חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 495ראשיהפצה

הרבנות שייכת לכולם - בגליון השבוע

הציבור צמא לרבנות שמובילה את הרוח, ולא רק מספקת לו עופות כשרים במחיר זול
31/05/12, 12:02
חגית רוזנבאום

בראיון ראשון מאז נכנס לתפקיד, מסביר הרב מיכה הלוי, רבה הראשי של פתח תקווה, מדוע הוא אינו שותף לחגיגות המגזריות על בחירת "רב עיר מהציונות הדתית", כיצד הרבנות בארץ ישראל מונעת את תופעת הרפורמה, ומה משותף לאברכי כולל של ש"ס, מנהלת מתנ"ס חילונית וילדי כיתה א' בבית ספר דתי | וגם: כיצד נפלה ההחלטה לעזוב את תל אביב, באיזה אופן הוא מתכוון לנהל את מערך הכשרות בעיר, ומה צריכה להיות דרכה של הרבנות בקירוב רחוקים

את תפקיד הרבנות החדש, אליו נכנס לפני חודשים ספורים, רואה הרב מיכה הלוי, רבה הראשי של פתח תקווה, במבט גבוה וכולל שלדעתו צריך ויכול לבוא לידי ביטוי משמעותי יותר בשיח הציבורי. מעבר לכותרות שבישרו את "ניצחון הציונות הדתית" או את "הרב הציוני הראשון אחרי 14 שנה" ושעסקו בפרטים הקטנים והעסקניים של הבחירות – רואה הרב הלוי בבחירתו גם ממד כלל ישראלי חשוב. ואולי רק מהטעם הזה - הרצון לעשות סדר במושגים ולהבהיר את מהות החגיגה כפי הבנתו, ניאות הרב הראשי הנכנס להעניק ראיון ל'בשבע', בו הוא בונה מן היסוד את תפישת מוסד הרבנות בישראל.  

 הציבור צמא

ההסכמה להתמודד לתפקיד לא היתה קלה מלכתחילה. הרב הלוי היה מהסנוניות הראשונות שהגיעו לפני למעלה מעשרים שנה מחממת בית המדרש אל לב תל אביב השבעה, במטרה לחזק את הרוח התורנית באזור. כרבה של שכונת נחלת יצחק, ולאחר מכן גם כראש הישיבה הגבוהה 'עטרת נחמיה', השקיע הרב הלוי את מיטב זמנו, מרצו וכוחות נפשו בפיתוח עולם תורני הולך וגדל בשכונה וסביבותיה. ההצעה שהגיעה מטעם אנשי המפד"ל בפתח תקווה, קיפלה בתוכה גם עזיבה, לפחות חלקית, של מפעל החיים המשגשג שטיפח במשך שנים ארוכות. כשהרב נשאל על הלבטים וקבלת ההכרעה, הוא משתתק לרגע ומפטיר: "זו תשובה לא קצרה, צריך להבין אותה".

את תהליך החשיבה ליוו הדרכותיהם של שני רבותיו של הרב הלוי – הרב חיים שטיינר, מבכירי רבני 'מרכז הרב', והרב מרדכי שטרנברג, ראש ישיבת 'הר המור'. "שניהם, כל אחד במבטו שלו, סייעו לי לנתח את הצימאון של הציבור בכלל, ובפתח תקווה בפרט, לרבנות ארצישראלית", מסביר הרב הלוי, במשפט שטעון הסבר נוסף. לשם כך מקדים הרב את מאמר חז"ל "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק", ומסביר כי משמעותו היא ש"הרצון של העגל לינוק הוא זה שנותן לפרה את החלב להניק", והנמשל: "את הצימאון לרבנות, לתורה גדולה, חשתי במשך כל השנים מצד הציבור בתל אביב. מתוך הצימאון הזה, ופיתוח ההנקה שהוא יצר אצלנו, פעלנו בתל אביב. כשהציעו לי את פתח תקווה, השאלה שעמדה על הפרק היתה לזהות האם יש פה צימאון נוסף, שממילא יגדל אותי להניק יותר".
כשבאו אליי אנשי פתח תקווה לבקש את הסכמתי, הם שאלו מה ימשיך להיות הקשר ביני לבין הישיבה בתל אביב. עניתי: אני לא יודע מי צריך יותר את מי, רבנות פתח תקווה צריכה את הישיבה או הישיבה צריכה אותי. הסברתי להם שכיוון שאנו צריכים להיות כל הזמן שופר לתורה גדולה - צריך כל הזמן להתגדל בתורה. קשה להחזיק כל הזמן בעמדה רוחנית מבלי שיש לך יום יום דו שיח עם אביי ורבא

בהתייעצות עם רבותיו הוחלט להסכים לקבל את התפקיד, אולם כאמור, העזיבה של תל אביב היא חלקית. המעבר לפתח תקווה, נציין, אמור להתרחש רק בשנה הבאה. בקהילת נחלת יצחק עדיין לא החליטו מי ימשיך את תפקיד הרב, אולם הרב הלוי רומז כי השפעתו תמשיך "לקרוב ולרחוק" כולל הרבנות בתל אביב. גם הישיבה הגבוהה תמשיך ליהנות מנוכחותו, אם כי במינונים נמוכים יותר. דווקא בעודו נושא בעול הרבנות, רואה הרב הלוי חובה לעצמו ביתר שאת לשקוד על תלמודו באופן יומיומי בבית המדרש. "כשבאו אליי אנשי פתח תקווה לבקש את הסכמתי, הם שאלו מה ימשיך להיות הקשר ביני לבין הישיבה בתל אביב. עניתי: אני לא יודע מי צריך יותר את מי, רבנות פתח תקווה צריכה את הישיבה או הישיבה צריכה אותי. הסברתי להם שכיוון שאנו צריכים להיות כל הזמן שופר לתורה גדולה -  צריך כל הזמן להתגדל בתורה. המקום המתאים ביותר להתגדל בתורה, זה להמשיך ללמוד וללמד בישיבה גדולה. קשה להחזיק כל הזמן בעמדה רוחנית מבלי שיש לך יום יום דו שיח עם אביי ורבא", מסביר הרב הלוי, שלימודו הקבוע בישיבה, הוא אומר, יימשך גם לאחר שיעבור לפתח תקווה.   

ליבה של השיחה עם הרב הלוי נסוב כאמור על הבנת השינוי התפישתי שחל עם כניסתה של דמות מעולם התורה ברוח הראי"ה קוק זצ"ל, לתפקיד רבני ממלכתי. כשמנסים לדלות מפי הרב תשובה לשאלה מה המשמעות של רב עיר ציוני דתי, הוא מסרב להתייחס לעניין כמגזרי בלבד, ומסביר כי הוא רואה בכך שאלה של מהות הרבנות. לדבריו יש לחלק בין רבנות גלותית לרבנות ארצישראלית. "הרבנות הקלאסית בתפוצות היא רבנות קהילתית. עניינה הוא חיזוק הזהות היהודית והבדלה מהגויים שסביב, וממילא העיסוק הוא בשירות הציבור בפן המעשי בלבד – כשרות, שמירת שבת, טהרת המשפחה. הדבר הזה לא יכול לרומם את הערך העליון של תורה ויהדות, כי הכל עוסק בתמיכה והישרדות בגולה".

הדגש על הצד המעשי בלבד של היהדות, מסביר הרב הלוי, הוליד גם זרמים יהודיים לא רצויים: "כך נוצרו מחוץ לארץ ישראל הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות. כיוון שלא עוסקים בעומק החיים היהודיים ופנימיותם אלא בלשמר משהו מהזהות היהודית, ממילא נוצרו חילוקי דעות עד איפה ניתן למתוח את הגבול כדי לשמר זאת. ברור שתופעת הרפורמה היא תוצאה של העדר רוממות שכינה ושל השכינה שבגלות. הרבנות הקהילתית בחו"ל עניינה הוא מזעור נזקי הגלות".

בניגוד לחוץ לארץ, הרבנות בארץ ישראל שאחרי שיבת ציון, תפקידה שונה בתכלית: "השראת שכינה בגודל, ברוממות, זהו היסוד לכל תפקיד של רב בארץ ישראל. הרבנות הגלותית הקהילתית היא רבנות מעשית, משרתת, תומכת. הרבנות הארצישראלית היא רוחנית, מרוממת את הרוח, ואז גם המעשים של שמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה נעשים מתוך אותה רוממות רעיונית ומבטאים אותה".

הרב הלוי רואה ברבנות הארצישראלית, זו שמביאה איתה את הצד הרעיוני-רוחני של חיי תורה, מעצור טבעי בפני התפתחות תופעות של רפורמיות בא"י: "התביעה לגדלות רוחנית, שמרוממת את המעשים עד דקדוקי המצוות – מונעת את הרפורמה במדינת ישראל. זה עצם הרעיון של הרבנות".

הזרם הרפורמי אכן פחות נוכח בא"י, אבל רוח הרפורמה כרצון לחולל שינויים ומתיחת גבולות הלכתיים דווקא מתעצמת כאן בשנים האחרונות, ובפרט בפלגים מסוימים בציבור הדתי.

"כל זה קורה בגלל שאנו צריכים להרחיב את הדיונים העוסקים בטהרת הרוח שמתבטאת דווקא בדקדוק והידור במצוות, בנוסף לדיונים על גבולות ההלכה המעשיים. תפקיד הרב בא"י הוא לרומם את קדושת עבודת ה', ומתוך כך תבוא ההקפדה ההלכתית".

הציבור צמא לרבנות שמובילה את הרוח, ולא רק מספקת לו עופות כשרים במחיר זול. הרב מיכה הלוי

 לא שתדלנות מול הפריץ
עצם זה שהמנהלת שמחה לראות במתנ"ס את רב העיר, מלמד מה היא מצפה מהתפקיד הזה. היא אומרת שהיא רוצה את הרבנות כשותפה בפעילות שם, להכניס ערכים גם בחוג מחול וגם בבריכת השחייה. והדיון לא עסק בשאלה כמה שעות נפרדות יש בבריכה

לשכתו של הרב הלוי נמצאת בבניין המועצה הדתית של פתח תקווה. סמוך לחדרו עובדים פקידי המועצה על מחלקותיה – כשרות, נישואין ועוד. אבל למרות הסמיכות הגיאוגרפית של הרבנות והמועצה הדתית, מקפיד הרב הלוי לחלק את תחומי הסמכות של כל אחד מהגופים: "עבודת הרבנות אינה תיאום בין צרכי הקהילה הדתית לבין השלטון הארצי או המקומי. אמנם בחוץ לארץ הרב צריך להקים כשרות פרטית קהילתית, בתי ספר יהודיים קהילתיים, לעמוד בקשר מול השלטון כדי לתקצב את צרכי היהודים הפרטיים. אבל הדבר שונה בארץ ישראל. לא מדובר בשיתוף פעולה בין גופים פרטיים לשמירת הדת לבין הפריץ. עבודת הרב היא לחשוף שכל מה שעומד ביסוד השלטון היהודי הוא השראת שכינה ומתוך כך יש לשמור מצוות".

במילים אלו טמונה תביעתו הפנימית של הרב הלוי מעצמו ומשאר נושאי תפקידי הרבנות בישראל. תביעה לרבנות שאינה ממקדת את פעילותה רק להשגת תקציבים, שתדלנות ודאגה לצרכיה הפרטיים של הקהילה: "אם הרב הוא רק כשתדלן בפני השלטון במשא ומתן לטובת צורכי הדת, מה בינו לבין הפוליטיקאים הדתיים ואנשי המעשה? כל העיסוק של הרב בצרכים המעשיים הללו צריך לנבוע מעיסוקו בחשיפת האמת הפנימית שהיא השורש של הדברים". הוא ממשיך ומסביר מתוך כך את עמדתו ביחס לבחירתו לרב ראשי: "האמת הפנימית בשורשם של צרכי הדת אינה סקטוריאלית. היא אינה רק של הדתיים. ברוח הזו אני רואה את בחירתי לתפקיד. אני לא רואה אותה רק כמשהו סקטוריאלי. רבנות של הציונות הדתית זו התפישה הארצישראלית של הרבנות, ולא רב ששייך לזרם, נציג של סקטור, רב עם אג'נדה. על התפישה הזו עומדת השמחה האמיתית בעניין".

אבל בכל זאת, רב ציוני דתי מביא איתו משהו אחר לתפקיד, כשם שהרבנים החרדים שמילאו את התפקיד בעבר פעלו בהתאם לתפישה של המגזר ממנו באו.  

"השייכות לציבור זה או אחר בעם אינה הדבר המרכזי", קובע הרב הלוי "האם כל ההגדרה של הציונות הדתית היא – שהיא לא חרדית? אני גם לא מסכים לכך שההגדרה של ציונות דתית זו העובדה שהם הולכים לצבא. ההגדרה היא הרעיון הרוחני. על כולנו, רבנים חרדים וציונים גם יחד, להתרומם ולהיות יותר רבנות ארצישראלית!".

הרב הלוי אינו פוסל את פעילותם של הגופים הדתיים שחרתו על דגלם את העשייה הסקטוריאלית, הוא רק תובע את החלוקה האמיתית בין מעשיות לטהרת הרוח, בין תפקידי המועצות הדתיות לתפקידי הרב: "תפקיד הרב הוא רחב יותר מהשאלה איך כל דבר מעשי ישמור על עצמו הכי טוב. אין זה הכרחי שהעופות הכי טובים והכי כשרים וזולים יינתנו על ידי גוף רבני, מבחינתי שהבד"צים הפרטיים יתעסקו עם הצד המעשי של עבודת ה'. הרב הוא לא בשביל זה, הוא בשביל הרוח. הרבנות צריכה לגרום לאנשים להסתפק במועט, לאכול כפי צורכם בלבד, ולא רק לספק את המענה הכי טוב לצרכים של כולם. ולא רק אני צמא לזה, הציבור כולו צמא כל כך להנהגה שמובילה את הרוח, הוא לא רוצה לראות רב ששייך רק לעולם המעשי. לשם כך יש את הכלי הלוגיסטי שנקרא המועצה הדתית. הציבור מחפש את העולם הערכי שהרב יחשוף לו".
יש פה שאלה כבדת משקל – מה יקרב את הציבור הלא דתי שהולך ומתרחק? התשובה מבחינתי היא שצריך גם את הארת הפנים והחיבור המעשי עם הציבור וגם את הרוממות של ההנהגה הרוחנית, אבל כל אחד צריך לדעת את מקומו. במושגים של היררכיה רוחנית, החיבור צריך להיות הכלי. הארת הפנים צריכה להיות כלי להעברת התוכן המרומם

בקיומו של הצימאון הזה הבחין הרב הלוי בסיורי ההיכרות שערך עם כל המגזרים בפתח תקווה, כפי שהוא מספר. במהלך ביקור בבית הספר הדתי 'דעת מבינים', קיבל הרב קלסר ציורים וברכות מילדי כיתות א'. "עלעלתי בו, והתפעלתי מהכתוב שם. מה שילדים רכים בלא סיבוכי הבגרות כותבים, זה מה שהעולם האנושי רואה כאידיאל". בין הציורים איחלו הילדים לרב ברכות כמו "שתזכה להעמיד תלמידים הרבה", "שכל העיר תשמח ברב הגדול הראשי", ועוד. הרב מחדד: "הילדים הם לא סקטוריאליים. אלה הם ילדי ישראל הטהורים שבברכותיהם אתה רואה את הצימאון מה זה רב ראשי של פתח תקווה".

מפגש נוסף שגילה לרב הלוי מהן ציפיות התושבים, היה עם נציגות של המגזר החילוני. מנהלת מתנ"ס עמישב, מרכז תרבות המשרת כחמשת אלפים נפש, לאו דווקא חובשי כיפות, הציגה בפני הרב הלוי את תכניות הפעילות של המתנ"ס ואת מטרותיו. "עצם זה שהיא שמחה לראות במתנ"ס את רב העיר, מלמד מה היא מצפה מהתפקיד הזה. היא אומרת שהיא רוצה את הרבנות כשותפה בפעילות שם, להכניס ערכים גם בחוג מחול וגם בבריכת השחייה. והדיון לא עסק בשאלה כמה שעות נפרדות יש בבריכה. רב אינו יכול להתמקד רק בשאלה כמה שעות נפרדות יש שם, והאם זה לא מספיק, כי יש יותר דורשים לכך בשכונה. אמנם גם זה חשוב אך הצמאון מהרב הוא למשהו שירומם את כל המעשים".     

הביקור השלישי היה אצל האוכלוסייה החרדית. הסיור נערך בכוללים של תנועת ש"ס בעיר. עם הגיעו למקום, הרב הלוי לא הוזמן אפילו לשבת במשרד. מיד כונסו לאולם גדול כל האברכים של שלושת המוסדות ששכנו במתחם, והרב העומד בראשם סקר את תכניות הלימוד. כשביקש מהרב הלוי לשאת דברים, הציע הרב הלוי למסור שיעור שישתלב באחד הנושאים הנלמדים בכולל. רב הכולל, הרב אלול, אמר בתגובה אל קהל הלומדים: "הרב הראשי של העיר בא לבקר את לומדי התורה, ואנחנו שמחים לראות שהרב הראשי יכול לא רק לחזק אותנו אלא גם לרומם את התורה שלנו". ב-45 הדקות הבאות מסר הרב הלוי שיעור הלכתי בחומר הנלמד בכולל.

"כל זה אומר", מסכם הרב "שהצמאון של ילדי הציונות הדתית בדעת מבינים, והמנהלת החילונית של המתנ"ס והציבור החרדי של ש"ס, צמאים לרב ראשי ארצישראלי שירומם איש איש במעשיו. אני מאוד מאמין בדבר הזה".

רבנות אינה רק נחמדות

אמונתו וחזונו של הרב הלוי ברב ראשי שמוביל רעיון רוחני, מציגים תפישה ביחס להזדהות שרב צריך לעורר אצל הציבור. "הצימאון הוא אל תורה גדולה. וזה מעבר להזדהות האישית עם רב שעבר מסלול חינוכי דומה לכל אחד מהציבור. ההזדהות עם הרב אינה צריכה להיות עם הלבוש שלו, אלא עם התורה הגדולה שהרב מייצג. ההשפעה של הרב מרוממת את הציבור מתוך תורתו. זוהי הרבנות של ארץ ישראל".

משתמע שהרב רואה בעיה בהתנהלות רבנית שמבקשת להתחבר אל הציבור. האם אכן אין בכך עניין?

"אנשים צמאים למשהו מרומם ולא רק מחבר", קובע הרב הלוי, "מלאכת החיבור היא בעצם תפקידם העיקרי של אנשי המעשה, כמו המועצה הדתית, היא אינה עיקר תפקידו של הרב. אם הוא יתמקד בכך הוא עלול לגמד מאוד את הרוח. כשהציבור הכללי פוגש את הרבנות הוא אינו צריך להתחבר רק לנחמדות, להארת הפנים ולישרות, אלא גם לתורה, לטהרה ולשאיפה לגודל. הרבנות אינה רק פקידות ישרה שאינה מושחתת, אלא בראש ובראשונה היא רוממות רוח וטהרתה".

אבל האם אין שום חשיבות בהארת הפנים על מנת לקרב את הציבור החילוני ליהדות?
אם הרב הוא רק כשתדלן בפני השלטון במשא ומתן לטובת צורכי הדת, מה בינו לבין הפוליטיקאים הדתיים ואנשי המעשה? כל העיסוק של הרב בצרכים המעשיים הללו צריך לנבוע מעיסוקו בחשיפת האמת הפנימית שהיא השורש של הדברים

"יש פה שאלה כבדת משקל – מה יקרב את הציבור הלא דתי שהולך ומתרחק?" הרב מחדד את תפישתו הרוחנית, "התשובה מבחינתי היא שצריך גם את הארת הפנים והחיבור המעשי עם הציבור וגם את הרוממות של ההנהגה הרוחנית, אבל כל אחד צריך לדעת את מקומו. במושגים של היררכיה רוחנית, החיבור צריך להיות הכלי. הארת הפנים צריכה להיות כלי להעברת התוכן המרומם של הרבנות הארצישראלית".

קשה לרדת לפרטים הקטנים והמעשיים, שמבחינת הרב הלוי הם הפחות רלוונטיים למהות תפקידו. ובכל זאת הוא ניאות להתייחס לכמה עניינים העומדים על סדר יומה של הרבנות. תשובותיו מחושבות היטב, כך שמי שלא יירד לעומקן – עלול לראות בהן סוג של התחמקות, מעריך הרב.

כיצד מתכוון הרב להנהיג את מערך הכשרות בעיר? האם המטרה היא ליצור השגחה עליה יוכלו לסמוך כל שומרי הכשרות לסוגיהם?

"צריך ליצור כשרות מהודרת וכשרות לא מהודרת בצורה אמיתית. ההבדל בין שני הסוגים צריך להיות בקווים הלכתיים ברורים. הידור הוא כשרות ללא שום שאלות, וכשרות לא מהודרת אלו הם מאכלים שהיו עליהם שאלות האם הם מותרים או אסורים, וניתנה תשובה שהם מותרים באכילה".

מה לגבי היערכות מערך הכשרות לקראת שנת השמיטה המתקרבת?

"כפי מה שלמדנו בתורת הרב זצ"ל, יש להשתדל לרומם את התודעה של שמירת השמיטה דווקא מתוך אמונה בשיבת ציון ולעשות השתדלות מירבית שהחקלאות בארץ תשמור שמיטה. ואם יש צורך בהיתר המכירה על מנת לקדם את החקלאות בארץ, הרי יש לפעול גם על פי היתר זה".

סוגיית החינוך התורני: העיר פתח תקווה התברכה בשפע מוסדות חינוך דתיים, ברמות תורניות שונות. מה עמדת הרב בפולמוס החינוכי – האם נכון להקים בתי ספר נפרדים שיתאימו לרמה התורנית הנדרשת, או להשתלב במוסדות קיימים ולחזק אותם מבפנים?

"החינוך מוטל על ההורים. הורים שבמסגרת אחריותם על הילד מרגישים שיותר נכון לחנך אותו במסגרת כזו או אחרת, תפקידם לבחור להם את המסגרת הנראית להם מתאימה לאחריותם. תפקיד הרבנות הוא לרומם את הרוח של כל המסגרות".

האם קיים שיתוף פעולה עם עמיתך, הרב הראשי הספרדי ואב בית הדין, הרב בנימין אטיאס?

"אנחנו עובדים במשותף, על אף חלוקת התחומים בינינו שנעשתה בעצה אחת. יש לנו פגישה שבועית של שעתיים, בה אנחנו מעדכנים איש איש בתחומו, ומקבלים מדיניות משותפת מתוך הערכה הדדית והכרה בשליחות הגדולה".

נראה שהרב מעביר את מרכז הכובד של פעילות הרבנות אל בית הכנסת הגדול בעיר –  שבשנים האחרונות איבד מזהרו. האם יש בכך צעד מכוון?

"אין כמו המוסד שנקרא בית הכנסת הגדול, כסמל לקודש שעמד בלב תנופת העשייה בעיר על ידי אנשי ירושלים שהקימו אותה. הסיסמה של פתח תקווה היא 'קצב של עיר, לב של מושבה' וכל הדיון הוא מהו הלב. הלוואי שנשכיל דרך בית הכנסת הגדול ודרך הרבנות, שהלב הירושלמי של הקודש יפעם פה בכל הקצב של העיר".