ישראל אינה עומדת על ריבונותה, ואינה מצליחה לשמור על כבודה אל מול המהלכים הללו", אומר מסיקה.

הסימון - הפרת הסכמי הסחר

ומה אומר בנושא החוק הבינלאומי? האם לפיו ההודעה של דרום אפריקה חוקית? עורכי הדין גיל נדל ועומר וגדר, מומחים לדיני יבוא, יצוא וסחר בינלאומי, סבורים שמדובר בצעד בעייתי מאוד מבחינה חוקית. "דרום אפריקה היא חברה בארגון הסחר העולמי מאז שנת 1995. בארגון חברות רוב מדינות העולם, לרבות מדינת ישראל. כל החברות בארגון הסחר העולמי מחויבות מכוח אמנות בינלאומיות לנהוג באופן שוויוני בסחר בין מדינה אחת לרעותה. מאחר ובין מדינת ישראל לדרום אפריקה לא קיים הסכם סחר חופשי, אין משמעות למקור הסחורה (ישראלית או מהשטחים) לעניין הפטור ממסי יבוא. גם סחורה מישראל וגם סחורה מהשטחים צפויות לשלם אותו מכס בעת היבוא לדרום אפריקה (או להיות פטורות). יחד עם זאת, ההסכם קובע עיקרון של איסור אפליה. על פי עיקרון זה, כל אחת מהמדינות החברות בארגון מתחייבת להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת, מבלי להפלותה".

אז אפליה כמו סימון מוצרים היא עילה להפרת ההסכמים של הארגון.

"במקרה זה לא ברור אם בדרום אפריקה קיימת חובת סימון כללית לגבי מקור המוצרים, או שמדובר בדרישה חדשה הרלוונטית אך ורק למוצרים ממדינת ישראל או מהשטחים. אם מדובר בדרישה חדשה שלא היתה קיימת קודם, הרי שלכאורה מדובר בהפרת ההסכמים הבינלאומיים, משום שסימון מקור על גבי הסחורה והצגתה ככזו שיוצרה בשטחים, עשוי לייצר תמריץ שלילי לרכישתה בדרום אפריקה, דבר הסותר את איסור יצירת החסמים".

ויש דרך שבה דרום אפריקה יכולה לטעון שאולי זו דרישה קיימת שרק עכשיו מיושמת הלכה למעשה?

"אם בדרום אפריקה חלה חובת סימון לגבי מוצרים מכל המדינות, ולא מדובר בדרישה חדשה אלא רק בחידוד הדרישה הקיימת, עדיין הדרישה יכולה להיחשב כהפרת החוק הבינלאומי ועיקרון האומה המועדפת ביותר, משום שדרום אפריקה לא פרסמה הנחייה דומה לגבי מוצרים משטחים נוספים המצויים במחלוקת טריטוריאלית, כמו איי פוקלנד או קפריסין הטורקית".

במערכת המדינית נרשמו אמנם תגובות זועמות, אבל כמו שנהגו לגבי החרם הפלשתיני על תוצרת מפעלים ביהודה ושומרון, גם במקרה של ההכרזה הדרום אפריקנית אין פעילות דיפלומטית נמרצת. גורם מדיני אומר ל'בשבע' כי מאחורי הקלעים נעשים ניסיונות לשנות את ההחלטה הדרום אפריקנית, אך הסיכויים לכך קלושים. מנגד הוא מעריך שמדינות אירופה לא יילכו למהלך דומה, ובכך בעצם נעוצים ההישגים של ההסברה הישראלית, בכל הקשור לנושא החרם על התוצרת באזור זה או בסימון הסחורה.